עמוס לב כתב:
אני לא ניסיתי ללעוג לך. פשוט השימוש הזה בטופ X, טופ Y ולא רק אתה עושה בו שימוש כבר יצא מכל החורים.
מי אמר שחייבים שחקן טופ 5? למה דווקא המספר 5? אולי אחד משבעת השחקנים הטובים בליגה זה המספר הנכון? ואולי בכלל ב-2018 יש 8 שחקנים שהם יכולים לסחוב קבוצה לאליפות ואילו ב-2006 היו רק 3 שחקנים בקליבר הזה? ולמה טופ 25 ולא טופ 23 (למה לא מספר ראשוני?).
אתה צודק שזה לא מדע מדויק. יכולים להיות בנ.ב.א. ברגע מסוים יותר מ-5 שחקנים שמסוגלים לקחת קבוצה לאליפות או פחות מ-5. אני כן חושב שיש מדרגה מסוימת שמפרידה בין הסופרסטארים (כוכבי על) לבין הכוכבים ושהמדרגה הזו משפיעה לרוב על היכולת של קבוצות לקחת אליפויות.
נדמה לי שברגע הנתון הזה נמצאים במדרגה הזו -
לברון
קארי
דוראנט
קאווי
הארדן
כאשר השחקנים הבאים לאחר מכן הם כנראה -
יאניס
אנתוני דיוויס
אמביד
קיירי
וכו׳
כאשר יש סימן שאלה האם יאניס ואנתוני דיוויס צריכים להיות שם. לדעתי הטופ5 די משקף את הסופרסטארים בליגה. האם יש טופ6 ולא טופ5? אולי אבל אני חושב שאם צריך לקבוע רף שרירותי יחסית שייצג טוב את המציאות ברוב המקרים טופ5 נראה לי מתאים. לכאורה ניתן להרכיב מהם חמישיה (זה לא חייב להיות אבל זה לכאורה השחקן הכי טוב בכל עמדה; כמובן שיכולה להיות עמדה עם לברון ודוראנט ואז עמדה אחרת לא ״תשלח״ נציג).
אני חושב ש-5 שחקנים שיכולים לסחוב קבוצה לאליפות זה לא מעט. אולי אפילו יותר מדי.
אל הורפורד וביינס הסתדרו שנה שעברה עם אמביד ואת אנתוני דייוויס אני כנראה מעריך פחות מרוב האנשים (אישית אני חושב שהוא פחות טוב מאמביד). יאניס... לא קל לעצור אותו אבל הוא מוגבל מאוד בזריקה מבחוץ כך שהוא לא ממש החבילה השלמה. עדיין, הוא הכי קרוב בעיניי.
כפי שטופ5 מייצג את שכבת הסופרסטארים בצורה טובה דיה, אני חושב שטופ25 (כלומר, 5 השחקנים הטובים ביותר בכל עמדה עם פה ושם שינויים בגלל חוזק העמדות) מייצג היטב את שכבת הכוכבים בליגה. אין לי כח לעשות רשימה אבל נדמה לי שכולנו יודעים מיהם - אפשר גם להמיר את הרשימות של נורטון לרשימה כללית שתייצג את השחקנים האלו.
שוב, זה הניסיון שלי לעשות סדר בדברים כדי להיות מסוגל להעריך חוזק של קבוצות ואת המבנה האפשרי של קונטנדרית תחת הקאפ.
אני חושב שזה הגיוני כי יש חמש עמדות, השחקנים האלו מתמודדים זה מול זה ולכן נמדדים יחסית וההשפעה של כוכבים בליגה הזו היא מכרעת, בייחוד כשמדברים על הפלייאוף.
כשקצת ״מנקים״ רעשים ומנסים למצוא את המשותף, רואים שברוב המוחלט של האליפויות היה כוכב על (מייקל, קובי, לברון, קארי, דאנקן, אולג׳ואן ושאקיל לקחו חלק מכריע מהאליפויות ב-30 השנים האחרונות; למעשה את כולן מלבד שלוש שמהוות 10% בלבד) אבל כמעט תמיד, הוא לא יכול היה לעשות את זה לבד. הוא היה צריך סופרסטאר נוסף או שני כוכבים לצידו. גם לברון הבין את זה בשלב מסוים, לקח עניינים לידיים והשתדל למקם את עצמו בקבוצות שבהן יש עוד שני כוכבים מלבדו. מלבד נטישת קיירי באמצע השנה והפנסיה המוקדמת או הזמנית בלייקרס, הוא דאג להיות בקבוצות בהן יש שני כוכבים לצידו.
אם מסתכלים על המתכון הכללי יותר - המאמן והספסל נכנסים לשקלול, כמו גם שחקני החמישיה הנוספים ביחס לעמדה שלהם.
אבל לרוב אפשר להבין גם בלי יותר מדי להתעמק לאן קבוצה תגיע כשמסתכלים על שורת הכוכבים שלה.