כמו שראי ציין, ויינקרנץ היה עוזר המאמן של צביקה במכבי בין 84 ל-86 , אז עבר להפועל לשנתיים. בשנת 1988 החזיק ויינקרנץ בחוזה שמן מאוד בהפועל לימים ההם. הדיבורים אז דיברו על כ-60 אלף דולר לעונה, אבל היה שם סעיף מיוחד: אם אברהם פלדה יקבל תפקיד ניהולי כלשהו בהפועל, זו תהיה הפרת חוזה . החוזה של ויינקרנץ היה אמור להיות כזה עד 1990. ב-21/2/88 אמר מזרחי במעריב שיום יבוא ומשה ויינקרנץ ייאמן במכבי. בשבועות שלאחר מכן ויינקרנץ קיבל את המינוי להיות עוזרו העתידי של רלף בנבחרת (המינוי של רלף בנבחרת כמעט ובוטל אחרי פרשת "הפועל מסריח", אגב..). במאי 88' הועלה רעיון שויינקרנץ ייאמן את הנבחרת במקום רלף המודח, אבל הוא ויתר על זה כי "אני רוצה לאמן קבוצה". בסופו של דבר רלף הוחזר לנבחרת ווויינקרנץ היה עוזרו.
סיום עונת 87/88 והתקופה שאחריה מצא את הפועל ת"א עם קופה ריקה, חובות ומריבות (כולל בלגאן לא קטן עם דלזל במרץ אפריל 88). ביוני 88' מצאה עצמה הקבוצה בגרעון של חצי מליון דולר. החוב שלה לויינקרנץ עבור משכורות עמד על 30 אלף ש"ח. עד כמה היה מצבה של הקבוצה בעייתי? לא מעט חובות לשחקנים ואנשים היו לה: החוב לויינקרנץ צוין. לזלוטיקמן היה חוב של כ-7000 ש"ח. לקרל איימוס- 10 אלפים. לאסוף- 5500. שמעון אמסלם- 7000 ש"ח, כאשר הוא דורש שחרור מהקבוצה. דלזל- 3000 ש"ח . היה לו חוזה להפועל לעונה נוספת אבל הוא הלך לבוררות לשם שחרור, כאשר הפועל חולון רוצה בו. בנוסף, לקבוצה היה חוב של 3800 דולר עבור שכר הדירה של לבן מרסר, שאוים כבר שאם הקבוצה לא תסדיר את החוב יש סיכוי שהוא ימצא את עצמו עם מנעולים חדשים ובלי מפתחות לדירתו. 20 אלף ש"ח חובות היו למאמני מחלקת הנוער, שלא קיבלו שכר חצי שנה ועל החוזים שלהם מתברר שדלא הופיעה חותמת האגודה. בנוסף, היה חוב של כ-10 אלש"ח למחלקת הנשים. חוב נוסף- 40 אלש"ח, היה למשרד נסיעות שטיפל בנסיעות הקבוצה בקוראץ' אותה עונה. הצ'קים של הפועל- חזרו.
חזרה לווינקרנץ: הוא הוחתם בהפועל בקיץ 1986 לשנתיים. היחידים בהנהלה שהכירו את החוזה עימו היה גזבר מועצת הפועלים עוזי כהן ומחזיק תיק הספורט במועצת הפועלים אלי מילר. במהלך 1988 דוחה ההנהלה כי בלחיצת יד הוחלט שויינקרנץ ימשיך עד 1990, לחוזה הכנסו שינויים אבל הנהלת הקבוצה ראתה זאת רק במהלך העונה, אחרי שכבר נחתם העדכון לחוזה. ב-7 ביוני 88 ויינקרנץ הודיע לקבוצה כי הא רואה עצמו משוחרר מההסכם לאור החובות שכללו בין היתר אי תשלום שכר ב-3 החודשים האחרונים. אגב חובות, מרסר נדרש באותם ימים בסוף לפנות את דירתו בגלל חוב שכ"ד שההנהלה לא שילמה, 2800 דולר. שמעון אמסלם גם עמד בסכנת פינוי מדירתו עקב כך.
ב-15 ביוני 88' תם המירוץ: ויינקרנץ סגר במכבי ראשון לציון, העולה החדשה כאשר הדיבור היה על שכר עתק של 104 אלף דולר לעונה. לאחר מכן אמר היועמ"ש של הפועל ת"א, שנכנס לתפקיד בינואר 88' והתפטר ביוני, כי לדעתו החוזה של ויינקרנץ בהפועל לא עבר בדיקה של יועמ"ש כלשהו, ושום יועמ"ש לא היה ממליץ לחתום על חוזה כזה מטעם האגודה. ויינקרנץ עצמו בהמשך גם תבע את הפועל ת"א על הלנות השכר והחובות, וחודש לאחר מכן הצטרף אליו לקבוצה חיים זלוטיקמן שגם לא רצה להשאר בהפועל. וויינקרנץ עצמו ומכבי? הוא מעולם לא חזר למכבי, לאחר שעזב אותה ב-1986...
בסופו של דבר, מה שרשמתי פה הוא די קצה המזלג במה שהלך בהפועל ת"א בימים ההם, שהיה ברדק ניהולי מזעזע פגיעה בשחקנים שהגיעו לגמר פלייאוף מל מכבי עם הלנות שכר.
|