סל ניוז

אגב, אני אישית גם לא חושב שצריך לקנוס קבוצות על שמעון תתאבד כבר.
הרבה הרבה יותר מפריע לי אם שרים על טרגדיות אישיות של אנשים/גזענות/נאציזם.

אתמול נתקלנו בדוגמה לכך שהנסיון להשתיק את ה"אלימות המילולית" הוביל לאלימות פיזית (שהתיאור שלה כנראה הופרז מעט).

אנשים שתקפו פיזית הובילו לאלימות פיזית.
רוצה למנוע אלימות? תתחיל להעניש בתקיפות אנשים אלימים. בן אדם שתוקף פיזית צריך להיעצר ולהיות מורחק מהמגרשים לשנתיים.

המגרשים יכולים להיות בהצהרה - נקיים לגמרי מקללות ואלימות מילולית. המגרש לא חייב להיות "פייט קלאב". תראו תראו, איך נראים אולמות בארה"ב, והכל שם בסדר. משחקים כדורסל די בסדר, הם די בסדר מבחינה כלכלית, מגיע גם קהל למגרשים ברמה די בסדר... (אני יודע, המצב שם לא מדהים כמו בליגה הישראלית. ועדיין) בארה"ב זה מופע מתורבת מאוד לרוב, אבל כשעולים באמת יצרים הם עולים באופן ספונטני ולא באופן מעוגן ותמידי כמו בשירי האוהדים בארץ. יש מקום לאמוציות ספונטניות בעולם הספורט. אם השופט טעה - מותר לשרוק בוז ומותר גם לקלל (גוועלד). ספונטניות ואמוציות זה חלק משמעותי בכיף. זה נובע מהמשחק וזה הכרחי אפילו. ברמה מסויימת. כשיושבים וכותבים שיר בבית על שחקן מת, זה לא ספונטני ולא נובע ממשהו ספורטיבי בהכרח. זה להביא זעם על הבוס, על האישה ועל הילדים למגרשים באופן מובנה וזאת פשוט תרבות ספורט חולה.

מציע למי שכותב שירים על שחקנים מתים והולך להתבאס כרגע, שיתחיל אולי לעשות ספורט, לנהל יומן אישי, לכתוב סיפורים קצרים למגירה, שילך ללמוד אומנות לחימה כלשהי, שיצא להפגין נגד נתניהו או בעדו, ילך לטיפול, רכיבה על סוסים, שיקח חיית מחמד, ישתתף בויכוח סוער על חיסונים... וכו'

אפשר ואפילו כדאי לא לנקוט באלימות מילולית במגרשים, אם רוצים שם גם ילדים ונשים ומשפחות.
אני גם לא מבין את הניתוק המלאכותי הזה בין אטמוספירה של אלימות לאלימות פיזית. מאות שנים, צבאות היו יוצאים למלחמות עם שירי מלחמה. אל תתפלאו שכשמתכוננים למשחק כדורסל עם שירי קרב גם בסוף יש מכות.

המגרשים יכולים להיות בהצהרה - נקיים לגמרי מקללות ואלימות מילולית. המגרש לא חייב להיות "פייט קלאב". תראו תראו, איך נראים אולמות בארה"ב, והכל שם בסדר. משחקים כדורסל די בסדר, הם די בסדר מבחינה כלכלית, מגיע גם קהל למגרשים ברמה די בסדר... (אני יודע, המצב שם לא מדהים כמו בליגה הישראלית. ועדיין) בארה"ב זה מופע מתורבת מאוד לרוב, אבל כשעולים באמת יצרים הם עולים באופן ספונטני ולא באופן מעוגן ותמידי כמו בשירי האוהדים בארץ. יש מקום לאמוציות ספונטניות בעולם הספורט. אם השופט טעה - מותר לשרוק בוז ומותר גם לקלל (גוועלד). ספונטניות ואמוציות זה חלק משמעותי בכיף. זה נובע מהמשחק וזה הכרחי אפילו. ברמה מסויימת. כשיושבים וכותבים שיר בבית על שחקן מת, זה לא ספונטני ולא נובע ממשהו ספורטיבי בהכרח. זה להביא זעם על הבוס, על האישה ועל הילדים למגרשים באופן מובנה וזאת פשוט תרבות ספורט חולה.

מציע למי שכותב שירים על שחקנים מתים והולך להתבאס כרגע, שיתחיל אולי לעשות ספורט, לנהל יומן אישי, לכתוב סיפורים קצרים למגירה, שילך ללמוד אומנות לחימה כלשהי, שיצא להפגין נגד נתניהו או בעדו, ילך לטיפול, רכיבה על סוסים, שיקח חיית מחמד, ישתתף בויכוח סוער על חיסונים... וכו'

אפשר ואפילו כדאי לא לנקוט באלימות מילולית במגרשים, אם רוצים שם גם ילדים ונשים ומשפחות.
אני גם לא מבין את הניתוק המלאכותי הזה בין אטמוספירה של אלימות לאלימות פיזית. מאות שנים, צבאות היו יוצאים למלחמות עם שירי מלחמה. אל תתפלאו שכשמתכוננים למשחק כדורסל עם שירי קרב גם בסוף יש מכות.

מגוחך שזה הוצא מחוץ לחוק.
אף פעם לא הבנתי את טענות ה"אלימות מילולית מובילה לאלימות פיזית". איך זה עובד בדיוק? כי לי לצורך העניין יצא לא מעט פעמים במגרשים לקלל שחקנים יריבים או שופטים, אבל מעולם לא חשבתי לתקוף אף בן אדם. קצת מזכיר לי את המורים בחטיבה שמספרים לך שאם תעשן סיגריה זה יוביל להתמכרות להרואין.
במקום פשוט לאכוף בצורה תקיפה את מה שמחוץ לחוק (אלימות פיזית, שירים גזעניים/שירי שואה וכו'), מתחילים להוציא מחוץ לחוק דברים נוספים בתקווה שזה מה שיגרום לדברים הראשונים להפסיק לקרות? לוגיקה מוזרה מאוד בעיני.

המגרשים יכולים להיות בהצהרה - נקיים לגמרי מקללות ואלימות מילולית. המגרש לא חייב להיות "פייט קלאב". תראו תראו, איך נראים אולמות בארה"ב, והכל שם בסדר. משחקים כדורסל די בסדר, הם די בסדר מבחינה כלכלית, מגיע גם קהל למגרשים ברמה די בסדר... (אני יודע, המצב שם לא מדהים כמו בליגה הישראלית. ועדיין) בארה"ב זה מופע מתורבת מאוד לרוב, אבל כשעולים באמת יצרים הם עולים באופן ספונטני ולא באופן מעוגן ותמידי כמו בשירי האוהדים בארץ. יש מקום לאמוציות ספונטניות בעולם הספורט. אם השופט טעה - מותר לשרוק בוז ומותר גם לקלל (גוועלד). ספונטניות ואמוציות זה חלק משמעותי בכיף. זה נובע מהמשחק וזה הכרחי אפילו. ברמה מסויימת. כשיושבים וכותבים שיר בבית על שחקן מת, זה לא ספונטני ולא נובע ממשהו ספורטיבי בהכרח. זה להביא זעם על הבוס, על האישה ועל הילדים למגרשים באופן מובנה וזאת פשוט תרבות ספורט חולה.

מציע למי שכותב שירים על שחקנים מתים והולך להתבאס כרגע, שיתחיל אולי לעשות ספורט, לנהל יומן אישי, לכתוב סיפורים קצרים למגירה, שילך ללמוד אומנות לחימה כלשהי, שיצא להפגין נגד נתניהו או בעדו, ילך לטיפול, רכיבה על סוסים, שיקח חיית מחמד, ישתתף בויכוח סוער על חיסונים... וכו'

אפשר ואפילו כדאי לא לנקוט באלימות מילולית במגרשים, אם רוצים שם גם ילדים ונשים ומשפחות.
אני גם לא מבין את הניתוק המלאכותי הזה בין אטמוספירה של אלימות לאלימות פיזית. מאות שנים, צבאות היו יוצאים למלחמות עם שירי מלחמה. אל תתפלאו שכשמתכוננים למשחק כדורסל עם שירי קרב גם בסוף יש מכות.

אגב, אני אישית גם לא חושב שצריך לקנוס קבוצות על שמעון תתאבד כבר.
הרבה הרבה יותר מפריע לי אם שרים על טרגדיות אישיות של אנשים/גזענות/נאציזם.

צריך לזכור שזה בעצם שיר על טרגדיה אישית (ההתאבדות של רובי שפירא, לא יודע איך זה מעלה או מוריד את השיקולים). ובלי קשר ללקנוס זה שיר דוחה.

אתה נותן דוגמא מארה"ב? אני יכול לתת לך דוגמה מאנגליה.
הם הצליחו להיפטר מאלימות פיזית על ידי... יד נוקשה כנגד אלימות פיזית.
עדיין יש שם קללות (אפילו מאורגנות רחמנא ליצלן) אבל מגרשי הכדורגל באנגליה בטוחים לחלוטין ויש אנשים מכל המגדרים ובכל הגילאים. קללות גזעניות אגב, נתקלות שם ביד קשה.

בכנות? ממש לא בא לי שהמגרשים כאן יהיו כמו ב-NBA.

אגב, אני אישית גם לא חושב שצריך לקנוס קבוצות על שמעון תתאבד כבר.
הרבה הרבה יותר מפריע לי אם שרים על טרגדיות אישיות של אנשים/גזענות/נאציזם.

בהחלט
למשל הירידה לחייו של רגב פנאן חמורה מאוד לטעמי , לא כי אביו היה צדיק גדול , אלא כי באמת לרגב עצמו אין כל קשר לסיפור
מקרה אובארוב זכור לי אף כמזעזע הרבה יותר - חרפה של ממש

לצערנו היו כמה מקרים כאלה אצל קומץ מאוהדי הפועל בעשור וקצת האחרונים. היו כמה ששרו על אהובה תומר ז"ל שנספתה בשריפה בכרמל, היה את השחתת קבר הוריי חולדאי, הייתה שירה שמחה "עמי שצקי מת!" במרחק של 20 מטר ממני ביד אליהו בדרבי (שצקי היה חבר הנהלת מכבי שנפטר ב-2006 מסרטן כמדומני).
היו כאלה, בהחלט.
גם הטמבל ההוא עם גור שלף צרח לו משהו על אבא שלו (אורי שלף ז"ל הצדיק את גור לחלוטין כזכור לי).

אתה חולק על הטיעון שלבוש מסוים עלול להגדיל בפועל הסתברות להיאנס ?
כי אם לא - אפשר להגיד שבצורה דומה התנהגות אלימה מילולית עלולה להגדיל הסתברות לאלימות פיזית
( וזה כמובן מבלי לקהל מאומה מאותה אחריות של האונסים/המרביצים עצמם )

הוקיץ' - כל הדברים האלה קיימים, ובקלות, במשחקי מכללות בארה"ב.

כן, שמואליקי. אבל באותה מידה תשווה בין מידת האשמה.
האם הסיכוי של מישהי שלבושה חשוף להיאנס קצת גבוה יותר? יתכן, לא ראיתי מחקרים, יש בזה היגיון. האם יש בה ולו פרומיל של אשמה בנושא? ממש לא.
ואם כן, אז גם כאן. האם זה מגדיל את הסיכוי לאלימות פיזית? יש מצב. האם זה מוריד ולו פרומיל מהאשמה של האלים פיזית? ממש ממש לא.

הקישור לרובי שפירא לא כל כך מסתדר לי עם הכרונולוגיה.
שפירא התאבד חמישה ימים אחרי משחק הירידה מהמגרש במלחה, שאני די בטוח ששרו בו את השיר הזה.