סל ניוז

הם חייבים קלעי שלוש טוב. רדיק בעונה די פושרת עם 35 אחוז מהשלוש שזה לא מרשים. 3-21 בשלושה האחרונים שלו.אמש החטיא מלא זריקות שהיה לבד שהיו גומרות את המשחק.
דני גרין מסיים חוזה והוא בניגוד לקובינגטון באמת 3D. במקומם הייתי הולך עליו.

דני גרין בשלוש השנים האחרונות "די פושר עם 35.5 אחוז מהשלוש שזה לא מרשים".
אם כבר לא מצליחים להביא שם גדול (אני הייתי מפנטז על פול ג'ורג', אבל גם אייברי בראדלי מאוד מתאים), הייתי הולך על אריזה בחוזה ענק לשנה, כמו שרדיק קיבל. או פשוט לתת לרדיק שוב כסף גדול לשנה אחת, תלוי איך ייראה החיבור שלו עד סוף העונה.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

הבחירה של הלייקרס כבר לא תישאר אצלם בכל מקרה, היא בלתי מוגנת עבורם. הגנת הטופ 2-5 היא עבור בוסטון, כלומר שפילי תבחר ראשונה או 6-14 (ואז בוסטון מקבלת את הבחירה הבלתי מוגנת של הקינגס בדראפט 2019 במקום)

38 אחוז אשתקד והעונה. שומר מעולה. זול יותר מברדלי. אבל ברדלי מעולה.

אני לא ממליץ על חוזה מקס' לשחקן שאינו פרנצ'ייז. ובראדלי לא כזה.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

בראדלי הוא עד עכשיו ה MVP הדי ברור של אחת הקבוצות המפתיעות של הליגה. יופי של שחקן.
מדהים שבוסטון טובה למרות שהיא איבדה אותו ואת תומאס (ואת קראודר... ואת הייוורד)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לא כזה ברור, לדעתי טוביאס האריס הוא השחקן של דטרויט עד עכשיו העונה, אבל בראדלי מצוין

זה לא כל כך מדהים.

סמארט היה ונשאר העוגן בהגנה.

בראדלי עלוקה בהגנה אישית אבל חסר כמה סנטימטרים ואי אפשר להשוות בעזרה בהגנה בין סמארט ובראדלי.

ג'יילן בראון חזק וגבוה יותר וכבר תוך חודשיים ראשונים של השנה הופך למגן שמסוגל בפוזשיינים מסויימים לכסות שחקנים גבוהים ולהרוויח נקודות בהגנה [דוראנט הלילה]. משהו שבראדלי הנמוך היה יכול רק לחלום.

_________________
Another gem from Tommy Heinsohn.

“I tell ya. I’d have to deck Nate. I’d have to deck him. He be coming and I’d lay one of those picks on him and he’d have to pick his teeth up off the court

לדטרויט יש גם את איש סמית' שהוא אחד הרכזים המחליפים הטובים בליגה

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אז העובדות הקשות אומרות שפולץ פצוע מאז תחילת השנה וכדאי כנראה לתת לו עוד קצת זמן כדי להחליט מה הוא. מה שבטוח זה שהוא היה נחשב לבחירה מס' 1 די בטוחה בדראפט הזה (והוא לא עשוי מחומר ממנו עשויים באסטים. הוא לא גבוה אתלטי שיכול להתפתח לשחקן כדורסל, או גבוה לבן שקולע מבחוץ שאם היו לו כל יתר הנתונים של נוביצקי הוא יהפך לנוביצקי). פולץ בתקווה יצא מהפציעה ויהיה שחקן מצויין. לא יודע אם פולץ יבטא את יכולותיו במלוא הדרן כל עוד הוא נמצא בסיטואציה של קו אחורי ששייך לסימונס (המוכשר מאוד גם כן, והיותר מוכח לבינתיים), אבל גם יכול להיות שלא יראה טוב, יעבור בטרייד ופתאום יזרח.

לא כל כך מבין איך אפשר להתעלם מהרעיון של מערכת בריאה ושל סיטואציה בכלל. יכולות קלאצ' לא קשורות לסיסטם? למה? קשור בביטחון של שחקן בעצמו ובכלל בכך שהוא משחק בקבוצה שיכולה ומצפה לניצחון בכל משחק. יכולות הגנה? לא קשור למוטיבציה? לא קשור למחשבה שההגנה עוזרת להגיע להשיגים קבוצתיים?
איך אפשר לנתק את זה בכלל.

בגולדן סטייט יש שחקן שנורטון חושב שהוא טופ 15 בעמדה שלו בגלל סיטואציה. מבחינתי דריימונד גרין הוא מס' 1 בעמדה שלו, וגם זה המון בגלל סיטואציה (כי היא מבליטה את האיכויות הנפלאות שלו שלא היו באות לידי ביטוי אולי בקבוצה שמסתמכת עליו כסקורר, או בקבוצה שבה אין כלים מסביב שיהנו מהנוכחות שלו). לא בטוח שקוואי מתמפתח למה שהוא היום מבלי להיות בסן אנטוניו.

דוג' ממש טובה לעניין הזה דווקא בארצנו הקטנטונת מגולמת במכבי תל אביב. כבר כמה שנים שהם מביאים שחקני טופ משהו, ובשנה האחרונה הם אשכרה בונים קבוצה עם מאמן טוב וסיסטם חיובי... ומעבר לזה שהקבוצה מנצחת, פתאום מדברים על כל מני שחקנים שהיו נחשבים מאוד בינוניים ולמטה מכך כאל שחקנים שהם בעצם טובים.

מן הסתם יש אלפי דוגמאות פחות בולטות לעניינים האלה, ומן הסתם זה משהו היפותטי יותר כי כדי להביא "עובדות קשות" צריך להגיע ליקומים מקבילים. הוכחה קטנה לכל העניין הזה ניתן למצוא במבול השחקנים המשתפרים בשנה האחרונה ששינו סיטואציות ופתאום פורחים. הרעיון של להתעלם מכך שמארג קבוצתי, מידת מרכזיותו של שחקן בהתקפה ובהגנה ואימון משפיע על היכולת של שחקן להתפתח ולבוא לידי ביטוי תמוה בעיניי.

אני לא פוסל את זה שפולץ יתאושש מהפציעה שלו ויהיה שחקן מצוין. אני לגמרי מקווה שזה מה שיקרה.
לגבי עניין המערכת מאדירה את השחקן, אני חושב שזה קיים אבל לא ברמה שאתה מתאר.
קח למשל את ג׳ימי באטלר או קייל קוזמה.
באטלר הגיע למערכת שמצפה לנצח עכשיו ולא מחר ופגש את ת׳יבודו, מאמן שכלל לא מחבב רוקיז. למרות זאת, הוא התפתח באופן משמעותי והפך לשחקן תורם ולאחר מכן גם לכוכב.
קייל קוזמה נבחר בבחירה ה-27 בדראפט בעוד שללייקרס כבר יש שני מספרי 4 טובים לפניו, לארי נאנס וג׳וליוס רנדל.
עוד לפני הפציעה של נאנס, הוא סחט מחמאות מכולם והפיק סטט׳ מצוינות.
רוקיז נוטים לקבל הזדמנות מהקבוצה שבחרה אותם. כשרון ומאמץ לא חבויים בדרך כלל והם באים לידי ביטוי, באימונים ולרוב גם על הפרקט.

דריימונד גרין היה בחירת דראפט סיבוב שני אבל זה לא אומר שמדובר בדוגמא לסיטואציה מושלמת שהפכה אותו למי שהוא. הוא הוכיח את עצמו והתקדם בתוך הקבוצה והפך לאחד משחקני ההגנה המובילים בליגה. אני לא רואה קבוצה שנותנת לו להיות השחקן המוביל בהתקפה פשוט כי הוא לא שחקן התקפה טוב במיוחד. זה לא אומר שהוא לא היה משחק ומפגין את היכולות שלו. גם את הדוגמא של קוואי בלתי ניתן להעריך (אם כי כמו שציינתי בוסטון וס״א הן כן שתי מערכות מצוינות שיכולות לעזור; בס״א יש אולי את מאמן הקליעה הטוב בליגה).

אז כן, יש סיטואציות טובות ומותאמות יותר וסיטואציות טובות פחות, אבל זה משמעותית פחות חשוב מהכשרון של הפרוספקט. עובדה שמעטים השחקנים שמצליחים בניסיון השני והשלישי והרביעי שלהם להיקלט ולהיות משמעותיים.

השחקנים שכן מתגלים בשלב מאוחר הם לרוב אלו שהיו צריכים שמשהו יסתובב אצלם בראש לפני שהם מביאים את היכולות שלהם לפרקט בצורה טובה (ווייטסייד, ווייטרס וג׳ונסון במיאמי).

ספציפית, בפילי יש אחלה מערכת. אם פולץ מסיבה כזו או אחרת לא יהיה טוב בפילי, הוא כנראה לא יהיה טוב בשום מקום אחר (ובנוגע לתפקוד של סימונס - זה היה ידוע עוד לפני הבחירה שלו בדראפט, ברט בראון הצהיר שהוא יהיה הרכז של הקבוצה והוא מסתדר היטב בדקות בהן מקונול משחק).

דריימונד גרין הוא דוגמא טובה כי בקבוצה שיותר משוועת לסקוררים יציבים מגולדן סטייט, הוא אולי לא היה מקבל הזדמנות בכלל... ובקבוצה מפסידה התרומה שלו לייצוב הגנה ולניהול משחק לא הייתה רלוונטית כי לא היה לו מה לייצב או לנהל. ולעובדה שבגולדן סטייט כל שחקן נחשב יותר ממה שהיה נחשב במקום אחר אתה לא מתייחס. כולל כספי שנראה מעולה מתחילת העונה. זו לא מערכת שמאדירה שחקנים?


מה זה ה"מסתדר להם משהו בראש הזה"? מה זה אולדיפו מפתיע אותי והורפורד מפתיע אותי? ממה זה נובע זה שאתה כל הזמן ככה מופתע לדעתך?

אז האמת שעובדות קשות זה פלט ואין לכולנו הרבה יותר מושג מזה, אבל אני כן נוטה להאמין שיש יותר כישרון בליגה ממה שאנו נוטים לראות בשוטף שלא בא לידי ביטוי משלל סיבות (תראה דווייט האוורד שהיה בדיכאון וטחן שוקולדים ולא הצליח מנטלית לחזור להיות שחקן טופ, כרמלו שהלך ושקע לתוך הכורסא של הנוחות והבינוניות בניו יורק חסרת היומרות למרות שהיה שחקן ענק לפני לא יותר מדי זמן). באטלנטה של לפני 3-4 שנים קורבר היה הצלף הכי טוב ושובר שיאים בליגה למרות שמסתובב בה כבר הרבה שנים. החיבור בין תיבודו לבין ג'ימי באטלר לדעתי בא בעיקר על רקע היכולת של באטלר לתרום בהגנה מה שאיפשר לו להיות מספיק משמעותי על מנת להביא יכולות התקפיות גם לשולחן. בוסטון שכבר דשנו בה, שבה לא רק טייטום נראה טוב אלא-כולם!
אז הכל היפותטי ואולי אני מגזים בהשפעה של סיטואציה ומערכת (אני באמת לא חושב. לדעתי מדובר בשמיים וארץ), אבל בעיניי לא ניתן להתעלם מזה.

הנה עוד דוגמה סופר מובהקת - לאנס סטיבנסון שיודע לשחק כדורסל רק באינדיאנה, ובשאר הקבוצות הוא דועך לרמות שחקן די-ליג

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נדמה לי שאם מחר הוא בבולס, הוא שחקן של 40 דקות ועם 15 נק' למשחק.הוא לא רודמן שלא היה מסוגל לעשות גאמפ.
בקבוצה מפסידה הוא היה משפר את ההגנה פלאים.

ברור... היום

אז מה הטענה? שאם היה נבחר בקבוצה אחרת לא היה מתפתח להיות שומר עילאי ומוסר טוב?

סטיבנסון די נוראי גם באינדיאנה, לפחות ממה שאני ראיתי בשנה שעברה.

הוויכוח שלנו הוא לא האם מערכת מסוימת עוזרת לשחקנים אלא על המידה שבה סיטואציה משפיעה על שחקנים ובעיקר על שחקנים צעירים. אין ספק שבמקומות שמנוהלים היטב יש סיטואציה מוצלחת יותר (ולכן גם הייתי בצד שטען שמה שהיה בלייקרס בשנת הפרישה של קובי היה קרקס לא בריא שלא עזר לרוקיז שלהם להתפתח) וכן, מאמנים טובים משפיעים על התפתחות של שחקנים ומפתחים מערכות שבהן רול פליירס מצטיינים. כאמור, יש את זה בספרס ובבוסטון באופן די מובהק. הוויכוח שלנו הוא על המידה שבה הכשרון של רוקיז מפותח ונחשף. מעטים השחקנים שהיו גרועים במערכת מסוימת כשחקנים צעירים ואז עברו למערכת אחרת ופרחו. ספציפית, אני לא חושב שיש הבדל ניכר בין איך שטייטום היה נראה בפילי לעומת בוסטון, מערכת טובה ומערכת טובה יותר. אני גם לא חושב שבנט, לצורך העניין, היה הופך להיות שחקן נ.ב.א. משובח בספרס או שכספי היה הופך להיות שחקן אחר בסיטואציות טובות יותר משהיו לו.

* בנוגע לדוגמאות, קורבר היה מצוין כבר בשיקאגו של ת׳יבודו. מאוד אהבתי אותו שם. באטלנטה פשוט היה לו תפקיד קצת יותר גדול. גרין לדעתי היה נהדר בכל קבוצה בליגה. הווארד צנח ביכולת שלו ולקח לו כמה שנים עד שהאגו שלו הצליח להתאים את עצמו לסיטואציה. לכרמלו לא היה שום דבר סביבו בניו יורק, כיוון שיוג׳ירי שחט אותם בטרייד הזה. בשלב מסוים, הוא הזדקן ונחלש.

סטריאני יכול להיות... הוא הגיע לקבוצה שמה שהיה חסר לה זה דבק ואגרסיביות והוא השחקן המושלם למלא את התפקיד הזה. יכול לחשוב על סיטואציות שבהן הוא מגיע לקבוצה או מאמן שלא מבינים מה יש להם ביד ולא יודעים מה לעשות איתו בכלל... הוא טווינר בלי קליעה טובה במיוחד או יכולת יצירה מכדרור מרשימה, וכשלעצמו היכולות ההתקפיות שלו מוגבלות למדי. ברור שסגנון הסמול בול של ג"ס גם מסייע להבליט אותו.

נו אבל בכל אופן, הוא כנראה היה מוצא את מקומו בקבוצות אחרות גם, אבל לא היה נחשב כוכב בהכרח. זה לא שאני חושב שהוא היה מתגלגל לאנדולו...

גרין הגיע לקבוצה שבחרה בו וראתה בו משהו. היא נתנה לו הזדמנות לשחק וכשהוא קיבל אותה הוא הראה את מה שהופך אותו לאחד משחקני הפנים המשמעותיים בליגה, ההגנה שלו. היכולת שלו להוביל את הכדור, להיות חלק מפיקאנדרול אפקטיבי ולמסור ברמה גבוהה, ביחד עם האינטנסיביות שלו היו, סביר להניח, מתגלים ברוב קבוצות הליגה. כך או כך, אני לא חושב שזה מקרי שזה התגלה בקבוצה שבחרה אותו והאמינה בו.

כמה שחקנים צעירים לא מצליחים בסיטואציה אחת ואז פורצים לאחר מכן בסיטואציה אחרת? מה האחוז שלהם?
אני לא חושב שזה עניין של סיטואציה אלא יותר של כשרון ויכולת.

פה ושם היו שחקנים לא מספיק בוגרים שהיו בינוניים בתחילת הקריירה, קיבלו כמה כאפות מהמציאות, הלכו לסיבוב וחזרו טובים יותר. מיאמי אספה שלושה כאלו (שניים מהם הגיעו אליה כבר די אפויים) לשורותיה. מעבר לזה? לא הרבה.

אני לא מבין על מה מתבססת המחשבה שיש בליגה שתי מערכות טובות: בוסטון וסאס ובנוסף אליהן גם פילי שהיא מערכת טובה קצת פחות. פילי כבר קברה כמה שחקנים שאני לא בטוח שהיו נקברים בסיטואציה סבירה... אם טייטום היה נכנס לפילי בלי אמביד וסימונס אני לא בטוח שהוא לא היה אכזבה עצומה. גם בבוסטון במשחקים הראשונים הוא לא הצליח לפגוע, אבל שם הייתה מידה של סבלנות כי נצחון או הפסד לא היו על הכתפיים של הרוקי. בפילי כך או כך זה היה הפסד על חשבונם של הרוקיז. אני אציין עוד פעם את ג'ליל אוקפור שלדעתי אילו היה נכנס למשבצת בקבוצה רצה ומתפקדת היה יכול להיות שחקן כדורסל פעיל תורם וטוב.

יש יסוד סביר להניח שאצל רוקיז השנים הראשונות במקצוענות משמעותיות ומעצבות במיוחד ולא ההפך. כלומר שמידת ההשפעה של מערכת על שחקנים ותיקים פחות קריטית מאשר השפעתה על התפתחותם של שחקנים צעירים.
לא בטוח שהדבר נוגע לכשרונות של פעם בדור... למען הסר ספק, יכול להיות שאמביד בריא הוא כישרון כזה. טייטום בהחלט לא.

אז אמביד ואוקאפור שגדלו באותה מערכת הושפעו ממנה אחרת? ומה בנוגע לקובינגטון? או למק״ו שנראה כמו שחקן כדורסל בפילי ואח״כ כמו כלום ושום דבר?

אין שתי מערכות טובות בליגה. יש הרבה יותר. זה למעשה חלק מהנקודה שלי. רוב המערכות הן טובות ולא שונות אחת מהשנייה במידה כזו שהן משפיעות על התפתחות של שחקנים באופן כה יוצא דופן.
בס״א ובבוסטון פשוט יש שניים מהמאמנים הטובים ביותר בליגה. זה נוטה להשפיע על התפוקה של שחקנים וההתפתחות שלהם במידת מה. לא במידה שאתה מתאר.

את חוזר ושואל כמה פרצו אחרי עונות לא טובות כרוקיז. לא יודע מה האחוזים, אבל בעצם השאלה אתה מפספס את הרעיון של התעצבות של אופי, יחס למשחק ויחס של השחקן לכמה הוא מסוגל להיות שחקן תורם.

דריימונד גרין נבחר בחירה 35. 34 שחקנים לפניו. סט היכולות שלו לא התאים לאף קבוצה שבחרה עד אליו? קבוצות לא צריכות שחקן הגנה ומנהל משחק? גולדן סטייט עצמה בחרה שתי בחירות לפניו! ונראה שגולדן סטייט כיוונה לתפקיד של דבק כי היא בחרה את בארנס בבחירה הראשונה שלה. עצם זה שזה מה שהם חיפשו בבחירה שלהם בדראפט ולא סתם הכישרון הכי גדול (אלא רק באפיק מסויים) זה מה שאיפשר להם לבחור שחקן שיפרח באופן אידיאלי. באיזה בחירה הוא היה נבחר אם גולדן סטייט מדלגים עליו? אני לא יודע... אבל לדעתי הוא היה יכול מאוד להתקשות בסיטואציה אחרת וכנראה שזה היה פוגע בהתפתחות שלו כשחקן.

אמביד נראה לי באמת כישרון עצום פשוט... יש כאלה שחקנים.

בנוגע לזה שרוב המסגרות בליגה טובות. אני מסכים... רובן טובות, פרט לאלה שהן לא תחרותיות (אלא ההיפך) כבר 4-5 שנים.

ברט בראון הוא המאמן של פילי, הוא במקרה גם היה האחראי על התפתחות של שחקנים בספרס.
למרות ההפסדים, מי שראה את הקבוצה יודע שפילי כן הייתה תחרותית. היא שיחקה חזק והיא שמה דגש גדול על התפתחות של שחקנים. אם את אמביד אתה מסביר בטיעון הלא לגמרי ברור של כשרונו הגדול (הוא התפתח משמעותית במהלך השנים האלו), קובינגטון הוא לא כשרון גדול יותר מטייטום. למעשה, נדמה לי שהוא כלל לא נבחר בדראפט (כנ״ל מקונול שהוא ככל הנראה אחד הרכזים המחליפים הטובים בליגה). איך אתה מסביר את ההתפתחות שלו?