סל ניוז

כי לרחם על מועדון ששווה 2.2 מיליארד דולר זה יותר טוב?


נגיד וקאווי היה חותם ל5 שנים ובגיל 31 היה חווה ירידה ביכולת, היה מפריע לך באותה מידה אם הקליפרס היו שולחים אותו בטרייד?
מה עם כריס פול שעבר מקונטנדורית לקבוצה שכנראה תהיה בלוטרי?
מה עם אייזיאה תומאס שבוסטון העבירו אותו אחרי עונת שיא למרות שרצה להשאר?
מה עם אולדיפו בOKC שיום אחד קיבל טלפון שמחר הוא צריך להיות באינדיאנה בלי שאף אחד שאל אותו?

למה זה כל כך מפריע לך שלשחקן יש השפעה על עתיד המועדון אבל אתה ממש בסדר עם זה שהמועדון יכול לעשות בשחקן ככל העולה על רוחו? ("נכסים" כמו שקוראים להם לא פעם)

בסופו של דבר זה שוק "חופשי" וקאווי הציע את עצמו לקליפרס בתנאי שג'ורג' יבוא... ראו הקליפרס שההימור כדאי עבורם והלכו עליו. כל מועדון שההימור לא משתלם עבורו יכל להגיד לקאווי לא תודה ואו שילך לחפש את הפראיר הבא או שבסוף היה מוותר על הדרישה.

לא מרחם על הבעלים של המועדון, אלא על האוהדים. ועם או בלי קשר, אני לא סובל את הדור הזה של המילניאלס וכתוצאה מכך אני לא מתחבר יותר כמעט לאף שחקן בליגה הזאת.

זה נשמע שמדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לנ.ב.א.
איפה אתה נתקל בזה מעבר לכדורסל? (זה כנראה אוף טופיק)

אני מניח שאם תעשה סקר בין האוהדים הרוב המוחלט מעדיף את קאווי+ג'ורג' לשנתיים מאשר את SGA+גלינארי+5 בחירות סיבוב ראשון.

ומה זה הדור הזה של המילניאלס? שחקני כדורסל או באופן כללי בעולם? ולמה אתה לא סובל אותם?

הדור הזה של המילניאלס זה כל אותם בני 20+ שחושבים שהם חכמים יותר מכולם כי הם יודעים להשתמש באינסטגרם/סנאפצ'אט/כל תוכנה שבאופנה היום ולא מוכנים להשקיע מעבר לשנה-שנתיים בשביל להתקדם בעבודה. אני עצמי עצמאי אבל אני שומע מחברים שמגייסים עובדים שהחברה הצעירים בטוחים שמגיעה להם על ההתחלה משכורת מפוצצת וברגע שמשהו לא הולך בדיוק כמו שהם תכננו ישר מחפשים את הדבר הבא. תכבו להם את האינטרנט והם לא מוצאים את הידיים והרגליים. אני יודע שזו הכללה אבל זה הרושם שאני מקבל מאינטראקציות עם הצעירים האלה.

ולגבי הפסקה הראשונה, בוא תערוך את הסקר הזה אחרי שקוואי יעזוב בעוד שנתיים.

אני בעד שלשחקנים יהיה יותר שליטה, אם עסק לא מעניין אותו האנשים והוא יכול לזרוק אותם חופשי למען טובת העסק, אז אין שום סיבה שלעובדים/שחקנים לא יהיה אכפת רק ממה שטוב להם.
לקבל כמובן מאליו טובת הקבוצה/חברה/מדינה שהכל זה רעיונות מופשטים בעצם על פני טובת אנשים לא ברור לי, זה הרבה יותר הגיוני שיהיה ההפך.

יש מספר יחסית מצומצם של שחקנים שממש שולטים בגורלם בליגה. כל היתר עדיין נמצאים תחת חוקים לא אנושיים (בעבור כסף רב אמנם).
מה שכן, אותם שחקנים אלו השחקנים שלרוב קובעים את הזהות והאופי של הקבוצות בהן הם משחקים, כך שמעמד הקבוצה בליגה נפגע פגיעה אנושה בשנים הללו.

עידן חדש של אינדיבידואליזם על ספידים, והשיקולים של השחקנים במעבר בין קבוצה לקבוצה הם פעמים רבות לא מקצועיים בעליל. איפה יש חופים טובים יותר, האם זה בקרבה להוליווד והאם זה יכול לסייע בעסקים אחרים שיש לאותם שחקנים שאינם קשורים לכדורסל. מזל שגם הקהל כבר לא ממש מתעניין במה שקורה במגרש.

אני מתחיל להרגיש פתאום שהנבא זאת בועה וכל העסק (שנראה בנסיקה מתמדת) הולך להתפוצץ ממש בקרוב מחוסר עניין לציבור.
הליבה של העניין חייבת להיות הכדורסל. הם לא אנשים מעניינים כמו שהם בטוחים שהם כרגע.

בדיוק.



אבל התשובה כעבור שנתיים תהיה תלויה בתוצאות כמובן.
אם זה ייגמר בסיבוב ראשון במשך שנתיים אז ברור שזה יהיה מחורבן.
אם זה ייגמר בתואר אחד ואז הם יעזבו אני משוכנע שכמעט 100 אחוז מהאוהדים יקחו את זה.
אתה חושב שאוהדי קליבלנד מתבעסים שלברון היה שם והביא אליפות רק כי נשארו אחריו איי חורבות? אותו כנ"ל לגבי מיאמי?

אני בטוח שרוב מוחלט של האוהדים לוקח עכשיו 2 שחקנים מהטובים בליגה (פיינלס MVP ומקום 3 בMVP של העונה הסדירה) על פני SGA, גלינארי ו5 בחירות דראפט במקומות 10-20 בערך (ככל הנראה, הקליפרס נראו קבוצת סף פלייאוף וגם מיאמי לא מספיק גרועים לטופ 5 כנראה).

רק לציין שהבחירה של 2026 לאו דוקא תהיה 10-20 וגם בחירות במקומות האלה יכולות להניב שחקנים צעירים ותורמים (קוואי וPG לדוגמא). כרגע לקבוצה לא תהיה אף בחירה נורמלית ב7 השנים הקרובות.

אני אתן דוגמא אישית. גביע היורוליג של מכבי ב-2014 שימח אותי מאוד (במיוחד שהייתי מנוי באותה השנה) אבל בדיעבד זו היתה תחילת הנפילה של מכבי (כי קודקודי הקבוצה היו בטוחים שהכל היה בזכותם ולא נתנו משקל למאמן ולאלילת המזל שהאירה להם פנים) והאמת שהייתי מוותר עליו אם הייתי יודע לאלו תהומות הקבוצה תגיע בשנים שאחריו. במילים אחרות, אליפות אחת מזדמנת לא תמיד שווה התבוססות בתחתית שנים רבות אחר כך.

הנפילה של מכבי התרחשה כבר קודם לכן.
לי היה ברור שזו עלייה רגעית שאחריה תהיה נפילה משמעותית.
רק בלאט החזיק את מכבי באותה שנה, כל השאר מאחוריו היה רקוב לגמרי.

המציאות מדברת נגדך. העניין והכסף בליגה בנסיקה בדיוק בגלל שהקהל אוהב את תרבות הכוכבים הזו וכבר פחות מתעניין בקבוצות ויותר בשחקנים. פרשנים אמריקאים אומרים שזה רק יגדל בכיוון הזה כי ילדים בכיתה של הילד שלהם מגדירים את עצמם כאוהדי קאווי/לברון/הארדן/סטפ וביקשו מההורים שלהם לכריזמה חולצת קאווי של הספרס לפני שנתיים וחולצת קאווי של טורונטו בכריסמס הקודם ובכריסמס הבא הם יבקשו חולצת קאווי בקליפרס ונעלי סטפ קארי ואולי גם איזה טי שירט של הגבה. ילדים כבר לא מבקשים חולצות של קבוצות אלא של שחקנים, נערים מנסים לחקות שחקנים כבר מאז מייקל ג׳ורדן, והמבוגרים נסחפים אחרי הליגה כי היא מייצרת עניין 12 חודשים בשנה והיא הרבה מעבר לכדורסל עצמו. לא רואה הרבה סיבות שזה ישתנה, אלא אם הדור הבא של הכוכבים ימאיס עצמו על הקהל.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

בדיוק. משפט כמו "הליבה חייבת להיות הכדורסל" זה משהו סופר נאיבי שאתה מדבר על תרבות שבה הWWE, שהליבה שלו היא..פשוט כלום, היא להיט היסטרי, ולא רק זה אלא היא להיט היסטרי יותר כיום שכבר כולם יודעים שהכל שם הצגה.

הצגה או לא הצגה, אלו פעלולנים ברמה מדהימה, לוקחים סיכונים לא קטנים לפעמים וגם נפצעים מעת לעת

ואני דווקא מסכים בסה"כ עם מאנו. בדיוק כמו ש-MTV הפך להיות ערוץ של תוכניות טראש. אותי לפחות מעניין יותר הכדורסל. לא שאני רואה סיבה שהרמה שלו תרד. אלו עדיין השחקנים הטובים בעולם.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

וייתכן שגם המאמנים הטובים בעולם.
והם נהנים ממה שהם עושים.

אני לא רואה שום מוטיבציה שתוריד את רמת הכדורסל.

כשאתם מדברים על WWE אתם מתארים עתיד שבו משחקי הליגה נראים כמו משחק האולסטאר. נדמה לי שזה אחד ממאורעות הספורט המשעממים שיש בנמצא.
כשכולם חברים, אין שנאה תחרותית. כשכולם יכולים לשלוט בסיטואציה, אין תסכולים.
הליגה הולכת ונהיית יותר ויותר מסורסת.

זה מצד אחד נכון ומצד שני, הליגה עדיין מאוד מעניינת.
הרמה עדיין גבוהה ויש המון על מה לדבר שלא קשור לכדורסל, בקיץ ובמהלך העונה.
לא חייבים לשנוא כדי להתחרות.

אגב, מרכוס מוריס סירב לחוזה מהקליפרס - 41 מיליון דולר ל-3 שנים. חבל, הייתה יכולה להיות עסקה מצוינת לשני הצדדים.
מרקוס אולי ייצא עם יותר כסף משני הצדדים אבל הוא מסתכן בפציעה והוא בניקס במקום בקליפרס.

בעיניי מילת המפתח היא עדיין.

העונה הסדירה למשל כבר היום די בלתי ניתנת לצפייה מבחינת תחרותיות. אני צופה בעונה הסדירה כדי להתרשם מהרוקיז בעיקר.
יש היום המון דיבורים סביב הליגה - בפאנלים וברשתות החברתיות. ומרצ'נדייז. אני לא חושב שזה יכול להחזיק לאורך זמן ככה. זה מרגיש כמו מוצר שמתרוקן מתוכן.
לא חייבים לשנוא כדי להתחרות, אבל כן חייבים תשוקה! התשוקה הזאת זה בדיוק הדבר שאליו הצופים מתחברים, מבוגרים וילדים. והשחקנים הולכים ונהיים יותר ויותר מנומנמים ושבעים. חייבים איזשהי לויאליות, איזשהי אחוות לוחמים. זה נורא חסר כרגע בליגה.

קיירי הוא דוגמא ומופת לחולי של הליגה הזאת - עבר מקונטנדרית לקבוצה אחרת כדי להיות בעל בית. נכשל עם הקבוצה החדשה שלו וזה די לא הזיז לו. צילם בינתיים כמה סרטים של הדוד דרו והמשיך הלאה. עכשיו התאחד עם דוראנט.

התחרותיות ירדה בעונה הרגילה בעיקר מסיבות אחרות בעיני -
מאזן הכי טוב לא משנה - גולדן שברו את שיא הנצחונות תוך כדי שחיקה גדולה ולא זכו באליפות, זה הבהיר שוב כמה מיותר להתאמץ מאוד בעונה הרגילה. עונות אחרי זה גולדן הורידו מאוד הילוך כשהם עדיין פייבוריטים ברורים.
גולדן שולטים בצורה ברורה בליגה - לא משנה מה יקרה בעונה הרגילה ברור כמעט שאין סיכוי נגדם בפליאוף, זה מוריד מוטיבציה די גדול, ומקווה שעכשיו כשהכל פתוח אולי נראה יותר מוטבציה גדולה.
קבוצות למדו ניהול יותר משתלם של טנקינג - קבוצות הולכות יותר חזק ויותר מוקדם על או בנייה או קונטנדרית כשברור לכל שמי שבבניה הנצחונות לא חשובים.

אני מסכים עם מאנו.
ברגע שהרבה טריידים ענקיים כאלה קורים לעיתים תכופות מדי, ערך הסף להתרגשות יהיה גבוה יותר והאוהדים יאבדו לאורך זמן עניין בליגה.

דבר נוסף, שדובר פה, הוא על הסימטריה בין השחקנים לקבוצות. אני רואה את הדברים אחרת. כשחקן נפצע, או לא מממש את הציפיות שתלו בו בדראפט או אחרי חוזה חדש, קבוצות מכבדות את החוזה שנחתם, ומשלמות לו את מלוא המשכורת ומעניקות לו טיפול רפואי מלא. באותה מידה, על השחקן לכבד את החוזה. בעיניי, פרצוף חמוץ או בחישה מאחורי הקלעים כמו שג'ימי באטלר עשה, היא הפרה של החווזה. שחקן צריך לשחק ולעזור ככל יכולתו לקבוצה לנצח. אין לי ספק, שהתופעה הזו, תחזור כבומרנג לכוכבים. בדיוק ככמו שהייתה תקופה שנתנו לשחקנים חוזים מופרכים, והיום נדיר קבוצות שמחתימות שחקנים חופשיים על חוזה יותר משנה.

שמע, אני מתנצל שאני משתמש במושגים האלה, אבל נדמה לי שזה רלוונטי במקרה הזה.
אנחנו אמנם עדים למהפכה מקצוענית רצינית של שחקן הנבא הממוצע - תזונה, שגרת אימונים וכו'. הכל טוב מאי פעם.
אבל - השחקנים, ובוודאי הכוכבים, מפנים את הליבידו שלהם לאיזורים הבידוריים והלא תחרותיים של העסק יותר מדי מהר ובקלות.
הדוד דרו, מופעי הקולנע, הראפ והסטנדאפ, תכניות הבישול ביוטיוב, ספייס ג'אם, תכניות עסקיות של דוראנט, המופע של בובאן והאריס. עם כל הכבוד. אתם פאקינג שחקני כדורסל.
אני לא אומר shut up & dribble. לשחקנים מותר לעשות מה שהם רוצים, בטח שמותר להם להתבטא. הם גיבורים של ילדים, הם מושא להערצה - הם אנשים עם חשיבות רבה לקהילה.
אבל - הם לא קומיקאים, לא ראפרים ולא שחקני קולנוע. הם קודם כל שחקני כדורסל ושם צריכה להיות התשוקה שלהם ואני חושש שזה לא המצב היום. זאת בעיה אמיתית.

מייקל שיחק בספייס ג'אם המקורי, שאקיל שיחק במשהו כמו 8 סרטים בזמן הקריירה שלו, ריי אלן שיחק בתפקיד ראשי בסרט של ספייק לי ואפשר להמשיך עם עוד שחקנים (קארים, ריק פוקס וכו'...) אבל הקטע של שחקני NBA שמשחקים בטלויזיה/קולנוע הוא לא מהיום.
גם בתחום הראפ אפשר למצוא את שאקיל, אייברסון, סטיבי פרנסיס, קובי בריאנט, וובר, סבלוס ועוד...
היום בגלל האינטרנט הכל יותר קל ויותר נגיש אבל זה בפירוש לא המצאה של הדור הנוכחי.
ונגיד וזה היה קטע של הדור הנוכחי (וזה לא כאמור, זה קטע כבר 30+ שנים), למה זה רע? אתה לוקח את קיירי כדוגמא למה שרע בליגה אבל אני חושב שזו רק דוגמא למה שרע בקיירי. כשאתה רואה את לברון במוד פלייאוף זה נראה לך שהכדורסל הוא עיסוק שולי שלו? כשאתה רואה את לילארד אתה מרגיש שהוא מחלטר בכדורסל? שלא חשוב לו לנצח?

בעיניי זה שונה. נכון, זה היה קורה פעם. אני לא מכיר את כל המקרים שציינת, אבל לרוב השחקנים היו אורחים לרגע במה שלא עשו. היום הם מטפחים קריירות נוספות במקביל וגם את עסקיהם כמו שלא היה בעבר. וזה מתערב להם בשיקולים ובמחוייבות.

אבל זה לא רק קיירי. גם דוראנט במעבר לווריורס ובהתנהלות התקשורתית. ווסטברוק בצורה שהוא מתראיין בה ובמחוייבות למספרים של עצמו קודם כל. לברון זה שחקן שהדבר שהוא הכי מזוהה איתו פרט להיותו שחקן כדורסל עצום, זה שהוא שחקן שלא ניתן לאמן ושהוא נהיה הgm בפועל של הקבוצות שהוא נמצא בהן.
השחקנים האלה יורקים כל הזמן לבאר שממנה הם שותים.

במקרה ראיתי היום חלק ממשחק בין מילווקי לטורונטו בשנת 96 עם אייברסון וגלן רובינסון, ששודרה בבר בו הייתי
הרמה עלתה מאז משמעותית. לא להאמין כמה

_________________
תודה לאלוהי הבירה

טומי שפרד, ה-gm הזמני של וושינגטון, הפך ל-gm הרשמי שלהם.
יש לו נכס אחד גדול, בראדלי ביל. מעניין מה יעשה איתו.

ויש לו גם את החוזה הגרוע בליגה לנסות להפטר ממנו...