סל ניוז

לא סותר. כאילו, לא נכון, אבל גם אם היה נכון, לא סותר.

אולי לא סותר אבל נכון גם נכון
שניהם (שתיהן) חתיכת חרא מזוקק בכל כיוון שלא תטעם אותו (כלומר אם אתה נוהג לדגום חרא מזוקק), אממה, יש מי שהחליט שטראש זה מגניב ומכאן נוצר פוטנציאל מסחרי שאללה יוסתור ואחותו.
אתה יכול להגיד שברמה המהותית שתיהן (שניהם) זבל זבלוני ואתה יכול גם להגיד שאיזו גאונות זו לעשות כסף ממין קצף על המים שכזה. הבחירה היא שלך.
בסופו של דבר, הערך של שתיהם (שניהן) הוא חברתי סלאש טרנדי. כשיסתיים הטרנד, תיעלמנה גם האדוות שהן חוללו בחיינו (האנימה פחות, הזבל הקרדשיאני לגמרי).

א. אני בד"כ לא אוהב טראש.
ב. קים קרדשיאן היא מייצגת נאמנה של טראש.
ג. אז מה.
ד. אנימה זה משמים.
ה. אנימה זה לא טראש.
ו.אז מה.

לא הבנתי , חוץ מזה שהתייחסת מכל מה שכתבתי דווקא למילה טראש ושלא משנה מה שייכתב, זה יסתכם ב"זה בא לי טוב ב*משהו* וזה לא"

זה פוסט על משחקי הכס. אתם לא יכולים להעביר את הדיון העוף טופיקי בעליל הזה לת'רד על גמר הNBA?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

המילה טראש שכתבת היתה די מהותית למה שכתבת...

בכ"א, הטענה שלי היא לא זה בא לי טוב וזה לא. היא טענה אחרת, והיא שגם אם קרדשיאן פועלת בתחום טראשי, זה לא הופך אותה לפחות או יותר גאונה.

ולגבי אנימה, שמע, אני מתעב את זה, אבל לטעון שזה טראש כמו הקרדשיאנז? לא רואה איך זה נכון. אם כי אסייג ואומר שלא ראיתי הקרדשיאנז מעולם.

בסדר, הבנתי שלמילה טראש יש איזשהו מטען תרבותי שלא בהכרח מצא מענה בטענה שלי.
אז אני מנסח מחדש, במקום טראש אני כותב אשפה וכל השאר נשאר אותו דבר.

לא הבנתי, יש כאן למישהו משהו נגד מיאזאקי או סטושי קון?

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני מסכים איתך לגבי הקרדשיאנז שזו אשפה. ושוב, אני לא חש צורך לראות את זה. ועדיין, מדובר במישהו שמצליחה מתוך האשפה הזו, ואולי תוך כדי רכיבה על טמטום המונים, ובגלל שזו אשפה, למתג עצמה כדמות מובילה. אז כן, יש בזה מן הגאונות החברתית. והיא גם אשת עסקים מוצלחת, מאד. אוהב או לא אוהב, ככה זה.

אנימה? שוב, זו לא אשפה. זה רוב האנימה בלתי נסבלת בעיני, זה עניין שלם טעם אישי שלי. אבל זה בערך כמו הטענה שהביטלס הם פח זבל. טענה שאשמח לתמוך בה, כי הם להקה בלתי נסבלת בעיני, אבל החשיבות שלהם טוענת אחרת. וכמות האוהדים לאנימה, וההשפעות התרבותיות של הז'אנר על העולם, ולא רק על יפנים בני 10, מוכיחות שמדובר בתופעה חשובה שלא ניתן לפסול ב"חרא מנצנץ וצבעוני". זה לא ספינר, זה ז'אנר חשוב.


נורטון, ממש לא. אבל בגדול הרוב בלתי צפי בעיני. בעיקר תוכניות הטלוויזיה.