סל ניוז

נתקלתי בת׳רד הזה בפורום של realgm
שמאתגר למצוא את חמישיית כל הזמנים, החמישיה הכי חזקה שניתן להרכיב.
https://forums.realgm.com/boards/viewto ... start_here

ג׳ורדן מטבע הדברים מופיע ברוב החמישיות אבל ישנה הטייה ברורה לשחקנים מהדור שלנו - קארי, דוראנט, לברון, קוואי - ו-וויכוח על עמדת הסנטר. חלק (כמו ג׳ורדן שהתבטא על זה לפני מספר ימים) לוקחים את האקים, חלק את ווילט, חלק את קארים וחלק את שאק. גם עמדת הרכז מעניינת כאשר לקארי יש קייס לגיטימי בעיניי אבל מתחרה עם שחקנים גדולים כמו מג׳יק. אני לא בטוח שלבירד יש מקום בחמישיה למרות שנדמה לי שזה היה קונצנזוס לפני תקופת לברון.. וגם עמדה מס׳ 4 שנויה במחלוקת עם הרבה אזכורים של דאנקן לצד מאלון, kg ואחרים.

סתם לדוגמא, אחת החמישיות שפורסמה שם (אמנם עם נטייה ברורה לימינו) היא:
Stephen Curry
Michael Jordan
KD
Lebron James
Hakeem Olajuwon

או חמישיה מעט יותר קלאסית:
Magic
Jordan
Bird
Duncan
Hakeem

מה אתם הייתם בוחרים?

Magic
MJ
LeBron
Bird/Duncan
Shaq/Duncan

קארי
ג'ורדן
דוראנט
לברון
שאקיל

לברון, ג'ורדן וקארים בטוחים בפנים.
אני הייתי שם שם גם את מג'יק ובירד ומשחק פוזישנלס בסקטבול, אבל אם רוצים ללכת לפי עמדות קלאסיות, אז דאנקן במקום בירד.

לדוראנט, קוואי, קארי ולכל הסנטרים שאינם קארעם אין קייס בגלל לחמישיה הזו. היחד שאולי יריח את הטופ 10 זה קארי.

האקים (התלבטות קשה עם לו אליסנדור)
טימי (כי צריך מי שיעשה את העבודה)
לברון (התלבטות עם בירד)
MG
מג'יק (התלבטות עם איזאה תומאס האורגינל וקארי בגלל שלחמישיה אין איום מבחוץ ולברון גם ככה מנהל את המשחק)

קוואי? שחקן מצוין ואפילו סופרסטאר, אבל לשים אותו ביחד עם שאר השחקנים שהוזכרו כאן? מוגזם בטירוף.

יש כאן המון שאלות של התאמה נדרשת ולאיזה סגנון וכמה זמו היא אמורה לרוץ ביחד והאם מדובר על איכות שיא או על איכות ממוצעת של כל שחקן וכו'.

בכל אופן אם לוקחים גם שיקולים של מועדות לפציעה לדעתי קארי, דאנקן ושאקיל בעדיפות נמוכה יותר. אז נלך על מג'יק, ג'ורדן, לברון, בירד וקארים. אולי אפשר להחליף את קארים במוזס מאלון כדי שעמוס יהיה מרוצה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

דיון טחון עד דק ואף פעם לא הבנתי גם מה הוא נותן.
בכדורסל של פעם, עם עמדות "קלאסיות" זה בעצם הפך לדיון על מי השחקן הכי טוב בכל עמדה, כשממילא ברוב העמדות הדיון הוא ברמה של 2-3 שחקנים גג, בסנטר אולי טיפה יותר (למי שרוצה להרחיב לשחקנים שהוא לא ראה מעולם) וגם בפאוור פורוורד עם הופעתם של דאנקן, גארנט ונוביצקי אחרי הדוור והאציל.
בכדורסל של היום זה כבר לא רלבנטי אז זה כבר סתם דיון על השחקנים הטובים ביותר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הבחירה משתנה לפי הסגנון שרוצים לשחק.
אני מעדיף משחק עומד והייתי שם את מייקל דווקא בפוינט (רק מבחינת רישום) עם קובי 2, לברון הרכז האמיתי מהסמול ודוראנט עם האקים או דאנקן בפנים.
הגנה מעולה בכל עמדה ואין שחקן אחד בהרכב שלא יכול לעשות כמעט הכל.
בירד הוא אחד מהאהובים עלי בכל הזמנים, ווינר ענק והכוכב הכי גדול שהיה לנו בסלטיקס אבל אין לו מה למכור מול דוראנט או לברון.
הם שומרים אישית טוב יותר, הם אתלטים טובים יותר ודוראנט קולע באותה רמה כמו בירד אבל גם שומר אישית מעולה וגם חוסם.
בירד בהגנה אישית היה מחוסל לגמרי אם היה צריך לרדוף אחרי לברון או דוראנט.
מג׳יק כבד מידי לקצב של היום ושאק הוא בעיית עונשין קשה ולכן תמיד מספק נקודת חולשה. האקים היה סנטר כמעט ללא חולשות.

_________________
חתימה:

סטיבן איי סמית מסביר מצוין למה לברון לא יהיה מייק ואפילו לא יהיה קובי... https://www.youtube.com/watch?v=BFNH5rBYwjw

באמת? אף אחד לא שם את קארי?
הבנאדם, כשהוא מרגיש טוב על המגרש ונכנס לקצב הסקורר הכי מדהים מכולם.

ברמת העמדות הקלאסיות:
1 - בעבר מג'יק היה באנקר. היו שלקחו לפעמים גם את אוסקר תחת העננה של "השחקן היחיד שעשה טריפל דאבל לעונה". אחרי שראינו אחד כזה במו עינינו, אני כבר לא בטוח שזה כמו מה שחשבנו שזה. אני מבין מאוד את האזכורים של קארי, במובן שבעידן הנוכחי שבו קשת השלוש הפכה למשמעותית יותר, הוא הסופרסטאר צלף השלוש הכי גדול שהליגה הזאת ראתה. גם לסטיב נאש הייתה יד נפץ אבל הגנה חלשה ומנטליות של פליימייקר. קארי הוא לא סתם baby faced assassin. פשוט קובר אותך עם הטווח האינסופי שלו.
2 - כמדומני שג'ורדן היה ונשאר הבחירה הטבעית. ה-Die Hard Kobe Fans ילכו עם הממבה.
3 - פעם זה היה לארי בירד. היו שהלכו לפעמים גם עם הדוקטור. היום לברון הוא די lock לעמדה הזאת, אלא אם רוצים לדבר על לברון כ-4 ודוראנט ב-3 או משהו בסגנון הזה.
4 - עד אמצע שנות ה-90' זה היה בין בארקלי ומאלון ואולי גם קווין מקהייל. ההגעה של גארנט, דאנקן ונוביצקי די טרפה את הקלפים, שלא לדבר על השנים האחרונות עם לברון ודוראנט ב-4 ודאנקן ב-5. כמדומני שברמת העמדות הקלאסיות, דאנקן הפך להיות גם כן לקונצנזוס, בעיקר בזכות 5 אליפויות, 5 יותר ממה שיש לבארקלי ומלון ביחד.
5 - זו העמדה שעליה הכי פחות קונצנזוס. ראסל, ווילט, קארים, האקים, שאק. רובינסון ויואינג תמיד היו נוץ' או שתיים מתחת. אני מסכים עם רונימקרוני שבין ה-5 הראשונים, שאקיל נתפס כחלש יותר, בעיקר בגלל שלא הייתה לו תחרות. ראסל וצ'מברליין הם נפילי עבר שאף אחד לא ראה. מה שהשאיר לרוב את הבחירה בקארים שהיו לו גם את המספרים וגם את התארים הקבוצתיים והאישיים.

בקיצור, בחירות קלאסיות - מג'יק, ג'ורדן, לברון, דאנקן, קארים
בחירות "ללא עמדות" - התלבטות לא קלה. הייתי אומר... ג'ורדן, לברון, דוראנט, דאנקן וקארים. שזה בסה"כ להחליף את מג'יק בדוראנט בשביל כוח אש מכל טווח.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לכדורסל של היום הייתי הולך עם משהו כמו קארי, ג'ורדן, לברון, בירד והאקים. בירד אולי היה 3 בסלטיקס של שנות ה-80, אבל בכדורסל של היום לדעתי הוא אך ורק 4 שיכול או לנהל משחק מהפוסט או לרווח את המשחק כשהכדור אצל ג'ורדן/קארי/לברון. האקים מבחינתי, מבין כל הסנטרים הגדולים, גם הכי מתאים לכדורסל של היום, גם הגנתית וגם אתלטית, הזריזות שלו היא יתרון אדיר היום, לשאק למשל היה לדעתי יותר קשה בכדורסל יותר מודרני, כשגם לקארים הייתה יכולה להיות את אותה בעיה בדיוק. לגבי קארי, הוא לא קרוב ללהיות גדול כמו מג'יק לטעמי, אבל שוב, בכדורסל של היום, מג'יק כקלעי חוץ מאוד בינוני פחות מתאים.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

סטף, מייקל, לברון, בירד, דאנקן או שאקיל. כנראה השני יותר בלתי עציר

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

סטוקטון
גורדון
דוקטור j
בירד
האקים

חמישיה ש ניה

מגיק
סטף
לברון
מלון
רובינסון

השחקן הכי גדול.מייקל .לדעתי האתלט הכי גדול היה הדוקטור.

אם מדובר על חמישיית כל הזמנים אז מג'יק עדיין לפני קארי, עוד 5 שנים יהיה הרבה יותר ברור מה המעמד ההיסטורי של קארי.
זו החמישייה לפי דומיננטיות לאורך השנים בליגה והישגים אישיים, ההתלבטות היחידה היא בין בירד לדאנקן:

מג'יק
ג'ורדן
לברון
בירד (/דאנקן)
קארים

אם הייתי צריך לבחור מבין שחקני כל הזמנים חמישייה שתשחק היום היא כנראה הייתה:

קארי
ג'ורדן
לברון
בירד
אולג'וואן

בתקווה שלברון יכול לחיות באותה קבוצה לאורך זמן עם ג'ורדן. אם לא לברון אז פיפן כסטופר ואחד שיכול להסתדר בכימיה של הקבוצה.

מג'יק
ג'ורדן
בירד
קארל מאלון
צ'ימברליין

יואי אני איתך לחלוטין בחמישייה. בול.

לגבי חמישייה שתשחק היום. אלאג'וואן? אני מודה שאני פשוט לא מבין מאיפה זה בא לכל מי שכתב את זה. גם את ראסל הייתי לוקח לפניו.

לגבי מי שכתב על דוקטור ג'יי. חדי העין יוכלו לשים לב שיש לי חיבה מיוחדת לדמות. עם כל זאת, אין לו שום קייס להיכנס גם לחמישייה השנייה. הדוקטור היה אתלט ענק, שחקן מדהים, וככל הנראה גם די מענטש. אבל הוא פשוט לא היה ווינר. כואב הלב, אבל ככה זה היה. נראה לי מרכיב הכרחי לחמישיית כל הזמנים.

הדוקטור הוביל את פילי ל3 גמרים ואליפות אחת אחריי שהביאו את מוזס מלון. לא לשכוח שבאןתה תקופה הלייקרס והסלטיקס היו על הנייר קבוצות מוכשרות בהרבה.קרל מלון למשל שלדעת רבים וגם לדעתי שווה עשיריה ראשונה מעולם לא זכה באליפות וכך גם סטוקטון.

הד"ר הגיע לליגה בעונת 77'. הלייקרס וסלטיקס הגדולות שאתה מדבר עליהן רלוונטיות מעונת 79/80 ואילך. ב-77' הד"ר הפסיד בגמר לפורטלנד. ב-78 ו-79 מי שלקחו את האליפויות היו בכלל הבולטס והסוניקס.

בסדר, מה אתה מצפה מהדוקטור לאליפות כל עונה?
בעונה הראשונה שלו באן.בי.איי הוא הוביל את הקבוצה לגמר הפלייאוף, אבל הם נכנעו שם לקבוצה בדגש על קבוצה. הסיקסרס של השנים הראשונות לא היו קבוצה כזאת גדולה. הרבה שחקנים אינדיבדואליסיטים. מ-79 עד 83 הסיקסרס הגיעו לגמר האן.בי.איי 3 פעמים מתוך 4, כשהפעם היחידה שהם לא הגיעו הייתה אחרי קרב עקוב מדם מול הסלטיקס שהסתיים בהפסד במשחק מספר 7 אחרי שהסיקסרס כבר הובילו 1-3 בסדרה. בשני ההפסדים של הסיקסרס בגמר, הם הגיעו שפוכים אחרי סדרות קשות מול הסלטיקס בעוד שהלייקרס טיילו בדרך לגמר. הייתה לכך השפעה לא קטנה.
באיי.בי.איי הדוק שיחק 5 עונות וזכה בשני תארי אליפות.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ג'ורדן
קארי
לארי בירד
שאק
אבישי

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!