סל ניוז

דיון מאוס ולעוס, אבל ההופעות האחרונות של רייס יכולות להוסיף עוד טיפה עניין. כדי שיהיה מעניין יותר, אתן מספר הגבלות:
1. זרים ששיחקו רק במכבי לא ייחשבו. כלומר פארקר, שאראס, האפמן וכו' מחוץ לדיון.
2. עקב ההגבלה במספר האפשרויות, צמצמתי את האופציות בסקר למילניום הנוכחי בלבד. כלומר, רק שחקנים ששיחקו פה בשנות ה2000.
3. שלוש הצבעות לכל אחד.
4. הרשימה היא שלי אבל אם עולים לכם עוד שחקנים לראש אתם מוזמנים להוסיף.
5. נתתי משקל כבד יותר להצלחות קבוצתיות. יש הרבה שחקנים שבלטו ולא הגיעו לכלום, כמו האניקט לדוגמא, ככה שיש פה ייצוג לא רע לשחקנים שהובילו את הקבוצות שלהם להישגים יפים.

בקצרה על המועמדים:
גלן רייס ג'וניור - עוד לא נגמרה העונה אבל הוא כבר נכנס לספרי ההיסטוריה. גביע עצום ויכולת פנומנלית משחק אחרי משחק. בטח ההד קייס הגדול מכולם, אבל אחד שבאמת שווה לקנות בשבילו כרטיס. ולחשוב שהוא לא פתח עם חולון את העונה.

דונטה סמית' - אחד הווינרים הכי גדולים שדרכו כאן. הגיע ל4 גמרים רצופים, זכה ב2 מהם, נתן אליפויות היסטוריות למכבי חיפה ובעיקר להפועל ירושלים בתחילת עידן אורי אלון. אול אראונד פלייר מהגדולים ששיחקו בישראל.

פי ג'יי טאקר - הMVP הבלתי מעורער של הליגה ב2008, השחקן המוביל של חולון האדירה של אותה עונה, זכה איתה באליפות ראשונה בתולדותיה. נתן אחלה קריירה מעבר לים לאחר מכן.

לי ניילון - ייזכר לעד בזכות העונה הקסומה ההיא במדי בני השרון של אפי. הדיח במו ידיו את מכבי בחצי גמר גביע המדינה, במה שאז נחשבה לרעידת אדמה של ממש. סקורר בחסד עליון וכישרון התקפי באמת מעולם אחר.

ג'רמי פארגו - פרץ בגליל/גלבוע של 2010 וזכה איתה באליפות היסטורית. המשיך לקריירת יורוליג אדירה ובילה גם כמה עונות מעבר לים עד שחזר לקדנציה שניה בארץ, קדנציה פושרת בהרבה מקודמתה.

מריו אוסטין - לטעמי השחקן הטוב ביותר של הפועל בתקופת גאידמק. נתן שתי עונות מצוינות, חצי גמר יול"ב קאפ עם אדלשטיין, גביע מתוק מאוד עם שמיר וכמובן הגמר ההוא מול מכבי שאין צורך להרחיב עליו יותר מדי. לא זוכר ביג מן דומיננטי ממנו במחזותינו ב20 שנה האחרונות.

וויל סולומון - נחשב בעיני רבים לזר הגדול ביותר בתולדות הפועל ירושלים. אחד הגארדים הגדולים בתולדות הליגה הישראלית, ווינר ענק ושחקן עם יכולת אישית בלתי נגמרת. חתום על הזכייה המדהימה של הפועל ביול"ב קאפ 2004, אחר כך בלט גם במכבי ובעוד קבוצות יורוליג עד שחזר לאדום בקול ענות חלושה.

נייט רובינסון - שיחק פה אולי חודשיים אבל השאיר חותם עצום. סחב את הפועל תל אביב על הגב עד הפוזשן האחרון מול ירושלים, לכו תדעו איך זה היה נגמר אם הכדור היה אצלו ולא אצל רותבארט... זכור גם בזכות ה46 נקודות במשחק הראשון בסדרה ההיא וגם בגלל שלל תקריות משמעת והרחקות הזויות למיניהן.

קרטיס ג'רלס - אי אפשר לא לתת אזכור להפועל של 2017, אמרה לא היה דומיננטי מספיק מבחינה מקצועית, דייסון התעורר רק בסיום העונה. בין קינזי לג'רלס אני עדיין בוחר בג'רלס, סקורר על שאמנם היה מכדרר הרבה אבל שורה תחתונה סיפק את הסחורה פעם אחרי פעם. חצי גמר יורוקאפ, אליפות, גמר גביע וריב אחד עם קאציקריס שנבכה עליו עוד הרבה שנים כנראה.

טרנס מוריס - הגיע באמצע עונת שמיר הראשונה ופשוט הטיס את הסגל קדימה. היה אחד הברגים המרכזיים בזכיה בגביע באותה עונה. המשיך לקריירת יורוליג מפוארת במכבי, צסק"א וברצלונה עד שפרש מכדורסל. שומר עצום עם יד טובה לשלוש והבנת משחק ברמה הגבוהה ביותר.


אזכורי כבוד: רוג'ר מייסון, טימי באוורס, טיילר האניקט, וויל קלייברן, קלי מקארתי, אריק קמפבל, בראיין רנדל, טריי סימונס, דורון פרקינס, גרגורי ורגאס, טו הלוואי, טרנס קינזי, דרל מונרו, מרק ליונס, ירג'יניוס פראסקיבצ'יוס, ג'וש דאנקן, פט קלאתס, טונג'י אווג'ובי, מאליק דיקסון, בראיין דנסטון, ברייסי רייט, קוקי בלצ'ר, אנדודי איבי.

תנו בראש..

זה מאוד תלוי מה המדדים לבחירה...
האם ב"הכי גדול" הכוונה לשחקן שנתן בסופו של דבר את הקריירה הכי מפוארת?
האם לשחקן שהתקופה בישראל הובילה לקריירה מרשימה במיוחד? ..
או האם לשחקן שפשוט שיחק הכי טוב והגיע להישגים רבים בתקופה שלו בארץ?

בכל מקרה,
אני הולך לבחירה שלי על שקלול של אופציות 2 ו-3.
שחקן שהיה מצוין בארץ, יחסית בתחילת דרכו, ומפה רק הלך והתפתח עד שהגיע להיות שחקן חמישייה ב NBA.

קצת בעייתי לתת משקל יותר מדי גדול לקריירה שאחרי. אייברי בראדלי הוא דוגמא לשחקן שלא הורגש פה בארץ ונותן קריירה מצוינת בNBA. גם מייק ג'יימס ואריק מקולום מפציצים ביורוליג ואף אחד לא חושב להכניס אותם לדיון כזה.

וויל סלומון לא רואה מסנטימטר את גלן
ע"ע הקמפיין של חולון באירופה לעומת הקמפיין של הפועל בהנהגתו

אם להתייחס רק לביצועים בארץ אני חושב שלי ניילון וג'רמי פארגו חייבים להיכלל בכל דירוג, השלישי יהיה כנראה רייס, לא בגלל שהוא טוב יותר ממוריס (כנראה שכן) או מטאקר (כנראה שלא) אלא כי הוא הרבה יותר דומיננטי משניהם במידת ההשפעה שלו על המשחק. עוד נשדד - דונטה סמית.

טיעון חלש מאוד. הקמפיין של חולון לא אומר יותר מדי בכלל ולעניין גלן רייס לא אומר כלום.

_________________
אין דבר כזה גבר תפוס, יש אשה שלא יודעת לעשות מסאז'.

בעיני במקום הראשון יש ללא ספק את טאקר, שחקן כל כך דומיננטי גם בסקילס גם במימדים שאחר כך עושה NBA כאילו נולד שם,
טרנס מוריס הוא במקום השני, הישגים בטופ של הטופ של אירופה, מכבי , צסקא וברצלונה עם דומיננטיות שקשה לראות היום בעמדה שלו.

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

אני מודד לפי ההשגים שלהם כשהם כאן, לא משנה מה עשו לפני או אחרי
יש משהו שמתקרב בכלל לוויל סלומון? חוץ מהזיכרון יש מה שמפריע להכתיר אותו כרמה בפני עצמה?

+1

בדיוק מה שחשבתי.

אחכ בעיני מגיע דונטה שבאמת שלט בליגה ביד רמה.
את רייס עוד מוקדם לשפוט.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

קלי מקארתי צריך לקבל לפחות הונורבל מנשן, אם לא יותר. שחקן שהביא יול"ב להפועל, ושאחריה נתן כמה עונות יורוליג סולידיות לגמרי (אאז"נ) כולל הגעה לנבחרת רוסיה (אאז"נ) למרות שבילה את רוב שנותיו בשממה הישראלית.

הוא מתעלה בקלות על רוב הרשימה הזו.

אם מוסיפים אותו אז הסדר לדעתי צריך להיות טאקר-דונטה-מקארתי אבל סביר להניח שרייס ג'וניור יחליף אחד מהם בסוף העונה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

מבחינת יכולת? רייס לא רואה אף אחד ממטר. היחידים שמתקרבים אליו אלה ניילון ורובינסון.
העניין הוא שבדיונים כאלה לרוב יש חשיבות גם להישגים ואז נכנסים שיקולים כמו יציבות, עקביות וכמובן איכות הקבוצה שבה הם שיחקו.
כאן כבר נכנסים עוד שחקנים לדיון. סולומון הוביל את ירושלים להישג מדהים, אבל בליגה ירושלים הייתה בינונית למדי ואשכרה עפה ברבע הגמר לאחר סדרה די חד צדדית מול בני השרון. דאנטה שלט פה בליגה ביד רמה (יותר מכל זר אחר ביי פאר) והגיע להישגים פנטסטיים, אבל באירופה לא עשה יותר מדי. טאקר נתן עונה נהדרת שנגמרה בהישג גדול, אבל בסופו של דבר מדובר בעונה אחת ורק בליגה.
בסופו של דבר, יכולת אישית? רייס. שקלול קבוצתי? דאנטה.

טאקר הוא הגדול ביותר מבין המועמדים. קל

אתה לא חושב שזו זווית ראייה צרה מדי, שלא לומר פרובינציאלית?

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

גיא, כמו שאמרו כאן אם מודדים מי השחקן הכי גדול ששיחק כאן אז בוא נדבר על אייברי בראדלי, היוורד וורקמן וכו'.
ואז בטח אין מה לאזכר את רייס שהסתובב בפחי אשפה שכונתיים

דונטה. בגלל האליפויות, העקביות וההגנה (שלרייס אין בכלל).

ויותר מזה, בגלל התקופה המדהימה בעונה השנייה בחיפה והצורה בה הוא שלט לאורך משחקים שלמים בדווין סמית׳ שאז היה לפני הפציעות ואחד השומרים הטובים ביורוליג לעמדה שלו.

רייס

_________________
אלופה בסגול - http://www.youtube.com/watch?v=9GxqWlpo3vw


http://www.youtube.com/watch?v=c0zvR6NptDI&feature=fvw

אייברי בראדלי הוא מנפלטי השביתה, לא ממש נחשב, כמו שאודו שעשה תחנה בהרצליה לא נחשב.

_________________
מה התועלת?

אני מאד מאד אהבתי את טאקר בזמנו. הוא נתן עונה נהדרת, אבל וזה אבל גדול. הוא נתן עונה אחת ולמרות שהוא היה מצוין המספרים שלו לא היו עד כדי כך מדהימים ובטח הוא לא נתן את ההצגות של רייס במשחקים המכריעים.
סטט' - 14.6 נק', 7 ריב', ב- 26.9 דקות.
בפיינל פור הוא הרים את הרמה, אבל שוב, לא ההופעות של רייס או סמית'.
בחצי הגמר מול נהריה הוא סיים עם 23 נק', 13 ריב'. בגמר מול מכבי הוא תרם 18 נק', 8 ריב'.
השיא שלו היה דווקא בהפסד חוץ למכבי עם 30 נק'.

כמובן הוא לא נמדד מול אירופה.

מבחינת עונה אישית לטעמי השניים שעולים על כולם הם רייס ולי ניילון. לסולומון היה קמפיין אירופאי גדול, אבל בליגה הוא היה אפ אנד דאון ולא במקרה התקופה הגדולה של ירושלים באותה עונה הייתה כשדורון שפר היה בשיאו. בסוף כששפר כבה גם הפועל ירושלים כבתה. גם הקמפיין השני שלו בירושלים לא התקרב לראשון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אכן לא ברור מה הפרמטרים לבחירה , אני רק מזכיר שאם מתייחסים לכל תקופתם בארץ אז גם מכבי ( אני מניח ) זה חלק מנתוני הבחירה - מה שעושה חסד עם סולמון , מוריס , פארגו וכו' .
ומבלי שיש לי דרך להסביר זאת - בחרתי ( שלא על פי דירוג פנימי ) בסולומון , מוריס ודונטה .

מוריס ( אם יורשה לי ) נראה שקופח בגדול בהצבעות . הרי הייתה עונת יורוליג שהוא פחות או יותר החזיק את מכבי כמעט לבדו .

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

יש פה סך הודעות בתבנית: "ברור שx הגדול מכולם...קל!

וכל אחד אומר שחקן אחר
דיון מעניין

לדעתי סולומון בפער משמעותי. קל אני באמת חושב שזה קל...

אחריו ניילון ורייס. מניילון התרשמתי בטירוף אז, שחקן בליגה משלו
ואז פער
ואז טאקר מוריס ודונטה

אבל התשובה היא בפירוש סולומון. שחקן עצום!
עד כדי שהשאלה שאראס או סולומון באמת העסיקה אנשים.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני הצבעתי לסולומון, ניילון וטאקר.
אני חושב שאם צריך לדרג בינהם, אז טאקר ראשון, כי לצערי המאמן של טאקר לא שינה לו תפקיד באמצע העונה אחרי זכיה ביול"ב והפך אותו לשוטנג גארד ובזה הוריד לו את הרמה (ולגארד הישראלי שלידו ). וגם כי אני כנראה מושפע מהעובדה שעשה מאז קריירת NBA יפה מאד.

אני באמת היחיד כאן שחושב שמקארתי חייב להיות ברשימה?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

דונטה. לרייס יש פוטנציאל לעקוף אותו אם יהיה קונסיסטנטי ויחזיק מעמד מבחינה מנטלית.

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

יש מצב

מקארת'י הוא מקרה קשה, מצד אחד היה כאן רק חצי עונה, מצד שני היה אחד משני השינויים ששינו את העונה של הפועל והריצו אותה עד לתואר החשוב בתולדיה (יותר חשוב מאליפות בעיני)
אז אם מודדים לפי מה שעשה בארץ בלי קשר למה שעשה לפני ואחרי אז לא ראוי לאזכור, אבל אם מוסיפים את מה שעשה אחר כך, הוא באמת עשה קריירה מרשימה באירופה, בטח יחסית לגיל המאוחר שבו התחיל
עדיין לא משהו חריג מה שהוא עשה באירופה, ע"ע קלייבורן