הרסי הוקינס כתב:
אני חייב להודות שאני פשוט התעייפתי ממנו כבר. כל טעות כביכול שכל הפרשנים והעיתונאים רואים אותו עושה רק מחזקת אותו בעיניי העם הזה, אז מי כאן המטומטם והמביך.
ואם ננתח את הסיטואציה, אני חושב שהבית היהודי מבין בגאונות איך להכתיב בדיוק כל החלטה והחלטה של הממשלה הזו. נתניהו יודע כמה הוא מסובך בחקירות וכנראה יודע שיוגש באחת מהן לפחות כתב אישום. הדרך היחידה שלו לא לצנוח היא להמשיך לקבל גיבוי מלא מהבית היהודי (כי הוא היחיד שמאגף את הליכוד מימין בממשלה הזו), כי בלי הגיבוי הזה אין לו סיכוי להחזיק ממשלה בזמן חקירות. המצב שנוצר הוא שבכל פעם שהוא לוקח החלטה ששרי הליכוד לא אוהבים, אין להם איך למחות אלא אם כן הבית היהודי אומר משהו. אם הם מוחים מבלי שהבית היהודי יתחיל את המרמור, הם מצטיירים כבוגדים במנהיג הדגול וחסרי נאמנות, מה שפוגע בהם אלקטורלית (או לפחות על פי מה שהיועצים האסטרטגיים שלהם אומרים) בתוך הבית. אם הבית היהודי כן אומר משהו, הם יכולים לפצות את פיהם מבלי לחשוש, כי ביבי לא יצא נגד הבית היהודי, כי אז הבית היהודי לא יגבה אותו במהלך החקירות, ואז מותר להם לבקר את ביבי, אבל רק בגל שני של מחאות.
עד היום אמרו בחצי הגזמה וחיוך שסמוטריץ' שולט במדינה (כי גם בבית היהודי אף אחד לא מעיז לצאת נגדו בגלל אותן סוגיות נאמנות שיש בסוג המפלגות הלאומניות), אבל היום קרקובסקי אמר לראשונה (אני חושב) ברשת ב' את הדברים ברצינות - סמוטריץ' פשוט שולט במדינה. הוא גם מאיים במפורש להפיל את הממשלה אם לא יקלו את המתווים שהוא מציע או תומך בהם, ובאמת בסוף מה שהוא דורש מתקיים. מעניין כמה רחוק ישכילו בבית היהודי ללכת ולהספיק לנצל את חלון ההזדמנויות הזה.
שניים מישראל ישבו על ספסל צהוב בגן מגני-העיר בברלין וקראו עיתונים: אחד קרא "יידישע רונדשוי", והשני קרא – "פאלקישער בעאבאכטער". אמר הראשון לשני:
תמה אני, כיצד אדם מישראל קורא "פאלקישער בערבאכטעכר"?
השיב השני:
לשם מנוחת-הלב אני קורא אותו.
התפלא הראשון ושאל:
חמת מלא ארס הוא זה, ואותו אתה קורא לשם מנוחת-לב?
החזיר לו השני:
שמע ואסביר לך. כשאני קורא "יידישע רונדשוי", מוראים גדולים תוקפים אותי: בפולניה פוגרומים, ברומניה אנטישמיות מתגברת והולכת, באוסטריה נגישות וצרות, באונגריה רשעות, בארץ-ישראל טירור, – וכל לבי חרד בי. ואלו כשאני קורא "פאלקישער בעאבאכטער", בשורות טובות ונחמות יורדות עלי: היהודים הם בעלי-הממון, הם המתווים דרך לפוליטיקה, הם המשפיעים על הכל, הם השליטים בכל מקום, – ולבי נח בי...