|
אז לעשות צריך, אבל בניגוד לשנים קודמות, יהיה פה הרבה פחות מלל, אלא בעיקר דירוג. עניין של אנרגיה וזמן. נראה איך ייצא.
נתחיל ב HM:
- דניס שרודר עבר לאוקלהומה שם יהיה במובהק רכז שני. בסופו של דבר, יכולות התקפיות יש לו, למרות שרכז או שומר גדול הוא לא.
19.2 נק', 6.2 אס', 3.1 ריב'. הבעיה העיקרית היא 29% מהשלוש, והעובדה שהמספרים שלו הם בוואקום המוחלט של אטלנטה.
- שחקן ספסל אחר הוא טרי רוזייר שנשאר בבוסטון והוכיח את עצמו כשומר טוב, ריבאונדר מצוין ושחקן שיכול לקלוע, אבל כזה שחסר בעיניי את הברק שיש למישהו ששייך באמת לחמישייה, והוא גם לא באמת רכז. בצמרת הגבוהה של רכזי הספסל כמובן
11.3 נק, 4.7 ריב', 2.9 אס', 38% מהשלוש, אבל רק 39% מהשדה...
- דני קוליסון של אינדיאנה ניהל שנה שעברה התקפה טובה מאד לצידו של ויקטור אולדיפו, במה שהוכח כאחד הבק-קורטים הטובים בליגה. בהחלט סולידי ובהחלט ראוי ל HM
12.4 נק', 5.3 אס', הוביל את הליגה עם 47% מהשלוש, ולמעשה היה קרוב מאד, בלי שאף אחד ישים לב להיכנס למועדון ה 50-40-90, שאותו פספס בגלל 0.05% מהשדה ו 0.2% מהעונשין.
- ריקי רוביו נראה טוב יותר ביוטה מאשר במינסוטה. כלומר, כן, במינסוטה הוא היה מוסר הרבה יותר בגלל השיטה שבה כל שחקן שרק מקבל את הכדור ממנו היה הולך לסל, אבל ביוטה הוא הראה קשיחות, מנהיגות וקליעה שהוא לא הראה במשך רוב הקריירה שלו וחבל. היו שנים שהוצאתי אותו מה HM אבל השנה בהחלט מגיע לו.
13.1 נק', 5.3 אס', 4.6 ריב', 1.6 חטיפות, 35% סבירים עבורו מהשלוש.
שני שחקני שנה שניה (ובקרוב שנה שלישית) הם:
- קריס דאן של שיקגו שמשום מה הפך להיות קאלטי, והוא אכן הראה דברים בשיקגו שהוא לא הראה במינסוטה, אבל עדיין רחוק מלהיות כוכב על, מה גם שהוא היה פצוע מדי, אבל הכשרון הגולמי שם.
13.4 נק', 6 אס', 4.3 ריב', 2 חטיפות, צריך לשפר את ה 32% מהשלוש
- ג'מאל מורי של דנבר הוא שחקן עם גוף גדול ועם פוטנציאל חביב, אבל כזה שבהחלט צריך ויכול לקפוץ מדרגה. מה שכן, הנחיתו לו את אייזיאה תומאס על הראש אז לא בטוח שזה יקרה, מה שכן - סביר להניח שיחד עם גארי האריס המצוין, הוא יקבל הרבה דקות גם לצידו של אייזיאה.
16.7 נק', 3.4 אס', 3.7 ריב', 38% טוב מהשלוש.
שני רוקיז (ובקרוב שנה שניה) שצריך לשים עליהם עין הם:
- דניס סמית' של דאלאס. יש שם אקפלוסיביות וכשרון רציני מאד. מעניין כמה מניהול המשחק ייקח דונצ'יץ' השנה אבל כך או כך, הפוטנציאל עצום
15.2 נק', 5.2 אס', 3.8 ריב'. האיש הוא חודר בחסד אמנם אבל צריך לשפר מהר את האחוזים מהשדה (39%) ומהשלוש (31%) בשביל לקפוץ לרשימה העיקרית
- לונזו בול - כי אם מדברים על אחוזים שצריכים שיפור, זה האיש. אז כן, יש שם ניצוצות של ג'ייסון קיד, והרבה כדורסל טוב ואחראי מהאיש שבא עם הכי הרבה רעש ובלגן שנה שעברה, אבל הטכניקה לא לגמרי שם, ובטח לא הקליעה. ועם זאת, יש מצב שהוא יהפוך להיות שחקן מיוחד. השנה לצד לברון שיחזיק כדור המון ואולי מאחורי רונדו, שגם אוהב את הכדור, יהיה מבחן גדול מאד לאיש הזה.
10.2 נק', 7.2 אס', 6.9 ריב', 1.7 חטיפות. אבל... 36% מהשדה זה גרוע, 30% מהשלוש זה רע ו 45% מהעונשין זו בושה וחרפה.
ולבסוף:
מייק קונלי (תשיעי בדירוג אשתקד). השחקן היחיד שיצא מהדירוג, בגלל שנה פצועה לחלוטין וגם בגלל שהוא כבר בן 31. לא יודע אם הוא יכול לחזור לתת דברים גדולים, ואישית אני בספק גדול לגביו.
רק 12 משחקים השנה בהם קלע 17.1 נק' ומסר 4.1 אס' עם 31% מהשלוש.
ולרשימה העיקרית:
15. אייזיאה תומאס (לפני שנתיים בבוסטון, משם לחצי עונה בקליבלנד ולחצי עונה בלייקרס. שנה הבאה בדנבר. שביעי בדירוג אשתקד)
כבר חצי עשור לא מאמינים בו והוא נותן נקודות בסיטונאות. האנדרייטד התמידי של הנ.ב.א שהצליח במשך שנה אחת די קסומה להפוך לסופרסטאר ולכזה ששווה חוזה של עשרות מיליונים, ובשנה אחת אחר כך לאבד את הכל ולקבל חוזה של 2 מיליון. אז יהיו כאלה שיצחקו על הדירוג הזה, אבל אני חושב שדנבר הוא מקום שבו הוא בהחלט כן יכול לתרום המון לצד קו אחורי של בארטון, מארי והאריס, ולתת לפחות סקור אקספלוסיבי שזה משהו שלפעמים חסר לקבוצה הזאת.
15.2 נק', 4.8 אס', אבל אחוזים ממש גרועים מהשדה (37%) ומהשלוש (29%). השאלה היא רק האם העונה האחרונה היתה הדעיכה או רק האנומליה.
14. אריק בלדסו (מילווקי' 13 בדירוג אשתקד)
סוף סוף שנה בריאה לאיש הזה שמצד אחד הוכיח שהוא חתיכת בולדוזר בהתקפה ואחד השחקנים החזקים פיזית בעמדה שלו. ומצד שני, לראשונה מזה שנים היתה לו עונה בריאה שבה הוא הוכיח שהוא גם קצת טיפש וראש בקיר. ובפניקס בתחילת העונה הוא גם הוכיח שהוא מישהו עם מוסר עבודה נמוך. אז למה בכל זאת הוא ברשימה? כי כשרון וכוח זה לא רע ויותר ממה שיש לרוב השחקנים ב HM. וכי עם כל כמה שהוא בראש בקיר, הוא עדיין עושה המון דברים יותר טוב מהרבה אנשים. וכי גם אם הוא עושה טעויות בפלייאוף, לפחות הוא מצליח להביא את הקבוצה שלו לשם (בתור השחקן השלישי בחשיבותו אמנם).
17.7 נק', 5 אס', 3.8 ריב', 2 חטיפות (3 בליגה) ו 35% סביר מהשלוש.
13. ג'ף טיג (מינסוטה, 14 בדירוג אשתקד)
והנה לשחקן סולידי וחביב שכבר שנים נמצא אצלי באיזור הדירוג הזה. העובדה היא שהוא עשה משהו שרוביו לא עשה - ולקח את מינסוטה לפלייאוף. אז נכון שגם באטלר היה שם, ועדיין. קליעה סבירה ומשתפרת עם השנים ובעיקר ניהול משחק לא מבריק אבל סביר ומעלה מסבירים את העמדה שלו. לעולם לא יהיה כוכב על, אבל תמיד יהיה פוינט גארד סולידי ואיכותי. תמיד כשאני חושב עליו, אני משווה אותו לקוליסון, ויחסית אליו הוא בהחלט שידרוג.
14.2 נק', 7 אס' (8 בליגה), 3 ריב', 1.5 חט', 37% מהשלוש
12. קייל לאורי (טורונטו, 10 בדירוג הקודם)
עוד ירידה קלה בדירוג, כי למרות שאיכותית הוא שחקן טוב מאד עדיין. בהחלט ברמה מעל טיג או בלדסו - אבל בגיל 32, הוא לא נעשה צעיר יותר וכבר בשנה האחרונה בהחלט חווינו ירידה מהשנתיים המצוינות הקודמות לה. כך שאני מצפה שבשנה הבאה זה ימשיך. השנה אין לו את קייסי שנתן לו המון חופש, ואין לו את דרוזן שלקח לו חלק מהחופש, אבל יש לו את קאווי שייקח לו אפילו יותר (אם יואיל בטובו לשחק). אני מצפה מטורונטו להיות טובה פחות השנה, פחות מחוברת, ואני מצפה שלאורי עדיין ייתן המון משחקים גדולים, אבל משהו בתפוקה הכללית שלו ימשיך לרדת. זה המקום הריאלי שלו.
16.2 נק', 6.9 אס' (9 בליגה), 5.6 ריב', 3 שלשות ב 40% נהדרים למשחק.
11. גוראן דראגיץ' (מיאמי, 11 גם אשתקד)
גם הוא בן 32, אבל בעיניי הסלובני הוא אחד השחקנים החכמים בליגה, ושחקן שתמיד יודע למצוא את המקום שלו ואת היכולת לשחרר לקליעה, גם עם אתלטיות בינונית מינוס במונחי הליגה. מיאמי לצערי לא הנחיתה אף אחד מעניין השנה אבל במזרח החלש היא תמשיך להיות סוג של סוס שחור. לפני שנתיים השילוב בין דראגיץ' לווויטרס עלה יפה, והשנה ווייטרס אמור לחזור מפציעה ארוכה וג'סטיס ווינסלו אמור לתת עוד קפיצה קדימה. אפשר וצריך לחשוב שהקבוצה שלא השתנתה מהותית תעשה גם השנה פלייאוף והמנוע שלה תמיד היה דראגיץ'. מבחינתי, שחקן שהוא המנוע העיקרי של קבוצת פלייאוף, גם אם היא במזרח, שווה מקום כזה בדירוג.
17.3 נק', 4.8 אס', 4.1 ריב', 37% מהשלוש
10. רייג'ון רונדו (עבר מניו אורלינס ללייקרס, 10 גם אשתקד).
עוד אחד ממועדון הבני 32. יהיה חלק מהמארג המאד (מאד מאד מאד) מעניין שנבנה בלייקרס. שחקן שצריך את הכדור ביד, ישחק השנה ליד גדול שחקני הליגה, ושחקן שמעולם לא הוכיח את עצמו ככזה שיכול לשחק בלי הכדור ביד (אולי פרט להבלחות מסוימות במיאמי) בדמותו של לברון ג'יימס. עדיין אחד השחקנים האהובים עליי בעולם, שמשחק תמיד על הילוך שני במהלך העונה הרגילה, ומוכיח שוב ושוב את מקומו בצמרת הפוינט גארדים ברגע שהפלייאוף מגיע. עשה את זה לפני שנתיים בשיקגו, ובהחלט עשה את זה השנה בניצחון הגדול והסוויפ על פורטלנד. היה גדול, ויהיה מעניין, נורא מעניין.
עונה רגילה: 8.3 נק', 8.2 אס' (4-5 בליגה), 4 ריב', 33% מהשלוש, 54% מהעונשין
פלייאוף: 10.3 נק', 12.2 אס', 7.6 ריב', 42% מהשלוש, 64% מהעונשין
9. קמבה ווקר (שרלוט, 8 אשתקד).
נראה שהאיש הזה, ללא ספק אחד המוכשרים בפוינט גארדים בעולם, קצת דורך במקום. אחד משלושת המכדררים הטובים בעולם (לצד קיירי וסטף) הוא גם חודר נהדר וגם קלעי טוב מאד. אבל כמנהל משחק יש בהחלט מקום לשיפור, ובעיקר נראה שהוא לא יכול או לא יודע לתת את הקפיצה קדימה לעמדת הסופרסטאר. הוא לא השתלט על הקבוצה שנה שעברה ושוב לא הוליך אותה לפלייאוף ועם כל היכולות האישיות הטובות, זה בהחלט עומד לו לרועץ. לא רואה איך השנה זה ישתנה. הביאו לו את טוני פארקר שישמש לו קצת כחונך, אבל קמבה כבר נמצא כמעט עשור בליגה, וספק עד כמה חונך זה מה שהוא צריך עכשיו. או שאולי כן... מישהו שיכניס לו קצת "רוע" שבהחלט אין לו. כך או כך, אני לא רואה את המועדון הכושל של שרלוט עושה פלייאוף, ואולי מגיע לקמבה הזדמנות במקום אחר בכלל.
22.1 נק' (16 בליגה), 5.6 אס', 3.1 ריב', 38% מהשלוש.
8. ג'רו הולידיי (ניו אורלינס' 15 בדירוג הקודם)
שנה שעברה היה אחד משני רכזים, השנה בלי רונדו יהיה הרכז המוביל והעיקרי. ובאופן כללי, הולידיי הוא שחקן שאני אוהב גם כן. גוף גדול ושרירי. אקספלוסיבי, ואפילו "בריוני" מול רוב השחקנים ששומרים עליו. לא עושה טעויות, קולע היטב. מנהל משחק טוב. שומר אדיר. באופן כללי, רכז נהדר שגם הוא התעלה בפלייאוף לצידו של רונדו, אבל בניגוד אליו משחק היטב גם בשאר השנה. עדיין צעיר ומשתפר משנה לשנה. שחקן שאני בהחלט לוקח לכל מלחמה. השנה תהיה מעניינת במיוחד, הביאו לו את אלפריד פייטון, שחקן עם יכולות מאד דומות לאלו של רונדו (ריבאונד טוב, מוסר טוב, קולע חרא). יש לו את הפאוור הטוב בעולם, והביאו עוד אחד בדמותו של רנדל. ניו אורלינס היא קבוצה שאמורה לעשות שוב סיבוב פלייאוף שני אם הכל מתחבר. הולידיי הוא הוא החיבור הזה.
חמישיית ההגנה הראשונה של הליגה. 19 נק', 6 אס', 4.5 ריב', 34% מהשלוש וגם הוא בפלייאוף נראה כמו סופרסטאר של ממש עם 23.7 נק', 6.3 אס', 5.7 ריבאונדים ובסופו של דבר יחד עם רונדו, מחיקה רצינית מאד של מה שנחשב לאחד הקווים האחוריים הטובים בעולם - לילארד ומקאלם של הבלייזרס.
7. דמיאן לילארד (פורטלנד, 5 אשתקד)
סופרסטארים אמורים להיות טובים יותר בפלייאוף. רק ברשימה הזאת, אפשר להזכיר את רונדו, הולידיי ווול למשל. לילארד הוא בדיוק מקרה הפוך, אחד הקלעים הטובים בליגה. שחקן SMOOTH לגמרי - אבל שחקן שנראה שנה אחר שנה פחות טוב בפלייאוף, והגדיל לעשות השנה כשהפסיד בסוויפ למרות יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, כשבעיקר גם הולידיי וגם רונדו נראים פשוט טוב ממנו. אז כן, בעונה הרגילה הוא היה תותח על כרגיל, ותמיד אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים לתת 50 נקודות בכל יום נתון. אבל בדיוק כמו שהמונדיאל קובע המון עבור שחקני כדורגל, כך הפלייאוף אומר המון על שחקני כדורסל, והפלייאוף האחרון לא אומר עליו טובות. פורטלנד השנה תמשיך להיות אובראצ'יברית בעונה הרגילה, אני מניח', אבל גם תמשיך להיות הטורונטו של המערב. אובראצ'יברית בעונה הרגילה, שמוכיחה בפלייאוף שהיא לגמרי מתחזה.
חמישיית הליגה הראשונה. 26.9 נק' (4 בליגה), 6.6 אס', 4.5 ריב', 3 שלשות ב 36% שזה אמנם קצת חלש, אבל בכל זאת, אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים לעלות לשלשה תוך כדי כדרור. אבל בפלייאוף הוא נתן 18.5 נקודות, ורק 30% מהשלוש
6. ג'ון וול (וושינגטון, 3 אשתקד).
ירידה לאיש הזה, ולא - אלו לא התמונות עם הכרס שעושות את זה, אלא כל מיני מיקרו תזוזות של אחרים, וחוסר תזוזה שלו. אז קודם כל הוא היה פצוע חצי עונה, שזה בטח לא משהו שתרם לדירוג, אבל יותר מכך - נדמה לי שלראשונה יש בעל בית חדש בוושינגטון, ווול העביר את המושכות לביל. וזה רע, כי וול מוכשר יותר מביל. ובגלל שוול ולא ביל, הוא הרכז, וזה לא משהו שצריך להיות. רכזים אחרים ברשימה הזאת לא היו מעבירים את המושכות לקבוצה בכזאת קלות. חוץ מזה, החולשות הלו הן עדיין חולשות, הוא עדיין קולע לא טוב מספיק, ועדיין לפעמים משאיר את הכדור אצלו ביד מעט יותר מדי. ונדמה לי גם שההגנה שלו התרופפה השנה והוא היה בהחלט פחות אקספלוסיבי, ווושינגטון עצמה נראתה קצת פחות טוב מאשר בשנה שקדמה לה. אבל אז הגיע הפלייאוף, ובמשך שישה משחקים של סדרה טובה ראינו את וול הישן והטוב, זה לא הספיק מול טורונטו אבל זה כבר היה הרבה הרבה יותר טוב.
בגיל 28 ובהנחה של שנה בריאה הוא בהחלט יכול לחזור לעצמו, והכשרון שלו הוא עדיין של רכז טופ 5 בליגה, ושל סופרסטאר ברור. אבל הכרס... ואולי גם דוויט האוורד בקבוצה זה לפחות בשנים האחרונות, סימן רע.
19.4 נק', 9.6 אס', 3.7 ריב' , 37% מהשלוש (האחוז הטוב בקריירה, גם זה משהו). מצד שני, פלייאוף אדיר של 26 נק', 11.5 אס', 5.7 ריב', 2.3 חטיפות אבל רק 19% מהשלוש, ובעיקר - בסופו של דבר למרות סדרה טובה, הפסד.
5. בן סימונס (פילדלפיה)
לא מן הנמנע שרוקי השנה האחרונה יהיה גם במקום השני בדירוג הזה בסוף השנה הבאה, אבל כרגע יש לו עדיין כמה סימני שאלה, ועוד כמה דברים להוכיח. אז מצד אחד, סימונס הוא רכז במלוא מובן המילה, שולט לחלוטין במשחק. הגובה שלו ויכולת הכדרור וראיית המשחק שלו, הופכות אותו הן לסקורר טוב (גם אם קלעי נוראי) ובעיקר למנהל משחק עצום. לא בכדי פילדלפיה היתה אחת הקבוצות הטובות של השנה בליגה, ולדעתי תיתן אפילו קפיצה בשנה הקרובה, עד כדי סיכוי סביר לגמר נ.ב.א, לא פחות. היכולת האבסולוטית של האיש הזה בדברים שהוא עושה טוב הם אחת משתי הסיבות לכך (לצידו של אמביד). קליעה? אין לו, אבל ייאמר לזכותו שבתור שחקן מאד מאד אינטליגנטי הוא גם לא מנסה, ולא בטוח שזה כזה משנה, כשהוא מצליח לחדור לסל בכזאת אלגנטיות וקלות. ברור שקליעה היתה הופכת אותו למשהו אחר לחלוטין אבל גם כך הוא יוניקורן מובהק. יש לו פוטנציאל אמיתי להיות אחד משחקנים ההגנה הטובים בעולם ואחד משחקנים ההתקפה הטובים בעולם. HELL, יש לו סיכוי טוב להיות מג'יק.
15.8 נק', 8.2 אס' (4-5 בליגה), 8.1 ריב' (18 בליגה), 1.7 חטיפות (8 בליגה), 55% מצוין מהשדה - שכן, ברור שזה בגלל שהוא רק זורק ממטר מהסל, אבל בעיניי זו בהחלט גם נקודה לזכותו. בהחלט מסוג השחקנים שמציתים את הדמיון.
4. קיירי אירווינג (בוסטון, 6 שנה שעברה)
דווקא אחרי עונה די פצועה, שבה קיירי אפילו לא שיחק בפלייאוף, הוא עולה אצלי בדירוג. קודם כל, בגלל שכשהוא שיחק הוא נראה כמו הרכז הטוב בעולם, בעיקר במחצית הראשונה של העונה. אז נכון, גם אייזיאה תומאס נראה אצל סטיבנס כמו הרכז הטוב בעולם, ועדיין. קיירי אצל סטיבנס, הראה שהוא יודע לתת לשחקנים אחרים גם לבלוט. הוא עדיין לא, וגם לעולם לא יהיה מנהל משחק עצום, אבל אם הוא נותן את הבמה לשחקנים אחרים, גם כשלא קוראים להם לברון, זה בהחלט יפה. טרי רוז'ייר החליף אותו מאד יפה במשחקים בהם קיירי נפצע אבל באותה מידה היה ברור שזה ממש לא זה. לקיירי יש ברק ויש לו יכולות אוף ובעיקר און דה בול שהן נדירות לחלוטין. אולי המכדרר הטוב בעולם, קלעי מצוין ושחקן שהוכיח את עצמו יותר מפעם אחת כשחקן עם ביצים. אומרים שיהיה בריא בשנה הקרובה ואיתו, בוסטון היא המועמדת מס' 1 (לפני פילי) למקום הראשון במזרח. ולמרות עלייתם של טייטום וג'יילן בראון, ולמרות המנהיגות של אל הורפורד, קיירי עדיין צריך להיות השחקן הטוב בקבוצה הטובה במזרח.
24.4 נק' (8 בליגה), 5.1 אס', 3.8 ריב',41% אדיר מהשלוש.
3. ראסל ווסטברוק (אוקלהומה, 2 בשנתיים הקודמות).
יורד מקום אחד בדירוג אצלי, ונדמה לי שזה בגלל שהתחושה רווחת יותר ויותר, שהוא כן משחק על מספרים. מצד שני, זה לא לגמרי האופי. ווסטברוק הוא שחקן של תשוקה למשחק, תשוקה בלתי נגמרת למעשה, לא זוכר שחקן שתמיד נתן 110% אנרגיה כמו שווסטברוק נותן אי פעם. אולי רק ג'ורדן. מצד שני, לווסטברוק יש שני חסרונות - קודם כל חלק מה 110% האלה הם לא רק בשביל הקבוצה אלא גם בשביל עצמו (ובעיקר בשביל המספרים ההיסטוריים שלו), ושנית, בגלל שהוא שחקן די טיפש עם קבלת החלטות נוראית לפעמים. אז לא, בניגוד לשונאיו, אני לא אטען שעדיף לאוקלהומה בלעדיו. אוקלהומה בלעדיו היא קבוצת לוטרי. אוקלהומה איתו היא קבוצה של 45-50 נצחונות כבר שנה שניה ברציפות. אבל כן אטען שהוא יכול להיות טוב יותר ושהוא כנראה לא יהיה, ושבהחלט יש טובים ממנו. עונת טריפל דאבל שניה ברציפות זה מאד יפה ובהחלט הישג, אבל זה הישג עם כוכבית. השנה יש לו פוינט גארד מהרשימה הזאת בתור גיבוי (שרודר), רוברסון אמור לחזור בריא, מלו הרעיל כבר לא פה, אבל פול ג'ורג' כן. אפילו נרלנס בא לגבות את סטיבן אדמס המצוין. לכאורה, יש לאוקלהומה את כל הכלים בשביל סיבוב פלייאוף שני. למעשה? כבר שנה שניה ברציפות היא ניגפת בסיבוב הראשון, בהחלט גם באשמת ווסטברוק.
חמישיית הליגה השניה, 25.4 נק' (שביעי בליגה), 10.3 אס' (מלך האסיסטים של הליגה), 10.1 ריב' (עשירי בליגה, ראשון מבין הגארדים) 1.8 חטיפות (5 בליגה) ורק 30% מהשלוש.
2. כריס פול (יוסטון, 4 בדירוג האחרון)
וכך, בגיל 33, כריס פול מקבע אצלי את מעמדו כרכז השני בטיבו בעולם אחרי כמה שנים של ירידות. והאמת היא שבצדק. קודם כל, כי לראשונה בקריירה המאד ארוכה שלו, הוא הגיע סוף סוף לגמר איזורי בפלייאוף. שנית, כי עד שנפצע, יוסטון נראתה כמו הקבוצה היותר טובה מול האלופה לעתיד והקבוצה ההיסטורית של גולדן סטייט. ושלישית, כי במהלך העונה השילוב שלו עם הארדן היה מושלם. אז נכון, בחלקים גדולים של העונה שניהם היו פצועים (בעיקר פול ששיחק רק 58 משחקים), אבל האמת היא שבמשחקים בהם הוא שיחק עם הארדן, יוסטון נראתה כמו קבוצה שלא נופלת משמעותית אם בכלל, מגולדן סטייט. פול הוכיח השנה שהוא שחקן ההגנה הטוב ביותר ברשימה הזאת, ועדיין מנהל המשחק הטוב ביותר ברשימה. דיברתי על קמבה, פול וסטף בתור מכדררים. אבל האמת היא שפול לא באמת נופל מהם, במיוחד לא ברמת המיקרו. אולי המכדרר הטוב בעולם במגרש בגודל מטר על מטר. ועדיין מנהל המשחק הטוב ביותר מאז שג'ייסון קיד וסטיב נאש הזדקנו \ פרשו, ועד שבן סימונס לא יגדל מעט. האיש הזה כולו שכל, כולו אינטנסיביות, כולו כדורסל נהדר למרות 1.80 ושייבה ואתלטיות בינונית יחסית. תותח שכמעט ומגיע לו הזדמנות לאליפות - אם רק יפסיק להיפצע כל עונה ברגע הכי פחות מתאים ואם רק לא היתה גולדן סטייט בדרך
18.6 נק', 7.9 אס' (6 בליגה, למרות ששיחק לצד הארדן), 5.4 ריב', 1.7 חטיפות, 2.5 שלשות למשחק ב 38%
1. סטף קרי (גולדן סטייט, 1 גם אשתקד)
כריס פול הוא אולי הרכז השני בטיבו ב 25 השנים האחרונות בליגה. הבעיה היא שסטף הוא הרכז מס' 1 ב 25 השנים האחרונות בליגה, ופה אין "אולי". גם אם לא הגיע לו MVP של הפלייאוף (ולדעתי בהחלט הגיע לו) הוא היה זו השנה השניה אחד מהשניים המובילים בקבוצה האלופה. בעיניי הוא בכלל הרכז המושלם, עם מספרי אסיסטים שמשקרים מאד, בגלל השיטה של גולדן סטייט. אני לא חושב שאי פעם ראיתי שחקן חשוב ממנו בלי הכדור ביד. הקלעי הגדול בהיסטוריה, ועוד אין ספור סופרלטיבים רק מתחילים להגדיר את האיש הזה, שהוא בקלות השחקן האהוב עליי אי פעם. נדמה לי שהכל כבר נאמר עליו.
השנה גולדן סטייט קיבלה את קאזינס (לפחות לחצי העונה השניה), אבל יוסטון רק התחזקה ונדמה לי שגולדן סטייט תצטרך שוב להיות בשיאה המנטלי בשביל אליפות, ואני לא בטוח שאין שם עייפות החומר. למעשה, במהלך הפלייאוף האחרון טענתי שהשנה (האחרונה) גולדן סטייט ייקח, ושלא אתפלא אם בשנה הבאה הם יפסידו כבר בסיבוב הראשון בגלל אותו שובע, ואני עדיין חושב שזה יכול לקרות.
הלוואי ואתבדה, אבל כן - זה בהחלט יכול לקרות. אבל סטף, סטף יכול לרשום עוד פרק באגדה. רק שיהיה בריא.
חמישיית הליגה השלישית, 26.4 נק', 6.1 אס', 5.1 ריב', 1.6 חטיפות, 42% מהשלוש, כשהוא מפספס את ה 50-40-90 רק בגלל 0.05 אחוז מהשדה. חבל קצת.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
