|
טוב, נו. על מי אנחנו עובדים. בכל המזרח יש בדיוק קונטנדרית אחת. שאר הקבוצות ברשימה יכולות להתמודד על משהו רק אם לברון ייפצע (או לחילופין לאב וגם קיירי ביחד, אבל גם אז זה לא בטוח). ובכל זאת, עושה רושם שארבעת הקבוצות החזקות של המזרח, חזקות באמת. הקבוצות במקום 2-4 בעיניי טובות משמעותית מאשר הקבוצות המקבילות במערב והחוזקות שלהן עולות בהרבה על החולשות. יופי של מהפך עשה המזרח.
4. טורונטו ראפטורס. אשתקד 26-56 והפסד מכובד בשישה משחקים בגמר המזרח לאלופה שבדרך.
סנטרים: וולנצ'יונאס, פואלטל, נוגיירה
פאוורים: סאלינג'ר, פטרסון, פסקל סיאקם
סמולים: דמארה קרול, טרנס רוס, ברונו קבוקלו
סקנד גארדים: דרוזן, נורמן פאוול
פוינטים: לאורי, קורי ג'וזף, דלון רייט
מאמן: דווין קייסי
נקודות חוזק:
+ צמד גארדים מדהים, מהטובים בליגה. שנה שעברה לאוורי ודרוזן היו לגמרי הסיבה המרכזית בגללה טורונטו היתה לא רק שניה במזרח, אלא גם עם מאזן מכובד ברמות הכי גבוהות. 56 נצחונות זה לא משהו שהולך ברגל. דרוזן ולאורי, שניהם יודעים היטב ליצור לעצמם. אף אחד מהם לא אגואיסט (רוב הזמן) ולאוורי גם יודע ליצור היטב לאחרים. אין הרבה בק-קורטים כאלה
+ פרונט קורט טוב. לא גדול, זה לא הבק-קורט המפעים. אבל אין ספק שהשחקנים בעמדות 3-5 הם שחקנים שעשו דבר או יותר בליגה. וולנצ'יונאס הוא אחד מהסנטרים הטובים ובעיקר המאוזנים בליגה. שחקן מטרה לכל דבר ועניין. קרול הוא יופי של שחקן הגנה שגם הוכיח שיש לו רגעי התקפה מעולים גם מהשלוש וגם בחדירה קשה עם גוף חזק, וסלינג'ר שאמנם דעך קצת שנה שעברה אבל הוא עדיין צעיר ויש לו גם גוף למאבקים שבפנים וגם יד רכה מחצי מרחק.
+ אפשר לומר על דווין קייסי המון דברים אבל אין ספק שהוא מאמן עם שיטה. אז נכון, הכדורסל של טורונטו מכוער וטורונטו משחקת משחק של בידודים. קייסי גם לא יודע איך להפעיל גבוהים למען האמת. אבל דבר אחד יש לקייסי ואין לכל מאמן בליגה – שיטה ומתודה. והשיטה הזאת ניצחה להם 56 משחקים שנה שעברה.
+ עומק נוסף בהתקפה. שנה שעברה זאת היתה קבוצה של שני גארדים וסביבם המון הגנה ותו לא. השנה יש להם שני שחקנים ששנה שעברה חסרו – דיברנו על סלינג'ר וקרול, אבל הם שניים שפשוט לא היו שנה שעברה (קרול בגלל פציעה שהשביתה אותו רוב השנה) והשנה יהיו.
+בסיס שנשאר. שלושת השחקנים המרכזיים כבר הרבה שנים ביחד, ובכל שנה הם מצליחים יותר. זה לא רק צמד הגארדים אלא גם וולנצ'יונאס – מי שדירגתי במקום ה-11 מבין הסנטרים בעולם ושכשהוא בכושר, שחקן שמאד קשה לעצור. פרט אליהם גם פטריק פטרסון ההגנתי, טרנס רוס שיודע להתפוצץ (שיא של 50 נק' למשחק) וקורי ג'וזף שברגעים המתים נראה כמו השחקן הכי חשוב של הקבוצה ממשיכים. וכמובן מעל כולם בשנה השישית – דווין קייסי
+מומנטום. כשדווין קייסי הגיע, הקבוצה ניצחה 23 משחקים, עונה אחר כך 34. עוד עונה עברה, 48 נצחונות ופלייאוף. עונה אחר כך, ניצחה רק משחק אחד יותר (49) ושוב פלייאוף וסיבוב ראשון בלבד. עונה שעברה כבר מקום שני וגמר מזרח. עוד שלב אחד השנה?
חולשות:
- דו-קוטביות של צמד הגארדים. הפלייאוף של השנה האחרונה היה מדהים. אמנם טורונטו הצליחה לגבור גם על אינדיאנה וגם על מיאמי בשבעה משחקים בפלייאוף, אבל אי אפש רלשכוח את כל משחקי ה 4 נקודות ו-2 אסיסטים של לאורי, או ה 7 נקודות עם מיליון החטאות מהעונשין של דרוזן. הם באו והלכו, באו והלכו, באו והלכו עד שבסוף איכשהו גמר מזרח. אבל בשביל לעשות יותר מזה – השניים האלה צריכים להיות הרבה יותר יציבים ולהיראות כמו שחקני כדורסל 100% כל הזמן, ולא רק 50%
- אי מיקסום יכולות - אין לי בעיה עם שיטה מגעילה כל עוד היא מנצחת. אפשר לחשוב ששיקגו בולס הגדולה היתה איזו גולדן סטייט. יש לי בעיה עם מאמן שלא יודע למקסם יכולות. וולנצ'יונאס צריך ויכול להיות שחקן הרבה יותר גדול משהוא. כשללאורי ודרוזן לא הולך והם הפעילו אותו במקום – זה היה מרהיב. רק חבל שהם צריכים להחטיא 5 כדורים ברצף לפני שהם קולטים את זה. גם סלינג'ר הוא יופי של כלי התקפי, אבל הוא חייב להיות מופעל. קייסי חסר ההשראה צריך להתחיל ללמוד איך.
- האבידה של ביומבו - עם העומק הנוסף בהתקפה, קצת עומק בהגנה הלך. ג'יימס ג'ונסון אבל בעיקר ביסמאק ביומבו. השני היה אחד מסנטרי ההגנה הטובים בליגה וגם אם הוא קצת נגר, הוא תמיד ידע לשמור ולקחת ריבאונד. השנה אין אותו, ומכיוון שוולנצ'יונאס הוא בדרך כלל לא שיא הבריאות, בעיות יכולות להיווצר בהגנה. זה חשוב במיוחד לקבוצה ששמה דגש כל כך ברור על כך ששני הגארדים שלה קולעים, אבל רק בתנאי שכל השאר שומרים.
- חזל"ש – נכון, טורונטו מצליחה כל עונה קצת יותר, ויש לה שיטה והמשכיות והכל טוב ויפה. אבל באיזשהו שלב גם זה צריך להתחיל להימאס. מילא אם לקבוצה באמת היה על מה להילחם, אבל טורונטו הרי לא תיקח אליפות גם עוד מיליון שנה בהרכב הזה ויש סיכוי שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד תהיה קצת עייפות חומר בקבוצה.
סיכום: בסופו של דבר ועניין, אני מאמין שטורונטו תמשיך להיות קבוצה חזקה. לאוורי מצא את עצמו בגיל לא צעיר, דרוזן הוא אחד האתלטים הגדולים בעולם הכדורסל ועדיין השחקן שהכי מזכיר את קובי. לקבוצה יש שיטה ודרך ויכולת, והיא פשוט קבוצה מוכחת. הסיבה שהורדתי אותה למקום הרביעי? - אז ככה, טורונטו תישאר אותה קבוצה פחות או יותר שזה נחמד. אבל שתי הקבוצות מעליה התחזקו וטורונטו לא. זה עד כדי כך פשוט.
תחזית: 52 נצ' (טווח 45-60)
3. בוסטון סלטיקס. מאזן שנה שעברה 34-48 והפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף לאטלנטה בשישה משחקים
סנטרים: הורפורד, אוליניק, טיילר זלר
פאוורים: אמיר ג'ונסון, ג'רבקו, ג'ורדן מיקי
סמולים: ג'יי קראודר, ג'יילן בראון
סקנד גארדים: אייברי בראדלי, ג'רלד גרין, ר.ג'. האנטר
פוינטים: אייזיאה תומאס, סמארט, טרי רוז'ייר
מאמן: בראד סטיבנס
נקודות חוזק:
+ בולדוגים של הגנה - לא אחד, לא שניים אלא שלושה שחקני הגנה מפעימים יש לקבוצה הזאת. בקראודר, בראדלי וסמארט. כל אחד מהם מסוגל לחנוק את היריב שלו ממול ולגרום לגארדים של הליגה לרצות ולפרוש. אמנם אף אחד מהם הוא לא יוצר התקפי גדול, אבל יהיו רגעים שבהם הם פשוט יחנקו יריבים כמו הרפטורס למעלה או אפילו הווריורס. שנה שעברה, רביעית בספיגת נקודות פר התקפה שזה מעולה, שניה בחטיפות פר משחק ושלישית בהכרחת איבודים של היריבה. בקיצור, אחלה הגנה.
+ רגליים צעירות – זה אמנם מתקשר לנקודה הקודמת, אבל בוסטון משחקת בקצב מהיר מאד. שלישית בליגה שנה שעברה בקצב המשחק (אחרי סקרמנטו של רונדו וללא הגנה, וגולדן סטייט כמובן). זה ימשיך להיות כך בגלל שהגארדים שלה הם מהמהירים והצעירים בליגה
+ אחד היוצרים הטובים בליגה בדמותו של אייזיאה תומאס. אני אישית לא אוהב אותו במיוחד והאסוסיאציה העיקרית שלי לגביו היא ג'וק קטן ועקשן. אבל הג'וק הקטן והעקשן הזה הוא שד זריז משחת שיודע לחדור נהדר ובעיקר ליצור מגע שמוביל לנקודות עונשין קלות
+ הורפורד. איך שלא מסתכלים על זה, הסנטר הנצחי של אטלנטה הוא רכישה מבריקה של הקבוצה. הוא יביא קשיחות לקו הקדמי שלא היתה שם קודם, ובעיקר יידע להפעיל את הקבוצה כפי שתומאס שהוא בסופו של דבר 2 בגוף של 1 לא יכול לדעת. הוא יהיה מנהל המשחק דה פאקטו של הסלטיקס ובכך יחליף ברוחו את אוון טרנר שהלך לפורטלנד. סוף סוף יש לקבוצה שחקן פנים רציני.
+ מאמן שיודע למקסם יכולות. אני חושב אמנם שסטיבנס צריך להוכיח עוד דבר או שניים לפני שנכתיר אותו כמאמן מהשורה הראשונה בנ.ב.א, אבל שנה שעברה הוא עשה עבודה מעולה, לפחות עד הפלייאוף. הוא לקח את סט היתרונות של הקבוצה (גארדים צעירים, מהירים ובולדוזרים. וגארד אחד שיודע לעשות נקודות כאילו אין מחר) ויצר שיטה שממקסמת אותם. אי אפשר לקחת לו את זה.
חולשות:
- קו קדמי. כן, הורפורד, אחד הסנטרים הטובים בליגה הובא. אבל אפילו הוא לא שחקן פנים אמיתי. סט היתרונות שלו נהדר אבל הוא לא בדיוק שחקן מטרה לפוסט או אפילו שחקן אתלטי עם ידיים מספיק טובות בשביל להיות פינישר אדיר. ופרט אליו? פרט אליו עדיין אין כלום בקו הקדמי. אוליניק רך מדי. אמיר ג'ונסון קשה וקשוח אבל לא מאד מוכשר והשאר סתם לא משהו.
- שחקן יוצר נוסף לתומאס – אין, כל ההתקפה של בוסטון בנויה על גמד אחד. השנה אמנם הורפורד ייקח נטל חשוב יותר, בעיקר כפסיליטייטור אבל עדיין. יש בכל הקבוצה שחקן אחד שיודע ליצור נקודות ברמה גבוהה והוא כאמור גמד. אם ילמדו לשמור עליו או לחילופין אם הוא ייפצע, הקבוצה תהיה בבעיה די רצינית.
- ניסיון פלייאוף משמעותי. הפלייאוף שנה שעברה נגמר ברגע שבראדלי נפצע. לקבוצה יש רגליים צעירות ומהירות, אבל הרגליים הצעירות מגיעות גם עם ראש צעיר וחסר ניסיון. לאור התחזקות המזרח והעובדה שקבוצות כמו אינדיאנה וטורונטו פשוט מנוסות יותר, בוסטון עשויה להיות בבעיה. במיוחד אם בראד סטיבנס לא יידע איך להגיב.
סיכום: נשבע לכם שניסיתי למצוא עוד חולשות. למשל הקליעה מהשלוש שהיתה במקום ה 28 בליגה, אבל גם זו לא – כי אוון טרנר הוריד את הממוצע והלך, ושלושת שחקני הקו האחורי הם אחלה משם. חשבתי על חוסר הבגרות של סטיבנס, אבל הוא כבר מוכח ורק ישתפר. בוסטון היא קבוצה נהדרת שצריכה להשתפר בעוד צעד או שניים העונה. אני חושב שהיעדר כוכב של ממש (תומאס לא כזה) ושחקן יוצר נוסף לתומאס תהיה בעוכריה בסופו של דבר אבל אני יכול להבטיח דבר אחד – היא תמרר את החיים של כולן, ואף אחת לא תרצה לפגוש אותה בפלייאוף.
תחזית: 53 נצחונות (טווח 46-62)
2. אינדיאנה פייסרס. שנה שעברה 37-45 והפסד בשבעה משחקים בסיבוב הראשון לטורונטו
סנטרים: אל ג'פרסון, לאבוי אלן, קווין סראפין
פאוורים: מיילס טרנר, ת'אד יאנג, ג'רמי אוונס, ראקים כריסטמס
סמולים: פול ג'ורג', גלן רובינסון השני
סקנד גארדים: מונטה אליס, סי.ג'יי. מיילס
פוינטים: ג'ף טיג, ארון ברוקס, רודני סטאקי, ג'ו יאנג
מאמן: נייט מקמילן
נקודות חוזק:
+ כוכב על אחד. צ'ק. פול ג'ורג' הוא פשוט יופי של שחקן ויחד עם קאווי לאונרד הוא העתיד של עמדת הסמול פורוורדים. שומר קשוח ובקלות אחד השומרים הטובים בליגה, אבל גם שחקן יצירתי ויוצר. אמנם האחוזים שלו לא גבוהים במיוחד אבל הוא תמיד שם כשהקבוצה צריכה בשני צדדי המגרש והוא באופן מובהק הכוכב והשחקן הדומיננטי של הקבוצה.
+ עומק רציני. בכל העמדות יש שחקן אחד נהדר ולפחות עוד שחקן אחד טוב. פציעה אחת, אלא אם היא של ג'ורג' לא תגמור את העונה של אינדיאנה. למעשה, כנראה שאפילו שתי פציעות לא.
+ קו פנים מאד ורסיטלי. אל ג'פרסון אמנם כנראה יעלה מהספסל, אבל למעט קבוצות יש שחקן פוסט כזה. אבל יותר מכך מיילס טרנר הסנסציוני התבגר בשנה ויחד עםת'אד יאנג הם יוצרים קו פנים מאד אנרגטי. ו AGILE. הם מאד ניידים, יש להם המון יכולות מבפנים ומבחוץ. פוטנציאל הגנתי בשמיים (ת'אד יאנג כבר הראה כמה הוא חוטף וחוסם מצוין), קליעה טובה מכל טווח, יכולת ריבאונד. הם לא גבוהים מאסיביים אבל הם יופי של קו. ג'פרסון מוסיף את המסיביות הנדרשת כשצריך
+ המון שחקנים שיכולים להוביל כדור. מונטה אליס תמיד היה קומבו גארד של ממש. אבל בעיקר ההבאה של ג'ף טיג חשובה. ג'ורג' היל הוא אולי יופי של שחקן הגנה וקלעי שלשות סביר, אבל רכז הוא לא. טיג הוא כן. הוא סקורר יצירתי שיודע גם לנהל משחק והוא תוספת מאד חשובה כמנהל משחק שני לג'ורג'.
+ הגנה חונקת. שנה שעברה שלישית בליגה בספיגת נקודות פר דקה אחרי הספרס וההוקס ורביעית בסה"כ בחטיפות. אז ג'ורג' היל, אחד משחקני ההגנה הבכירים שלה הלך. אבל ג'ף טיג גם יודע לשמור וגם ת'אד יאנג. ופול ג'ורג' הוא בכל מקרה העוגן בצד הזה של המגרש (וגם בצד השני)
חולשות
- ירידת מתח ותלות בפול ג'ורג' – כן, שנה שעברה זה בלט במיוחד בפלייאוף. בדקות שהוא היה על המגרש לעומת הדקות בהן הוא לא היה. אם הוא היה מסוגל לשחק 48 דקות אינדיאנה היתה מנצחת את טורונטו, ולא בטוח שאפילו היתה נזקקת לשבעה משחקים. ה BPM שלו (BOX PLUS MINUS) היה יותר מכפול מאשר של זה שבא אחריו בפלייאוף ובעצם גם בעונה הסדירה. אינדיאנה מקווה שההבאה של טיג, גם הוא שחקן יוצר, תפחית את התלות בג'ורג', אבל נראה.
- כדור אחד בין שלושה שחקנים. פול ג'ורג' הוא שחקן מופלא, אבל הוא פוינט פורוורד שמזכיר את סקוטי פיפן , עוד פוינט פורוורד מובהק יותר מאשר כל שחקן אחר אי פעם בנ.ב.א . מונטה אליס אמנם מזדקן אבל כשהוא יעיל, הוא יעיל בגלל שיש לו כדור ביד, שלא לדבר על ג'ף טיג. שלושה שחקנים שצריכים את הכדור בחמישייה אחת. אז סביר להניח שמונטה אליס יבוא כאינסטנט אופנס ושהקבוצה תפתח עם סי.ג'יי מיילס למשל אבל בהרכבים קלאסיים זאת תהיה בעיה.
- ווגל הלך וזו אבידה גדולה. אמנם למיטב הבנתי אינדיאנה לא רצתה את ווגל אבל בעיניי זו טעות. אינדיאנה היא הקבוצה השלישית בטיבה במזרח ב 5-6 השנים האחרונות והרבה מאד בגלל האיש הזה שאימן אותה כל כך בהצלחה. מקמילן הוא לא מאמן רע ויש לו ניסיון של שנים בנ.ב.א אבל הכדורסל שלו קצת גנרי וקשה לומר שהוא מבריק במיוחד. כך או כך, השחקנים יצטרכו להשתלב לשיטה חדשה לגמרי.
סיכום: אני אוהב את הקבוצה הזאת מאד. יש לה עומק רציני בכל העמדות. יכולת לשחק בכמעט כל קצב וסופרסטאר מובהק אחד, שגם אם הוא לא עומד ברמה של חמשת הגדולים, הוא בטח מיד ברמה הבאה. אני חושב שהשאלה העיקרית היא איך מקמילן יעבוד עם כל זה ואיך הוא יידע לשלב בין כל הכלים הרבים שיש לו, במיוחד עם שיפור קל וצפוי של מיילס טרנר. היא תהיה קבוצה שקשה מאד לנצח, בטח כל עוד פול ג'ורג' על המגרש.
תחזית: 55 נצחונות (טווח 46-62)
1. קליבלנד קאבס. מאזן שנה שעברה 27-55 אבל בעיקר אליפות היסטורית בקאמבק מהסרטים
סנטרים: טריסטן תומפסון, כריס אנדרסן
פאוורים: קווין לאב, צ'נינג פריי, קורי ג'פרסון
סמולים: לברון, דאנליבי, ריצ'רד ג'פרסון, ג'יימס ג'ונס
סקנד גארדים: (ג'יי.אר. סמית'?), אימן שומפרט, מרקל בראון
פוינטים: קיירי אירווינג
מאמן: טיירון לו
נקודות חוזק:
+ לברון.
+ לברון, אבל הוא כן מאבד איזה 2% יכולת כל עונה, ואולי גם העונה הזאת. שנה שעברה הוא היה מפעים בפלייאוף ובהחלט ברור שהוא שמר כוחות לזה כל העונה, אבל בוא נראה עכשיו. אם הוא ימשיך להיות 95% לברון, ואם בפלייאוף הוא יהיה רק ב 90% מהפלייאוף האחרון, קליבלנד במצב טוב
+ שני סטארים מוכחים חוץ מאחד לברון. קווין לאב הוא אולי לא הסופרסטאר שהוא נראה במינסוטה, אבל הוא עדיין אחד הריבאונדים הטובים בליגה, וכנראה גם הסטרץ' 4 הטוב בליגה. רק חבל שאין הגנה. אבל יותר ממנו, קיירי הוא שחקן טופ 20 בליגה ובעיקר ווינר מוכח מהקלאץ' של משחק 7. שחקן על ומה שברור הוא שלא חסרים כוכבים ושחקנים יוצרים בקבוצה.
+ עמדת 3 מעובה ומנוחה ללברון. ההבאה של דאנליבי וההשארות של ג'פרסון אומרת גם שלברון, זה שבגילו צריך להתחיל לנוח במשך העונה, יכול לעשות את זה השנה יותר מתמיד. לצד העובדה שיש עוד כוכבים ולצד העובדה שיש לו מחליפים מצוינים, לברון יכול להכין את עצמו לפלייאוף ברמה האופטימלית.
+ קבוצה בנויה בשביל לברון עם חבורה של סטרצ'ים. לברון כבר הוכיח שהוא הכי טוב כשהוא מוקף בקלעי שלוש. קווין לאב הוא הכי טוב בעולם מעמדה 4 בזה. (סמית') שומפרט, דאנליבי, ג'ונס, קיירי, צ'נינג פריי, ג'פרסון ועכשיו גם מרקל בראון. כולם יהנו מההוצאות של לברון. קבוצה שתפורה עליו.
+ הם האלופים. אחלה יתרון.
חסרונות:
- אם ג'יי.אר סמית' לא חותם, וכרגע שום דבר לא בטוח. מאזן הגארדים של הקבוצה בכי רע. אירווינג אמנם בטופ של הטופ אבל פרט אליו אין כלום בעמדות 1-2 וגם הוא הפסיד משחקים בקריירה, כידוע.
- רגליים זקנות. אפילו לברון כבר לא שומר כמו פעם אבל בלי קשר זאת קבוצה מבוגרת או איטית (לאב, עדיין צעיר, אבל רגליים קצת זקנות). בדיוק ההיפך מקבוצה כמו בוסטון או אפילו אינדיאנה. פריי, דאנליבי, ג'ונס, ג'פרסון, אנדרסן וכמובן לברון בעצמו. חבורת זקנים שתתקשה לרוץ.
- חוסר אתלטיות והגנה בפנים. טריסטן תומפסון זה נחמד מאד, אבל כמו שקיירי אירווינג זה אחד בבק-קורט, גם תומפסון זה רק אחד מתחת לסל. אנדרסן פעם היה שחקן הגנה מגניב אבל הוא לא רלוונטי. פריי הוכיח שכיום גם הוא לא רלוונטי. לאב הוא בעיקר בהתקפה, מעט מאד בהגנה. חודרים מהירים ו\או סנטרים חזקים יענישו את קליבלנד ללא הרף
- מאמן שבסופו של דבר הוא בלתי מנוסה. אני חושב שהאליפות היתה של לברון ושל קיירי, הרבה פחות מכך של טיירון לו. הוא יצטרך להוכיח את עצמו השנה בעיקר באיזון בין הרגליים הזקנות, גם של לברון, לבין הצלחת הקבוצה.
- מעידה אפשרית? המזרח התחזק מאד לדעתי, בוסטון, אינדיאנה בוודאי. ובמקרים מאד אופטימיים גם שיקגו וניו יורק אם הכל יתחבר שם, הן קבוצות שיכולות להזיק לקליבלנד. לא ברור אם זה משנה כל עוד לקליבלנד יש ביתיות. אבל אם גם השנה הם ישחקו בהילוך שלישי כל העונה ואיכשהו יאבדו את הביתיות – יש כמה קבוצות שבהחלט יכולות להעניש בפלייאוף
- גולדן סטייט, היריבה העיקרית הפסידה במשחק שביעי בדקה האחרונה, ועכשיו יש לה גם את דוראנט
סיכום: יש לקבוצה הזאת המון בעיות, גם בקו האחורי וגם בקו הפנימי. אבל יש להם גם את לברון, וכל עוד הוא לא מוכח אחרת, הוא בטח יכול לעשות גמר שביעי רצוף. אני מאמין שהם לא יעשו יותר מזה, ואני מאמין שיש סיכוי קיים (נניח 25%) שקליבלנד תפסיד עוד לפני שתגיע לגמר אבל לברון הוא יתרון כל כך עצום על כל שאר הליגה, שכל עוד הוא לא משחק עם קונוסים מוחלטים (נניח פבלוביץ', בובי גיבסון, וורז'או הפצוע ואילגאוסקס הזקן) הוא בהחלט במעמד לקחת כל קבוצה לפלייאוף. בטח כשקיירי אירווינג שם להתל ביריבה בדרך לעוד סקורינג רציני מאד.
תחזית: 58 נצחונות (טווח 50-66) אבל גמר נ.ב.א בלבד הפעם.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
