סל ניוז

חוששני שהתלאביבים צודקים.
חובת הקטנת הנזק אכן מוטלת על העובד במקרה כזה.

כמובן שהשאלה עד כמה הוא צריך להתאמץ תלויה בנסיבות, ועל השאלה האם חוזה באשדוד נחשב למאמץ סביר או לא אין תשובת טקסטבוק (תחושתב הבטן שלי - זה סביר לגמרי), אבל קייס בסיסי כמובן שיש כאן.

הוא צדק בטענה שאף אחד לא יכול להכריח את מנקו לשחק איפה שהוא לא רוצה לשחק , ושהפועל ת"א אמורה לשלם לו עד השקל האחרון שבחוזה כל עוד הוא לא מוצא קבוצה שבה הוא כן רוצה לשחק.... נשמע לי מאוד ברור מאליו.

10. לבסוף, מבחינת הפיצויים – על אף שקיצ'ן ידע כי בכוונת ירושלים לשחררו, הוא דחה מספר הצעות ובחר להצטרף לקבוצה אחרת רק באמצע העונה, ובסכום נמוך ביותר לעומת שוויו הריאלי. לפיכך, הבורר הפחית 20% מהפיצוי המבוקש. לבסוף, נקבע שירושלים תפצה את קיצ׳ן בכ- 128 אלף דולר.

ואיפה נכנסים רצונותיו של העובד? מה אם הוא פשוט, לא מעוניין לשחק באשדוד? או כל קבוצה אחרת בליגת העל. זה ממש לא משנה לדעתי, חופש הבחירה לא קיים כאן? רק כי הוא פוטר?

אף אחד לא מכריח אותו לעבוד בכוח. רק שיש לזה מחיר.

בקיצור , אין שום קשר לחוק הקטנת הנזק , זה משהו שהוא יוברר במוסדות המשפטיים של איגוד הכדורסל ו\או פיב"א.

הסיפור בהפועל עמוק יותר. מנקו המאכזב הוא המייצג הטוב ביותר לניהול מקצועי רע, למועדון שמתנהל כבר שנים על בסיס החלטות שגויות של מאמנים ומתקשה לשים לזה סוף. הפועל הפכה מאז עברה לדרייב אין לגרסה אדומה של הסרט "ספייס ג'אם" - שחקנים שהצליחו במקומות אחרים מאבדים באורח פלא את כישורי הכדורסל שלהם. מנקו הוא דוגמה קיצונית במיוחד. השחקן נהנה מבמה ומסבלנות שרק ישראלים מעטים מקבלים, כאשר המאמן דני פרנקו התעקש אשתקד שלא להחתים שחקן זר בעמדה שלו ונתן לו בלעדיות בעמדה מספר 3.

כלל, התנהלותו של המאמן ויחסיו עם ההנהלה היא זו שעליה כדאי למקד את הפוקוס ברקע של פרשת מנקו. זה התחיל בבחירת הזרים. פרנקו, כהרגלו, התקשה לקבל החלטות מהירות בנושא, כאשר ברקע משחקי מוקדמות ליגת האלופות, מפעל אירופי שהמאמן בכלל העדיף לוותר על ההשתתפות בו. הוא בחר בעצמו את שני הגבוהים הזרים, ג'ונתן הולמס ואלדה אמינו, אבל בנושא הגארדים לא היה מסוגל לחתוך עניינים. ידידיה רפפורט ורמי כהן הציבו דדליין, דחפו לכיוונם של דאלאס מור וג'מאל שולר שהוצעו להם, ופרנקו התיישר. השניים הוחתמו, איכזבו, ופרנקו מיהר לטפטף לאנשיו בתקשורת כי נכפו עליו.

בהפועל ביקשו לחסוך חלק נכבד משארית חוזהו של מנקו וגם דרשו כי קבוצה שתקלוט אותו תספק לו רכב ודירה חלופיים. הם הגיעו להסדר עם מכבי אשדוד על מעברו, בכפוף להשלמת שכרו. מנקו סירב לשמוע מכך בטענה כי מדובר בירידת מדרגה עבורו, וביקש להמתין, למצות את האופציות שלו ולנסות להוכיח בינתיים כי מקומו בהפועל. בסביבתו נשמעו קולות כי יסכים לעזוב רק לאחת משלוש הקבוצות הבכירות בליגה - מכבי תל אביב, הפועל ירושלים או הפועל חולון. הבעיה: אף אחת מהן לא מעוניינת בשירותיו.

פרנקו מצדו מפגין, ולא בפעם הראשונה, חוסר לויאליות למעסיקיו. אחרי ההפסד להפועל ירושלים, בו ישב מנקו ביציע, התייחס בראיון לפרשה והצהיר: "זו לא החלטה מקצועית בשום פנים ואופן, וזו לא החלטה שלי או של צוות האימון. ההנהלה החליטה, ואנחנו לא רצינו". נציגיו של מנקו משתמשים כעת בהצהרה הזו כהוכחה לטענותיהם שהשחרור אינו על בסיס יכולתו של השחקן, ובהפועל אף מספרים כי פרנקו מעודד את מנקו שלא להסכים לפשרה, מבטיח לו כי הוא עוד יחזור לסגל ואף מסרב להחתים פורוורד זר למשבצת שלו אלא מעדיף גארד נוסף.

"חוץ מאשדוד, גם נהריה, נס ציונה והפועל באר שבע מוכנות להחתים אותו", אמרו בהפועל. "ניתן לסיים את הסיפור הזה בחמש דקות, אצלנו הוא לא ישחק יותר". בינתיים מנקו בוחר לצאת למאבק משפטי ופומבי, אבל לכולם ברור כי הסיפור יסתיים במוקדם או במאוחר עם מעבר לקבוצה אחרת, מהלך שוודאי עדיף עבורו מאשר ישיבה מתסכלת עוד יותר ביציע עד סיום העונה. ומה לגבי פרנקו? הוא הרי כבר לקח בחשבון שאת העונה הזו הוא כנראה לא יסיים.