תומר כתב:
ועם כל הכבוד למילשטיין, נושא הפתיל הזה הוא פרס וגם בעניין זה יש לי שני סנט לתרום
1. אני לא מכיר אף בנאדם מעל גיל 80 שמחזיק מפרס. כל האנשים שהם בני דורו פחות או יותר פשוט מזלזלים בו וטוענים שהוא אופורטוניסט, תככן, ציני ותחמן.
2. ממליץ לקרוא את הספר "הפרשה" (נדמה לי) של חגי אשד, על פרשת לבון. ספר שנכתב לפני שלושים או ארבעים שנה, מעט אחרי הסרת צו איסור הפרסום ומעט לפני שפרס הפך להיות דמות מפתח בפוליטיקה הישראלית. דמותו של פרס כפי שעולה מתוך תיאור העניינים בספר תואמת אחת לאחת לדעה מהסעיף הקודם (גם דיין אגב). פרס היה אז מ"נערי בן גוריון" וההקבלה הטובה ביותר שמצאתי לו היא של מיסטר האמפריז שכזה, בוחש בקלחת בלי לקחת אחריות.
3. בעצם עוד סנט אחד - בספר של אפרים הלוי "אדם בצל" הוא מתאר את מהלך העניינים שהוביל להסכם אוסלו ואת תפקידו של פרס. לפי הלוי, פרס בסיוע ביילין ונוביק רקם את כל המהלך מאחרוי גבה של המערכת הפוליטית בכלל ומאחורי גבו של יצחק רבין בפרט והביא את ההסכם לאישורו במצב שבו בעצם לא היה ניתן כבר לדחות אותו. אני מאמין שהוא האמין שזה הדבר הנכון לעשות אבל הביטוי "חתרן בלתי נלאה" מעולם לא נשמע לי רלוונטי יותר.
אני חושב שהמקרה של פרס הוא די מעניין מבחינת דיעה ציבורית. הוא היה נחשב שנים לפוליטיקאי קלאסי - בוחש בקלחת, מערבב מאחורי הקלעים, לא אמין במיוחד. הוא יצר גם לא מעט אנטי במחנה הנגדי וחטף לא מעט במערכות הבחירות של 81' ו-84' (שהיו מערכות בחירות אלימות, בעיקר 81'. אלימות ברמה שמה שיש היום לא מדגדג את מה שהיה אז, לכל מי שאוהב לומר "איך שאנחנו מתדרדרים בשיח הפוליטי הציבורי לעומת פעם).
השינוי התחיל לדעתי אחרי 96', שהוא הפסיד במפתיע לנתניהו. הוא נבע מכמה דברים:
- במישור הבינ"ל הוא הפך להיות מאוד פופולארי לאור דבקותו באוסלו (דבר שמתאים לדיעה של מדינות העולם) ולאור העובדה שהוא הקדוש המעונה שהפסיד את הבחירות הגם שהוא איש הגות של מזרח תיכון חדש.
- בתקשורת בארץ התחילה מגמה של האדרה, למרות שבפועל, כולל במפלגה שלו, הוא חטף. ההאדרה הזו נבעה הן בגלל הדיעות שלו , והן בגלל ההפסד שלו בבחירות ל"זה שגנב לנו את המדינה".
בשנים שלאחר מכן גם נוסף מרכז פרס לשלום ומערכת שלמה של יחסי ציבור שהגדילה את המיתוס. לאחר מכן הוא גם יצא מהפוליטיקה , הלך לנשיאות והמעמד הבינ"ל הרם שלו הפך אותו למעין "אחרון הנפילים", זה שמוערך בחו"ל ועוזר למדינה במערכה הבינ"ל שלה.
אני חושב לסיכום שלפרס יש כמובן המון המון המון זכויות בארץ אבל יש גם מיתוס לא קטן שחורג מהמציאות בחלק מהמקרים (כמו הרבה מיתוסים).