סל ניוז

אמנם משחק ראווה אבל אי אפשר להתעלם מזה שזו אינדיקציה לא רעה לאיכות השחקנים בליגה. ברוב המוחלט של המקרים זה מייצג את 24 השחקנים הכי טובים (כשחמישיות הליגה מייצגות את ה-15 הכי טובים).
נכון שאפשר לטעון הרבה דברים בסגנון ה"יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה" אבל אם רוצים לעשות דיון מבוסס עובדות אז כמות ההשתתפות באולסטאר היא בהחלט אינדיקציה מעולה כחלק דיוני "הכי גדולים ever".
כנראה שהדרך הנכונה לבחור מי הכי גדולים ever זו איזשהיא נוסחה שמשקללת תארים קבוצתיים (אולי עם התחשבות בתפקיד שהשחקן מילא בתואר), תארים אישיים (פרסי סוף שנה וגם אולסטאר) וסטטיסטיקה אישית. מה המשקולת של כל דבר זה כנראה עניין של העדפה אישית - אבל כל השאר זה דברים אובייקטיביים שאפשר למדוד. טיעונים כמו "שיחק מול שחקנים חלשים; ויתר למען הקבוצה; עשה דברים שלא בסטטיסטיקה" וכו' פשוט לא רלוונטיים לדיון כי לא ניתן למדוד אותם.

ההשוואה לאיגואדלה או רוברט הורי מעוררת מחשבה, אבל בעיניי לא עושה חסד עם מאנו. מאנו הרבה יותר רב גוני והרבה יותר מלא ברק ויצירתיות. הוא היה יכול להיות מנוע של קבוצה ויוצר לו ולאחרים (ורגעים רבים בספרס באמת היה השחקן שמנווט את ההתקפה).

שלושתם ווינרים גדולים, ושלושתם היו חלק חשוב בפאזל של קבוצות גדולות. ג'ינובילי הוא היחידי שהיה ה-מבריק שבקבוצה הגדולה.

אם הוא היה עם מנטליות אחרת, נראה לי שהוא היה יכול למצוא את עצמו בקבוצה אחרת ולהוביל אותה רחוק (בטח במזרח. אם כבר מדברים על אייברסון). מעולם לא הבנתי עד הסוף איך זה שהוא שחקן שישי באופן תמידי. זו שאלה גדולה בעיניי...

אני מסכים עם זה לגמרי, ההשוואות נעשו כקונטרה לטיעונים על השחקן שאולי לא היה הכוכב אבל בלעדיו כל זה לא היה קורה.

היו למאנו הרבה מעלות טובות אבל בפריזמה היסטורית, אין מצב שהוא ממוקם לפני שחקנים שנבחרו לחמישיות העונה באופן קונסיסטנטי.

נדב שאל איפה בדיוק מאנו היה אוברייטד. אז אני מציע שהוא יקרא את המשך הנושא הזה בשביל להבין.
אה, ורק בשביל לדייק בדברים, דרקסלר היה כינור שני בקבוצה אלופה ואפשר להגיד שהוא היה השחקן המרכזי בקבוצה שהגיע לסיבוב שני בפלייאוף, אפשר גם להיזכר בעובדות ולציין שהוא היה הכוכב של קבוצה שהגיעה פעמיים לגמר אן.בי.איי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

[/quote]

לדעתי בדיון כזה חייבים להתייחס להיבטים שהם לא רק חלק מנוסחה כמותית. את השחקנים הגדולים של שנות ה90 אי אפשר להעריך נכון אם לא לוקחים בחשבון שהם התמודדו עם ג'ורדן. את ג'ינובילי חד משמעית אי אפשר להעריך נכון בלי להחשיב את הדומיננטיות שלו בספרס בשיאו מבחינת אימפקט ווינריות, ולא רק על בסיס נתונים יבשים. הרי מבחינת חישוב יבש אין הבדל משמעותי בינו לבין איגואדלה, שזו השוואה שמקטינה אותו.

נובמת. אפילו אמא של גינובילי לא חושבת שהוא טוב מדרקסלר

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

יותר מדרקסלר?? וואלה, נראה לי שאנשים ראו את דרקסלר משחק ביוסטון וחשבו שככה הוא היה כל הקריירה. קלייד דה גלייד שחקן של 22000 נק', 6000 ריבאונדים, 6000 אסיסטים ו-2200 חטיפות. רוצים לדעת כמה כאלו היו בהיסטוריה של הליגה? אחד. קלייד. דה גלייד. לא ג'ורדן, לא קובי, לא אחרים.

אני מסכים בהיבט הזה עם עמוס לב. ברמה ההיסטורית, כשמסתכלים אך ורק על קריירת האן בי איי, אי אפשר להשוות לכוכבים הגדולים ביותר. כן אפשר לתת לו הנחות - התחיל בגיל 25, לקח זמן עד שהתאקלם, שיחק עם דאנקן ופארקר בטריו וכן הלאה. כן זכה באליפויות, כן היה צלע מרכזית, כן היה לו סטייל מיוחד.

עוד דבר שאנשים לאורך השנים כבר הספיקו לשכוח, אבל הוא היה אחד מהמובילים הראשונים של תרבות הפלופים באן בי איי.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

קצת איבדתי את הת'רד ואני רואה שאנשים פה נרעשים מזה שיש מישהו שחשב שמאנו יותר טוב מדרקסלר, אז חשבתי שזה בטח טעות, והרי אין סיכוי שמישהו יחשוב ככה...

_________________
נערך יותר מפעם אחת