סל ניוז

המצב הזה, שבו הבאת את אחד משחקני ההתקפה הטובים בתבל, נתת לשאר הכישרון להחליד קצת, איבדת אותו לפציעה - ופתאום הקבוצה שלך נראית מעולה.
פשוט תענוג לראות את המהלכים שג"ס מריצה - פאצ'וליה כבר לא נראה כמו פשרה מבאסת, ווסט פתאום בעניינים, ליווינגסטון ואיגי ומקאדו ומקאוווווו (איך לעזאזל מאייתים צליל כזה?) טסים, ג'אוול מקגי בכלל עף - והספלאשים חזרו לכושר.
דריימונד הוא דריימונד, אני לא חושב שהוא מסוגל להיות משהו אחר.

מי חושב שסטיב קר ממש מייחל שק.ד. יחזור?

אה, ואגב, יש להם קטע של להתעורר רק אחרי אמצע הרבע הראשון. אם היה לי זמן אשכרה לראות משחקים אולי הייתי מבין למה - אבל אין לי. יש למישהו תובנות?

אני מסכים, גולדן סטייט חזקה יותר מן הסתם עם קיידי, אבל בהחלט מענגת ורומנטית יותר בלעדיו.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מקו. (meko).

אבל זה Mccaw

אז? גם saw מבטאים so.

בעברית כוונתך? אכנכן.

אך מה אעשה ודובר אינגליזאית שוטפת אנכי?

לא הבנתי. קבל:
https://www.youtube.com/watch?v=KtWj4Cv9npY#t=25s

כמו מק+awww

כמו Crawford.
שזה שונה מcroford (אם היה קיים כזה שם).
אין aw בעברית.
לרוב הישראלים זה יישמע כמו croford. בדיוק כמו לרוב הישראלים bread ו Brad זה אותו דבר, או lick ו leakזה אותו דבר אבל הם שונים.
בעברית יש פחות עיצורים.

אני חושב שאתה מגיע עם דעה מסוימת ומנסה להתאים אליה את העובדות.
ארה"ב היא אומת הספורט הכי גדולה בעולם בראש ובראשונה מאחר ומדובר במעצמה הכי גדולה בעולם, שמשקיעה סכומי עתק בספורט. אה כן, וכי יש לה כמות עצומה של צאצאי עבדים שבלעדיהם הספורט האמריקאי היה רואה את הגב של הרבה מדינות אחרות בעולם.
הכדורגל טבוע ב-DNA של הרבה יותר אנשים ואומות בעולם מאשר כל ספורט אמריקאי אחר וזה הגיע בלי "חוויה לכל המשפחה" וכל השטויות האלה. זה הגיע מהערצה והזדהות רגשית עמוקה עם הספורט עצמו והמועדונים והספורטאים שמשחקים אותו.
אתם מדברים על זקנים וילדים שמגיעים בגלל שאין קללות? לכו לכל מגרש כדורגל באנגליה ותראו את הכמויות האדירות של זקנים, נשים וילדים שממלאים את המגרש.
בעיני הספורט האמריקאי מפספס לחלוטין את אחד מהתענוגות הגדולים של הספורט - חוויית האהדה. בעיני זה פשוט הופך אותו להרבה פחות מעניין.

זה כי אתה רגיל לתרבות אלימה ולחוצה.
לך נראה הגיוני לבוא לאירוע ולשמוע קללות. לי זה מוזר. מעולם לא היה לי צורך לגדף אדם באירוע ספורט. זה שייך לעולם שלישי.
אנגליה הפכה את הליגה האנגלית תהליך דומה לנבא.
תרבות ספורט זה מעבר לכסף. למשל כל ילד בין שנתיים שלוש נרשם לחוג כדורגל פה. כולל בנות. אין קללות ואין גועל נפש.

ואני חושב שהפוסט שלך קצת מרדד את העניין.
למה בדיוק אתה חושב שארה"ב משקיעה כ"כ הרבה? אז כן, אולי חצי אחוז מזה זה מירוץ החימוש עם רוסיה שמקורו במלחמה הקרה. ה 99.5 אחוז האחרים הם קפיטליזם טהור, וחלק מובהק מהגלגל שמניע את הקפיטליזם הזה הוא בכך שספורט הוא כל כך פופולרי. מדוע הוא כל כך פופולרי שם? בדיוק בגלל הסיבה שאמרתי.
שחורים? כן זה בהחלט "מאפשר" (ENABLERׁ) אבל רחוק מאד מלהיות הסיבה.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מה עוד שהם מעצמה לא רק ב"ספורט של שחורים".

ושוב, יש כאן כל מיני שמבלבלים בין קללות, אבוקות ומכות במגרש החניה לבין חיבור ריגשי.

עזוב רגע מעצמות וכסף. עדיין לא הבנתי למה אוהדים לא יכולים להנות ממשחק שהקבוצה במשחק אחד מתוך 82 בפיגור? זה עניין של חיים ומוות או שזה בידור?
אני בא למשחק אני בא לפאן.אני בא לשבת בדכאון בפסק זמן כי הקבוצה שלי בפיגור? זה ספורט. כולה כדור וסל.

יש לציין שבמכללות האהדה היא ברמה אחרת לגמרי ולגמרי מונעת ע"י רגשות.

ועדיין אני לא חושב שיש שם אלימות ביציעים
גם בפוטבול אגב

ברור שאין אלימות.
ההבדלים די גדולים.
מכללות יש פחות משחקים ולכן יותר חשוב כל משחק.
מכללות הקהל ממש צעיר.
מכללות יש להקה ואווירה של גוואת יחידה (למעשה באמריקה זה אולי מקביל לגאווה של איפה שירתת בצבא).
ועדיין...הקבוצה שלך תהיה בפיגור עשרים ואין דכאון כי זה כיף.

הפוך גוטה, הפוך.
אתם אלה שמקשרים את אהדת הספורט בכל העולם (לא רק במקום שממנו אני בא סטריאני) עם אלימות. האלימות היא ממש לא אינהרנטית בתוך תרבות הספורט, האמוציות כן. אין ספק שבמצב הזה יש יותר סיכוי לאלימות להתפתח, אבל הטיפול צריך להיות בדיוק באלימות ולא בחיבור הרגשי שכמעט ולא קיים בספורט האמריקאי.
סטריאני הזכיר את הליגה האנגלית? דוגמה מצוינת. הם עשו שם המון צעדים מבורכים למיגור האלימות, אבל מי שחושב שהליגה האנגלית הולכת בכיוון האנ.בי.איי לא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל אנגלי ובמקומו בתרבות האנגלית.
נורטון, ברור שההשקעה מגיעה ממניעים קפיטליסטיים. ככה זה בכל מקום בערך (עם עוד כל מיני תוספות חיוביות שהספורט מביא איתו), ההבדל הוא שלארה"ב יש יותר כסף (מסיבות שלא קשורות לספורט). וזה נכון שארה"ב טובה גם בענפי ספורט שלא נשלטים ע"י שחורים, אבל מה היה מקומה בעולם הספורט בלעדיהם? כנראה אחרי מעצמות אחרות כמו ספרד וגרמניה ובוודאי לא מספר אחת בעולם באופן בלתי מעורער.

צריך? אתה לא צריך כלום. בעיני אתה מפספס. זה הכל.

אני לא חושב. אבל אני מבין שאתה רגיל לזה.
זה עניין תרבותי. זירת הספורט בישראל ובעולם השלישי היא זירה אלימה וגברית.
ספורט בעולם הראשון (אמריקה,קנדה וכו) זה ספורט.
כל אחד ומה שהוא רגיל ומה שהוא אוהב.
אני אוהב שאני יכול ללכת עם ילדים למשחק או ללכת עם ג'רזי של היריבה ולא יקרה לי כלום.

חתיכת ספקולציה מהאומה שהביאה את מייקל פלפס ולארי בירד. (וגם היום 12 הלבנים הכי טובים בנ.ב.א, טובים יותר מכל 12 לבנים או שחורים אחרים מכל מדינה שהיא ובקלות)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לא רק שהגישה שלך מתנשאת ודוחה, היא גם מטופשת ולא מתבססת על כלום.
אני מגיל 5 במגרשים עם כל משפחתי ומעולם לא קרה לי כלום או חששתי לשלומי (למעט מפגש אחד לפני כמה שנים נגד בית"ר ירושלים שאוהדיה הם היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל).

מצטער לשמוע שאתה מרגיש שאני מתנשא.
זה שאתה מגיל 5 במגרשים לא רלוונטי לדיון שהתפתח.
תלך למשחק ותגיד כמה זוגות הולכים ביחד למשחק. תספור ותגלה שזה לא הרבה.
זה שאתה חושף את הילדים שלך לשירים גזענים/שואה/קללות ואתה בסדר עם זה...זכותך.

זו לא ספקולציה, יותר כמו חישוב פשוט של האנשים הבולטים בתחומי הספורט הפופולריים בעולם וצבע עורם.
ומה זה אומר בדיוק 12 הלבנים הטובים באנ.בי.אי? כמה מתוך אותם 12 אמריקאים? אתה חושב נבחרת ארה"ב בכדורסל עם שחקנים לבנים בלבד תנצח את ספרד בקלות?

אני לא מרגיש שאתה מתנשא, כשאתה כותב על הספורט במדינות הכי מתקדמות ומוצלחות בעולם שזה עולם שלישי ומלא באלימות בעוד שהספורט האמריקאי זה ספורט אמיתי, זו התנשאות בהגדרה.
אני הולך כל שבוע למשחקים של הפועל ורואה כמות גדולה מאוד של משפחות, זוגות, מבוגרים וילדים. אתה שוב מדבר מבורות וחבל.
אם אתה כותב שאתה מעדיף את הספורט האמריקאי בו אתה לא חושש לשלומך וכשאני כותב לך שאני מגיל 5 במגרשים ומעולם לא חששתי לשלומי ואתה לא מצליח להבין איך זה רלוונטי לדיון אז אין לי ממש דרך אחרת להסביר לך.
ואין שום דבר שילדים נחשפים אליו במגרש שהם לא נחשפים אליו כל יום בבתי הספר. אם אתה מעדיף לגדל את ילדיך בבועה ולא לחשוף אותם לעולם החיצון... זו זכותך.
במאמר מוסגר אני אגיד שעצם ההסתכלות על קללות בתור דבר פסול היא מתחסדת ופתטית בעיני. אני לא מכיר אדם בוגר שלא מקלל מדי פעם. לא רואה מה פסול או מה נורא בזה.