סל ניוז

לא, אבל אני לא חושב שזה אותו דבר.
אין לי בעיה גם לדעת על השחיתות של נתניהו, אבל כפי שאמרתי פה בעבר - אם (ואני חוזר "אם" לא יודע אם זו האמת, זה תיאורטי), המדינה משגשגת ברבע אחוז תחת נתניהו יותר משהיא היתה משגשגת בלעדיו, ועם זאת הוא גונב מתוך רבע האחוז הזה, אחוז או שניים - אני חושב שזה משהו שאפשר לחיות איתו. בעייתי - כן, אבל לא נורא בכלל.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני חושב שהנהנתנות (והקמצנות) של הזוג והפסיכוזה של הגברת הן העוונות הפחות חשובים פה. הניסיון לשלוט בתקשורת ולעזור לחבריו המיליארדרים לתועלת שלהם ושלו ועל חשבוננו + ההתעקשות שלו ש"המדינה זה אני" - אלו הפשעים האמיתיים.

לפני 2009? ודאי

(אלא אם אתה חושב שבין 96 ל-99 הוא גרם לנזק כזה שעשור בלעדיו בבלפור לא תיקן דבר...)

הודעה לעיתונות 
*פרסום ראשון ב"המהדורה המרכזית" של חברת החדשות בקשת 12: נתניהו מכין את הקרקע לחוקי החסינות - "מגיע לאזרחי ישראל ראש ממשלה במשרה מלאה, אתמודד עם הדין אחרי שאסיים את תפקידי" | דפנה ליאל*
כפי שדיווחה הערב (ד') הכתבת הפרלמנטרית של חברת החדשות, דפנה ליאל, בימים האחרונים הודיעו רה"מ נתניהו וסביבתו למספר חברי כנסת שהם "מחליפים דיסקט" ומעתה יוצאים להילחם על חסינותו בכל הכוח. נתניהו ואנשיו מתדרכים את חברי סיעת הליכוד באיזה אופן להציג את הסוגיה.

בתדרוכים שערך רה"מ נתניהו לחברי כנסת בימים האחרונים נשמעו הטיעונים האלה:
״מגיע לאזרחי ישראל ראש ממשלה במשרה מלאה. אחרי שאסיים את תפקידי אתמודד עם הדין. אזרחי ישראל ידעו מה מצבי ובחרו בי. אם הייתי חושב על טובתי האישית הייתי מנהל את המשפט כשאני ראש ממשלה ולא כאזרח פרטי, אבל אני מבין שזה לא טובת המדינה״

בברכה

אלון שני | דובר חברת החדשות

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

אם חוק החסינות יעבור אפשר לסגור את המדינה שתהפוך לדיקטטורה לכל דבר ועניין.

אני לא מצליח להבין למה חברי הקואליציה מתאבדים על חוק החסינות... כבר היום אפשר לתת חסינות לביבי עם החוק הקיים רק שהפעם הם צריכים להצביע בעד מתן חסינות (בניגוד להצבעה נגד מתן חסינות במקרה ההפוך).
כל הסיפור הזה הוא על ניראות? רק כדי שלא יצטרכו להצביע בעד אלא שברירת המחדל תהיה להעניק חסינות?
אני גם לא כל כך מבין את כל מי שיוצאים מגדרם על חוק החסינות ועל סוף הדמוקרטיה - זה רק עניין טכני ביחס למצב היום. עניין של ניראות וזה הכל.

מה שאני לא מבין למה אנשים לא מודאגים מזה יותר זה פסקת ההתגברות... זה גומר לחלוטין את עניין הפרדת הרשויות. הממשלה כבר היום קובעת מה החוקים שיעברו או לא יעברו (את זה גם עשו לפני ביבי, זה רעה חולה כבר עשרות שנים) אבל ברגע שיש את פסקת ההתגברות ואין פיקוח מצד הרשות השופטת אז הממשלה רשאית לעשות כל מה שעולה על רוחה ללא ביקורת לא של הכנסת ולא של בתי המשפט... זה הדבר שמדאיג באמת, מה איכפת לכם כל כך מהסימליות של חוק החסינות?




בתיק 4000 הוא מואשם שקידם עסקה בשווי מיליארדים שמשפיע על כל אזרח ואזרח משיקולים אישיים. זה לא שחיטות קטנה וזה לא חסר השפעה, זה מקרה שבו (לכאורה) הוא הפעיל את מלוא כוחו (פיטורים במשרד התקשורת, הפעל לחץ וכו') כדי לאשר עסקת ענק וכל זה בתמורה לרווח אישי (סיקור אוהד ושליטה די מלאה בעיתון). זה באמת זניח בעיניך?

וכל זה בלי להכנס לטענה ששגשוג, בטח במדינה שהייתה די מוצלחת גם לפני ביבי, זה דבר סוביקטיבי להחריד.

פסקת התגברות, לפחות בנושאים מסוימים כמו ביטחון, היא עניין מבורך. בכלל, אני חושב שמעבר לפסקת התגברות (שנוגעת לחוקים), אסור שתהיה לבית המשפט כל נגיעה להחלטות בטחוניות או החלטות שנוגעות לאופיה הדמוגרפי של המדינה.
לא יכול להיות סרט שבית המשפט דן בעתירה האם נוהל שכן הוא חוקי, או בשאלת סיכולים ממוקדים, או בשאלת החזקת גופות מחבלים לצרכי מיקוח ועוד.
השופט חשין אמר על כב' המושחת בדימוס, ברק, שהוא "מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים, אבל יהיו זכויות אדם". אם זה היה נגמר בכך שהשופטים יקריבו את ילדיהם שלהם בשם אמונותיהם (ע"ע השופטת ברון שאיבדה בפיגוע את בנה, רן, בגיל 22) - ממש לא היתה לי בעיה. אבל ברגע שהחלטותיהם משפיעות על כלל אזרחי ישראל, מישהו צריך לתת על כך את הדין.

אבל כמו שאמרתי, ככל שתחוקק פסקת התגברות - בג"ץ יפסול אותה.

הבעיה עם שחיתות כשיטה היא לא בזה שהמדינה לכאורה "מפסידה" מליון דולר לטובת כיסו של המושחת. זה לא כסף שיהיה באמת חסר למישהו (ובגלל זה מן הסתם, מעילה היא פשע יחסית נפוץ אצל אנשים פחות 'פליליים' במובן המקובל).
הבעיה היא שנורמות כאלה, משהן הופכות לסדר הדברים הנורמלי, יכולות להפוך את המדינה לרפובליקת בננות או סתם מדינת עולם שלישי.
יכול להיות שכמו שמאמין הגולש פלאש, ביבי הוא מלך המשיח והמנהיג הכי גדול שיכול לקום לאיזשהו עם מאז ומעולם ומכאן, כמו שטוען הגולש נורטון, לא נורא אם קצת יגנוב מהצד. הבעיה היא שאם אין עמידה על המשמר והקפדה על נורמות מוסריות מינימליות, הגניבה והמעילה יהפכו להיות השיטות שבהן הדברים קורים כאן. אם עכשיו יש להן "הצדקה" (בשבע מרכאות), כשביבי יפרוש לגמלאות באי היווני שקנה במה שנשאר לו מעסקת הצוללות, כבר נהיה סתם מדינת בקשיש נחשלת.

בדיוק. הבעיה פה היא לא בחומרת השחיתות של נתניהו לעומת התרומה שלו. מדובר בתקדים שיחלחל מהר מאוד לכל זרועות השלטון. שחיתות ולגיטימציה לשחיתות היא עניין של נורמות, לכן כל כך קשה למגר אותה בדרום אמריקה או במדינות חבר העמים.

בקיצור הנזק הפוטנציאלי פה הוא עצום, והוא חמור פי כמה מכל תועלת היפוטטית שביבי מביא למדינה בתור ראש הממשלה.

זכ''א, רק למען הדיוק לדיונים עתידיים:
*הבעיה עם פסקת ההתגברות (לפחות להבנתי) היא לא עם עצם הרעיון שהכנסת היא הריבון והסמכות העליונה בין הרשויות. הבעיה היא ששליטי העם הנוכחיים מתעקשים מאוד (ומסיבה ברורה וטובה מבחינתם) שיהיה ניתן להתגבר על בג''ץ ברוב של 61 - כלומר רוב קואליציוני בסיסי, שכל ממשלה מתפקדת יכולה לגייס ללא כל בעיה. כלומר, הסמכות העליונה היא לא הכנסת, אלא הממשלה, ולמעשה אתה נשאר עם רשות אחת שיכולה לעשות מה שמתחשק לה בלי שום מנגנון איזון אפקטיבי מצד השתיים האחרות.
גם אהרן ברק יקירך מעולם (למיטב ידיעתי) לא הביע התנגדות עקרונית לפסקת ההתגברות (ואת פסקת ההתגברות לחוק יסוד: חופש העיסוק הכניסו בזמן המהפכה החוקתית, בתמיכתו של ברק עצמו). אבל זה חייב להיות רוב משמעותי (70, 80 - אפשר להתווכח) שמייצג תמיכה רחבה בכנסת ולא רק בממשלה.

לגבי שני החוקים שעליהם העליהום הנוכחי:
את חוק המסתננים פסל הרכב מורחב של בג''ץ (9 שופטים) פה אחד. ממש לא מקרה של עריצות משפטית שרירותית בה מדיניות נקבעת לפי השקפת עולמו של שופט בודד.
את חוק גירוש משפחות מחבלים אפילו לא העלו להצבעה (לא יודע אם העלו לקריאה ראשונה/שנייה, אבל בטוח לא השלימו את הליך החקיקה) רק מתוך חשש שייפסל בבג''ץ - אני למד מזה שאפילו בקואליציית הימין היוצאת הבינו שיש עם החוק הנ''ל בעיתיות.

_________________
Gibon

צר לי מאוד אבל לפעמים זה טיפה יותר ממיליון דולר:
https://www.globes.co.il/news/article.a ... 1001218774

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

כשחשוד בפלילים מרכיב ממשלה שיוזמת חוק לתת לו שרשרת חסינות מעבירות פליליות, אז הדמוקרטיה בסכנה.
כשחשוד בפלילים מרכיב ממשלה שיוזמת חוק עוקף בג"צ, אז הדמוקרטיה בסכנה. יום למחרת נתניהו יכול לחוקק חוקים גזעניים, מפלים, אנטי-דמוקרטיים, ולא יהיה מישהו שיוכל לעצור אותו.

יותר מכך, הימין מתנהג בצביעות כלפי בג"צ כבר שנים. בג"צ הוא כלי פוליטי מאוד נוח עבור הימין. מקדמים חקיקה קיצונית בכנסת שיודעים באופן וודאי שלא תעבור את בג"צ, והרי לכם הישג פוליטי - הפוליטיקאי רצה להעביר חקיקה קיצונים אבל בג"צ השמאלני המרושע לא אישר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

גדעון סער יוצא נגד נתניהו וחוק החסינות ורומז שיש כמה ח"כים בליכוד שמוטרדים גם הם מהעניין.
לא מחסידיו של גדעון סער אבל טוב לדעת שיש שם מישהו עם ערכים בסיסיים שלא פוחד לדבר נגד השליט.

_________________
לשעבר לאומית.

עדיין לא הבנתי, מעבר לעניין הנראות, מה חוק החסינות שונה מהמצב היום מבחינה פרקטית?
אז במקום שלא יהיו 61 שיסירו את החסינות יהיו 61 שיעניקו חסינות... מבחינה פרקטית כל עוד יש רוב אפשר להעניק חסינות (וכל עוד אין רוב אי אפשר להסיר אותה). מבחינה פרקטית זה same same

1. חו"י: כבוד האדם וחירותו עבר במחטף בכנסת, ברוב רגיל של 32 חכ"ים עלובים, מה שלא מנע מהרודן המושחת, ברק, להפוך אותו לחוקה, כאילו שכינון חוקה לישראל - לבטח אחת הסוגיות הכי מורכבות ורגישות מרגע הקמת המדינה - לא אמור להתבצע תוך הסכמה גורפת של ח"כים. כך שהטיעון הזה פשוט לא מחזיק מים. ומעבר לכך, הוא בבחינת "הרצחת וגם ירשת": קודם כל העברת חוק סופר שנוי במחלוקת ברוב דחוק, ועכשיו כדי לסייג אותו אתה דורש רוב של 80 ח"כים. על זה נאמר: "וואלה, יופי".

2. בעיית החפיפה בין הכנסת והממשלה קיימת למיטב ידיעתי במרבית המדינות שבחרו בצורת שלטון של דמוקרטיה פרלמנטרית. בבריטניה, שם צורת הממשל דומה, אין לבית המשפט סמכות לבטל חוקים אלא רק להמליץ.
בנוסף, כמעט ואין מדינות נאורות בעולם בהם שופטים מתמנים בדרך המקובלת בישראל, בה למעשה נותנים לחתול לשמור על החלב.

3. בכל מקרה לא התייחסתי כלל לחוקים שטרם חוקקו.

למיטב ידיעתי לחוק יסוד יש מעמד מעל חוקים רגילים, לא? אז כן אז מה זה משנה כמה ח"כים חוככו אותו? לא משנה מה המעמד שלו?

ואם החוק הזה נורא כל כך וגורם לבג"צ לפסול חוקים, למה לא לבטל אותו או לשנות אותו?

זו היתה תשובה ישירה לטענה של עידו שהוא מוכן לקבל פסקת התגברות בתנאי שתתקבל בהסכמה רחבה של 70 או 80 ח"כים, בזמן שברק המושחת החליט בזמנו שלישראל למעשה יש חוקה, על בסיס חוק שעבר ברוב עלוב של 32 ח"כים.

שנית, יובהר שפסקת התגברות היא לא חוק בפני עצמו, אלא סעיף בתוך חוק ייסוד. יש כזו למשל בחו"י: חופש העיסוק. והדיבור (ככל שמדובר על חקיקת חוקים לסילוק מסתננים ועוד) הוא על הוספת סעיף התגברות בחו"י: כבוד האדם וחירותו. כלומר שרוצים לעשות בדיוק מה שאתה אומר.
אמה מה, כשתגיע עתירה, והיא תגיע ללא צל של ספק, אני משוכנע שבג"ץ יבטל את אותה פסקת התגברות, כי זו בדיוק הבעיה בגוף שסמכותו לשפוט אינה מוגבלת אלא על ידי עצמו ("הכל שפיט; לא הכל משפט") - הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

למה אתה חוזר על המילה מושחת? יש סברה כלשהי שברק קיבל טובות הנאה כאלו או אחרות תמורת ההחלטות שלו? (שואל באמת, לא מכיר מה הוביל למהפכה השיפוטית...).

ומה בעיניך המקום של הרשות השופטת מבחינת איזונים ובלמים של מערכת דמוקרטית? יש כמובן לבית המשפט את הפן האזרחי אבל אני שואל ספציפית לטעמך מה מקומו בכל נושא האיזונים ובלמים

1. כבוד האדם וחירותו אכן עבר ברוב רגיל. אין דרישה לרוב מוחלט בהעברת חוק יסוד. מעמדו של חוק יסוד מוגדר בגוף החוק עצמו. (חופש העיסוק, למשל, עבר עם 23 תומכים בלבד). מעבר לכך, כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד לא משוריין - ניתן לשנותו ברוב רגיל, אפילו כזה של ח"כ עלוב אחד. אם הוא כל כך שנוי במחלוקת ועצם העברתו הייתה מחטף, למה לא ישבו נבחרינו המכובדים ושינו אותו כך שלא יאפשר ל"רודן המושחת" וחבריו להקים דיקטטורה שיפוטית? הרי מלאו לחקיקתו כמעט 30 שנה. אין צורך ברוב של 80 ח"כים לשנות את החוק (אם היה, אף אחד לא היה מדבר על פסקת ההתגברות כי לא היה ניתן לחוקקה). הרוב המוחלט הוא בהקשר של חקיקת חוקים שנפסלו - בגלל שהם סותרים את זכויות האדם הבסיסיות המוגנות ע"י החוק. בעקרון, היו יכולים פשוט לשנות את סעיפי החוק, אולי להכניס סעיף שהופך אותו ל"כבוד היהודי וחירותו", ולפתור בכך את כל בעיותיהם. מעניין למה לא עשו את זה

2. לא בדקתי מדינה-מדינה, אבל אני בספק אם יש דמוקרטיה נאורה באמת - כזו שאפשר לשאוף להיות כמוה - שבה הממשלה והפרלמנט הם באופן מעשי רשות אחת, ובנוסף לכך אין אף רשות אחרת שמגבילה אותם. בבריטניה, אותה הבאת כדוגמה, הפרלמנט מורכב משני בתים - house of commons (תחתון) ו-house of lords (עליון). גם אם נניח ששליטת הממשלה בבית התחתון היא מוחלטת כמו אצלנו (ועלילות ת'רזה מיי והברקזיט מראות שכנראה לא כך המצב - אולי חבר הפורום שגר באנגליה כבר שנים יוכל להאיר את עינינו בנושא), הצירים בבית הלורדים הם "בלתי-תלויים" במידה רבה (גם אם חלקם מזדהים בשיוך מפלגתי). בשביל להעביר חוק צריך לעבור את שני הבתים בהליך הנורמלי. הבית התחתון יכול לגבור על התנגדות מבית הלורדים, אבל מדובר בהליך קשה שכולל עיכוב של שנה לכל הפחות, ובפועל חוקים שהממשלה מאמינה שלא תצליח להשיג להם רוב בבית הלורדים נופלים. עכשיו בוא ותסביר לי איך זה דומה למצב אצלנו - רוב קואליציוני מובנה מבטיח לרשות המבצעת יכולת להעביר כל חוק ברשות המחוקקת. או יותר טוב - למצב שיהיה אצלנו אם וכאשר רוב קואליציוני מובנה יוכל להתגבר גם על הרשות השופטת.
ישנן כמובן שיטות נוספות להבטחת האיזון בין הרשויות והבטחת אי-תלות של הצירים המחוקקים ברשות המבצעת - משטר נשיאותי, בחירות אזוריות וכו', וכמובן שילובים בין שיטות שונות.

3. אתה צודק, לא התייחסת. קבל את התנצלותי.

_________________
Gibon

הגבתי לזה קצת בהודעה הקודמת, אבל נראה לי שזה ראוי להבהרה: את החוק עצמו ניתן לשנות ברוב רגיל - "עלוב" כדברייך. את פסקת ההתגברות אפשר להכניס לחוק עם ח"כ אחד ויחיד במליאה שיצביע בעד. אני לא מדבר על זה, ולא טוען על זה. אני מדבר על חוקים שעברו ונפסלו כבר ע"י בג"ץ מכיוון שהם פוגעים בחוק יסוד כלשהו. את המעמד של כבוד האדם וחירותו כחוק יסוד שנמצא מעל חוקים "רגילים" הגדירה הכנסת עצמה בגוף החוק. אגב, אנחנו לא מדברים פה על משהו היפותטי - הכנסת ידעה לתקן את חוק יסוד: חופש העיסוק כשהיה צורך בכך, ולהכניס פסקת התגברות מוגבלת לתוכו. ה"רודן המושחת" תמך בכך, ואפילו אמר ש"אין כל צידוק ענייני להבחין בין הזכויות השונות מנק' מבט זו" בהקשר לעובדה שבחופש העיסוק יש פסקת התגברות ובכבוד האדם וחירותו אין (מתוך ויקיפדיה). הדגש העיקרי פה הוא על כך שפסקת ההתגברות תהיה מוגבלת - ברוב דרוש, בזמן, בדרכים יצירתיות פרי מוחם הקודח של משפטנים משועממים. אם היא לא מוגבלת, ואם הממשלה יכולה להעביר כל חוק שהיא רוצה ללא כל הגבלה באמצעות רוב קואליציוני מובנה - אז הממשלה היא הרשות המעשית היחידה במדינה, ללא שום איזון ובלם, ומשם הדרך לרודנות ועריצות הרוב (המזערי) קצרה מאוד.

לגבי זה שאתה משוכנע שבג"ץ יבטל את פסקת ההתגברות - אני בכלל לא בטוח שזה אפשרי מבחינה טכנית, ובודאי לא שותף לדעתך. בג"ץ פוסל חוקים שמתנגשים עם חוקי יסוד מתוקף הגדרת מעמדם של חוקי היסוד על ידי הכנסת. במקרים נדירים מאוד (לא נראה לי שקרה, אבל אפשר למצוא לכך אחיזה משפטית בחוקי המדינה) ייתכן שבג"ץ יכול להישען על העקרונות המובאים במגילת העצמאות על מנת לפסול חוק (תיאורטית - אפילו חוק יסוד). אני לא משפטן, אבל אני מתקשה לראות איך בג"ץ יכול לעגן פסילה של פסקת התגברות על אחד מאלה - במיוחד כאשר העקרון של פסקת התגברות ועליונות הרשות המחוקקת כבר קיים ומעוגן בספר החוקים הישראלי. אם זה בכל זאת יקרה, כנראה שנחזה ברעידת אדמה רצינית בין הרשויות שתגמר - קרוב לודאי - במוטי יוגב עולה על בג"ץ עם D9.

_________________
Gibon

שקי,
למשל הסיפור הידוע שאשתו, אלישבע, שסיימה את לימודי המשפטים שלה בפאקינג גיל 41 (באותה פקולטה בה לימד בעלה), ומצאה באורח פלא התמחות בבית המשפט העליון, אצל השופט שמגר. והיי, אני תמיד בעד לתמוך באוכלוסייה מבוגרת בעת קבלה למקום עבודה, אבל המציאות מוכיחה שאנשים בגיל הזה ברוב המוחלט של המקרים נבעטים מכל המדרגות ובכלל לא מזומנים לראיון, בטח שלא במשרה כה תובענית כמו מתמחה של שופט עליון.
לאחר מכן, כיהנה עוד 9 שנים כעוזרת משפטית בביהמ"ש העליון, ומשם כבר המשיכה למשרת שיפוט בבית הדין לעבודה ותוך מספר שנים קודמה לבית הדין הארצי לעבודה. וכל זאת לאחר שבעלה עושה גלגלונים באוויר, שלא לומר התאבד על המינוי שלה. האם מדובר בצירוף מקרים ולמעשה מדובר במשפטנית מבריקה? התשובה היא שלילית, שכן היא נחשבה לאחת השופטות הגרועות ביותר שזכתה באופן עקבי למשובים השליליים ביותר על ידי עורכי הדין. כולם ידעו שהיא רחוקה מלהיות העיפרון הכי מחודד בקלמר ותיקים אצלה היו נסחבים תקופות ארוכות במיוחד.
נ.ב. לאחר שברק פרש והחל ללמד בבינתחומי עבור משכורת עתק - מצאה גם אשתו הכושלת, באורח פלא, משרת מרצה באותו המקום.

וביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים בעיניי היא ראויה במקרים מסוימים כאשר מדובר במקרים שזועקים לשמיים. לכן יש לקבוע מנגנון בחוק שקובע שעל מנת לדון בתוקפם החוקי של חוקים, על בית המשפט העליון לשבת בהרכב מלא (15 שופטים) כאשר נדרש רוב של 11 או 12 שופטים. אם מדובר במקרה סופר בעייתי, אין סיבה שלא תתקבל החלטה פה אחד שהחוק לא עומד במבחני פסקת ההגבלה.

כנ"ל בעתירות העוסקות בהחלטות ביטחוניות (להבדיל מחקיקת חוקים).

לגבי כל השאר, ביקורת שיפוטית בהחלט ראויה.

לא כ"כ הבנתי את החלק הראשון - כדי להעביר את אותם חוקים שנפסלו בעבר על ידי בג"ץ, נדרשת פסקת התגברות בחו"י כבוד האדם וחירותו, אז מה אתה בדיוק טוען?

וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא במדרג גבוה מעצם היותו חוק יסוד. הוא לא גובר על חו"י: ירושלים בירת ישראל; או על חו"י: חופש העיסוק; או חוק הלאום.

אם אתה לא משוכנע שבג"ץ יבטל או יכול לבטל את פסקת ההתגברות זה נחמד, אבל בפועל בג"ץ יכול לעשות הכל. הוא יכול בקלות לטעון שפסקת ההתגברות מנוגדת לעקרונות השיטה שהשתרשו כאן מאז חקיקת חו"י: כבוד האדם וחירותו או כל בולשיט בנוסח הזה, ולפסול אותו. השופט בדימוס, מצא, כבר טען שבית המשפט מוסמך לבטל את פסקת ההגברות. זה כל העניין - בית המשפט לא מוגבל על ידי איש אלא ע"י עצמו בלבד.

1. אני טוען שפסקת ההתגברות צריכה להיות מוגבלת, לא עצם החקיקה שלה. כלומר שפסקת ההתגברות תגדיר שהכנסת יכולה להתגבר על פסילה של בג''ץ בעזרת רטב מיוחד. אבל בודאי שאין צורך ברוב מיוחד בשביל להכניס את פסקת ההתגברות לחוק. כנראה שאני ממש מנסח את עצמי גרוע היום אם זה לא ברור.

2. לא הבנתי למה אתה מגיב פה. ברור שכבוד האדם וחירותו במעמד שווה לשאר חוקי היסוד ולא מעליהם. אמרתי אחרת? הדבר היחידי שאולי מעל חוקי היסוד (ובהחלט יש פה מקום לדיון משפטי עמוק) הם העקרונות המובאים במגילת העצמאות.

3. טוב, אם וכאשר הממשלה תפסיק לפחד מהתוצאות/תפסיק לזיין למצביעים שלה בשכל ולהשתמש בבג''ץ כאויב הנורא בלי לעשות שום דבר, נראה. בינתיים הם כבר שנים ארוכות בשלטון וחוץ מלדבר לא עושים כלום

_________________
Gibon

לא קראתי את כל הדיון. אבל אני אגיד את דעתי בקצרה.
מצד אחד, אני מסכים עם 'זה כן אני' שרשויות אכיפת החוק - ע.ע פרשת רות דוד ורונאל פישר, ובעיני זאת פרשה יותר חמורה מהפרשות של ביבי.

מצד שני, אני לא חושב שהפיתרון הוא לחזק את הכוח של הרשות המבצעת, שאף הוא יהיה פתח לשחיתות, ואני מתנגד בהגדלה ההשפעה של פוליטקאים במערכת המשפט (וגם בחסינות לביבי).

1. הבנתי, אתה מדבר על הפעלת המנגנון.
אני טוען שזה לא יכול להיות כך כי אם בית המשפט העליון פוסל חוקים על בסיס חוק שהבסיס שהביא לחקיקתו עומד על כרעי תרנגולת, אז אין סיבה שמעקף של אותו חוק יסוד ידרוש רוב מיוחד. כלומר שגם לאחר חקיקת פסגת התגברות, אני לא רואה בעיה אם הפעלת פסקת ההתגברות תתקבל ברוב רגיל (כלומר כל רוב) ולא רוב חברי הכנסת (61).

2. עקרונות היסוד של מגילת העצמאות בוודאי שאינן במעמד של חוק יסוד, וזה לא נתון לויכוח.

3. מסכים איתך שעד היום הם בעיקר בלבלו את המוח. חבל שבבג"ץ לא הפנימו שיום אחד המצב עשוי להשתנות, כי כמה כבר אפשר לברבר בלי לעשות כלום?
אגב, העובדה שבג"ץ לא העיף מכל המדרגות את העותרים נגד חוק הלאום (שהוא חוק יסוד במעמד זהה לחו"י: כבוד האדם וחירותו) כן מראה שיש לו סמכות לפסול, כי אחרת הוא לא היה דן מלכתחילה. להערכתי ולהערכת משפטנים רבים, בג"ץ לא יפסול את חוק הלאום (כי אין בו מה לפסול) אלא יכין את הקרקע וייפתח את דוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי" לקראת פסילת פסקת התגברות. חכה ותראה.