מאחר שלא קראתי לך טרול, אבל כן קראתי להשוואה הזו הטרלה ואני לא חוזר בי, אז אין לי מה להתנצל. ואני יודע שאני שב ומאכיל את ההטרלה הזו, אבל דווקא הנתונים שהבאת מראים למה אין מקום להשוואה.
1. הפרסים בטניס עולים לא רק בגראנד סלאם, אלא גם בטורנירים שתחתיהם, וגם בצ'לנג'רים, ובשנה הבאה - אפילו בפיוצ'רים. יתרה מזו, גופים מארגנים עומדים בתור אצל ה-ATP לארגן עוד טורנירים גדולים, זה ה-ATP שלא רוצה לינוק (ובטענה הזו, בין כל הבכיות שלו, ויינטראוב צודק לחלוטין). אם זה לא סימן לחוסן ולפופולריות של הענף, אני לא יודע מה כן.
2. אם נהנית בתקופה הזו יבושם לך, אני חושב שאתה במיעוט אבל זה עניין של טעם. לדעתי בלי שניים-שלושה שחקני על אמיתיים הענף הרבה פחות מעניין, אני רוצה לראות גם קרבות אפיים בין גלדיאטורים של הענף, בתקופה ההיא לא היו כאלה. אבל כאמור זה עניין של טעם אז נניח לזה.
3. יכול להיות, אבל האנומליה הזו החזיקה מעמד 25 שנה. לא תקופה קצרה, בטניס מדובר על כמה וכמה דורות של שחקנים. זה היה נראה תשתית מאד חזקה, וכנראה עם ניהול נכון הם לא היו אמורים להגיע למצב של היכחדות דה פקטו מהטניס העולמי. אגב, כשאתה מסתכל על הספורט בכלל ולא רק טניס, אתה מגלה שמדינות סקנדינביה האחרות הן פשוט אימפריות בענפים אחרים, זה הכל. פינלנד אימפריה בספורט מוטורי כמה עשרות שנים, נורבגיה אימפריה בסקי קרוס קאנטרי והענפים הנלווים לו כמו ביאטלון. גם הן סוג של אנומליות בהגדרה הזו, אבל הן לא נעלמות כמו שבדיה בטניס.
4. לרשימה שנתת אפשר להוסיף את ארגנטינה שעדיין מתחזקת כמה וכמה שחקנים במאייה, את אוסטרליה שאמנם יש לה 4 במאייה אבל פרט לאחד כולם צעירים מאד וקריירה ארוכה לפניהם (אם יתנהגו כמו שצריך), ובמידה מסויימת גם את צ'כיה למרות שגם היא לא בשיאה. גם הבריטים חוץ ממארי כבר מחזיקים כמה שחקני מאייה, ואיתם יש לציין כמה שחקני זוגות מצויינים בראשות מארי האח. לא הכל זה העשיריה הראשונה. בקיצור, לא ספורדי ולא נעליים, יש אימפריות מסורתיות בטניס והן מחזיקות עשרות שנים. כולן חוץ משבדיה. לגבי ההשוואה לספורט קבוצתי, זו השוואת תפוזים לתפוחים. מה לעשות, טניס הוא ספורט אישי שמתנהל בסבב, וככזה יש בו "מקומות עבודה" מוגבלים לעומת כדורגל או ענפים קבוצתיים אחרים שבהם בסגל של קבוצה אחת יש עשרות "מקומות עבודה". טניס צריך להיות מושווה לענפים דומים לו, ענפי סבב אישיים. וככזה הוא ממוקם בצמרת הגבוהה של הענפים, אולי רק גולף נמצא לפניו וגם זה אני לא בטוח, כי גולף מתרכז במקומות מסויימים בעולם, טניס הרבה יותר גלובלי ממנו.
5. אכן צחקתי על ההשוואה לארה"ב, ועכשיו כבר הגיע מחר. ארה"ב וודאי רחוקה משיאה ויכולה יותר, אבל דווקא הנתונים שלך מראים למה ההשוואה הזו מגוחכת, ואני יודע שאני ממשיך להאכיל אותה, אבל הנה, בוא נשווה: בשיאן של שתי הנבחרות, תקופת הזוהר של שבדיה מול ימי מקנרו-קונורס-ועוד שחקני צמרת כמו גרולייטיס או ג'ין מאייר, תספור את כמות הגראנד סלאמים שלקחה כל נבחרת בשנות ה-70 וה-80 ותראה ששבדיה הייתה כמעט שווה אז לארה"ב. הייתה אפילו שנה אחת בסוף שנות ה-80 שבה רק שבדים זכו בגראנד סלאמים. והיום? בוא נשווה: ארה"ב - בין 3 ל-4 שחקני טופ 30. תלוי בשבוע. שבדיה... עזוב. ארה"ב - נבחרת דייויס שלא ירדה מהבית העליון כמעט 30 שנה. אין אף נבחרת שיכולה להתהדר בלונגוויטי כזה. גם לא ספרד, צרפת או ארגנטינה. שבדיה? ירדה עכשיו לדרג 2 ובסכנה גדולה למצוא את עצמה בשנה הבאה בדרג 3. ארה"ב - 7 שחקני מאייה ו-17 שחקנים ב-200, ורובם צעירים ממש (בין גילאי 18 ל-22) ונמצאים בעלייה, מה שמראה שלמרות שהיא רחוקה משיאה התשתית שם עדיין מאד בריאה. לא רק שהיא לא נכחדת ולא קרובה להיות נכחדת, זהעדיין שם אותה כאימפריה בענף. במאמר מוסגר, שים לב בעיקר לבחור בשם פרנסס טיאפו, יש הרגשה שעוד תשמע עליו הרבה. שבדיה? שחקן אחד בטופ-400. לזה קוראים היכחדות.
בקיצור אין בסיס להשוואה. עמוס פתח נושא על נבחרת שנכחדה דה פקטו ממפת הטניס העולמי ושאל על עוד מקרים דומים, זה למרבה צערך ממש לא דומה ולא קשור לנושא, וזו לא פעם ראשונה כמדומני שאתה מכניס את הטניס האמריקאי לנושא דומה. ולכן כיניתי את זה איך שכיניתי.
_________________ אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף. ...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)
ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.
|