דיון מאוס ולעוס, אבל ההופעות האחרונות של רייס יכולות להוסיף עוד טיפה עניין. כדי שיהיה מעניין יותר, אתן מספר הגבלות: 1. זרים ששיחקו רק במכבי לא ייחשבו. כלומר פארקר, שאראס, האפמן וכו' מחוץ לדיון. 2. עקב ההגבלה במספר האפשרויות, צמצמתי את האופציות בסקר למילניום הנוכחי בלבד. כלומר, רק שחקנים ששיחקו פה בשנות ה2000. 3. שלוש הצבעות לכל אחד. 4. הרשימה היא שלי אבל אם עולים לכם עוד שחקנים לראש אתם מוזמנים להוסיף. 5. נתתי משקל כבד יותר להצלחות קבוצתיות. יש הרבה שחקנים שבלטו ולא הגיעו לכלום, כמו האניקט לדוגמא, ככה שיש פה ייצוג לא רע לשחקנים שהובילו את הקבוצות שלהם להישגים יפים.
בקצרה על המועמדים: גלן רייס ג'וניור - עוד לא נגמרה העונה אבל הוא כבר נכנס לספרי ההיסטוריה. גביע עצום ויכולת פנומנלית משחק אחרי משחק. בטח ההד קייס הגדול מכולם, אבל אחד שבאמת שווה לקנות בשבילו כרטיס. ולחשוב שהוא לא פתח עם חולון את העונה.
דונטה סמית' - אחד הווינרים הכי גדולים שדרכו כאן. הגיע ל4 גמרים רצופים, זכה ב2 מהם, נתן אליפויות היסטוריות למכבי חיפה ובעיקר להפועל ירושלים בתחילת עידן אורי אלון. אול אראונד פלייר מהגדולים ששיחקו בישראל.
פי ג'יי טאקר - הMVP הבלתי מעורער של הליגה ב2008, השחקן המוביל של חולון האדירה של אותה עונה, זכה איתה באליפות ראשונה בתולדותיה. נתן אחלה קריירה מעבר לים לאחר מכן.
לי ניילון - ייזכר לעד בזכות העונה הקסומה ההיא במדי בני השרון של אפי. הדיח במו ידיו את מכבי בחצי גמר גביע המדינה, במה שאז נחשבה לרעידת אדמה של ממש. סקורר בחסד עליון וכישרון התקפי באמת מעולם אחר.
ג'רמי פארגו - פרץ בגליל/גלבוע של 2010 וזכה איתה באליפות היסטורית. המשיך לקריירת יורוליג אדירה ובילה גם כמה עונות מעבר לים עד שחזר לקדנציה שניה בארץ, קדנציה פושרת בהרבה מקודמתה.
מריו אוסטין - לטעמי השחקן הטוב ביותר של הפועל בתקופת גאידמק. נתן שתי עונות מצוינות, חצי גמר יול"ב קאפ עם אדלשטיין, גביע מתוק מאוד עם שמיר וכמובן הגמר ההוא מול מכבי שאין צורך להרחיב עליו יותר מדי. לא זוכר ביג מן דומיננטי ממנו במחזותינו ב20 שנה האחרונות.
וויל סולומון - נחשב בעיני רבים לזר הגדול ביותר בתולדות הפועל ירושלים. אחד הגארדים הגדולים בתולדות הליגה הישראלית, ווינר ענק ושחקן עם יכולת אישית בלתי נגמרת. חתום על הזכייה המדהימה של הפועל ביול"ב קאפ 2004, אחר כך בלט גם במכבי ובעוד קבוצות יורוליג עד שחזר לאדום בקול ענות חלושה.
נייט רובינסון - שיחק פה אולי חודשיים אבל השאיר חותם עצום. סחב את הפועל תל אביב על הגב עד הפוזשן האחרון מול ירושלים, לכו תדעו איך זה היה נגמר אם הכדור היה אצלו ולא אצל רותבארט... זכור גם בזכות ה46 נקודות במשחק הראשון בסדרה ההיא וגם בגלל שלל תקריות משמעת והרחקות הזויות למיניהן.
קרטיס ג'רלס - אי אפשר לא לתת אזכור להפועל של 2017, אמרה לא היה דומיננטי מספיק מבחינה מקצועית, דייסון התעורר רק בסיום העונה. בין קינזי לג'רלס אני עדיין בוחר בג'רלס, סקורר על שאמנם היה מכדרר הרבה אבל שורה תחתונה סיפק את הסחורה פעם אחרי פעם. חצי גמר יורוקאפ, אליפות, גמר גביע וריב אחד עם קאציקריס שנבכה עליו עוד הרבה שנים כנראה.
טרנס מוריס - הגיע באמצע עונת שמיר הראשונה ופשוט הטיס את הסגל קדימה. היה אחד הברגים המרכזיים בזכיה בגביע באותה עונה. המשיך לקריירת יורוליג מפוארת במכבי, צסק"א וברצלונה עד שפרש מכדורסל. שומר עצום עם יד טובה לשלוש והבנת משחק ברמה הגבוהה ביותר.
אזכורי כבוד: רוג'ר מייסון, טימי באוורס, טיילר האניקט, וויל קלייברן, קלי מקארתי, אריק קמפבל, בראיין רנדל, טריי סימונס, דורון פרקינס, גרגורי ורגאס, טו הלוואי, טרנס קינזי, דרל מונרו, מרק ליונס, ירג'יניוס פראסקיבצ'יוס, ג'וש דאנקן, פט קלאתס, טונג'י אווג'ובי, מאליק דיקסון, בראיין דנסטון, ברייסי רייט, קוקי בלצ'ר, אנדודי איבי.
תנו בראש..
נערך לאחרונה על ידי A.b.c בתאריך ג' פברואר 20, 2018 11:58 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.
|