|
מעניין, אבל שוב פעם אפשר לראות איך כל אותם סטטיסטיקאים מתקדמים היו טובעים בבריכה עם עומק ממוצע של 10 ס"מ.
דברים מעניינים - אני דיברתי כמה פעמים על כך שיש מיקומים בדראפט שבאופן מסורתי הבחירה מניבה באסטים, ציינתי את מקומות 11 ו-12 ומהגרף ניתן לראות זאת בצורה יפה. מה שפספסתי זה את כמות הפספוסים של הבחירה מספר 6. בחירה מספר 1, כפי שזה די ברור היא כמעט תמיד נטולת פספוסים. מעניין שגם בחירה מספר 4 מניבה פירות נאים מאד. גם בחירה מספר 10 מאד בולטת לטובה לצד הבחירות שמסביבה.
השטויות שכרגיל נמצאות בכתבה שכזאת - קשה לי עם ההגדרה שלהם לגניבה. איך בחירה מספר 5, קווין גארנט, הוא גניבת הדראפט הגדולה בכל הזמנים. הוא לא יכול להיות גניבת דראפט. הוא אולי בחירת דראפט מעולה, אבל זה חוטא למונח גניבה. כנ"ל כריס פול (בחירה מספר 4) וגארי פייטון (בחירה מספר 2) בטופ 10 זה מגוחך. אם מדברים על בחירות מעולות, אז ברור שגארנט יהיה בטופ, אבל אז כבר נתחיל לדבר על שחקנים אחרים שלא יכולים להיות גניבת דראפט, מהסיבה שהם נבחרו במקום הראשון כמו לברון או דאנקן או שאק.
גם מבחינת באסטים יש משהו שמיד הבחנתי בו. איך אדם מוריסון, שנבחר במקום השלישי ושיחק שניה ורבע באן.בי.איי מדורג כבאסט ה-16 ואילו בן גורדון שנבחר באותו מקום ונהנה מקריירה ארוכה ובחלקה טובה ואפילו זכה בשחקן השישי של העונה מדורג כבאסט ה-14, כלומר גרוע ממוריסון. זה קפץ לי לעין, גם ג'ו סמית' כבאסט הכי מחורבן יותר מהקנדי מן, קוואמי, דארקו וגרג אודן זה מופרך.
כמובן שהבחירה בדראפט 99 כדראפט הגדול ב-20 שנה האחרונות זה הזוי. היה דראפט טוב, עמוק, אבל נטול כוכבים אמיתיים.
_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
