|
עסוק מדי בעבודה, והפוסט הזה הוא לגמרי לגמרי LONG DUE אבל הנה – יש לי קצת זמן לכתוב על הסנטרים הטובים בליגה רגע לפני תחילת העונה, ואציין גם השנה את אותו הדבר שציינתי שנה שעברה (ושכתבתי עליו נרחבות ברמה האנליטית בהופס) – הסנטר היא פשוט אחלה עמדה. הרבה עומק, הרבה שחקנים טובים, שלושה או ארבעה כוכבים, כמה חבר'ה מזדקנים שעדיין נמצאים כאן. ובסך הכל, נדמה שכמעט כל קבוצה צריכה סנטר טוב בשביל להיות משמעותית.
נתחיל עם השחקן האחד שהוא הסיפור הכי טרגי בליגה מאז ברנדון רוי (כלומר, אם מתעלמים שניה מבובי פילס ולני ביאס ורג'י לואיס ודראזן פטרוביץ'...) דמארקוס קאזינס, שהוא אולי סנטר העשור, אבל גם אולי סיים את הקריירה... חבל. צעיר מדי אבל כבר במעט שהוא שיחק השנה הוא נראה מבוגר בעשור ממה שהוא, ואם יחזור, כנראה ייראה כמו הביאה השניה של אנקל קליפי או קווין גארנט גרסת 2016.
HM – יאללה, אסוסיאציות.
נתחיל בג'ארט אלן שיהיה הסנטר המשני של הקבוצה המסקרנת שנבנית בנטס, תכל'ס שחקן של כדורי זבל וכדורים מקריים, אבל עושה את זה לא רע בסך הכל, כולל גם יציאה טובה בהגנה בגלל ניידות טובה למדי (10.8 נק', 8.4 ריב', 1.5 חס', 59% מהשדה בקבוצת פלייאוף). מי שכנראה לעומתו יהיה הסנטר הפותח הוא דאנדרה ג'ורדן המתבגר (12 בדירוג אשתקד), שפעם היה בעיקר שחקן הגנה עצום, והיום הוא שחקן שמנצל את הניסיון שלו ואת העובדה שהוא עדיין אתלט בשביל להיות במקום הנכון לנגוח לסל, כשבשנה האחרונה הוא גם למד למסור ואפילו לקלוע קצת יותר טוב מהעונשין. יופי של עמדת סנטר יש בברוקלין (11 נק' השנה בדאלאס, ב 64% מהשדה, עם 13.1 ריב' . 3 בליגה, 2.3 אס')
ומשניים שישחקו השנה בנטס, לשניים ששיחקו אשתקד במיאמי. חסן וויטסייד הוא גם חור שחור שלא ברא השטן, הוא נאט-קייס (לכאורה) גם רעל בחדר ההלבשה (לכאורה) וגם קצת ילד קטן (לכאורה), אבל למעשה הוא שחקן עם מספרים משקרים, ועדיין עם כל השקר הם לא רעים, בשנה הבאה הוא יפתח בהתחלה ואז יגבה את הבוסני בפורטלנד (12.3 נק', 11.3 ריב' [9 בליגה], 1.9 חס' [7 בליגה]). באם אדביו לעומת זאת, קצת יותר ורסיטלי, והרבה יותר טוב בהגנה. אם וויטסייד הוא שחקן של סטטיסטיקות רגילות, באם שאולי יפרוץ השנה לטענת רבים הוא שחקן של סטטיסטיקות מתקדמות (8.9 נק', 7.3 ריב', 2.2 אס')
ועידת סנטרים תהיה השנה גם בלייקרס. דוויט האוורד, מי שהיה הסנטר הטוב בעולם בין השנים 2007 ל 2013 בערך, ושנה שעברה לא ממש שיחק אחרי שגם בשנים הקודמות הוא דפק מספרים אבל הצליח להישאר בכל קבוצה רק שנה אחת בדרך כלל, בא השנה בתור מחליף לקאזינס. התקווה היא שהוא לא יהיה גורם שלילי בחדר ההלבשה והחוזה שלו תלוי בכך. אם נחיה, גם נראה, בינתיים נהיה סקפטיים (ב-9 משחקים בוויזארדס קלע 12.8 נק', 9.2 ריב'). לצידו ולטובת סטריאני החלטתי שהשנה ג'בייל מקגי לא יהיה ב-15 (למרות שיש מצב שמגיע לו), נתן יופי של מספרים שנה שעברה בלייקרס והוכיח שהוא יכול לשחק יותר מאשר 12 דקות למשחק. אבל לא הוכיח שוא יכול לתרגם את זה לקבוצה מנצחת. בכל מקרה, בינו לבין האוורד ברור שאני מעדיף אותו (12, 7.5, 2 חס' [5 בליגה], 64% מהשדה)
ומכיוון שכבר דיברנו על אחד הסנטרים בשנה האחרונה בוושינגטון, נדבר גם על האחר. תומאס ברייאנט הצעיר מאד הוא שחקן חזק שמשחק היטב מתחת לסל, אבל יש לו גם יד. לפעמים תופס ימים עם אחוזים מדהימים מהשדה (הוביל את הליגה באחוזים מהשתיים) ויש מצב שיהפוך להיות סנטר רציני לשנים, גם אם הוא בקבוצת פח (10.5 נק', 6.3 ריב')
ואם כבר מדברים על קבוצת פח, אז מה עם מיצ'ל רובינסון שלא עשה כלום רוב השנה שעברה ואז פתאום בזמן הגארבג' (כאילו שבניקס לא כל השנה היא גארבג' אחד גדול) הראה שיש מצב שגדל לנו כאן רודי גובר מס' 2, חוסם אדיר, ובעיניי פוטנציאל לא קטן, אבל בוסרי למדי עדיין (7.3 נק' ב 69%!!, 6.4 ריב', 2.4 חס'!! שזה יותר מגובר אגב וגם המקום השני בליגה)
ואם כבר מדברים על הניקס, אז אויב המשטר טורקי, אנס קאנטר שיחק שם שנה שעברה, ואז עבר לפורטלנד וגילה לנו שגם אם הרמדאן נופל בפלייאוף צריכים לצום (ובעיניי הצום הזה בהחלט פגע בקבוצה שלו). עדיין פנומן ברמת ההתקפה עם חוש התקפי עצום, וריבאונדר ענק, אבל עדיין קלולס בהגנה, והשנה ישחק בקבוצה עם יומרות כמו בוסטון. נראה איך זה ייתרגם לדקות (13.7 נק', 9.8 ריב' [14 בליגה])
שחקן נטול אסוסיאציה הוא ווילי קאולי סטיין המשתפר מדי שנה , בטיפה. אחרי 4 שנים בליגה זה מספיק בשביל לומר שהוא סנטר פותח סביר, וזהו. שחקן הגנה חביב, מוסר לא רע. נוכחות בצבע. ישחק השנה בווריורס וזה כשלעצמו הולך לשים אותו באור הזרקורים. נראה מה ייצא מזה אחרי 4 שנים בקינגס (11.9 נק', 8.4 ריב', 2.4 אס')
והשניים הכי קרובים לרשימה העיקרית, ושני שחקנים ברמה גבוהה מאד בכל מקרה, הם קודם כל סרג' איבקה הקונגולזי \ ספרדי שלא רק לקח אליפות השנה עם טורונטו, אלא גם נתן עונה מצוינת וורסיטלית לחלוטין. הוא היה נפלא בהגנה וקלע נהדר מכל טווח, ועדיין הוצאתי אותו בעיקר בגלל שאני לא בטוח ששנה שעברה היתה... הילתית ("הילה" בשם תואר). לא יודע אם בלי קוואי ההילה תישאר, והאיש בכל זאת בן (אנעארף ,לא צעיר) (15, 8.1 ריב', 1.4 חס', יצוין גם שה 29% מהשלוש שלו הוא החלש מזה שנים, אבל ה 59% אפקטיבי, הוא די פנומנלי).
וסנטר נבחרת ארה"ב , מיילס טרנר. לפני שנתיים חשבתי שהוא יהפוך להיות סטאר עצום והגבוה הכי טוב של אינדיאנה מאז ג'וניל, אז חשבתי. הוא לא, ולמעשה הוא שומר על פחות או יותר בדיוק אותם ממוצעים פר 36 מאז עונת הרוקי. וזאת כי למרות ורסיטליות בהתקפה ויכולת הגנתית משובחת, הוא פשוט... אנמי מדי וגם לא כל כך טוב בלי הכדור. מצד שני, הרבה ורסיטליות, הרבה הגנה, יש עם מה לעבוד (13.3 נק', 7.2 ריב', 2.7 חס' (מלך החסימות של הליגה), 39% מהשלוש).
[u]יאללה, בוא נתחיל עם רשימה קשה יחסית,[/u]
15. קלינט קפלה (יוסטון, 9 בדירוג הקודם)
אני יודע ששנה שעברה קצת עפתי על המעופף. כלומר, זה מאד מגניב כל ההאלי הופים שהוא עושה עם הארדן, והעובדה שהוא תמיד מצליח להיות בדיוק במקום הנכון לעוד נגיחה קלאסית של האיש והזקן. זה מגניב, זה המהלך הכי קלאסי שיש היום בכדורסל, זה שונה מרוב ההאלי הופים, כי אלו האלי הופים ממסירות מאד קצרות (בניגוד למה שקורה בדרך כלל, שזה מסירה מאיזור השלוש, הטופ אוף דה קי או ה ELBOW ) וזה נפלא. מה גם בשבפלייאוף שהיה לפני שנה וחצי הוא נתן לקא"ט שידורג כאן הרבה יותר גבוה ממנו להיראות כמו ילדה קטנה. גם השנה קפלה המשיך לעשות את מה שקפלה יודע לעשות – לנגוח, ולנגוח ולנגוח, כשהוא נותן מספרי קריירה בנקדות ובריבאונדים, וגם נותן הגנה חביבה מאד כסנטר של קבוצת הגנה לא רעה בכלל. הבעיה היא שאני מתחיל לחשוב שהוא באמת רק וואן טריק פוני.
אבל חוץ מזה, צר עולמי כעולמה של נמלה, ואם לפני שנה הוא זכה מההפקר בגלל שהוא ניצח את קא"ט בדו קרב אז רק הוגן לומר שהשנה קפלה נתן פלייאוף מחורבן, שלקח את כל העונה הנהדרת שהוא עשה והעמיד אותה בסימן שאלה רציני. בסופו של דבר, הוא נכשל גם ברמת האחד מול אחד, אם כי אמנם מול הסנטר שהכי מתאים בעולם לשמור אותו (רודי גובר) בקרב שהוא אמנם הפסיד (אם כי, גם גובר נעצר למדי), אבל מלחמה שהוא ניצח. הבעיה היא שאחרי זה ועידת הידיים של גרין, דוראנט, לוני ואחרים גם עצרה לחלוטין את ההאלי הופים האלה של הארדן במפגש מול גולדן סטייט והפכה אותו ללייאביליטי של ממש בהתקפה, וככה אי אפשר להמשיך. כי בסופו של דבר, אין לו אף כלי בעולם חוץ מאשר נגיחה, ואם כל מה שצריך לעשות בשביל לעצור אותו זה לעצור את הנגיחה, ואז כל מה שנשאר זה הריבאונד, אז אולי הוא לא כל כך גדול אחרי הכל
16.6 נק', 12.7 ריב' (5 בליגה), 1.5 חס', 65% זה גם האחוז מהשדה, גם האחוז מהשתיים וגם האחוז האפקטיבי...
14. ברוק לופז (15 שנה שעברה, מילווקי).
אות ומופת ודוגמה לאיך סנטר הופך להיות סקנד גארד. הסיפור הכי ידוע בליגה על שחקן שלקח 7 שלשות בשש העונות הראשונות שלו והחטיא את כולן, אבל הראה יופי של יכולת מתחת לסל. והפך להיות שחקן שלא רק לוקח כמעט פי שתיים יותר שלשות מאשר סלי 2, אלא גם קולע 20 סלים כאלה יותר בעונה. אני עדיין נהנה לראות אותו בעיקר כשהוא מנצל את אחת הגופות היותר טובות בהיסטוריה של המשחק לגמור יריבים מתחת לסל, ואפילו בחדירה קשה. אבל האמת היא שבעיניי הוא עושה את זה מעט מדי. שחקן הגנה אנדרייטד (אבל לא באמת גדול), ריבאונדר קטן שהוא בוקס אאוטר נפלא. שחקן שמתאים לשיטה של בודנהולצר במילווקי כמו כפפה. תארו לכם שליאניס היה את ברוק לופז של פעם – זה שתוקע את הצבע, ותבינו למה זה לא יכול לעבוד, ולמה רק ככה אפשר. השנה הביאו לו את אחיו אחרי שנים בשיקגו (ופורטלנד) להיות התאומים הראשונים מאז האחים מוריס בפניקס שישחקו ביחד, ויתנו כנראה יופי של עמדת סנטר בקבוצה עם יומרות להיות נומרו אונו במזרח החלש.
12.5 נק', 4.9 ריב', 2.2 חס' (4 בליגה), 37% מהשלוש
13. יוסוף נורקיץ' (פורטלנד)
כמו עם קפלה ולופז, גם העובדה שנורקיץ' רק במקום ה-13 היא בהחלט תעודת כבוד לעמדה. שחקן חזק, פיק אנד רולר מצוין, נפלא ללא הכדור אבל עם גוף שיודע לעשות פוסט אפ, מוסר טוב, שחקן הגנה לא רע בכלל, ובטח שסנטר הרבה יותר טוב מוויטסייד. לרעתו ייאמר שהוא נפצע כך שיש ספק קטן לגבי היכולת שלו כשיחזור. סביר להניח שיפספס חלק מהעונה, אבל סביר להניח שישחק את רובה (אלא אם ייפצע שוב). פורטלנד הגיעה לאן שהגיעה גם בגלל שנורקיץ' היה שם. אבל מצד שני, העובדה שעם קאנטר ובלעדיו היא סיימה את העונה ב 2-7 חיובי ,ואז עשתה בהפתעה לא קטנה גמר מערב, קצת הורידה לו את המניות שלא באשמתו. השנה אין קאנטר וצריך להיות נורקיץ'. פורטלנד בכלל היא תמיד סוג של אובראצ'יברית, ונורקיץ' שבאמת נראה כמו נגר סלבי ( כמעט כמו שיוקיץ' נראה כך) יהיה ה לא-גארד העיקרי בקבוצה.
תראו, פורטלנד קבוצה של גארדים. אני לא חושב שהקאנטר הזה הוא מה שהשפיע על ההצלחה של פורטלנד שנה שעברה, אלא בעיקר לילארד וסי.ג'יי. אבל אני כן חושב שאם לפורטלנד יש איזשהו סיכוי להיות יותר מאשר סתם קבוצה סימפטית, היא צריכה סנטר ממש לא סימפטי.
15.6 נק', 10.4 ריב' (12 בליגה), 3.2 אס', 1.4 חס'
12. יונאס וולנצ'יונאס (ממפיס, 14 בדירוג הקודם)
כשכתבתי להופס כתבה על מקבלי ההחלטות הטובים בליגה בהתקפה תוך כדי ניתוח אנליטי מקיף, באמת ובתמים לא ידעתי מה ייצא. אבל מה שיצא הוא שבפרמטרים שהצבתי וולנצ'יונאס הוא אחד משבעת השחקנים הבולטים השנה בליגה (מה שכן, זה לא קונסיסטנטי, הוא היה רחוק מכך, בשנים קודמות, יותר בכיוון של מקום 50 בליגה). המינימום שאני יכול לצ'פר אותו הוא בכך שאני שם אותו מעל שלושת החבר'ה שמתחתיו. כי בסופו של דבר, זו לא רק קבלת החלטות טובה בהתקפה, אלא גם הגנה טובה על גבוהים (בלבד... קשה לו לרוץ בין חסימות) ושאיבות ריבאונד שאין דברים כאלה. הליטאי הענק הוא סנטר מהזן הישן, אבל הוא סנטר ממש לא רע מהזן הישן, מה גם שלמרות ש 90% ממה שהוא עושה זה מהזן הישן, הוא בכל זאת סנטר בשנת 2020, וככזה הוא גם יודע לקלוע שלשות מדי פעם בהצלחה סבירה.
בכל מקרה, כל זה לא אומר המון על ממפיס, שאלא אם ג'א מוראנט יפתיע במיוחד, תהיה כנראה אחת הקבוצות הגרועות בליגה. אבל יונאס היה ממש מצוין בעשרים המשחקים בהם שיחק עם הקבוצה אשתקד, ונדמה שהוא ימשיך להיות שחקן מטרה רציני גם השנה. המטרה של הקבוצה לדעתי היא 30 נצחונות, ונדמה לי שביכולת טובה של ולנצ'יונאס ועם קבלת החלטות טובה שלו (ושל מוראנט), יש מצב שהם בכל זאת, איכשהו יגרדו את זה.
15.6 נק', 8.6 ריב', 57% אפקטיבי.
11. אל הורפורד (7 אשתקד, עבר מבוסטון לפילי)
בעיקר בגלל שאני כבר בשוונג של לרדת על זקנים. אז הנה הימור – הורפורד השנה יירד מאד ביכולת. מה גם שהקטע הזה של לשחק איתו לצד אמביד, נראה לי בעייתי פלוס פלוס. כבר בשנה האחרונה הוא נראה פחות חד בפלייאוף. אם בפלייאוף 2018 הוא היה אולי הסיבה העיקרית לכך שבוסטון נראתה מצוין והפסידה רק בגמר המזרח ללברון, הרי ששנה שעברה זה נראה אחרת לגמרי. למעשה, האיש מתחיל להיראות בגילו (33), בגובהו (נמוך מדי לסנטר), באתלטיותו (לא אתלט בכלל). ויש מצב שכל מה שנשאר זה שכל וזריקה יעילה אבל ממש ממש מכוערת. ואם כל מה שנשאר זה שכל וזריקה ממש ממש מכוערת, זה לא טוב.
כלומר, נשאר עוד משהו – הוא עדיין שחקן הגנה קבוצתי נפלא, ונדמה לי שהוא יהיה כזה גם שנה הבאה. הפנטזיות של אוהדי פילי מדברות על חמישייה הגנתית חסרת תקדים עם אמביד, ג'וש ריצ'רדסון ובן סימונס. אבל מה שאני באמת רואה הוא קבוצה נורא נורא כבדה עם מאמן לא יצירתי (באמת, ברט בראון לא קשור לרמה). עכשיו, זה לא שברד סטיבנס הוא היצירתי במוחות הכדורסל בעולם, אבל יש לו באצבע אחת את מה שאין לבראון בשתי ידיים, ואת מה שהוא ובודנהולצר באטלנטה הוציאו מהורפורד, בראון פשוט לא יוציא. וכך, נדמה לי שכל החסרונות יבואו לידי ביטוי, ולא כל היתרונות. היתרונות של יכולת המסירה הפנומנלית, הקליעה הטובה, ניהול המשחק, ההגנה, השקט שהורפורד מביא לכל קבוצה שבה הוא משחק. אני סקפטי, אבל הלוואי....
13.6 נק', 6.7 ריב', 4.2 אס', 1.3 חס', 36% מהשלוש).
10. ניקולה ווצ'ביץ' (אורלנדו)
נתן עונת שיא כשהוא נראה בקלות כמו אחד הסנטרים הטובים והוורסיטליים (לפחות בהתקפה) בליגה, ולכן קפץ בחזרה לרשימה העיקרית אחרי ששנה שעברה הוצאתי אותו משם. אבל האמת היא שאני לא משוכנע לגביו מכמה סיבות. כלומר, יכול להיות שהוא באמת השתפר, ויכול להיות שזה קליפורד שמוציא ממנו את המיטב, אבל גם יכול להיות שזה פשוט היה בגלל שזאת עונת חוזה, והוא יחזור לדשדש בעונה שאחר כך. אני לא בטוח בכך (לא זוכר הרבה אירופאים שנתנו בכוונה דווקא עונת חוזה גדולה ואז זלזלו) אבל זה בהחלט אפשרי. הסיבה השניה שאני קצת סקפטי לגביו היא כי אחרי עונה באמת גדולה והגעה מרשימה לפלייאוף, הא נתן פלייאוף מזעזע עם משחק אחד נורמלי בלבד מתוך חמישה מול ההגנה האימתנית של גאסול, איבקה וסיאקם בטורונטו. אז נכון, בכל זאת האלופים שבדרך, אבל הוא באמת היה נראה אבוד לגמרי בסדרה הזאת. ומסנטר שקולע 20 עם 12 ריבאונדים ואפילו מוסר בלי סוף משל היה ניקולה אחר לגמרי (יוקיץ'), זה פשוט נראה רע.
אז שנה שעברה הוא לקח את המושכות בחזרה מגורדון בתור השחקן המרכזי של הקבוצה, ואולי בגלל זה היא הגיעה לפלייאוף. השנה נראה אם ההובלה תהיה שלו כפי שהשיטה של קליפורד מתווה או של גורדון, והאם אורלנדו באמת תצליח שוב לעשות פלייאוף (כשההישג אשתקד בהחלט היה מרשים...) נראה. אבל כך או כך, כשהוא חד, הוא שחקן שאני מאד אוהב לראות.
20.8 נק', 12 ריב' (8 בליגה), 3.8 אס', 36% מהשלוש.
9. מרק גאסול (טורונטו, 13 בדירוג הקודם)
אלוף X 2. גם עם ספרד (לא ראיתי, שמעתי שהיה גדול) ובעיקר עם טורונטו (ראיתי, כולל במשחק 6 באורקל ז"ל ממרחק של כמה מטרים). עדיין סנטר הגנתי נפלא, עדיין סנטר מוסר אדיר, רק כבר לא צעיר כל כך, והאח הקטן (ואם מדברים על לפני עשור גם ה"קצת מפגר") של פאו הוא אולי אחד הסנטרים הכי אינטליגנטיים ששיחקו את המשחק, אבל אפעס. כמה שנים כבר עוד יש לו באמת? כמו איבקה שהוזכר כאן למעלה, גם גאסול איבד את האיש שלקח אליפות באמת עבור טורונטו והפך את כולם לנושאי כליו. גאסול הוא אחלה נושא כלים, קולע מכל מקום על המגרש, מנהל את המשחק היטב, מדרבן את החברים. יופי של נוכחות על המגרש ומחוצה לו, אבל קוואי הוא לא.
טורונטו עדיין חזקה. לאורי יהיה מה שהיה קונלי, איבקה יהיה מה שהיה רנדולף. סיאקם יהיה כוכב לא קטן. טורונטו היא קבוצה בוגרת ולכן אני מאמין שהיא תדבר חזק גם השנה. מדהים לחשוב על זה, אבל הקבוצה השברירית של דרוזן ולאורי במשך שנים, שינתה את הד.נ.א שלה ב 180 מעלות גם בגלל גאסול, ונדמה לי שהיא תמשיך ותראה את החוסן הזה גם בשנה הבאה. אבל בלי קוואי היא פשוט לא מוכשרת מספיק בשביל לשחזר. סיבוב שני? בוודאי, בטח עם גאסול יהיה גדול. יותר מזה? ספק. מה שבטוח הוא שבלי הבחור הזה – זה בטוח לא יקרה.
13.6 נק', 7.9 ריב', 4.4 אס', 36% מהשלוש
8. סטיבן אדמס (אוקלהומה, 11 בדירוג הקודם)
אני יודע שהדירוגים שלי קצת בעייתיים בגלל שלעיתים אני משקף בהם סיטואציה. אדמס נתן פחות או יותר בדיוק את אותן הסטטיסטיקות שהוא נתן בעונה הקודמת, ובאותה קבוצה בעייתית ועם זאת – אני נותן לו את הכבוד של קפיצה בשלוש מקומות בדירוג. כן, זה גם בגלל שחלק מהאחרים קצת מזדקנים (גאסול, הורפורד), אבל זה גם בגלל שאני מת לראות מה הוא שווה לצד פול. עכשיו שלא תבינו לא נכון – אם יש שחקן שלאורך השנים דווקא כן נהנה משילוב הפעולה עם ווסטברוק, זה אדמס, והיו בין השניים לא מעט אסיסטים נהדרים. אבל לראשונה נראה איך הוא משחק עם רכז אמיתי, והאם הגוף הגדול הזה יכול להיות כוח התקפי עוד יותר משמעותי בליגה.
יש לי תחושה עמומה שאם לסטיבן אדמס יש יותר להראות, אז זה יקרה השנה. תמיד דיברו עליו בתור שחקן הגנתי מצוין (גם ביציאה לגארדים), אבל בתור קצת נגר בהתקפה. תדמית שהוא הצליח לשנות מעט בשנתיים האחרונות. אבל מאד מעניין אותי לראות עד כמה הוא באמת לא נגר, ועד כמה הטאץ' שלו מתחת לסל (כי הוא כמעט אף פעם לא זורק מחצי מרחק או בטח מהשלוש) טוב. אוקלהומה יכולה להיות סליפר השנה. אז אמנם המערב התחזק ופול ג'ורג' עזב. אבל נדמה שאם כריס פול ייקח את התפקיד שלו ברצינות ולא יחשוב רק על איך לצאת מאוקלהומה, הקבוצה ובעיקר הקיווי יכולים רק להרוויח מזה.
13.9 נק', 9.5 ריב', 1.5 חט' (19 בליגה), 60% אפקטיבי.
7. דאנדרה אייטון (פניקס)
הרבה הימורים יש בדירוגים האלה שלי. כי תכל'ס, מאיפה לי לדעת איפה כל שחקן באמת יעמוד בסוף השנה (מישהו חשב שדוראנט ייפצע או שקאזינס יגמור את הקריירה?) אבל ההימור על אייטון הוא הימור שרבים לוקחים אז הנה גם אני. יש לו אתלטיות, יש לו גובה (למרות שלי הוא נראה נמוך מהרשום) ויש לו טווח מסוים. יש מצב שהוא בכל זאת יהיה יואינג, ויש מצב שזה יתחיל לקרות השנה.
כל מה שהוא עשה השנה זה להראות שפלופ הוא לא יהיה, ושיש בו פוטנציאל שחשבו שיהיה. אז כן, הוא עושה המון טעויות (30% מהזריקות הן מחצי מרחק, לעומת כמעט 0 מהשלוש), שלא לדבר על הגנה – מה שאמור להיות הטיקט של כל גבוה משמעותי שמגיע מהדראפט, ואצלו זה אפעס לא משהו. אבל האמת היא שלא זה ולא זה היו צריכים להיות משהו בשנה האחרונה, הוא לא היה צריך להראות מוצר מוגמר אלא מוצר בהתפתחות, ואת זה הוא הראה. הוא הראה יכולת מיקום טובה ועבודת רגליים לא רעה מתחת לסל. הוא הראה שהוא כן יודע לעשות ג'אמפ שוט (גם אם הוא בהחלט צריך להגדיל את הטווח), והוא הראה שהוא מספיק זריז ומהיר כדי שנחשוב שאמור להיות לו את מה שצריך להיות לו בשביל לשמור על גארדים. וגם שהוא מספיק גבוה וחזק כדי שנחשוב שאמור להיות לו את מה שצריך להיות לו בשביל לשמור על גבוהים. ואם אכן כל הפוטנציאל הזה יתחיל להתממש, זה יהיה נחמד מאד. כשלמען האמת העובדה שרוביו (שעזר מאד לקאט בזמנו) שם, בטח לא תזיק לאיש הגדול.
לבוקר ואייטון יש פוטנציאל מסוים להיות דואו עצום (כשרוביו מנווט). הם מאד צעירים וקשה מאד להניח שאפילו אם הם יהיו אדירים, הקבוצה תגיע לפלייאוף (כי היא לא), אבל במינימום היא צריכה להראות את מה שאייטון הראה לנו מצוין שנה שעברה – שיש לה פוטנציאל להיות יום אחד, גדולה.
16.3 נק', 10.3 ריב' (13 בליגה), 1.8 אס', 59% אפקטיבי (לשחקן שכאמור זורק לא מעט מחצי מרחק... יואינג קטן)
6. אנדרה דראמונד (דטרויט, 8 אשתקד)
אני לא באמת אוהב כשאנשים אומרים שהסנטר הקלאסי מת (למרות שגם אני חטאתי בזה). תסתכלו על הרשימה ותראו את קפלה, נורקיץ' ,וולצ'יונאס, אדמס, גובר מן הסתם יהיה בהמשך הרשימה, וכן גם דראמונד. כל השחקנים האלה לא באמת זורקים מטווחים שהם לא סנטריים, אבל כולם נותנים אימפקט של ממש לקבוצות שלהם. הסנטר של פעם לא מת, ודראמונד הוא הכי סנטר של פעם שיש. גדול, חזק, אתלטי, ומנצל כל שריר ושריר בשביל לקלוע מתחת לסל וכמובן לקחת ריבאונדים טוב יותר מאשר כל שחקן אחר בעשור האחרון בליגה. אז אמנם בשיטה של קייסי, יכולת המסירה שלו פחות באה לידי ביטוי (והכדור כמעט תמיד בידיים של בלייק) – אבל הוא כן שחקן שיודע להוציא כדור. בעיניי, דראמונד הוא שחקן שמשתפר, גם אם מעט מדי שנה. עוד מוב התקפי, עוד קצת מחויבות בהגנה. כל שנה הוא מביא עוד משהו קטן, שאולי לעולם לא יהפוך אותו לסטאר של ממש, אבל כן לסנטר טופ 10 לאורך שנים עבור בן ה 26 הזה שיש לו לפחות עוד 4 או 5 שנים לשפר דברים קטנים במשחק.
דטרויט אגב היא קבוצה משעממת נורא עם כדורסל שבלוני וחסר יצירתיות כיאה לקייסי, אבל גם קשוח יחסית ושיטתי (שוב כיאה לקייסי). דראמונד הוא חלק אינטגרלי מהשיטה, וזאת שיטה שכן אמורה להיות שווה פלייאוף במזרח, גם אם בקושי, גם השנה.
17.3 נק', 15.6 ריב' (1 בליגה), 1.7 חט' (8 בליגה), 1.7 חס' (8 בליגה), והוא אפילו קלע 5-38 שלשות השנה, שוין.
5. למרקוס אלדרידג' (ספרס, 3 בעונה הקודמת)
דבר אחד אני יכול לומר על סן אנטוניו בהקשר הזה דווקא – אולי הקבוצה תגיע לפלייאוף ואולי לא, אבל לזכותו של פופ – הקבוצה הזאת שונה מכל קבוצה אחרת בליגה. יהיו לה שני נגרים יחסיים אבל שומרים עצומים בגארד בדמותם של מורי וווייט, יש להם את רודי גיי, ספק שחקן שישי, ספק שחקן חמישייה שהמציא את עצמו מחדש כרול פלייר בקבוצה, ובעיקר יש להם את דרוזן ואת אלדרידג' – שני שחקני החצי מרחק האחרונים שעוד נותרו בליגה. שריד למשהו שהיה פעם ונעלם לחלוטין. אין קבוצות שזורקות כל כך מעט שלשות ומשחקות על הגנה חזקה, קשיחות וכדורסל של פעם. אבל זה מה שקורה שם, וככזה אלדרידג' הוא הכי כדורסל של פעם שיש.
אז כן, הוא שחקן של קצת מתחת לסל, והמון חצי מרחק. דיוק ויכולת וכמויות של ניסיון שגרמו לכך שסן אנטוניו נתנה סדרה נהדרת (וקצת אנדרייטד) מול דנבר בשנה האחרונה. אלדרידג' מעולם לא היה שחקן של קבוצות גדולות, לא הבלייזרס ולא הספרס הגיעו איתו להישגים של ממש, אבל בסופו של דבר ב-13 עונות, מי שהוא ללא ספק אחד הגבוהים הגדולים של העשור הגיע לתשעה פלייאופים, כולל שישה רצופים, ואיכשהו אני מאמין שפופ והוא יצליחו ליצור תמהיל מספיק מיוחד, שונה, ועם ניחוח של פעם, בשביל לעשות את זה גם השנה.
21.3 נק' (20 בליגה), 9.2 ריב', 2.4 אס', 1.3 חס', אחוז אפקטיבי של 52% שהוא אולי לא מאד מרשים, אבל הגבוה בקריירה עבור שחקן שזורק המון ממקומות שלא קולעים מהם ב 70%.
4. רודי גובר (יוטה, 10 אשתקד)
חטאתי, עוויתי, פשעתי. הגיע לו דירוג הרבה יותר גבוה בדיעבד שנה שעברה ונתקן את זה השנה. גובר הוא שחקן שתורם נצחונות לקבוצה שלו, חד וחלק.
מדברים הרבה על יציאה לגארדים, והאמת היא שגובר שזכה השנה, זו הפעם השניה ברציפות בתואר שחקן ההגנה של העונה, הוא מקרה מיוחד מאד. הוא לא מאד טוב בשמירה על גארדים (מן הסתם), אבל הוא מכסה כל כך הרבה שטח, גם מתחת לסל וגם ברדיוס של 2-3 מטרים משם, שזה כמעט ולא משנה. האיש משנה זריקות כמעט לבד, מפחיד כל גארד שמנסה לחדור וגם עושה בית ספר לסנטרים שמשחקים נגדו בדרך כלל. כשהשנה הוא גם נותן שפור התקפי, מפתח עוד איזה 2-3 מובים, ומוכיח שיש לו ידיים טובות לתפיסה של כדורים שמגיעים אליו. הוא גבוה יותר ובדרך כלל גם חזק יותר מכל מי שנמצא מולו, וזה מספיק בשביל איזה חצי הוק שוט בדרך כלל, שמהווה תרומה נכבדה ביותר להתקפה של יוטה.
אבל לא הכל מושלם. בפלייאוף הוא אמנם עצר יופי את קפלה, אבל למען האמת גם נעצר יופי על ידו ובמשחק האחד שבו יוטה ניצחה, גובר הסתפק ב – 4 נקודות. צריך גם להודות על האמת ולומר שבקרבות מול הסנטרים הגדולים האחרים של ימינו, הוא בדרך כלל יוצא כשידו על התחתונה. קאט אוכל אותו בלי מלח (33 נק', 10 ריב' מול גובר בינואר האחרון. 28 ו 16 ריב' באוקטובר הקודם), ג'וקיץ עשה מולו טריפל דאבלים, וגם אמביד נתן מולו משחק של 5 חסימות והיה עדיף בכל המפגשים הישירים. אבל כשגובר משחק מול הטיר השני של הסנטרים זה בהחלט נראה הרבה יותר טוב, ובעיקר הוא באמת מרכז ההגנה של קבוצה שהטיקט שלה הוא הגנתי. אישית, אני מעריך יותר שומרים בעמדות שהן לא עמדות הסנטר (קוואי, דני ודריימונד גרין) אבל בהחלט מבין ומקבל את הבחירה בו.
באופן כללי, יוטה של השנה היא פרויקט מעניין במיוחד. קונלי ובוגדנוביץ' יוסיפו המון קשיחות לקבוצה קשוחה גם כך. אינגלס ימשיך לנהל משחק לצידו של קונלי, ודונובן מיצ'ל ינסה להוכיח שהוא באמת דווין וויד הדור הבא (לא חושב שיצליח) אבל גובר ימשיך להיות מרכז ההגנה של קבוצה שרואה את עצמה, במידה מסוימת של צדק, כאחת המועמדות ( גם אם לא הבכירות) ללכת עד הסוף, ואולי...
15.9 נק', 12.9 ריב' (4 בליגה), 2 אס', 2.3 חס' (3 בליגה), 67% מהשדה שזה הכי טוב בליגה.
3. ניקולה יוקיץ' (דנבר, 4 בדירוג הקודם)
זה לא לגמרי הוגן מצידי לשים את יוקיץ' במקום השלישי ולא השני. נקרא לזה העדפה מתקנת. אני חולה על יוקיץ', מת על הסגנון שלו, חושב שהוא אחד מחמשת (או לפחות עשרת) המוסרים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. גאון כדורסל, כשבנוסף השנה הוא גם ניווט את אחת הקבוצות הכי מפתיעות – דנבר שהיתה בצמרת לאורך כל העונה ואף עברה סיבוב פלייאוף מרשים מול אלדרידג' שנמצא פה קצת אחריו. יוקיץ' עשה הכל השנה בשביל שאחשוב שהוא הסנטר השני בטיבו בעולם.
ובכל זאת, הפוטנציאל של זה שבמקום השני, והיכולות שלו בסופו של דבר, פשוט גבוהות יותר. אז נכון, יש מצב סביר מאד שבשנות השמונים כשבירד היה השחקן הטוב בעולם במשך חצי עשור, רבים דיברו על כך שהם לא מאמינים בו בגלל הלבנבניות הזאת, והאתלטיות הלא קיימת. יוקיץ' הוא בסופו של דבר גרסה קצת יותר גבוהה והרבה יותר סלבית של אותו בירד, ויש מצב (קטן אמנם) שכמו הפלח מאינדיאנה, גם הפלח מסרביה יוכיח את עצמו בתור אחד השחקנים הטובים בעולם במשך חצי עשור. נטו בזכות שכל (טוב, לא בדיוק, גם המון כוח. האיש שור).
אני חושב שחלק גדול מהתשובות האלה ייענו, אם גם השנה דנבר תעשה 1-4 במערב (ובטח אם מינסוטה לא תגיע לפלייאוף). בכלל, דנבר בנתה קבוצה מאד עמוקה עם כמה גארדים מפתיעים בטיבם (מוריס, ביזלי) ופחות מפתיעים אבל טובים (מארי, האריס). מילסאפ עדיין פה, ג'רמי גראנט הנהדר הובא, ואומרים שגם מייקל פורטר ג'וניור מראה ניצוצות כוכביות. יש מצב לא רע שדנבר תהיה ב 4-5 השנים הבאות, כמעט מה שגולדן סטייט היתה ב 4-5 השנים האחרונות. ואם זה יקרה, אז אולי אצלי כרגע יוקיץ' רק שלישי, אבל הוא בהחלט עוד יכול להיזכר בסוף הקריירה לצד הגדולים ביותר, לצד בירד.
20.1 נק', 10.8 ריב' (11 בליגה), 7.3 אס' (תשמעו, זה נתון מדהים, מה גם שכל אסיסט מלמיליאן, תשיעי בליגה), 1.4 חט'
2. קאט (מינסוטה, 5 בדירוג הקודם)
אני לא רואה את מינסוטה המון כי זאת קבוצה מגעילה, באופן כללי. אני מניח שראיתי אותם אולי 2-3 פעמים שנה שעברה שזה בהחלט פחות משאני רואה את הקבוצה הממוצעת. אבל כל פעם שאני כן רואה את מינסוטה, אני נדהם מכמה שקרל אנטוני טאונס מוכשר. באמת שיש לו הכל, וברמת הכשרון נטו, נדמה לי שהוא עולה אפילו על אמביד. אם בשנתיים או שלוש הראשונות שלו בליגה, הוא היה שחקן שמעדיף את הפנים לסל, ומנצל את האורך שלו בשביל לחדור (כמו שאמביד בחיים לא יכול אגב), והיתה לו קליעה סבירה, הרי שבשנה שנתיים האחרונות, הוא הפך את הקליעה מבחוץ מסבירה לפנומנלית, וגם פיתח מובים מתחת לסל, שרוב השחקנים (שהם לא אמביד) יכולים רק לחלום עליהם. התקפית הוא החבילה השלמה וקצת יותר מכך (מוסר סביר ובטח שלא חור שחור). אין משהו שאין לו.
אגיד זאת כך, הבחור כבר שנה שניה ברציפות קולע איזו שלשה וחצי למשחק ב 40% ומעלה. למעשה, הסיבה היחידה בגללה הוא לא במועדון ה 50-40-90 היא בגלל שחסרים לו איזה 4-5% מהעונשין. התקפית, אני חושב שהוא ברמה של הגדולים ביותר שאי פעם שיחקו את המשחק. הבעיות אבל הן שתיים, בהגנה הוא בינוני למדי (אני לא חושב שפחות מזה, אבל גם לא יותר מזה), ובעיקר – זה לא נראה כאילו כל הטוב הזה מוביל להישגים כשמינסוטה שלו עשתה רק סדרת פלייאוף אחת די בזיונית, שבה קאט בעצמו היה לא משהו בכלל מול קפלה של יוסטון
ואתם יודעים מה, גם השנה זה לא יקרה. יש פה כבר ת'רד שלם על רוסאס וכל מה שאני יכול לומר נאמר כבר. אבל עם כל חיבתי לליימן הבאמת חביב, לקאלבר הרוקי ולשובו הצפוי של קובינגטון, הקבוצה פשוט לא התחזקה מספיק כשכל מה שמסביב התחזק הרבה יותר. אבל קאט צריך להיות שם ולהגיע לעבודה כל יום, הוא צריך עדיין לשפר אספקטים (הגנתיים) במשחק. הוא לא הישגי, וכרגע בהחלט יש לו סימן שאלה גדול מאד על הגב (בניגוד ליוקיץ' אגב). ועדיין, אם אני צריך לבחור שחקן משום מקום לקבוצה שלי, ובהנחה שאסתטיקה זה לא מה שחשוב לי כרגע, נדמה לי שאני בוחר את קאט מילימטר לפני יוקיץ'
24.4 נק' (13 בליגה), 12.4 ריב' (7 בליגה), 3.4 אס', 1.6 חס' (9 בליגה), 1.8 שלשות ב 40%, ו 57% אפקטיבי.
1. ג'ואל אמביד (פילדלפיה, התקדם מהמקום השני אשתקד)
נדמה לי שהקמרוני הענק הוכיח את עצמו בתור הסנטר הטוב בעולם, ללא עוררין השנה. ונדמה לי שגם אם מי שהוביל את הדירוג אשתקד (חדגבה), היה עדיין סנטר, אמביד עדיין היה במקום הראשון בדירוג הזה. והמדהים הוא שזה קורה למרות שלדעתי ברט בראון לא משחק איתו נכון בכלל. זה מטריף אותי למה האיש הזה אף פעם לא מקבל פיקנרולים, ותמיד תמיד תמיד מקבל את הכדור לבידוד איפשהו באיזור ה ELBOW. אני לא מבין את הכדורסל הזה של בראון, אבל התקפית זה עדיין יעיל יותר מאשר רוב המהלכים האחרים בכדורסל של ימינו. כי אמביד מצליח לחפור את דרכו מתחת לסל, יותר פעמים משהוא לא מצליח, ויש לו מספיק ראיית משחק כדי שכשהוא ייתקע הוא יצליח להוציא כדור למשהו טוב (בעיניי בכלל, הקבוצה צריכה יותר קלעים, משהו בסגנון שהיה לה לפני שנתיים עם רדיק, סאריץ' ועוד כל מיני לבנים ששכחתי מי היו).
כרגע בכל מקרה, אמביד הוא שחקן הפוסט הטוב בעולם (אבל לא ברמה של אולג'ואן,... מצד שני, מי כן), איום שלשות סביר (אבל רחוק מלהיות גדול) ושחקן שיכול וצריך להיות מרכז הכובד של ההתקפה.
אבל הגדולה האמיתית שלו היא בהגנה, הוא נמצא בכל מקום. ATT כבר הביא לא מעט פעמים את הסטטיסטיקות ההגנתיות של הקבוצה איתו ובלעדיו.
אני מאד רוצה שפילדלפיה תצליח. אני אוהב את האיש הגדול הזה, מחבב את האריס, מחבב את סימונס, מחבב את הורפורד וזוכר בערגה ימים בהם פילדלפיה היתה כוח של ממש במזרח. הבעיה היא שתיים – ברט בראון הוא מוטיבטור טוב ולכן מאמן נפלא לצעירים חסרי מושג (ע"ע פילי עד לפני שלוש שנים), ומאמן רע לקבוצה עם יומרות שמובלת על ידי סנטר. הבעיה השניה היא שזאת באמת קבוצה כבדה, הורפורד, האריס, סימונס ואמביד ביחד זה רכבת משא, לא קבוצת כדורסל. איכשהו הם יצטרכו לאזן את זה, ואולי אפילו להביא כמה קלעים קלילים במקום הורפורד או האריס הכבדים. כך או כך, אליפות היא לא מילה גסה, ובעיקר – גמר פלייאוף הוא ממש לא מילה גסה, ובהחלט מטרה ריאלית. אמביד יכול להיות הגבוה הראשון מאז דאנקן שבאמת מביא את הקבוצה שלו לאוויר גבעות.
27.5 נק' (4 בליגה), 13.6 ריב' (2 בליגה), 3.7 אס', 1.9 חס' (6 בליגה)
1+ בובאן וכל מילה מיותרת.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
)