סל ניוז

לא מסכים איתך.
הקהל מתוסכל מהגישה של השחקנים במשחק האחרון של העונה.
השחקנים לא היו ארגסיביים, והקהל הראה להם מה הוא חושב על חוסר ההשקעה שלהם.

גם אני לא ציפיתי לקריסה ברמה כזו, זה חייב להיות מנטלי (או קונספירטיבי אם אתה בקטע), אבל יש קשיחות ו-ווינריות לספרס שפשוט אין להארדן (או ד'אנטוני) תשובה להן.

אגב, זה מחזק מאד בעיניי את טיעון ה "חשיבות של תרבות מנצחת" שעולה כאן רבות בפורום בדיוני ריבילדינג/"תהליך" לעומת אפשרויות בניה אורגניות יותר.

https://www.youtube.com/watch?v=nopsGamkjfg


סטיבן איי סמית גם מסכים שזה היה פשוט עלוב. וגם הוא כמונו מתבדח עם תאוריות קונספירציה משעשעות.

סקיפ בייליס באותה סירה https://www.youtube.com/watch?v=kNQqlmr135A

_________________
חתימה:

סטיבן איי סמית מסביר מצוין למה לברון לא יהיה מייק ואפילו לא יהיה קובי... https://www.youtube.com/watch?v=BFNH5rBYwjw

אני באמת לא זוכר כזאת תצוגה נרפית בבית במשחק הדחה.
ראיתי תצוגות עלובות אבל של קבוצות שרצו ונלחמו ופשוט לא קלעו או לא שמרו. פה שיחקו בהתקפה כאילו זה ליגת קיץ. לאט. בלי מחץ. במשחק הכי חשוב של העונה הוא לא זורק? הוא מגיע לטבעת ומוסר החוצה ומאבד?

מלבד אולי זה שיוסטון נבנתה אורגנית.
ושחלק מהתרבות הנוכחית של פילי (לא יודע לגבי הלייקרס) היא אגרסיביות ומלחמה עד הסוף.

ייאמר לזכותם שהיה ממש קשה לראות את יוסטון של אתמול. הדימוי של ספייס ג'אם שהוזכר קודם מוצלח. כאילו מישהו לקח לשחקנים את יכולת המשחק שלהם (ועל הדרך גם את הרצון לשחק הגנה ולהתאמץ במשחק הכי חשוב של העונה).

אמנם לא משחק 6 ולא בבית, אבל משחק 7 של הסדרה בין פיניקס ללייקרס ב-2006 עם קובי ברייאנט בתפקיד ג'יימס הארדן בהחלט קפץ לי לראש אחרי המשחק הלילה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

גם המשחק של הקליפרס בבית לפני שבועיים נראה כך.
סימונס העלה תאוריה שהארדן קיבל זעזוע מוח במשחק 4 ומאז הוא לא התאושש

_________________
נערך יותר מפעם אחת

ייתכן. לא צפיתי במשחקים האלו.
זעזוע מוח? הוא עדיין היה די טוב חצי ראשון במשחק חמש. מתי בדיוק חטף.

תיקון: משחק 5.
https://www.washingtonpost.com/amphtml/ ... oncussion/

_________________
נערך יותר מפעם אחת

אתה מתכוון לתרבות של קולאנג'לו, נכןו? כי התרבות של הינקי הייתה - בוא נפסיד, זה ישתלם לנו בעתיד.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

יוסטון אולי לא עשתה ריבילדינג, אבל כבר בזמן אמת היה ברור שדוויט זה בדיוק ההפך מווינריות וקשיחות מנטלית. גם כשהירידה ביכולת עוד לא הייתה כה מובהקת.
ואפשר לעשות ריבילדינג, אפילו ריבילדינג אגרסיבי. לא נכון לדעתי להמעיט בערכה של תרבות מנצחת. שיקול חשוב (לא היחיד כמובן).

האזנתי כבר לכמה פרשנים וקורעים את הרדן.

התרבות היא של ברט בראון (שהינקי הביא). אתה כנראה לא ראית הרבה משחקים של פילי בשנים האחרונות ומתבסס על כמות הניצחונות. פילי ברוב התקופה של ברט בראון היא קבוצה שנאבקת ונלחמת ועושה את מה שהיא יכולה כדי לנצח.

תרבות של מועדון היא הרבה יותר מאשר מאמן, נפלא ככל שיהיה, שמנסה לנצח עם הכלים המוגבלים שיש לו. אתה חושב שהשחקנים של פילי, שאני אקבל את המילה שלך, ירקו דם בכל משחק, לא הרגישו שלמועדון לא אכפת להפסיד? אתה חושב שכשהאיש הקובע במועדון נוקט באסטרטגיה של להפסיד כמה שיותר, זה לא מחלחל לשחקנים, גם אם המאמן מצליח להכניס בהם מוטיבציה. אסטרטגיה של מועדון היא האמאמא של תרבות. אתה חושב שההתנהלות של הינקי שכל השחקנים הם בסה"כ פיונים ונכסים וכל אחד מהם יכול להיות מוטס בשנייה לא קשורה לתרבות מועדון?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ובכל זאת, איכשהו, אמביד וקובינגטון ומקונל והולמס לא ניזוקו מזה ונאבקים להם על כל פוזשן. מדהים.

אני, אגב, כשחקן, הייתי מעריך מאוד את זה שהמועדון שלי מכוון לאליפות ורוצה לעשות כל מה שאני יכול כדי להיות חלק מזה. במשחק ה-gm, דווקא הינקי הוא זה שהשתטח על הרצפה ונאבק על כל כדור.

אתה באמת חושב שכשחקן בית עולה ערב אחרי ערב למשחקים מול קבוצות שנאבקות על הפלייאוף, עם אווירת טירוף במועדון, בעוד שהקבוצה שלך במאזן 50-14 ומנסה לוודא שלא יעקפו אותו מלמטה והיית שמח על זה שהאסטרטגיה של הקבוצה שלך היא לזכות באליפות עוד 5 שנים?

זה לא משנה אם מקונל וקובינגטון למשל הם לוחמי שעשויים ללא חית ונותנים מלא האסל, דיברו פה על חשיבות של תרבות מנצחת במובן שהשחקנים בספרס מעונת הרוקי שלהם פשוט לא מתרגלים להפסיד ולומדים במאות מקרים איך לנצח משחקים, אם תשווה לזה קורא בפילי שמשדרים לו שזה סבבה להפסיד כי זו המטרה של המועדון בטווח הקצר - מאוד סביר שהתרבות הזו תשפיע על האופן שבו הוא מסתכל על נצחונות והפסדים להמשך הקריירה

לחשוב, שלעובדה שהשחקנים האלה עולים לפרקט כמעט בכל פעם כדי להפסיד, אין השפעה על האישיות המתעצבת שלהם בתור ספורטאים זה פשוט רמאות עצמית.

ברור, ושנייה אחר כך כשהיית מבין ש-99% שאותו הינקי המשתטח יעביר אותך לקבוצה אחרת תמורת בחירת סיבוב שני ועוד 5000 דולרים רמת המחוייבות שלך לקבוצה מן הסתם הייתה עולה בהרבה. מקונל, קובינגטון והולמס אולי נאבקים על כל פוזשן כי יכול להיות שהם שחקני שוליים באן.בי.איי ואם הם גם יתנהלו כמו פרימדונות או באדישות אז גם השוליים יעלמו. ואם כבר אתה מביא את אמביד, למה שלא נדבר על אוקאפור בשתי העונות שלו בפילי. סמל ומופת למחוייבות, לא?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא נעים לי להגיד, אבל אני קצת מתגעגע לויכוחים האלה של פעם. איפה הימים שבהם התווכחנו כל הלילה על השביתות האיטלקיות של קובי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני אציע לך שני ויכוחים חדשים ורעננים:
1. האם הארדן שיחק עם זעזוע מוח 2 ורבע משחקים או שסתם נהיה גרוע?
אולי בכלל עייף כי התעקש לשחק 81 משחקים, בחודש האחרון לעונה הסדירה שיחק פצוע למרות שיוסטון היו נעולים במקום 3?

2. משחק #7 ביום שני, לוטרי ביום שלישי. אם בוסטון יכולים לנצח רק אחד מהם, איזה אתה מעדיף?

לגבי 2, ברור שעדיף שבוסטון יפסידו במשחק השביעי. בדראפט שיקחו את מי שהם רוצים מתי שהם רוצים.

ואני חושב שכל הנקודה שאין להארדן מעריצים עד עמקי נשמתם (או לחילופין שונאים פתולוגיים), אז איכשהו לא מתפתחים דיונים אינסופיים אם הוא עשה שביתה איטלקית או סתם היה גרוע או היה פצוע/עייף/חבול נפשית ממשהו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ברור. אם זה קובי או לברון זה היה כבר על 30 עמודים כאן, וממשיך לגרור דיון אחת לשבוע בממוצע במשך שנים רבות. כמו לברון בדאלאס.
אני מניח שאם סטפקארי או ראסל ווסטברוק היו מנפקים תצוגה כזו זה גם היה מושך דיון הרבה יותר רציני, גם כי יש להם יותר אוהדים/שונאים, גם כי MVP, גם כי ראסל משחק תמיד בהילוך חמישי.

אצל הארדן זה עובר עם התייחסות יחסית דלילה (לא רק פה כמובן. גם התקשורת האמריקאית לא נכנסה לזה כמו שהייתה חופרת אם זה היה קורה לאחד האחרים), לדעתי, גם בגלל שיש לו מין אופי מנומנם כזה ואפילו סגנון משחק שרבים הגדירו אותו מצטייר כאיטי ומנומנם.
אם היינו רואים פתאום את סטפ/ראסל נותנים משחק שכזה, אני מניח שגם היה לנו ברור משפת הגוף שלהם שיש משהו מוזר באותו ערב.
אצל לברון וקובי, נגד דאלאס ופיניקס בהתאמה, אתה לא צריך כלום מלבד צפיה בשפת הגוף שלהם כדי להבין שמשהו היה מוזר אצלם בראש. אם נלך לספורט אחר, אצל רונאלדו הברזילאי בגמר בפאריז לא היה צריך יותר מכמה מבטים בשביל להבין שזה לא בדיוק אותו בנאדם שראינו במשחק הקודם או בעשרות לפניו.
אצל הארדן להבדיל אי אפשר היה לראות כלום. בטח לא במחצית הראשונה. ואן גנדי בשידור אמר עם פתיחת המחצית השניה שהוא יהיה בשוק טוטאלי אם להארדן לא תהיה מחצית שניה ענקית.
אגב רונאלדו וההשערה ההגיונית שהארדן שיחק עם זעזוע מוח, אז בניגוד לסיפור של הברזילאי, כאן ייקחו הרבה יותר שנים עד שנשמע את האמת אם זה אכן המקרה, כי היו צריכות להתבצע כמה עבירות מאוד רציניות גם של ההנהלה וגם של הצוות הרפואי כדי שהוא יעלה לשחק כך.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

זה לא חייב להיות מודע.
תמיד יכולים לזרוק משהו בסגנון: רק בדיעבד בדקנו שמשהו חשוד וכו'

_________________
נערך יותר מפעם אחת