|
הגענו לעמדת הפאור פורוורד, וכאן באמת מורגשת ההתקדמות של הכדורסל האירופי (והעולמי בכלל האמת), ההסתמכות על מספרי 4 ניידים, וורסטילים עם יד טובה משלוש ויכולת מסירה. הרוב המוחלט של הרשימה הם פאוורים כמו שתיארתי, נעים בין עמדות 3-4 ואפילו 5 בלי בעיה, מגוונים מאוד כל אחד בדרכו. יצאנו לדרך, תהנו.
אזכורי כבוד:
קווינסי מילר שבכושר של העונה שעברה שייך לטופ 5 בלי למצמץ בכלל, אבל המציאות שונה לצערנו.
פליפה רייס שממשיך לתת תפוקה יפה בריאל מדריד גם בגיל 88 או משהו פסיכי כזה.
מילאן מצ'באן המאכזב שממשיך לשקוע עם מילאנו החלשה.
ג'סטין דולמאן שהוא שחקן שאני מאוד אוהב אבל פצוע ומאכזב העונה בברצלונה.
אזכור מעניין לפאוליוס ינקונאס שבגיל 33 נותן עונת שיא בז'לגיריס המפתיעה.
ואחרונים חביבים ויקטור חריאפה הקשיש מצסק"א מוסקבה ומילקו בייליצה שנותן עונה יפה מאוד בכוכב האדום בלגראד.
10. ראקים סאנדרס, ארמני מילאנו
ממוצעים העונה: 13.5 נקודות ב44 אחוז משלוש, 4 ריבאונדים וחטיפה ב-23 דק'.
בתחילת העונה היה נדמה שזו הולכת להיות העונה של ראקים סנדרס. אחרי 2 משחקים די חלשים הגיע רצף מפלצתי שבו מעבר ליכולת המעולה שהציג סנדרס, מילאנו אשכרה נראתה כמו קבוצת כדורסל וניצחה כמה משחקים. מאז הרבה מים עברו בירקון, סאנדרס נפצע והושבת למספר משחקים, ומילאנו? אוי מילאנו. מזלה שיש קבוצה אחת, מכבי תל אביב שמה, שדי גונבת את ההצגה העונה בתור אכזבת המפעל. נחזור לשחקן עצמו. סאנדרס הוא אחד השחקנים שהכי קשה להגדיר אותם בכדורסל האירופי. איך נגדיר שחקן שמצד אחד הוא 1.96 עם עקבים, קולע שלשות כמו מכונה, חודר, מכדרר כמעט כמו גארד ומסוגל לשים סל כמעט על כל שומר ביבשת במגוון דרכים, ומצד שני משחק הרבה מאוד דקות כמספר 4, יודע לייצר גם בפוסט, זז בלי כדור ואקטיבי מאוד בריבאונד. היה לי קצת קשה לדרג אותו ברשימה של הסמול פורוורדים כיוון שברוב המשחקים שראיתי אותו הוא דווקא שיחק לצד רדוליצה או גבוה אחר (מקלין/מצ'באן) ונראה היה שרוב התפקיד שלו בהתקפה הוא דווקא ליצור את הריווח מעמדה 4.
אם מסתכלים על יכולת נטו, סאנדרס נמצא לגמרי שם. כשאני אומר "שם" אני מתכוון לרמות הגבוהות של היורוליג. מעונה לעונה הוא פשוט הולך ומשתפר, מי זוכר את העונה ההיא שהעביר כאן במדי גליל/גלבוע (הזכויות עליו היו של מכבי או משהו כזה). מאז הספיק לקפוץ ליורוליג לעונה בינונית בבאמברג, הגיע לססארי והוביל אותה לאליפות היסטורית לצידם של ג'רום דייסון ודיוויד לוגאן, כשעונה לאחר מכן הוא כבר חותם במילאנו ומוביל אותה לאליפות איטליה שניה מבחינתו כשהוא נבחר לMVP לשל הגמר. בגזרה האירופית העניינים הולכים הרבה יותר קשה, מילאנו שוקעת מעונה לעונה למרות הציפיות, סאנדרס דועך גם הוא ממחזור למחזור ומנסה לשחזר את היכולת מתחילת העונה. כולי תקווה שימצא בית חם יותר בעונה הבאה ושנזכה לראות אותו בקבוצה מנצחת. נקסט.
9. אנדריי וורונטסביץ', צסק"א מוסקבה
ממוצעים העונה: 8 נקודות ב57 אחוז מחוץ לקשת, 2.5 ריבאונדים ב-19 דק'.
הישגים בולטים: זכייה ביורוליג עם צסק"א (2008, 2016)
בלי שנשים לב אנדריי וורונטסביץ' מתחיל את עונתו העשירית (!) באימפריה הרוסית, ולפחות מבחינתי נדמה שהבחור הזה עדיין מוגדר כפוטנציאל לא ממומש, גם כשהוא כבר ממש עוד מעט בן 30. קצת קשה לבוא בטענות לשחקן שכבר שנים מתברג כשחקן רוטציה לגיטימי בקבוצה הטובה באירופה, אבל לפחות לי יש תחושה שורונטסביץ' יכל לפרוץ את המחסום ולהפוך לסוג של דיוויד אנדרסן 2, מה שבפועל לא קרה. לא שאני מספיד את הקריירה שלו אבל הכיוונים ברורים.
וורונסטביץ' הוא בראש ובראשונה אחד הגבוהים עם היד הכי רכה באירופה, מכל הטווחים. מחוץ לקשת הוא תופר העונה שלשה וחצי למשחק ב57 (!!) אחוז מטורפים, מה שמדרג אותו במקום הראשון במפעל באחוזים לטווח הזה. דווקא העובדה שהוא מעדיף הרבה פעמים את הזריקה מחצי מרחק מורידה לו את האחוזים ל2, כשהוא עומד על 46 אחוז עונתי, נתון די נמוך לפאוור פורוורד, אבל כמו שכולנו יודעים בכדורסל של היום אין בדיוק פאור פורוורדים קלאסים, כמו שהרשימה הזאת מראה. הפורוורד הרוסי הוא גם אחד הגבוהים עם משחק ההתקפה המלוטש ביותר ביבשת. קליעה נקיה, ידיים מצוינות, כדרור מעולה, ראיית משחק שלא מתורגמת תמיד לאסיסטים אבל בהחלט קיימת, כל זה בלי שבריר של גמלוניות ועם טכניקה נהדרת וגם אתלטיות לא רעה בכלל. אז מה בכל זאת לא פורץ שם ממש קדימה? רכות, הגנה עצלה בהרבה מקרים, ובעיקר חוסר יציבות תוך כדי עונה. אמנם וורונטסביץ' שומר לאורך הקריירה על יציבות מבחינת ממוצעים ומבחינת מעמד בצסק"א אבל אפשר לראות שתוך כדי עונה הוא סובל מהרבה משחקי נפל לצד משחקים מצוינים. עוד אחד מהשחקנים האלה שממש מסקרן לראות מה יהיה איתם בקבוצה אחרת שתתן להם קצת יותר מ19 דקות למשחק.
8. אדריאן מוארמן, דרושאפקה
ממוצעים העונה: 9.7 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, חטיפה, ב-24.5 דק'.
אדריאן מוארמן הצרפתי הסתובב כמה וכמה שנים בקבוצות דרג שני באירופה כמו בילבאו, נאנסי לימוז' ואחרות, ונתן תפוקה לגמרי לא רעה. בקיץ האחרון, אחרי עונה טובה מאוד בבנוויט, מוארמן שכבר שיחק מספר עונות ביורוליג אבל בקבוצות די חלשות, ציפה לקפיצת המדרגה והיא אכן הגיעה בדמות דיוויד בלאט ודרושאפקה המבטיחים. האמת היא שמתחילת העונה בלאט מאמין בו ונותן לו דקות והתפוקה של מוארמן טיפה מפתיעה אותי. בלאט החדיר בו מן קשיחות כזאת שלא היתה בו לפני כמה שנים.
מוארמן היה ונשאר פורוורד די חד מימדי מבחינה התקפית, מעדיף ברוב המקרים את השלשה על ההתלכלכות בצבע, הוא הפורוורד שזורק הכי הרבה שלשות העונה ביורוליג ועושה את זה באחוז סביר יחסית לכמות הזריקות (35 אחוז עונתי). מוארמן הוא ריבאונדר מצוין לאורך כל הקריירה וגם העונה בדקות שהוא מקבל נותן תפוקה יפה באספקט הזה. העונה הפורוורד הצרפתי בהחלט מראה שמקומו ביורוליג ובקבוצות טובות, הוא נותן עוד אופציה טובה מחוץ לקשת, הוא שחקן שלא מכריח הרבה בהתקפה, מקבל פחות תשומת לב מוומנייקר וקלייברן (ואפילו וולבקין ואנדרסון כשבא להם לשחק) ומנצל את זה כדי להיות האקס פאקטור בחלק גדול מהמשחקים. יש לו גם ראיית משחק לגמרי לא רעה ופעם בכמה משחקים הוא מתחפש לניקולה וויצ'יץ' ומתחיל לחלק מתנות לחברים. לטעמי, עדיין לא ברמה של הפאוור פורוורדים המובילים באמת, הוא חייב לשפר אספקטים אחרים בצד ההתקפי, הוא קולע טוב ורביאונדר טוב וגם בהגנה נותן קשיחות, אבל עבודת הרגליים שלו איטית, הכדרור שלו לא מספיק טוב ויחד עם הרגליים האיטיות הוא לפעמים נראה גמלוני וכבד. כשחקן משלים לקבוצה כמו דרושאפקה, כרגע, זה מספיק בהחלט ואף מעבר לכך.
7. טורניקה שנגליה, בסקוניה
ממוצעים העונה: 11.7 נקודות ב54 אחוז משלוש, 3.8 ריבאונדים ב-21.5 דק'.
הישגים בולטים: חצי גמר פיינל פור עם קאחה לבוראל (2016)
ממשיכים עם עוד אחד מהשחקנים המשתפרים של העונה באירופה. את זה ששנגליה שחקן מאוד מוכשר כולם יודעים, אבל נדמה שהעונה הפורוורד הגאורגי הצליח לקפוץ את קפיצת המדרגה ולהפוך לבורג משמעותי באמת בקבוצה שלפחות עד לפני חודש היתה נראת כמו קונטנדרית די רצינית ביורוליג. את הדרך האירופית שלו התחיל שנגליה בולנסיה כשהיה נער בן 18. מהר מאוד עבר לבלגיה, שם קיבל דקות יורוליג ראשונות במדי שרלואה והתחיל להראות ניצוצות קטנים של כוכבות. אחרי שנה אחת בלבד באלופת בלגיה הצליח שנגליה להגיע לליגה הטובה בעולם, ככל הנראה שנתיים-שלוש לפני הזמן, כמו שקורה להרבה שחקנים בשנים האחרונות. הגאורגי החביב לא מצא את עצמו בNBA ובשנתיים חלשות להחריד נע בין די ליג לסתם שחקן קצה רוטציה בקבוצה גרועה כמו ברוקלין, הוא החליט לחזור לאירופה ומצא בית חם בהחלט בויטוריה איתה הגיע עד לפיינל פור די מרשים בעונה שעברה.
בקיץ בורוסיס עזב, ברניאני הגיע, אבל שנגליה המשיך להשתפר. הוא מציג העונה סט יכולות מצוין, כמו הרבה שחקנים שנראה ברשימה בהמשך הוא מביא מעמדת הפאור פורוורד את הקליעה, הכדרור, ובעיקר את הגיוון ההתקפי שמצליח לפתוח את ההגנות ולרווח את המשחק. בנוסף לכל זה, שנגליה פיתח מאוד את משחק הפוסט אפ שלו ומראה כמה מובים נעים. אמנם הרבה פעמים הוא נזקק ליותר מדי כדרורים והטעיות על מנת לייצר יתרון על השומר שלו, אבל בהחלט ניתן לראות שיפור וליטוש באספקט הזה של המשחק. אחד הגבוהים החכמים ביורוליג, קולע מצוין מבחוץ למרות שלא זורק משם כל כך הרבה. הוא לא ממש תגלית אבל בהחלט אחד השחקנים המשתפרים של העונה יחד עם וויטמן שנראה בדירוג של הסנטרים, יחד הם מובילים את הקבוצה הבאמת מדליקה של בסקוניה לעונה טובה מאוד ביורוליג ויהיה מסקרן מאוד לראות מה יהיה איתם בהמשך.
6. ניקולו מלי, באמברג
ממוצעים העונה: 12.5 נקודות ב48 אחוז מחוץ לקשת, 8 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים ב-30.5 דק'.
בניגוד לאנדריי וורונסטביץ' שנמצא איתנו כבר 10 שנים ונדמה שפרץ רק לפני 3-4 שנים, את ניקולו מלי נדמה שאנחנו מכירים כבר עשור ומעלה. האמת היא שהבחור בסך הכל בן 26, והספיק לעבור בקריירה הקצרה שלו מה ששחקנים לא מספיקים ב15 שנה של כדורסל. מלי היה סוג של ילד פלא בכדורסל האיטלקי, כולל רישום למשחק ליגה בוגרת בגיל 13 או משהו הזוי כזה. הוא באמת נחשב לכישרון של פעם בדור, אבל הבעיות היו ברורות לכולם. למלי היו את כל הנתונים הפיזיים אבל הוא העדיף לשחק בחוץ וליידה שלשות, ובנוסף לכך הוטל ספק גדול בנוגע לאינטלגנציית המשחק שלו. השנים שלו במילאנו נעו בין סתמיות לבינוניות, ואחרי העונה ההיא בה כמעט לבדו נתן למכבי של בלאט את הכרטיס לפיינל פור, החליטו במילאנו להפרד מהפורוורד המאכזב וכמו בהרבה מקרים דומים מי שקפצה על המציאה היתה באמברג.
טרינקיירי הצליח להוציא ממלי יכולות שלא ראינו ממנו בעבר. הוא נותן מספרי שיא העונה בכל הקטגוריות, מריבאונדר לא רע הוא הפך למכונת ריבאונד, מוביל את היורוליג בריבאונד הגנה ומדורג שני בממוצע ריבאונד למשחק, כשהוא נמצא במרחק של עשירית ריבאונד בממוצע מקוזמיץ' המוביל. מלי משחק יותר, קולע יותר, הוא ממטיר שלשה וחצי למשחק ב48 אחוז, כולל משחקים של 6 שלשות באחוזים דמיוניים לשחקן בגובה 2.05. בנוסף לנתונים היבשים, מלי הוא פשוט מנהיג שקט, קשוח מאוד, שומר מעולה ושחקן יציב כסלע. עוד אחד שנותן פייט העונה על תואר השחקן המשתפר של היורוליג העונה. קלאסה.
5. יורגוס פרינטזיס, אולימפיאקוס
ממוצעים העונה: 12.8 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים ב-24.5 דק'.
הישגים בולטים: זכייה ביורוליג עם אולימפיאקוס (2012, 2013)
גמר היורוליג עם אולימפיאקוס (2015)
מי שמסמל בעיניי יותר מכולם, אפילו אולי טיפה יותר מספנוליס, את אולימפיאקוס ההיא של 2012-2013, הוא יורגוס פרינטזיס. הוא מסמל בעיניי את האנדרדוג, את השחקן המוגבל (או קובצה מוגבלת במקרה הזה) שמצליח למקסם את היתרונות שלו ל100 אחוז ובכך להפיל יריב אחר יריב, תוך שהוא מציג מלחמה בלתי מתפשרת על כל כדור ו-ווינריות הזויה שבאמת קשה להסביר מאיפה היא באה. כנראה שלא היתה קבוצה ווינרית כזאת באירופה במילניום הנוכחי, והסל ההוא של פרינטזיס על צסק"א של קירילנקו הוא הסמל הכי גדול לעניין הזה.
אם נצלול ליכולות הכדורסל של הפורוורד היווני החביב נגלה שפרינטזיס בסופו של דבר הוא ליאור אליהו לעשירים. אבל ממש עשירים. כן, הוא יותר אתלט, אקטיבי יותר בריבאונד, קולע הרבה יותר טוב מבחוץ ושומר קשוח בהרבה, אבל עדיין אי אפשר שלא לראות את הדמיון. את התנועה ללא כדור, את הידיים המעולות, את הגויאבות האלה שאי אפשר לעשות מולן כלום, את היכולת לרוץ את כל המגרש בזמן קצר וגם להוביל כדור ממש מדי פעם כשצריך. העניין המדהים פה הוא שפרינטזיס, בגיל 32 ואחרי 15 עונות במדי אולימפיאקוס, עדיין משתפר מעונה לעונה בכמה אספקטים. אמנם מבחינת החבילה השלמה הוא שחקן שדי אפשר לדעת מה תקבל ממנו מדי ערב, אבל אם בוחנים את הסטטיסטיקה שלו מגלים שהעונה הוא מעמיד מספרי קריירה באחוזים מחוץ לקשת, בחטיפות וגם באסיסטים כשיש עוד כמה משחקים לשחק. בסופו של דבר פרינטזיס הוא לא אחד השחקנים הכי מלוטשים באירופה אבל אין ספק שהווינריות, היציבות, היעילות והדברים הקטנים שהוא מביא לאולימפיאקוס מדי עונה, מביאים אותו גבוה בדירוג הזה ובצדק.
4. דרק בראון, אנדולו אפס
ממוצעים העונה: 13 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 1.2 חטיפות ב-29.5 דק'.
דרק בראון הוא מבחינתי אחד הסיפורים הגדולים של העונה ביורוליג. אחרי שבילה מספר עונות לא ממש רעות בליגה הטובה בעולם, בראון הגיע לאירופה והוביל את לוקומוטיב קובאן הגדולה לזכייה ביורוקאפ ב2013 (יחד עם שמות כמו קלאתיס, הנדריקס, יאסייטיס, קלנייטיס, מאריץ'). עונה לאחר מכן הוא המשיך עם קובאן ליורוליג, נתן מספרים טובים אבל הרוסים השאפתניים נתקעו בשלב הטופ 16 והחליטו לסיים את דרכם עם הפורוורד האמריקאי המוכשר. בראון הגיע לאפס שם נתן עונה מאוד בינונית, הטורקים לא הצליחו להמריא והתחילו לצוץ סמיני שאלה לגבי היכולת של בראון ולגבי החיבור שלו למרקם הקבוצתי. הסבלנות של אנדולו השתלמה ולפחות ממה שבראון מראה העונה, יש לה את אחד הפורוורדים הטובים והקטלניים באירופה.
הטורקים בנו העונה קו קדמי די פסיכי מבחינה אתלטית. יחד עם האניקט, דנסטון, עוסמאן וסווינגמן כמו דשון תומאס, לדרק בראון היתה לפחות על הנייר תחרות לא פשוטה על הדקות. אז בזמן שעוסמאן עדיין צולע ודשון תומאס מראה עקביות בעיקר בחוסר היציבות שלו מתחילת העונה, בראון השתלט לגמרי על עמדה מספר 4 כשהוא באמת מראה איכויות משחק גבוהות בשני צדי המגרש.
לבראון יש צעד ראשון שאף שומר לא יכול להתמודד איתו, הוא שולט בכדור ברמה של גארד, רץ את המגרש בפאסט ברייקים ומסוגל לקלוע סל בכל דרך שהיא על כל שומר ביבשת. עם כדרור, בלי כדרור, עם יד בפנים, חצי מרחק, שלשה, פייד-אוואי, חדירה עד הטבעת. אם וויל קלייברן שדורג ראשון ברשימת הסמולים היה בעיקר סקורר ותו לא, בראון מעבר למימד האתלטי שהוא מוסיף לאנדולו, הוא גם ריבאונדר מעולה בהתקפה, אקטיבי, זז ללא כדור ובהגנה הוא אחד הפורוורדים החוטפים הטובים במפעל. אז נכון שעדיין מדובר בשחקן מופרע יחסית, והעובדה שהוא משחק לצד גאנרים כאלה ואחרים עלולה להתפוצץ לאפס בפנים בתום העונה, אבל בראון מוכיח העונה שמקומו בטופ האירופי לפחות לכמה שנים הקרובות. ואם אפס יעשו פלייאוף, בכלל יהיה אפשר להקפיץ אותו אולי עוד מקום אחד ברשימה.
3. כריס סינגלטון, פנאתינייקוס
ממוצעים העונה: 11.1 נקודות ב43 אחוז לשלוש ו54 אחוז מהשדה, 5.8 ריבאונדים, 1.2 חטיפות, 1.2 אסיסטים, חסימה ב-26 דק'.
הישגים בולטים: חצי גמר היורוליג עם קובאן (2016)
כל כך הרבה אנחנו מדברים על אותו "סטרץ' פור" שנכנס לעולם הכדורסל המודרני וכיום אין באמת קבוצה שיכולה להצליח בלי להחזיק אחד כזה. אחת הדוגמאות הבולטות לקבוצה שהצליחה עם שניים כאלה בחמישייה היא לוקומוטיב קובאן של העונה שעברה, אחת הקבוצות המהנות לצפיה בשנים האחרונות ביורוליג, עם קו קדמי של שתי סטרצ'ים קטלניים כמו סינגלטון ורנדולף. אז את רנדולף ככל הנראה נפגוש בהמשך הדירוג (ממש הרסתי את המתח), ואת סינגלטון אנחנו פוגשים ממש עכשיו, והאמת שמדובר בשחקן שאני באופן אישי מאוד מאוד אוהב. כמו כל השחקנים שברשימה, גם סינגלטון הוא שחקן שממש יכול לעשות הכל על המגרש, מה יותר טוב מה פחות טוב, אבל באופן כללי היכולות ההתקפיות שלו הן נהדרות. קלעי שלשות מצוין, מוביל כדור, ריבאונדר מעולה, התרשמתי גם מיכולת המסירה שלו שהיא סבירה בהחלט יחסית לגובהו ותפקודו.
מה שמבליט את סינגלטון כמעט מעל כל הפאור פורוורדים באירופה היא דבר ראשון העובדה שלבחור יש כבר שנה אחת ברזומה בתור שחקן מוביל בקבוצה מנצחת ומפתיעה מאוד (אמנם לא ה-פרנצ'ייז פלייר אבל אחד מהשלושה-ארבעה המובילים בהחלט), ודבר שני זה הקילריות. לא מכיר הרבה שחקנים באירופה שכשהם נכנסים לזון הם מצליחים לתפור כל כך הרבה נקודות בזמן כל כך קצר כמו הבחור הזה, היו לו לא מעט משחקים העונה שקבוצות פשוט נשארות חסרות אונים במשך רבע שלם מול סינגלטון שממטיר שלשה, ואחריה עוד אחת, ועוד אחת, ועוד חדירה, ועוד אנד וואן. צריך לציין שסינגלטון הוא מסוג השחקנים שמונע דרך ההתקפה. ההגנה שלו בינונית מאוד עד לא קיימת במשחקים שהכדורים לא נכנסים, אבל במשחקים ביתיים מול הקהל המטורף של פאו כשהשלשות נכנסות וההתקפה שלו זורמת, הוא גם נותן יותר מאמץ בהגנה וזה מתורגם לחטיפות וחסימות. באותו נושא, סינגלטון הוא השחקן שמבצע הכי הרבה עבירות ביורוליג בממוצע למשחק ולכן היו לא מעט משחקים שהוא יורד לספסל מוקדם והממוצעים שלו טיפה נפגעים. מבחינת יכולות, הוא לגמרי בטופ 3 והוא גם בגרף עליה ככל שהשנים מתקדמות. נראה איך העונה של פאו תסתיים על מנת לסכם את העונה אישית של סינגלטון, אבל כרגע זה לגמרי נראה בכיוון הנכון.
2. אנתוני ראנדולף, ריאל מדריד
ממוצעים העונה: 9 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 1.1 חסימות ב-19.5 דק'.
הישגים בולטים: חצי גמר היורוליג עם קובאן (2016)
אם אמרתי על דרק בראון שהוא אחד הסיפורים הגדולים של העונה מבחינתי ביורוליג, אז אנתוני רנדולף כבר עונה שניה ברציפות הוא סיפור ענק בפני עצמו. הבחירה מספר 14 בדראפט 2008, להזכירכם, הגיע לליגה מעט לא מוכן בעיקר מבחינה פיזית, אבל גם מבחינת כישורי הכדורסל שלו, רנדולף היה (ואולי עדיין נשאר) אחד מאותם שחקנים שעושים הרבה דברים ברמה טובה אבל לא מצוינת באמת. בNBA הוא בילה במשך 6 עונות, שיחק ב4 קבוצות שונות והיה בעיקר לא יציב, כישרון גולמי מסוים שלא הצליח לבוא באמת לידי ביטוי בשום קבוצה (למרות שמבחינה כללית עשה קריירה לגמרי לא רעה, אם מתעלמים מהציפיות שהיו ממנו). רנדולף הגיע בקיץ 2014 לקובאן במהלך מבריק מבחינתם. אחרי עונה ראשונה יחסית טובה ביורוקאפ, הרוסים עלו ליורוליג ושם הקריירה האירופית של רנדולף קיבלה קרש קפיצה רציני, והפורוורד האמריקאי המצוין לקח את ההזדמנות בשתי ידיים. הוא סחף את קובאן ביחד עם דילייני וסינגלטון לעונה היסטורית שנגמרה כמעט בגמר יורוליג מטורף, כשהקבוצה מציגה כדורסל נהדר ורנדולף עצמו נותן עונת שיא מבחינה אישית בעיקר כששלבי ההכרעה הגיעו והלחץ עלה.
רנדולף הוא אתלט-על, שחקן עם מוטת ידיים עצומה שמסוגל לנתר לשמיים ולהטביע בקלות, יש לו ידיים מעולות שהופכות אותו לאחד הפינישרים הטובים ביבשת. ריבאונדר יציב לאורך העונה גם בהתקפה וגם בהגנה, ובעיקר בעיקר מוכשר כמו שד, מגוון וחכם מאוד מאוד, הוא מסוג השחקנים שיכולים לעשות 20 נקודות והכל כחלק מהשטף ההתקפי. אז נכון שזה לא NBA, אבל לטעמי אם רנדולף חוזר עכשיו לליגה הטובה בעולם יש סיכוי לא רע שהתפוקה שלו שם תשתפר. הוא שיפר מאוד את הכדרור והגיוון ההתקפי, הקליעה אמנם נשארה חשודה אבל גם הולכת ומשתפרת כשהעונה הוא מגיע ל33 אחוז מחוץ לקשת לעומת 25 בעונה שעברה. בינוני אבל במגמת שיפור. מעבר לזה, רנדולף שומר מצוין, יש לו יכולת חסימה והוא מסוג השחקנים שמשנים הרבה מאוד זריקות של היריב גם אם זה לא מצוין בסטטיסטיקה. העונה הוא טיפה פצוע ומשחק פחות דקות בגלל הרוטציות ההזויות משהו של לאסו, אבל גם בריאל הוא בורג משמעותי מאוד וביסס מעמדו כאחד הגבוהים הטובים ביורוליג. שחקן ששווה לקנות כרטיס בשבילו.
1. אקפה אודו, פנרבחצ'ה/אולקר
ממוצעים העונה: 12.4 נקודות, 7.7 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 2.1 חסימות ב-31 דק'.
הישגים בולטים: גמר היורוליג עם פנרבחצ'ה (2016)
רשימה שלמה של פורוורדים די רכים שעיקר התרומה שלהם בהתקפה מתבטאת בידוי שלשות או ניצול מיסמץ' על שומרים איטיים מהם, נגמרת בשחקן שהוא דווקא ההיפך הגמור מכולם. אמנם אקפה אודו הוא במובן מסוים סנטר מובהק באירופה, אבל התפקוד שלו בפנר של אוברדוביץ' הוא לגמרי פאור פורוורד, לצד וסלי ואנטיץ' שמקבלים הרבה יותר דקות בעמדה 5 ממנו. אודו בעיניי הוא ההיפך הגמור מרוב הרשימה כיוון שהוא לא באמת מספר 4 שמסוגל לקלוע שלשות או להוביל מתפרצות, אבל את הדברים שהוא נותן, כמו הגנה קשוחה, חוכמת משחק ויכולת חסימה, הוא נותן ברמה הכי גבוהה שיש.
אודו הוא עוד דוגמא לשחקן שלא מצא את עצמו במשך שנים מעבר לים, ודווקא הסגנון האירופי האיר לו פנים. הוא ניסה את מזלו בווריורס, במילווקי ובקליפרס ואפילו שיחק משחק אחד בבני השרון (מי זוכר) אבל לא באמת הצליח לבוא לידי ביטוי, פנר בעבודת סקאוטינג מדהימה בעיניי הצליחה לשים עליו את ידה והשאר היסטוריה. החיבור של אוברדוביץ' עם אודו היה כמעט אוטומטי, פנר של העונה שעברה היתה קבוצה אירופית מרשימה ביותר והיתה רחוקה פוזשן אחד מתואר היסטורי על חשבונה של צסק"א הגדולה. לפני היכולות שהוא מביא למגרש, אודו הוא סוג של אל יווני בנוף האירופאי. 2.08 של שרירים, כתפיים מרשימות, ידיים ארוכות, פשוט הגוף המושלם לשחקן כדורסל. מעבר לנתונים הפיזיים המצוינים שלו, אודו הוא אחד משלושת השומרים הטובים ביורוליג בעמדות הפנים. הוא לא רק חוסם אדיר ומוביל את המפעל בחסימות כבר עונה שניה ברציפות, הוא גם שחקן שמבין את המהלך ויודע לשים גוף ולקרוא סיטואציות הגנתיות ברמה שלא ראיתי הרבה מאוד שנים באירופה. אודו הוא ריבאונדר מצוין ואי של יציבות במובן הזה עבור פנר, עם 14 משחקים העונה של 7 ריבאונדים ומעלה. הוא מתגלגל מצוין בפיק אנד רול והידיים שלו מספיק טובות כדי לסיים באחוזים טובים, כשבעונה הנוכחית הוא גם התחיל פחות לפחד ולנסות יותר לזרוק מחצי מרחק באחוזים לא רעים בכלל. הוא זז מצוין בלי כדור ומוסיף עוד מימד של אקטיביות ואתלטיות מטורפת בשני צדי המגרש. הוא פשוט הברומטר של פנר והשחקן הכי יציב שלה בשנתיים האחרונות, על פי כל הדיווחים גם נחשב לשחקן חיובי בחדר ההלבשה ודמות אמיתית להערצה. לטעמי אחד השחקנים הכי אנדרייטדים ביורוליג. שחקן אדיר.
_________________
"שכחנו כנראה שאם אנחנו קיבלנו את ההגרלה הכי קלה בהיסטוריה, זה אומר שהקבוצה בדרג הרביעי קיבלה הגרלה עוד יותר קלה". (yuval מסכם את מצב נבחרת הכדורגל שלנו)
צביקה שרף: "Lavaron ג'יימס".
נערך לאחרונה על ידי ABC בתאריך א' פברואר 05, 2017 4:54 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
