Hacohen כתב:
מודה שאני לא מבין את תפיסת התחת של אלה שמנכסים לעצמם הזדהות מקומית.
גדלתי על הפרקט באולם ישורון, אריק אלפסי הריץ אותי מדרגות, אבא של יובל זוסמן הרביץ בי ציונות, ליאור חכמון חבר שלי ועם דוד אסנטי-האח הגדול של ערן-העברתי בערך חצי ילדות במשחקי כדור בחצרות. הלכתי למשחקי ליגה שנייה שהיו מפוצצים בקהל עד אפס מקום, כשעל הפרקט משחקים משה נפתלי מהמסעדה הטריפוליטאית בשוק וניצן פניני עם הזריקה המכוערת ביקום. אני לא מזדהה עם השחקן הישראלי והמקומי?
הנה האמת: כשאתה מתבגר ומגלה שאוריה גור שהיה בלתי עציר בנוער ונראה כמו השחקן עם השליטה הטובה בעולם בכדור לא ברמה מקצועית של רוטציה בבוגרים, שדוד אסנטי שנראה כמו קובי בריאנט בנוער כנ"ל, שהאח הקטן שלו ערן שבכלל היה כוכב ואליפות תיכונים ונבחרת ישראל מצליח לשחק בליגת העל אבל הופך לשחקן הגנה למשימות מיוחדות-אתה מבין שעם כל הכבוד לרומנטיקה, אם אתה אוהב כדורסל ורוצה לראות כדורסל ברמה סבירה, התבססות על תוצרת מקומית עם 2 זרים והגבלת מתאזרחים תביא תוצאות עגומות מאד מבחינתך.
נדמה לי שהאנשים שמתגעגעים לתקופת 2 הזרים מתגעגעים בעיקר לניינטיז. לאינטרנט קווי, 2 ערוצים וmirc כאופציה מרגשת להתחיל עם בנות מהתיכון המקביל. לתמימות שהיתה ואיננה. בתור אוהד כדורסל שנסע לראות משחקים ברעננה והרצליה כשהיו לערים האלה קבוצות מגניבות (כולל בני השרון), אני לא צריך שחקנים מהנוער המקומי כדי ליהנות. אני רוצה כדורסל טוב. ואני בעד הזדהות כמובן, שחקני נשמה, כאלה שנותנים הכל על המגרש. בגלל זה עפתי על שמוליק ברנר מהקריות כשהוא שיחק בנתניה. אבל שאנשים שמפנטזים על ליגה עם 2 זרים ומתאזרח יחפרו קצת ויחשבו על הרמה האמיתית של הליגה הישראלית במצב כזה. זה לא יהיה נעים, וזאת אפילו לא תהיה באמת ליגה מקצוענית. יש היום, כאמור, 50-40 משרות "שחקן רוטציה ישראלי" בליגת העל ואני לא רואה שהן מאוישות בהכרח על ידי שחקנים ברמה שהייתי מגדיר כמקצועית סבירה. כאמור שוב, אני לא רואה בלאומית שחקני ליגת על מובהקים שנחנקים שם כי הם לא מקבלים הזדמנות ראויה בליגת העל. נדמה לי שלפנאטים של הכדורסלן הישראלי קשה להודות שיש מעט מהמצרך הנדיר "כדורסלן מקומי ברמה מקצועית סבירה", והם מבקשים לתלות את האשם בגורמים שבעצם מקדמים את הענף פה-זרים ומתאזרחים.
זו תגובה שאני דווקא יכול להזדהות עם חלקה לפחות (בניגוד לטיעונים הבינאריים של ראי).
אז קודם כל, אתה צודק כמובן שהרבה שחקנים שנראו נהדר בנוער (אפשר להוסיף את אופיר לוי, כרמל בוכמן, תומר בר אבן, איציק אוחנון, ואחרים; למרבה הצער גם קופרברג הולך ונראה כמו פספוס) לא הצליחו לעשות בהצלחה את המעבר הקשה לרמת בוגרים גבוהה. זה קורה בכל מקום. ועל כל דוגמא כזו אפשר להביא הפוכות -- קוז'יקרו, גינת, בלייזר, משעור, שוכמן, ואחרים, שאף אחד מהם לא היה כוכב גדול בנוער. בנוסף, שים לב שהדוגמאות שהבאת כאן הן מהשנים המתות של הכדורסל הישראלי -- העשור האבוד שבין כספי לדור הנוכחי.
אבל אם אתה שואל למה אני מתגעגע מהניינטיז? זה לא לדברים שהזכרת. זה לשחקנים כמו עדי גורדון, דורון שפע, עמוס פרישמן (השחקן, לא העסקן), גיא גודס, ליאור RDT, חיים זלוטיקמן, תומר שטיינהאוור, ארי רוזנברג, פפי תורג'מן, ועוד רבים וטובים (וכמובן גם לשחקני מכבי המובילים כמו ג'מצ'י, קטש, שפר, ומוטי דניאל). האם הם פשוט היו יותר טובים מהשחקנים של היום? אולי. אני לא בטוח. מה שאני כן יודע זה שהם קיבלו צאנס להוביל קבוצות ולהיות שחקנים משמעותיים בקבוצות שלהם, לא רק שוליות (כנ"ל לגבי צעירים בתחילת שנות האלפיים, כמו בורשטיין-גרין-יצחקי בהרצליה, מזרחי או ספר בחולון, או ששון בגליל ובנהריה, ובאמת עוד לא מעט דוגמאות).
האם הרמה הייתה נמוכה יותר אז? אולי. אישית אני גם לא לגמרי בטוח בזה. אבל העניין הוא שגם אם כן, וגם אם אירופה השתנתה מאז, לי לפחות זה לא הפריע והיה הרבה יותר כיף לעקוב אז אחרי כדורסל ישראלי (הפעם בלי מרכאות). שוב, נראה שיש לכם בראש איזושהי רמה "נכונה" של כדורסל שהליגה צריכה להיות בה. ואני תוהה מאיפה הקביעה הזו מגיעה. הרי נבא לא נהיה אף פעם, וגם לא הליגה הספרדית. אז מבחינתי הרמה ה"נכונה" לליגה י-ש-ר-א-ל-י-ת היא בדיוק זו שתהיה לליגה שיש בה (סתם לצורך העניין) שניים-שלושה זרים ומתאזרח אחד בכל קבוצה, והיתר ילידי ישראל. מה קבוצות כאלו ישיגו מול יריבות באירופה? כנראה שלא הרבה, אבל בינינו תסתכלו על העשור וחצי האחרונים (מאז 2004 החריגה) ותשאלו מה השיגו קבוצות שהתחרו באירופה בשנים הללו? מכבי תל אביב כמובן יוצאת דופן ויודעים מה, לצורך העניין אני מוכן ללכת עם ראי ולתת לה פס על הליגה -- שתתחרה באירופה איך שבא לה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
