סל ניוז

ראי והקיר

רן וסטימפי.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

שמשון ויובב

Sent from my GT-I9500 using Forum Runner

סיד וננסי.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

מה הקטע להעליב את ניב?
כתב פוסט. יש מה להגיד? תגידו
לזרוק בדיחה? סבבה
אבל להפוך את כל הת'רד הזה לעלבון לניב?

מסוג הדברים שקורים בסלניוז לא בפעם הראשונה לנוכח ת'רדים בנוסח דווין אנד צ'אקי.

אה, הזכיר לי.
חגי אלמדלסי ועומר11.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

לא נעלב..זה ראי. אני כבר למדתי את השטויות שלו ^^
אבל זה יהיה הפוסט סטייל "30 על 30" היחיד שתיכננתי על צמדים..לפחות לשנים הקרובות.
אולי יהיו נושאים ..שחקנים מיוחדים..לאו דווקא ישראלים אבל קשורים לכדורסל הישראלי (שן זהב...ספויילר).
אל תדאגת אני אדאג שבפעם הבאה שיהיה צמד שיהיה ראוי לדבר עליו ראי כבר יהיה בן 80 חחח

תגידו...יותם קורא בסלניוז?
גם ליאור נתן בהתחלה איזה גג לא צפוי...מה קורה פה?

וראי בחייאת...רק תגיד לי מה זה דווין צ'אקי..זה מסקרן

פחחחח. היו מתים.

דווין וצ'אקי היו גיבוריו של אלמדסי האלמותי
עליהם הרבה לכתוב בחן רב

דווין ג'ורג' וצ'אקי אטקינס שהיוו, יחד עם קובי ברייאנט, את הביג-3 של הלייקרס באמצע העשור הקודם.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני לא אלעג לניב, אבל אני חייב לציין שאם הייתי צריך לחשוב על צמד שחקנים מהמאכזבים ביותר אי פעם בכדורסל הישראלי, אז הלפרין ואליהו היו עולים בנשימה ראשונה ביחד עם הנפלד ודורון ג'מצ'י.
הנפלד ואליהו חברים לאותו חטא. חטא העצלנות. שחקנים עם כישרון עצום שהכסף והמעמד שלהם גרם להם להפסיק לעבוד לחלוטין על המשחק שלהם ולהפוך משחק שהיה שלם למשחק חד גוני לחלוטין. היתרון של הנפלד הוא שהוא כמובן היה אסתטי ב-10 רמות מעל אליהו וגם שהגנה בכל זאת זה משהו שפחות פרימדוני מאשר זריקות מוזרות מחוץ לצבע, כי קשה לקבל מגע בצבע.

החטא של הלפרין הוא יותר במה הוא היה יכול להיות, פחות משהו שהוא אישית אשם בו. אם רק היה לו אופי יותר חזק, הוא היה במקום אחר לחלוטין.

החטא של דורון ג'מצ'י קודם כל הוא בזה שזרק את מיקי ממכבי, אבל אם נהיה רציניים, שחקן שאם היה לו גרם אינטליגנציה הוא היה הופך להיות בקלילות לשחקן הכי גדול בכדורסל הישראלי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לטעמי אתה מגזים בביקורת על השחקנים שהזכרת, אבל כדי להמשיך את הקו שלך, אולי תפרט מי לטעמך השחקנים שלדעתך הפכו משחקנים חד גוניים לשחקנים שלמים.
חוץ מזה האם הקריטריון לאכזבה או חוסר אכזבה משחקן הוא השאלה כמה הוא שיפר את כל האספקטים במשחק שלו? האם מבחינתך שחקן כמו דניס רודמן היה שחקן מאכזב משום שהוא היה שחקן התקפה מאוד מוגבל ולא שיפר את האספקט הזה במשחק שלו?

_________________
שמעון מזרחי תתפטר כבר

איפה ראית שכתבתי שאני מאוכזב מנדב ומאליהו בגלל שהם לא שיפרו את האספקטים במשחק שלהם?
להפך, אני מאוכזב מהם בגלל שהם הלכו אחורה באספקטים במשחק שלהם. נדב אף פעם לא היה שחקן מוכשר מבחינת עשיית נק'. אבל למשל בקולג' הוא שבר את שיא השלשות לפרשמנים. כשהוא הגיע חזרה לארץ אז הוא עדיין היה מסוגל לזרוק מחוץ לצבע והיו לו מובים יעילים מאד שבהם הוא לקח גבוהים מבחוץ לטבעת. עם כל שנה ושנה הרצון שלו וגם היכולת שלו לזרוק מבחוץ הלכו ופחתו, עד שזה הגיע לאבסורד שכשהנפלד קיבל כדור באזור העונשין הוא אפילו לא חשב לזרוק וההגנה גם היא לא ראתה בזריקה שלו אופציה מאיימת במשהו. אפילו חדירות במצבים הללו כבר לא ראינו בשנים המאוחרות. כתבתי בעבר - את הקריירה של הנפלד אפשר לסכם בתמונות. הכישרון הגולמי בגיל צעיר מבוטא בגוף שחיפי, ההחלטה ללכת על החלום והעבודה הקשה התבטאה בגוף אתלטי ושרירי במכללות וההתפשרות על הנוחות התבטא באחוזי שומן בולטים לעין בשנים במכבי.

אצל ליאור בגיל צעיר ראינו המון המון פוטנציאל. האתלטיות, היכולת לרוץ את המגרש, כמובן ללא כדור, אבל גם עם כדור. כשאליהו היה מקבל בתחילת הקריירה שלו כדור בצבע זה נגמר במקרים רבים בדאנק ותמיד בעליה החלטית לכיוון הטבעת. בהתחלה היה נראה שהוא עובד על המשחק שלו ומנסה לפתח זריקה מבחוץ. אבל אז אליהו הפסיק. הדבר היחיד שהוא עבד עליו זה הגדלת הטווח של זריקת הגויאבה כדי שהוא באמת יוכל להימנע מזריקות בתוך הצבע. אין כמובן זריקות מבחוץ, אין דאנקים על שחקנים, אין אגרסיביות בצבע וגם אין כמעט זריקות שהן לא גויאבות.

כמובן שרודמן לא שחקן מאכזב, רודמן, בניגוד להנפלד ואליהו לא הלך אחורה בקריירה שלו. רודמן בניגוד להנפלד ואליהו מעולם לא היה עצלן.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מנחם, הזכיר עמוס את ברקוביץ', אז ברקוביץ' זו דוגמה לשחקן שמעבר לזה שהיה חיית עבודה ברמות על - גם התאים את עצמו למשחק. למשל בקליעה שלו - הוא לא היה קלעי רע אף פעם, אבל הוא שיפר את הקליעה שלו והגדיל את הטווח שלה בצורה משמעותית כשהשלשות נכנסו לכדורסל של פיב"א.
ואני מסכים עם עמוס וגם כתבתי את זה פעם. כשאתה מסתכל על ברקוביץ' לעומת ג'מצ'י רואים את ההבדל בצורה משמעותית. ג'מצ'י היה גבוה יותר מברקוביץ', חזק ממנו, אתלטי ממנו, וכמובן נולד עם כשרון קליעה עצום, גדול בהרבה משל ברקוביץ'. ועדיין ברקוביץ' היה שחקן טוב ושלם ממנו לאורך הקריירה.
לזכותו של ג'מצ'י ייאמר שבנבחרת, שסבלה מנחיתות משמעותית בעמדות הפנים הרבה יותר ממכבי, ג'מצ'י תרם יותר בריבאונד ואני זוכר שהיו לו גם משחקים עם דאבל-דאבל.

ולמה שכתב עמוס על אליהו אפשר להוסיף גם את הקטע של "יודע לשמור כשהוא רוצה, אבל בדרך כלל לא כל כך רוצה".

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אני אוסיף על אליהו שבראיונות איתו זה תמיד נשמע שהוא לא ממש מבין את הביקורת עליו - "אני לא עצלן/מגן כ"כ גרוע" זה משפט שחוזר בכולם.

האמת שהייתי מת לראות מצ׳אפ של ליאור מול נדב. על פניו אליהו יותר גבוה אתלטי ומהיר אבל אני לא בטוח שהוא היה מצליח לשים סל על הנפלד בהתקפה או למנוע ממנו לקלוע בהגנה (עם כל הביקורת עליו נדב תמיד ידע לקלוע באחוזים גבוהים מתחת לסל, בעיקר עם הקרש).

לגבי ג׳מצ׳י, קשה לי קצת לחוות דיעה. מצד אחד הוא היה האליל הראשון שלי. מצד שני כשהתחלתי לאהוד את מכבי בגיל 10 לא ממש הבנתי באספקטים של המשחק כמו הגנה ואינטליגנציית משחק, פשוט ראיתי קלע אדיר שהיה דופק שלשות תוך כדי תנועה ודאנקים במתפרצות.
לזכותו יאמר שבשנותיו בראשון הוא גם התחיל למסור ולקטוף כ"ח (הגנה גם אז לא עניינה אותו).
ולגבי השוואה מול הלפרין - ג׳מצ׳י בשיאו לדעתי היה טופ 5 בעמדה שלו באירופה, דבר שקשה להגיד על יותם.

ג'מצ'י לא היה עצלן (האיש היה זורק 1000 פעם ביום לסל בערך באימונים בתקופת מכבי ר"ג) אבל לא פיתח דברים אחרים כמו כניסות לצבע וכו'.

עצלן הוא לא היה. חכמת משחק לעומת זאת...

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני צעיר אז אדבר רק על הלפרין ואליהו.
עצלנות? כמה פעמים הם החסירו נבחרת מהרגע שהפכו להיות כאלה? ליאור לפי דעתי אמר את זה לעצמו יותר מלכם. לא הכל סובב סביבנו. הוא מנצל את הזמן שלו כמה שהוא יכול בלהתאמן? זאת אימרה שיכולה להיאמר באותה נשימה עם "ליאור אליהו עצלן".
מישהו מאיתנו ראה אותו באימונים מתישהו? לא. אנחנו רק רואים את המשחקים עצמם. אפילו לא משחקי אימון.
הלפרין זה מורכב..אבל בגלל שזה תמיד היה רק בראש של הלפרין אני אגיד גם עוד משהו שרק היה בראש שלו.
סגנון משחק מכוון לעזרה לחברים לקבוצה ועל ידי כך לקבל זריקות טובות..אז מה זה משנה עוד אמריקאי שהוא סקורר אחד על אחד? היו ויש הרבה כאלה וגם ישראלים

עצלנות היא לא רק כשלא מתחשק לקום בבוקר, לנקות את הבית או להגיע לנבחרת אלא גם חוסר היכולת והרצון להשקיע מאמץ כדי לשפר נקודות חלשות במשחק שלך.
אם מקבלים את ההגדרה הזו, בדף הוויקיפדיה "עצלנות" צריכה להופיע תמונתו של ליאור אליהו (מן הסתם, צד בצד ליד תמונת היונק הזה שישן על עצים 22.5 שעות ביממה)

מילא לשפר נקודות חלשות. בוא נתחיל בלשמר נקודות שהיו חזקות.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

יותם וליאור בכלל לא על אותה הסקאלה. יותם הוא יופי של שחקן, ועדיין למרות הכל שחקן אירופי לגיטימי גם בקבוצות יורוליג כרכז מחליף.

זה שהיו לנו פנטזיות על קטש חדש או ברקוביץ חדש זו בעיה שלנו, יותם לא היה אף פעם שחקן כזה באופי. ובסהכ השיג את רוב המוחלט של מה שציפו ממנו והוא מעצמו. אם כבר לימונד הוא אכזבה גדולה יוצר.

ליאור אליהו הוא אכזבה עצומה. שחקן עצלן ואינטליגנציית משחק נמוכה שרק הלך אחורה במשחק שלו בשנים האחרונות. אם לוותר על מישהו מבין שניהם זה על ליאור.

אפרופו נבחרת, אני אספר סיפור ששמעתי על המחוייבות העצומה של אליהו וכמה הוא רואה את הנבחרת מעל הצרכים שלו.
באחד הקמפיינים של אליפות אירופה, אחרי שאליהו נבחר בסיבוב השני, ישראל יצאה למשחק מול יריבה עדיפה, נדמה לי קרואטיה, אולי סרביה. הבחורים של שרף נתנו משחק הירואי וניצחו. מי היה שותף זוטר בניצחון? כמובן שליאור אליהו. מי הסתובב עם פרצוף תחת בין כל השחקנים החוגגים? אשאיר לך לנחש. במקרה באותו משחק היו סקאוטרים של האן.בי.איי, כולל מהקבוצה שבחרה אותו. בא אליו בחור שידע דבר או שניים על מה מחפשים אותם הסקאוטרים ואמר לאליה - תשמע, הם מסתכלים לא רק על המשחק שלך, אלא גם על הגישה. אם תגיע לאן.בי.איי, אתה תהיה שחקן ספסל שבהתחלה מקבל פירורים. אתה לא יכול להראות כמה אתה עצוב על זה שהנבחרת ניצחה כשאתה בילית על הספסל. אתה צריך להראות שקודם כל אתה team player. אליהו שמע והפנים. המשחק הבא היה מול האימפריה הנוצצת מפורטוגל, או במציאות נבחרת חלשה שהיינו צריכים לנצח. בחוריו של שרף הפעם לא היו כל כך מצויינים והפגינו משחק נפל שהסתיים בהפסד מביך. נק' האור היחידה במשחק הזה הייתה ליאור אליהו שקלע המון נק'. בסוף המשחק כשמסביב ייהום הסער ושאר השחקנים בנבחרת עם פרצוף עצוב במידה זאת או אחרת בא אליהו לאותו בחור שהזכרתי קודם עם חיוך מאוזן לאוזן ואומר לו - ראית איזה טוב הייתי היום? או משהו בסגנון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

נו באמת עמוס.
זאת רק שמועה שלא תורמת ובעקיפין מישהו יכול להאמין לה כאילו זה האמת המוחלטת, זה הסיפור, זה מה שבאמת קרה