לא להיבהל. העונה עוד לא נגמרה. יש עוד איזה 30 משחקים. אבל אם היא הייתה נגמרת היום, הרבה פרשנים ואוהדים היו אוכלים את הכובע, ואם אפשר להוסיף אז גם עם קצת רוטב ותבלינים.
דויין קייסי קיבל את כל המחמאות על הקדנציה בטורונטו, אף אחד לא הבין מה טורונטו עושה. ניק נרס היה עוזר המאמן של קייסי ועם קריירת אימון ארוכה בג'י ליג ובקבוצות איזוטריות באי הבריטי. ומצד שני, כולם הבינו מה דטרויט עושה - מעיפה את ון גאנדי הטרחן ומביאה את מאמן העונה כדי להצעיד אותה קדימה למחוזות שהיו מוכרים בעיר הבוכנות עד לפני 10-15 שנים.
ומה המציאות מלמדת? שעל הפרקט משחקים שחקנים והמאמנים, כמה שלא יהיו גדולים, הם ברוב המקרים חלק קטן מההצגה. אז הראפטורס התחמשו עם קוואי לאונרד במקום דרוזן, ומתחרים ראש בראש עם הבאקס על מקום ראשון במזרח. ודטרויט? לא רואים פלייאוף כרגע, גם כשהתחרות היא ברוקלין, מיאמי ושארלוט, קבוצות עם סגלים בינוניים, ובטח שלאף אחת מהן אין כוכב בסדר גודל של בלייק גריפין, וגם לא סנטר ברמת אנדרה דראמונד (אולי בתיקו עם וייטסייד).
_________________ nothing really matters
אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת
|