טברסקי בגדול בדק 3 דברים: הראשון זה בקרב שחקנים, מה הסיכוי שלהם לקלוע את הזריקה הבאה אם הם: קלעו את הקודמת/את ה2 הקודמות/ את ה3 הקודמות/ החטיאו את הקודמת / את ה2 / את ה3 הקדומות. פה הוא ראה שאין יתרון לאף תנאי, ואם כבר אז יש לתנאי של 3 החטאות (וזה די מסתדר עם רגרסיה לממוצע).
השני הוא כאשר שחקן החטיא/קלע את זריקת העונשין הראשונה, מה הסיכוי שהוא יקלע את השנייה. גם כאן הוא ראה שאין שום יתרון ברור ללקלוע את הראשונה באופן כללי, כן אפשר לראות שם שמקהייל למשל קולע ב59% אחרי החטאה ו73% אחרי קליעה. זו לגמרי יכולה להיות התפלקות סטטיסטית, אבל זה גם כן תומך בביקורת הכי גדולה שלי על הניסוי הזה ואחזור לזה אח"כ.
השלישי זה האם יש 'ערב חם' ו'ערב קר', פה הוא בדק לפי סטיית התקן ואחוז הקליעה של שחקנים, מה הסיכוי שיתקבל הצירוף של אחוזי השדה שלהם לפי משחקים (כלומר נגיד קלע של 50%, מה הסיכוי שבX משחקים הוא יקלע ב40-60 אחוז, אבל בY משחקים הוא יקלע פתאום 80 אחוז ובZ משחקים הוא יקלע פחות מ20 אחוז), וכאן הוא לא מצא אף שחקן שההתפלגות שלו היא לא בגדר הצפויה סטטיסטית. אחד השחקנים שהוא בדק הוא אנדרו טוני, שלפי שאלון שהוא ערך בקרב אנשים בליגה הופיע ב16 מתוך 18 רשימות של 5 שחקנים שהם 'סטריק שוטרס', וגם אצלו לא התקבלה התפלגות שלא נמצאת בגדר המקריות.
מעבר לזה, לפני כל בדיקה כזו הוא עשה הוא העביר שאלון לשחקנים ומאמנים (ונראה לי גם שלאוהדים) שיעריכו מה הסיכוי ששחקן יקלע זריקה בהינתן שקעל/החטיא את הקודמת. הוא ראה שכן יש אמונה מוחלטת שיש לשחקן יותר סיכוי לקלוע אם קלע את הקודמת (משהו כמו בממוצע 62% לקלוע אם קלעתי את הקודמת, לעומת 49% לקלוע אם החטאתי את הקודמת). את הטענה הזו הוא הפריך, אני גם מתחבר לממצאים שלו - אני חשוב שיש סיכוי טוב שיש לנו הערכת יתר ל'יד חמה' ולסיכוי שלנו לקלוע את הבאה אם קלענו את הקודמת בגלל שאנחנו זוכרים יותר את הפעמים שבהם קלענו שתי שלשות ברצף מאשר כשקלענו את הראשונה והחטאנו את הבאה (כי התסריט הראשון יותר מיוחד והשני הוא שגרתי).
הבעיה עם המחקר הזה, הוא שהוא מסתכל על 'יד חמה' כתופעה גלובלית - כאילו כל שחקן שקלע סל, תאוריית היד החמה אומרת שיש סיכוי טוב יותר שהוא יקלע את הבא, אבל הוא לא התחשב במרחק בין הזריקות (אם קלעתי סל בתחילת הרבע השני, ירדתי לספסל, חזרתי בסוף השלישי וזרקתי עוד פעם, אין סיבה לנבא משהו על סמך יד חמה), הוא לא בדק את סוג הזריקה והקושי שלה, וכמובן שהוא לא בחן את התחושה הסובייקטיבית של השחקן הזורק. הוא כן הצליח להראות שזו לא תופעה גורפת שמשפיעה באופן כללי על כל הזריקות במשחק, אבל הוא פשוט לא נגע במקרי הבוחן המתאימים שרלוונטיים לתאוריה הזו ולמושג הזה.
אם כבר יש ממצא מעניין אז זה בנוגע לסטריק שוטרס, אבל גם כאן - בקרב הסיקסרס כאן ראו שערבי הקליעה של דוקינס הם הרבה פחות מקריים משל ד"ר ג'יי, כך שגם אם של ארווינג הם לא מישהו מחוץ לגדר המקרי, הוא עדיין יותר 'סטריק שוטר' מדוקינס. וגם כאן - אם הם בדקו את דוקינס, אני מבין שהם בדקו אחוזים מהשדה - זה לא כל-כך מעניין, והרבה יותר מעניין לבדוק ג'אמפ-שוטס.
בסוף כן צריך לזכור שהם היו הרבה יותר מוגבלים בשעתו מבחינת נתונים, היום עם כל הסטטיסטיקות המתקדמות זה נראה לי עניין שהרבה יותר קל לבדוק ותכלס מעניין לראות אם נעשתה גרסא מחודשת למחקר הזה. אולי אני אבדוק בהזדמנות.
|