2 גרוש על טבעונות ותזונה:
גדלתי בבית חסר מודעות לחלוטין לתזונה בריאה, אמנם אין במשפחה הגרעינית שמנים של ממש אבל אף אחד לא יוותר על ביס משום דבר ותמיד יש משהו מתוק בסביבה. "ארוחה" זה משהו בשרי או חלבי, אבל לא סלט. הייתי סבבה לגמרי עם זה עד גיל 20 ומשהו, ומכיוון שכמעט תמיד עסקתי גם בספורט-לא שילמתי על זה מחיר יקר מדי מבחינת הרגשה פיזית או השמנה. באיזשהי תקופה הפכתי להיות קרניבור של ממש-פעם בשבוע על האש מושקע, וגם בשאר הימים התעסקות עם בשר באופן קבוע כולל התעניינות בשיטות צלייה ויישון, מרדף אחרי הסטייק המושלם וכו' וגו'. מיותר לציין שהנושא המוסרי נע אצלי בין חוסר מחשבה לזלזול המובנה והמטופש של "אני בנאדם ואלה חיות, מה הבעיה?".
ובכל זאת, היו פעמים שבמסגרת ניסויים רוחניים כאלה ואחרים ניסיתי להפסיק עם הבשר, אבל זה לא תפס לזמן ארוך. מה בכל זאת קרה?
קרה שפתחו את קופיקס, בחיי. אני זז די הרבה ברגל, בין פגישות, לקוחות, משרדים ממשלתיים וכו'. מפה לשם מצאתי את עצמי שותה הפוך עם חלב בכל יציאה כזו, והיו הרבה. במקביל, התחלתי לפתח כאבי ראש בנוסף לבעיית עור, וגם היציאות לא היו משהו. התחלתי לחשוב מה לא בסדר כאן, והבנתי שתוספת החלב המשמעותית הזאת משפיעה. התחלתי לקרוא ולהתעניין וגיליתי את הרגישות שיש לרוב אוכלוסיית העולם, ואני בתוכה מן הסתם, ללקטוז. אתה לא צריך להיות אלרגי, מספיק רגישות ברמה מסוימת וזה מייצר את כל הטוב שתיארתי למעלה. אז חתכתי עם החלב, ועד כאן בלי שום היבט מוסרי, אבל בכל זאת הבנתי שיש משהו די משונה שבתור יונק הפסקתי לצרוך חלב אם בגיל...צעיר, אז די מוזר שאצרוך חלב אם של יונקים אחרים בגיל מבוגר.
הפסקת החלב עזרה, חד משמעית. התחלתי להתעניין יותר-והגעתי לאויב הבא, סוכר. בכל דבר יש סוכר, תקראו את יומני הסוכר של שאול אמסטרדמסקי אם יש לכם כח. בתור בחור עם שן מתוקה, ככה חשבתי לפחות, היה לי קשה ממש-אז דאגתי (ועדיין דואג) שיהיו לי בסביבה תמרים ואגוזים, ופירות מיובשים בשמש בלי תוספת סוכר. בינגו. השלב הבא? גלוטן. אין לי צליאק או משהו כזה, אבל מכיוון שנעשתי מודע הרבה יותר לגוף שלי, קלטתי שכל סנדוויץ' גורם לי להרגשה כאילו בלעתי בלון. קצת קריאה וקצת הגיון הביאו אותי להבנה מה קורה בקיבה כשצורכים גלוטן, אז שלום לפסטות וללחם. שלום גם לבטן נפוחה ולגירודים בעור.
אז פגשתי את אשתי לעתיד, צמחונית בשלב הזה שלא אכלה בקר כבר שנים אבל עדיין אכלה עוף מדי פעם. גרנו בכרם התימנים ובדיוק פתחו שם מסעדה אתיופית, עם מנה אדירה לטעמנו של אינג'רה טבעונית. התחלנו לאכול שם קבוע, וקלטתי שגם בלי בשר אני יוצא שבע ומסופק לגמרי. האשה התחילה להכניס לי את הקטע המוסרי, עד אז לא חשבתי בכלל על הסבל של בעלי החיים כאמור וכשחשבתי-לא הזיז. ביקשה פעם אחת שאראה סרטים ואקרא חומרים, ביקשה פעם שנייה, שלום בית אתם יודעים. וואלה ראיתי. וואלה קראתי. וואלה לא אוכל בשר מאז, בכלל. לא בקר, לא עוף וגם לא ביצים (תעשייה אכזרית במיוחד תעשיית הביצים). כבר שנתיים בערך לא בא בשר אל פי ואני לא מתגעגע בשום צורה, וקרה לי הדבר המדהים שלא האמנתי שיקרה-אני אשכרה נגעל מהאפשרות לקחת ביס. לא מסוגל לאכול יונקים או ציפורים. נכנס לי לראש שזו גופה, נכנס לי לראש הסבל המטורף, נכנס לי לראש הזיהום ובזבוז המשאבים. לא מסיונר, לא משכנע אחרים, אין לי בעיה לשבת לשולחן של אנשים שאוכלים בשר ואני לא קורא להם רוצחים-אבל אני לא נוגע. לא יודע להסביר בדיוק למה, אבל דגים כן אוכל מדי פעם, מה לעשות.
מתי הרגשתי הכי טוב גופנית? התשובה שלי חד משמעית: כשהתזונה שלי היתה נטולת גלוטן לחלוטין, נטולת סוכר מוסף לחלוטין וכמובן בלי חלב ובשר. הרגשתי כמו סופרמן, ירדתי 8 קילו (לא הייתי שמן אבל זה ניקה אותי מכל גרם מיותר), הייתי בכושר גופני מטורף כולל כושר הריצה הטוב בחיי והעירנות היתה בשיא. היום אני קצת מזייף בהשוואה לאז-עדיין נטול בשר וביצים לחלוטין, אבל כשיש משהו מתוק טעים במיוחד באירוע מיוחד אני אוכל, וכנ"ל לגבי גלוטן. אם יש איזו תוספת מגרה שנעשתה עם חמאה וממש בא לי-אוכל (ומרגיש חרא אחרי זה פיזית, מדהים כמה החלב זה רעל). אבל זה הדו"ח שלי על העניין.
_________________ "צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).
ואלה בין בכירי המשת"פים:
יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.
|