עופר האדום כתב:
ודים כתב:
arie כתב:
מה שיחסל את השחקן הישראלי זה השחקן הישראלי, שלא מנסה להשתפר בגרוש. צמח מוגן.
זה הנזק שנגרם בעקבות החוק הרוסי. מוטיבציה היא עניין מורכב, וכאשר אדם יודע שמקומו ופרנסתו מובטחים יש לו פחות מוטיבציה לרצות להשתפר. זה מעבר לעצלן או לא עצלן. זה קשור לטבע האדם ותיאוריות בפסיכולוגיה.
מצד שני, מצב של 5-6 זרים, כאשר שחקן ישראלי ממוצע פשוט לא יכול להתחרות בהם ולא משנה כמה הוא יתאמן זה מצב הרסני באותה מידה. זה מצב שבו השחקן יחשוב/יבין: "אני במילא אהיה שחקן משני ובמילא ארוויח בהתאם, אז בשביל מה להשקיע? ואולי גם זה יגרום אפילו לשחקני נוער להשקיע פחות ולחלקם אף לעזוב את הכדורסל. ואני מדבר על שחקני נוער שכן יש להם פוטנציאל ליגת על.
אין דבר כזה "מקומו ופרנסתו מובטחים לו"...... זה פשוט שטות גדולה לכתוב , עם כל הכבוד. לכל שחקן יש מוטבציה להתקדם , גם במסגרת החוק הרוסי (מישראלי שיושב על ספסל לישראלי בכיר לחמישייה , מקבוצה קטנה לקבוצה יותר גדולה וכו').
ליאור אליהו נראה לך כמו אחד שיש לו (או הייתה לו פעם) מוטיבציה להתקדם? אותו כנ"ל בר טימור?
אז לפני שתביאו לי כדוגמא איזה שוכמן, אומר הבעייה פה היא שמתייחסים לכל השחקנים כמקשה אחת כשבעצם יש פה כמה קבוצות שונות -
1. המוכשרים ביותר - אלו שבכל מקרה רק בזכות הגובה/כישרון/אתלטיות מקומם כישראלים מובילים ושחקני נבחרת במעגל הרחב מובטח לשנים קדימה. שחקנים אלו באמת לא חווים שום מערכת תמריצים להשתפר ואז בעצם זה הכל תלוי באופי של השחקן. יש יחידי סגולה שלא מסתפקים במעמד הזה ומתוך מוטיבציה פנימית טהורה שואפים לשיפור מתמיד ובד"כ מצליחים גם במקומות שבהם לא דורשים ת"ז כחולה (מקל, אוחיון, כספי), אך רוב השחקנים בקטגוריה הזאת כמו גם רוב בני האדם שהיו עומדים במצב כזה פשוט מתמכרים לסטטוס החברתי והכלכלי הבכלל לא רע (משכורת יפה, מלקקים לך בעיתון, משחק בנבחרת וכו') ופשוט מפסיקים להשתפר.
2. השחקנים הגבוליים - אלו שבגלל חוסר גובה/פיזיות/אתלטיות (מורן רוט, תמיר בלאט, ליפשיץ, סקוורר, ועוד) או חוסר כישרון (גוני יזרעאלי
). השחקנים בקבוצה הזו דווקא עובדים קשה מאד כי הם מודעים לזה שמעמדם ממש לא מובטח ובהחלט אפשר להחליף אותם. למעשה בניגוד לחבר'ה מהקבוצה הראשונה הם לא גדלו כנסיכי נבחרות הנוער שמובטח מקומם בליגת העל וברה פעמים בכלל התחילו בליגה השנייה ומשם טיפסו על חשבון כאלו שעבדו פחות קשה.
כשרואים את זה ככה מבינים איפה הבעייה וחוסר תיאום הציפיות. פוטנציאל לשחקנים ישראלים שיובילו קבוצות קיים רק בקבוצה הראשונה (עניין של כישרון) אך זאת בדיוק הקבוצה שאין לה שום מוטיבציה להשתפר ולעבוד ולכן בד"כ לא תגשים את הפוטנציאל שלה. שחקנים ישראלים נגרים שמצליחים איכשהו להחזיק מעמד בליגת העל דווקא כן תקבל מהקבוצה השנייה אבל כמעט לעולם לא אחד שיכול להוביל קבוצה בליגת העל (אפילו ברמתה הנוכחית).
לכן הבעייה המרכזית הוא מודל התמריצים של הקבוצה הראשונה והייתי מתמקד בו בכל פיתרון.