rony כתב:
בעיני, בהנחה הדי סבירה שהוא לוקח אליפות השנה, הוא עדיין מדרגה מתחת לפופ, ג'קסון ואורבך, אבל הוא סוגר עליהם במהירות. הוא לקח קבוצה בינונית פלוס והפך אותה לאימפריה שכל הכוכבים מתים להגיע אליה, והוא מצליח לשמר אותה ככזו כבר 5 שנים, הוא לקח אליפויות סופר-דומיננטיות מול לברון ג'יימס בשיאו, הדבר היחיד שחסר לו זה לעבות את הרזומה לאורך זמן. אם היינו לוקחים רק את השיא של כל מאמן (נניח- סטרץ' של 3 שנים הכי טובות) אז יש לו קייס חזק מאוד להכי גדול בכל הזמנים.
בעיקר מה שמפריד אותו בעיני מפופ וג'קסון (את אורבך לא ראיתי ואני פחות מכיר) זה שהם בנו אלופות בכמה דורות ועם קבוצות מאוד שונות ושחקנים שונים.
ג'קסון עשה שלוש פעמים ת'ריפיט - פעמיים עם ג'ורדן ופיפן, פעם עם קובי ושאק. צמדים מאוד שונים זה מזה.
פופ התחיל לקחת אליפויות עם קבוצות מאוד הגנתיות, וסיים עם אחת הקבוצות ששיחקו את ההתקפה הכי יפה שנראתה.
כמובן שגם אצל פופ וגם את ג'קסון הסגנון נשאר אופייני למאמן (אצל ג'קסון תמיד שיחקו משולש, אצל פופ יש משמעת ברזל).
אצל קר אי אפשר לשים את האצבע על הסגנון עדיין כי זאת עדיין אותה שושלת (אגב, שושלת מרשימה מכל אלה שהוזכרו למעלה בעיני).
אי אפשר לשים אצבע על הסגנון?? כ'כ הרבה הודעות ואף אחת לא דיברה על הסגנון שהוא מובהק בעיניי. משחק המסירות, הפיק אנד פאס, החילופים בהגנה וההתמקדות בשלושת שבישרה את השינוי לכל הליגה
העובדה שאולי קבוצות ידעו לחקות את סגנון השלשות אל לעולם לא את החילופים ואת משחק המסירות של הקבוצה עם הכדורסל הכי יפה אי פעם