stavs כתב:
טענת שלאב עומד בקריטריון לטופ 20 והאחרים לא, אלא טופ 30 (אחרת היית מציין אותם גם כטופ 20), מבחינתי זה אומר שאתה מבדיל בין הרמה שלהם הבדל מספיק משמעותי כדי להיות או לא להיות גלגל שני ושלישי בקבוצה אלופה.
אבל רגע רגע, אתה עושה פה רשימות ולוקח כמובן מאליו שאנחנו מסכימים על הדירוגים שלך, אבל בואו נראה:
ב2015 תומפסון וגרין ממש לא קונצנזוס לטופ 20, יותר מזה - בדירוג של ESPN בתחילת העונה - קליי מקום 38, דריימונד בכלל לא ב100 הראשונים
ב2014 קוואי נתן סדרת גמר מעולה, אבל אם לפני הפלייאוף היינו מדרגים פה את 20 השחקנים הכי טובים, אני בטוח שהוא לא נכנס לחמישייה הראשונה וממש לא בטוח שדאנקן,פארקר או ג'ינובילי נכנס ל20.
גם ביינום ואודום ממש לא בטוח שם ב2010.
אם נסתכל יותר אחורה ונחפש גם סגניות, אז לא הת'אנדר של 2012, לא המג'יק של דוויט, לא מיאמי של וויד ושאקיל, לא דאלאס של 2006, לא הספרס של 2005, לא הפיסטונס של 2004 ו2005 וגם הלייקרס של הת'ריפיט שהכנסת כבדרך אגב (למרות שמי בדיוק היה השחקן טופ 20 הנוסף?) אף אחת מהן ממש לא מובהקת כ'אחד טופ 5, שניים נוספים טופ 20', אלא מקרים שונים, שאמנם לא כל-כך רחוקים אבל כן מראים שזה פשוט לא מתמטי ודיכוטומי כל-כך, אלא עניין מורכב שמצריך הרבה מעבר ולפעמים לא מצריך עמידה בקריטריונים.
אם אתה לא חושב שקליי ודריימונד היו טופ20 ב-2015 אז אין לי מה לומר. אני לא אחראי לדירוג של epsn (שדי ידוע לשמצה) אבל הם שניהם היו בעיניי ברמה הזו.
גם הת׳אנדר של 2012 שאתה מזכיר זו טענה קצת משונה. בכל זאת, היו שם דוראנט, ווסטברוק והארדן.
אני כתבתי שהמודל המדויק יותר הוא פשטני פחות. יכול להיות שבשנה מסוימת שני שחקני טופ 5 כמו קובי ושאק ייעזרו בכמה חבר׳ה נוספים ויזכו באליפות, בייחוד אם הם מנוהלים על ידי אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה.
אבל עדיין, המודל הפשטני עובד מצוין ברוב המקרים והוא מראה בצורה די ברורה מה התקרה של וושינגטון ופורטלנד ומה התקרה של הבולס, אם ימשיכו עם ההרכב הנוכחי כמו שהוא.