|
מה אפשר ללמוד ממשחקי ההכנה עד כה ברמת השחקנים:
מקל - מביא את עצמו לידי ביטוי בהתקפות לאט-לאט, באופן מדורג, הרבה יותר יעיל כשהוא עולה מהספסל מאשר כשחקן חמישייה, כשהוא צובר ביטחון הוא גו-טו-גאי פוטנציאלי, לא קלעי גדול, אבל יכול לתפור כמה סלים חשובים בקלאץ' כשהוא נכנס למומנטום, או להביא את עצמו לזריקות יותר נוחות בתוך הצבע. הוא לא רוצ'סטי, לא פארמר, לא פארגו ולא רייס, יש לו מגבלות מסוימות בהתקפה, אבל הוא בהחלט שחקן שמסוגל ליצור נקודות לעצמו או לקבוצה וממש לא אנמי, רכז יורוליג סולידי עם פוטנציאל להתברג בעשירייה הראשונה אם יוכיח עקביות.
ווימס - האתלטיות והמהירות עוד שם, מצד שני הוא עדיין חלוד בקליעה ובסיומות, ועוד לא מתואם מספיק טוב עם הקבוצה ועושה טעויות שעולות באיבודים פה ושם, היתרונות שלו הם שביום טוב הוא יכול לתרום בכל אספקט - נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, הובלת כדור, הגנה, סחיטת עבירות והובלת הקבוצה, תהליך ההבשלה שלו בקבוצה יתארך מעט אבל אני מעריך שבאחד ממשחקי הבית הקרובים נראה אותו סוף סוף משתחרר במשחק שלו וחוזר לדומיננטיות שאפיינה אותו עד לא מזמן.
ראד - מסתמן כאחת הגניבות הגדולות של העונה, מעין טווינר 3-4, הפלוסים הענקיים שלו - נע עם כדור כמו גארד, אתלטי, מהיר, קשה לעצור אותו באחד על אחד, הוא שחקן של טיימינג, לא בהכרח מתבלט סטטיסטית בעקביות, אבל משפיע על המשחק בפעולות חשובות - חטיפות, הטבעות, חסימה (כמו מול פנא), הנוכחות שלו בעמדה 4 כשלעצמה היא פאקטור חשוב במשחק ההתקפה של מכבי, מספיק להסתכל איך מכבי משחקת בהתקפה כשהוא לא על המגרש, לכמה מצבים של סוף שעון היא מגיעה ולאיזה זריקות ומי השחקנים שנאלצים לקחת אותן ומאיזה טווחים וסיטואציות כדי להבין עד כמה עצם הנוכחות שלו משפיעה על משחק ההתקפה של מכבי לטובה, והריווח שהוא מייצר, החולשה שלו היא שהוא עוד לא נותן מענה משמעותי לבעיית ריבאונד ההגנה של מכבי.
צירבאס - נותן המון כוח למכבי בצבע, פינישר ברמה מאוד גבוהה, קולע באחוזים טובים מהקו, לא קפיץ גדול, אבל יכול לתקן פה ושם זריקות ולהטביע, הבעיה שכמו ראד הוא לא מספק מענה יציב לבעיית ריבאונד ההגנה של הקבוצה, הוא יכול להתמודד טוב לדעתי מול כל סנטר טבעי שישימו מולו, אבל כמו שראינו מול צסק"א, הוא הרבה יותר מתקשה מול פורוורדים מהירים ומגוונים ומול הגנות מתואמות ומתחלפות, אסור לו להגיע למצב שהוא נעלם באופן מוחלט כמו במשחק של אתמול, הוא עמוד תווך בקבוצה והוא יהיה חייב למצוא דרכים נוספות להכניס את עצמו למשחק מלבד נקודות בצבע.
סילי - ממשחק למשחק נראה שהוא צובר ביטחון, שחקן תפקיד, יכול לעזור בקליעה, בהובלת כדור, לנהל תרגילים בתוך שיטת משחק מוגדרת, לשחק פיק אנד רול, אדלשטיין צריך למצוא דרכים להביא אותו לידי ביטוי כפאקטור הגנתי, נכון שהאוריינטציה של הקבוצה הרבה יותר התקפית, אבל צריך גם אופציה להעמיד חמישייה הגנתית ושחקנים שיכולים להקריב יותר בהגנה או לבצע עבירות, כרגע יש 2 שחקנים שמכבי צריכה לשמור עליהם מבעיית עבירות והם גאודלוק (כשיחזור) וראד.
אייברסון - בינתיים מתבסס כריבאונדר הכי טוב של הקבוצה, נותן דחיפה אנרגטית ב-2 צידי המגרש, אקטיבי מאוד, משלים את צירבאס טוב מאוד, נחשב אנדרייטד, שחקן בלי אגו, מודע לתפקידו ולמעמדו, לדעתי יספק רגעים ומהלכים חשובים לקבוצה ככל שהעונה תתקדם, עשוי להתברר כשחקן נשמה אמיתי, הקהל הולך לאהוב אותו.
אלכסנדר - יש למכבי בעיה בעמדה 4 כשראד לא על המגרש, נראה שאלכסנדר קיבל הוראות לתקוף יותר את הסל, לשחק פנימה ופחות לחפש את הקליעה בפייד אוויי, גישה נכונה על פניו, אם כי עדיין צריך שחקן שיהווה איום משמעותי יותר מטווח ה-3 בעמדה הזו, אדלשטיין לא סומך עליו הגנתית, ונראה שהוא מעדיף כל מיני אלתורים אחרים מאשר להשתמש בו ב-4, בליגה לא תהיה ברירה אלא לשלב אותו, ביורוליג מעמדו לא ברור.
שגב - חדור מוטיבציה באותה מידה שהוא מוגבל במשחק ההתקפי שלו, חסרה לו בשלות, פחות מתאים להשתמש בו כ-4 בגלל המוגבלות ההתקפית שלו (אין קליעה), לא צפוי לשחק הרבה ביורוליג, אבל במקרה של פציעה (צירבאס או אייברסון) אדלשטיין יצטרך להכניס אותו לסגל ולהשתמש בו כ-5, שם הניידות והאתלטיות שלו יכולים להתברר כמשמעותיים מול גבוהים איטיים וכבדים ממנו.
לגבי שאר שחקני הסגל - דווין סמית סימן שאלה גדול, בעונת הזכייה הוא היה בין חמשת הריבאונדרים (הגנה) הטובים ביורוליג, וגם אחד מקלעי השלשות הבולטים.
הירידה ביכולת שלו ניכרת, מכבי חייבת עוגן בריבאונד וקלעי יציב בעמדה 3, ועוד שחקן שיכול להיכנס למשבצת של ראד, לפתוח את ההגנות בקליעה או בכניסות לסל, לתת חיפוי הגנתי מעמדה 4, חיפוי שכרגע לא בונים על אלכסנדר שיעשה, סמית חייב למצוא דרך להצדיק את החיוניות שלו לקבוצה, דריק שארפ למי שזוכר, היה סטופר הגנתי מדהים בעונות הראשונות שלו במכבי, ואיפשהו בסביבות גיל 32-33 הוא לא יכול היה ללחוץ רכזים בהגנה כמו פעם, הוא עדיין יכול היה לתפור שלשות, להקריב עבירות, לעשות פעולות חכמות ונכונות ברגעים קריטים (ריבאונד הגנה מול צסק"א, סיוע בהובלת כדור - בעונה שביינום והלפרין קיבלו את המושכות ועשו במכנסיים, שארפ בגיל 35 תפס הובלה ועשה הכל - ריכוז, קליעה, הגנה) סמית חייב למצוא דרך למלא את הוואקומים ששחקנים אחרים משאירים.
אחרי מקל, לנדסברג מסתמן כשחקן שיכול להוביל את הקבוצה בהתקפה מבין שחקני הגל השני, הוא מוצא את הדרך שלו לעלות על הלוח, הוא יכול גם לשחק 2, לא הואפציה ההגנתית הכי טובה, אבל כשצריך סקורר, שחקן שלא מפחד לתקוף את הסל ולקחת אחריות - לנדסברג זה השחקן.
גיא פניני - אין תחליף לחוכמת המשחק שלו, יהיה חשוב ומשמעותי בתקופות קשות, כמו גם בתקופת הבנייה וההסתגלות, ב-10-15 דקות שהוא משחק הוא שווה שלשה או 2, סל בחדירה, אסיסטים, עבירות, כשהקבוצה רצה הוא פחות הכרחי, כשהקבוצה תקועה וחסרת ביטחון הוא יהיה האיש שישחרר את הפקק, תשאלו את בלאט...
אוחיון - מול ברצלונה ראיתי אוחיון אחר, הרבה יותר יוזם התקפית, מול צסק"א הוא פתח טוב וכשהקבוצה נקלעה לפיגור אדלשטיין הוריד אותו לספסל, וכשהוא חזר לשחק לצד מקל הוא כבר היה פסיבי יותר. לדעתי הוא צריך לוותר על זריקות חצי המרחק שלו, שיזרוק שלשות, שיחדור לסל או שיחפש שחקנים פנויים מחוץ לקשת או בצבע, העיקר שהפעולות שלו יהיו חותכות בהתקפה.
בהיררכיה קבוצתית מגובשת: גאודלוק, ווימס, ראד וצירבאס צריכים להמם את הגנות היריבה ברבעים הראשונים, שחקני הגל השני: מקל, סילי, לנדסברג, סמית ואייברסון, כאשר ברור שמקל ולנדסברג אמורים לשאת באחריות בהתקפה, אייברסון, וסמית חייבים להיות עמודי התווך בהגנה ולהיות יעילים בפינישים של ההתקפות (אייברסון בצבע, סמית מחוץ לקשת), פניני בטווח הארוך אמור להיות השחקן ה-11, לגבי השחקן ה-12, אדלשטיין יצטרך לבחור בין שגב לאלכסנדר, לדעתי אלכסנדר עם כל החסרונות שלו הוא עדיין אופציה חשובה ל-4 משגב ל-5 (שגב ב-4 יוצר בעיה בהתקפה מאשר פיתרון בהגנה), בסופו של תהליך זו ההיררכיה שאני מאמין שתתגבש.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
