מיכאל התנין כתב:
האמת שזה נכון.
כמעט בלתי אפשרי לשבוע מזה.
אז ספר קצת אם אתה כבר כאן.
המלדיביים זה ארכיפלג של איזה 1200 איים, מתוכם רק 200 מיושבים - ועוד בערך כמספר הזה איים שהם בעצם מלונות. כלומר, האי מוחכר ל-50 או 100 שנה לאחת מרשתות המלונות הגדולות, וכל האי הוא בעצם מלון.
אנחנו גרנו באי בשם הודוראנפושי (Hudhuranfushi, אני מתאר לעצמי שהסיומת "פושי" פירושה "אי", כי הרבה שמות איים מסתיימים בסיומת הזו), במלון של רשת מקומית בשם ADAARAN שיש לה 4 איים כאלה (ועוד מותגי משנה בעוד מקומות באוקיינוס ההודי ובמפרץ). גן עדן עלי אדמות. חולות לבנים מבריקים, עצים טרופיים עמוסי פירות שמגיעים כמעט עד קו המים, שירות ברמות שלא היכרתי וכבר הייתי במלונות יוקרה בכל העולם. והים - צלול ברמות מטורפות, ובגלל שיש תוואים שונים לקרקעית - יש קרחות לבנות, יש מקומות עם שטיחי צמחיה, ויש מקומות של סלעים ושוניות - נוצרים במים גושים של גוונים שונים של כחול וטורקיז, כמו עוגת שכבות.
והאיים שטוחים ומאד נמוכים. מטר או שניים מעל המים, אני לא מגזים פה. נדמה לי שקראתי איפשהו שאין אף נקודה במלדיביים שעוברת את ה-3 מטר מעל פני הים. ברור למה הם, ואחיהם לצרה באוקיינוס השקט, הם הראשונים שמפחדים מההתחממות הגלובלית - זה יכול, ממש literally, להשקיע את כל המדינה מתחת לפני המים.
אנחנו הוספנו עוד סכום כסף כדי להיות בבקתה בתוך המים. ליגה אחרת לגמרי. בקתה מעוצבת ומאובזרת ברמה של 5+ כוכבים, מרפסת עם מדרגות לתוך המים, דגים שמגיעים עד הרגליים שלך, נהגים עם עגלות גולף שמסיעים אותך על המזח לבקתה שלך וחזרה אם אין לך חשק ללכת.
כמובן, כל פעילויות הספורט הימי - המלדיביים הם גן עדן לצלילה וגלישה.
תכל'ס אין לך מה לעזוב את האי שלך למשך כל החופשה, חוץ מאשר להפלגות צלילה וכאלה. לעשות אופנוע ים בים הזה זו בכלל חווייה.
אמנם אפשר לצאת גם לטיולים למאלה (עיר הבירה, חצי שעה הפלגה בסירה מהירה מאיפה שהיינו) - אבל למה לנו? מהאוויר היא נראתה עיר משעממת, צפופה וחסרת ייחוד.
קטע מעניין היה לנו בהגעה למאלה. הגענו בטיסה מסרי לנקה למאלה, למרבה הצער הגענו בלילה ולא ראינו את ההגעה אליו שהיא אחת היפות בעולם (חפשו תמונות בגוגל), אבל ראינו את ההגעה בדרך הלוך לסרי לנקה. זו טיסה של טורקיש אירליינס שיוצאת מסרי לנקה, עוצרת במאלה לשעה, יורד מי שיורד, עולה מי שעולה - והלאה לאיסטנבול. היינו היחידים שירדו במאלה, שדה תעופה פצפון. הלכנו שנינו לבד רגלית מהמסלול לטרמינל.. נכנסנו וראינו שוטרי גבולות משועממים, שמחנו שאין תור.. החתימו לנו דרכונים ויצאנו לאולם המזוודות שנמצא ממש שם. והיינו לבד! שני אנשים לבד בכל השדה. דבר כזה עוד לא קרה לי אפילו כשהייתי בארה"ב בשבוע של ה-11 בספטמבר. המסוע שלנו לא עבד עדיין, ומה שהיה עוד יותר מוזר - המסוע ליד, של טיסה אחרת, כן עבד. והיה מלא מזוודות. אבל לא היה שם אף אחד... זה נראה כאילו חטפו אותם חייזרים. כמו בסרטים האלה שמגיעים לבית נטוש, כשכל הכלים על השולחן והאוכל עדיין חם... קריפי!
אחרי רבע שעה בערך התחיל המסוע שלנו לפעול. שתי המזוודות שלנו, בודדות וגלמודות, יצאו מהקיר. לקחנו אותן - והמסוע נעצר. שלום!
בחוץ מצאנו את נציג הרשת, ומשם הטיפול היה מושלם. הרשת דאגה לסירה מהירה שתיקח אותנו למלון, במזח חיכו לנו אנשים שקיבלו אותנו ופתחו עבורנו את המסעדה ב-11 בלילה, הגישו לנו ארוחת ערב משובחת כשכבר חשבנו איך אנחנו מעבירים את הלילה על חטיפי אנרגיה... ואז הצמידו לנו נהג עגלת גולף כזו שהסיע אותנו לבקתה והסביר לנו על המלון.
המלדיבים זו מדינה מוסלמית. על האי אתה כמעט לא מרגיש את זה, חוץ משני דברים:
אחד, כל מי שמשרת אנשים בלי הפרדה של דוכן - הם גברים. כל הבאטלרים, המלצרים במסעדות, הברמנים, נהגי עגלות הגולף - כולם גברים. נשים מעטות עובדות רק מאחורי דוכנים, בקבלה וכאלה. זה היה מאד בולט.
הדבר השני הוא שמדגישים לך שגם על האי, למרות שאתה רחוק ממרכזי האוכלוסיה המקומית, עירום כולל טופלס אסור בתכלית האיסור.
הזכרתי ברמנים, אז אומר גם שאלכוהול על האיים דווקא יש בשפע, אבל מזהירים אותך שאם אתה יוצא לסיור במאלה או במקומות אחרים עם אוכלוסיה מקומית - אסור לקחת אלכוהול איתך.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
