סל ניוז

אני לא חושב שזה קשור לגזענות דווקא, אבל אם בא לך לטעון שאתה גזען, בי מיי גסט. אם כי לא חשדתי בך.

בגדול, מאנו נגע בעקיפין בחלק מהתיאוריה שלי. בנוגע לכוכבות כיום אל מול כוכבות פעם.

אציין ששיקאגו היא טופ 5 הגנות בליגה בחודשיים האחרונים. וכל מה שבויילאן עשה, עד רמות מגוחכות, זה להעביר את השחקנים שלו סדרות חינוך. זאק לווין הוא לא סופרסטאר והליגה לא עברה למצב חירום כשבוילאן החליט לעשות שני אימונים ביום אחרי הפסד. דאט ביאינג סייד, שיקאגו קבוצת התקפה גרועה בעיקר כי בוילאן מאמן התקפי גרוע.

(דיסקליימר - אני חושב שההצלחה ההגנתית של שיקאגו גם קצת מנופחת והם מובילים את הליגה באחוזי שדה של היריבה בזריקות חופשיות. כלומר, היריבות שלהם בחודשיים האחרונים פשוט מחטיאות בלי סיבה מאוד טובה. האינסטינקט שלי הוא עדיין לחשוב שהוא מאמן מיושן שחושב שהוא בתיכון בנברסקה, אבל ייתכן ואני מפספס משהו וההגנה הזו באמת תחזיק)

ואני מסכים מאוד לגבי המנוחות. לדעתי קוואי, עם כל הספקטרומיות החביבה שלו, התחיל את המהפכה הזו. אני חושב שכמו שבבייסבול הבינו שפיצ'רים לא יכולים לזרוק 150+ זריקות במשחק ולשחק על יומיים מנוחה, ככה גם בנבא מתחילים להבין שהכוכבים צריכים מנוחה. ושוב, זה לא נובע מעצלות או משגעון גדלות או מכך שהכוכבים עושים מה שהם רוצים. להיפך. אני חושב שעד שהגיע קוואי ופחות או יותר הכתיב בעצמו את הלו"ז מנוחות שהוא חושב שמתאים לו, שחקנים פשוט הרגו את עצמם על המגרש.

אני גם לא מכיר דאנקים בפיגור 40 הפרש ורצים לחגוג. אולי זה קורה פה ושם אצל שחקנים שלא רואים מגרש עד לפיגור 40, אבל דווקא בקטעים האלו בנבא יש קוד התנהגות מוגזם לדעתי. זה נחשב לא מכובד להשאיר את הכוכבים ביתרון/פיגור של 20+. זה נחשב לא ספורטיבי לזרוק לסל בהתקפה האחרונה ביתרון/פיגור גדול.

ואם צריך להצביע על בעיה אמיתית בנבא ואני באמת לא יודע מה הפתרון לזה, זה כל עניין הלוטרי והדראפט. מצד אחד חייבים לאפשר לקבוצות מסלול השתפרות. מצד שני בא הינקי יקירנו ראה את הפירצה הזו ופגע משמעותית בליגה. ברור שהוא לא הראשון והיו טאנקים לפניו, אבל הבעיה הזו היא הכי משמעותית בעיני וגורמת לעיקר המשחקים המשמימים בעונה הסדירה ואין לי מושג מה הפתרון לזה.

אני גם מסכים עם מה שמאנו אמר, שאולי אפילו ניסח יותר טוב ממני את מה שרציתי להגיד. ברור לי שסטרן לא אשם בהכל, אבל אם הוא זה שהפך את ה-nba למוצר כל כך מוצלח והתאים אותו באופן כל כך מושלם לרוח התקופה, אני רק אומר שיש לדבר הזה גם צד פחות חיובי, או ״דאון סייד״, כמו שאוהבים להגיד אצלכם. אני חושב, אגב, שבסוף הדברים שלך, יובל, התברר למה התגובות שלך היו כאלה היסטריות. אל דאגה, אף אחד לא אומר שמשחקי העונה הרגילה של סקרמנטו זה חרא לא מהנה לצפייה. סתם, אני כן קצת אומר את זה. אבל זה עדיין לא אומר שלא הייתי רוצה מאוד להיות שם במקומך.

אגב, כמה דברים שלא טענתי:

- גודוריץ׳ יותר טוב מהארדן.
- היורוליג עדיף על ה-nba.
- אני מעדיף לבנים עם משחק חכם ונכון על שחורים שעושים שכונה ושאר סטריאוטיפים גזעניים.
- סטרן ראוי להשרף בגהנום.
- אין בענפי ספורט אחרים כוכבים. ועוד כהנה וכהנה טענות שלא נאמרו על ידי ובכל זאת ניהלת מולן ויכוח סוער...

נו, העיקר שאתה מרוצה על אף שאין שורה אחת שכתבת שהייתה נכונה. דאנינג קרוגר לעולם לא יאכזב.

בינתיים הייתי השנה ב 3, שבוע הבא ברביעי
שנה שעברה, הייתי, נדמה לי ב 13 או 14

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא מבין למה שטרן מקבל את האשמה על בעיות שהדחליל המעצבן שהחליף אותו אחראי עליהן או לפחות על פתרונן.

אני מאוד מחבב את סילבר. היו לו התבטאויות מאוד משמעותיות (אמיצות, לא מתנצלות) בהקשר של בריאות הנפש.

דווקא נדמה לי שאפשר למצוא פתרון, גם אם לא מיידי - פשוט לתגמל קבוצות שמצליחות יותר משסוכנות הימורים מקובלת נותנת להם (כנראה cumulative אבל על בסיס שבועי, כדי להתגבר על פציעות). אפשר לבנות נוסחה שתגרום לקבוצה לרצות להיות תחרותית ולקבל בחירת דראפט. למשל באופן הכי פשטני ולא שבועי שיש. אם קבוצה אחת אמורה לסיים את העונה עם 20 נצחונות והשניה עם 30. הרי שאם הראשונה תנצח 25 בעוד השניה תנצח 31, הראשונה תתגומל יותר. אך אם הראשונה ניצחה 18 ואילו השניה ניצחה את ה 30, אז השניה תתגומל יותר).

בגדול, גם אציין שאני די מסכים עם אלו שהתווכחו איתך, ונראה לי ברור שהאינטרס של הקבוצות הוא להאדיר שחקנים מסוימים. ברור שרק כאלה עם נתוני פתיחה טובים בהרבה, וברור שזה לא מאה אחוז האדרה, אבל זה בהחלט בהחלט גם. וזה אינטרס מובהק והגיוני של כולם. למעשה, בלי זה, במדינה שמקדשת גם כך סטטיסטיקה, לא יודע איך יש הרבה עתיד לענף כלשהו.) הכדורסל עושה את זה מצוין.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

משהו אחד נשכח בכל הויכוח המלבב הזה. בכדורסל משחקים 5 שחקנים וזה הספורט שבו יש לשחקן בודד את האימפקט הכי גדול, למעשה אימפקט ששחקן בודד יכול להפוך קבוצת תחתית למועמדת לאליפות בעצמו. מן הסתם זה מגדיל את החשיבות של האינדיבדואל על פני הקבוצה ביחס לענפי ספורט אחרים.

אז כן, באן.בי.איי יש האדרת יתר של הכוכבים. אבל האם זה משהו שהורס את המשחק בעיני לא. למה באירופה זה פחות מורגש? בגלל רמת הכישרון. מעטים השחקנים באירופה שיכולים לשלוט במשחק כפי ששחקני אן.בי.איי יכולים. דראזן וניקי גאליס בזמנו היו בקליבר הזה. היום אולי אפשר לדבר על ננדו דה קולו. בנוסף כמובן שהכדורסל האירופאי, בניגוד לאמריקאי, הוא לא ביזנס, אז מן הסתם מכונת השיווק לא פועלת אותו דבר.

ולגבי התיאוריה שרק באן.בי.איי הכוכבים עושים מה שהם רוצים ואף אחד לא יכול לעשות להם סדרת חינוך? אז אף אחד לא עשה סדרת חינוך למייקל ויק והוא היה צריך. הייתי רוצה לראתו את המאמן שהיה מעלה תיאוריה שפייטון מנינג לא מסוגל לרוץ, אז בסופי משחקים הקבוצה מוגבלת וכדאי ללכת ברגעים אלו לקיו.בי. אתלטי או מנהל בבוסטון רד סוקס שהיה אוסר למני רמירז לעשות את מה שהוא לא עשה מאחורי המפלצת הירוקה. בכל ספורט אמריקאי יש כוכבים, בכל ספורט אמריקאי הכוכבים מכניסים את הכסף ובכל ספורט אמריקאי לכוכבים יש כוח. הכוח של הכוכבים באן.בי.איי, כפי שרשמתי, הוא גדול יותר, כי האימפקט שלהם הוא גדול יותר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני טענתי שאין האדרה של כוכבים?

הטענה של נביא בעירו הייתה שאין לזה שום מקבילה בשום מדינה ושום ענף בעולם.
הטענה השניה שלו הייתה שהארדן זורק 20 פעם לסל רק כי אחרת אף אחד לא יצפה במשחק (כלומר, שעדיף מבחינת כדורסל שיזרוק פחות).
הטענה השלישית שלו הייתה שלכל קבוצה יש שחקן אחד שהוא הזהות שלה והוא משחק איך שבא לו. ולשופטים אסור לשרוק נגדם.
הטענה הרביעית שלו הייתה שכל משחקי העונה הסדירה משוחקים באינטנסיביות של טרום-עונה.

אף אחת מהטענות הללו לא נכונה.

אל תהפוך את הדיון למשהו שהוא לא. הויכוח לא היה האם יש כוכבים בנבא ומשווקים אותם, אלא על הפוסט שנביא בעירו כתב וכל השגיאות בו.

נביא, אתה ממשיך לטעון שקראו לך גזען בדיון או שרמזו שאתה גזען, וזה לא לעניין, זו טקטיקת דיון מתמסכנת שלא מתאימה לך.

שנית, כשאמרתי שמאנו נגע בנקודה שהתכוונתי אליה לא התכוונתי שאני מסכים עם מאנו. התכוונתי שהוא הדגים את התיאוריה שלי, הלא עד הסוף אפויה ולא בטוח שעד הסוף נכונה. אבל בגדול זה ככה, להמון יש נטיה לתפוס מישהו שטוב מעל הממוצע במשהו כ"כוכב" או כ"ווינר". חלק מהכוכבים האלו גם תופסים עצמם ככה, חלק לא, וחלק באמת נמצאים בלבל אחר מכלל השדה שלהם. עד כאן לא חידשתי דבר. ועכשיו הדרישה מאותם כוכבים היא תמיד להיות 100% חפים מטעויות, ואם אחד מהם טועה, אז מיד הוא מוגדר כ"מישהו שחושב עצמו כוכב ומישהו שלא מבין את מקומו האמיתי כי כולם סביבו לא מתעמתים איתו על החולשות שלו" או כל פעם טייק אחר על הסנטימנט הזה (לפרטים, ביקורות מסוימות שמתחילות יותר ויותר לצוץ על יאניס, נניח), כשב]ועל הוא אמור היה להיות מוגדר כ"שחקן בסדר גמור למען האמת שלפעמים טועה ותרבות הכוכבות הזו היא לא שלו או של מעסיקיו, אלא שלנו כאוהדים יותר מכל"

מסכים עם יובל שהבעיה זה הדראפט, זה התחזק מאוד בשנים האחרונות בגלל הניצול של הינקי, וההבנה יותר טובה של הניהול של קבוצות אחרות שכדאי לבנות ולהיות בתחתית או ללכת קדימה השנה רואים את זה באופן מובהק יותר בתוצאות.

ועוד בעיה זה התוצאות בעונה הרגילה אכן לא חשובות זה ברור לקהל גם, זה לא אומר שהשחקנים לא מתאמצים כשמשחקים אבל יש יותר הבנה שזה לא משפיע ושקוואי נח בחכמה. כל עוד זה 82 משחקים שלא נותנים יתרון גדול אחר כך אז אין מה לעשות זה התחזק גם כן בשנים האחרונות בגלל העונה של גולדן ששברו את שיא עונה הרגילה ואז לא לקחו, ואז לקחו את דוראנט וגם הבינו שאין טעם להתאמץ יותר מדי בעונה והיו בהילוך שני כשהיה נראה שאין לאחרות סיכוי באמת.

הכוכבים שזורקים הרבה לא רואה בעיה בכלל ולא חושב שעושים משהו שלא לתועלת נצחון הקבוצה, ביורוליג יש הרבה פחות כוכבים כי כל כשרון הולך לנבא אז פחות רואים הבדלי כשרון כאלה, וגם יש פחות ריווח אז יותר קשה לשחק רק עליהם.
כשהכשרון ההתקפי הכי גדול שלך בקבוצה הוא הרכז אז לפעמים זה יהיה ווסטברוק ולווין לבד, ולא יהיה לגמרי ברור רמת היעילות של זה אבל זה מה שיש לך לשחק עליו.

אכן. אף אחת מהטענות לא נכונה (לפחות לא לחלוטין)
כל שאני אומר הוא שיש הבדל או פער מסוים בין אופטימיזציה של המשחק לבין אופטימיזציה של המותג, שההחלטה גם באה לידי ביטוי בהאדרה מסוימת של שחקנים, ושהכדורסל באמריקה מביא את שניהם לידי ביטוי מסוים

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

נראה לי שאני מבחינתי עברתי לשלב הסיכומים, ברשותכם:

שלוש מתוך ארבע הטענות שיובל סיכם כל כך יפה לא נכונות גם בעיניי, כי הן פשוט לא מה שטענתי וזה מתחיל להיות קצת מעייף.

לגבי ענייני הגזענות: ההערה כלפייך, ערן, היתה חצי בצחוק וחצי בגלל שבאמת חששתי שזה הדבר שאליו התכוונת כשדיברת על הטיות כאלה ואחרות. אמרת שלא לזה התכוונת, המשכנו הלאה. אחרי זה היתה עוד איזה הערה על איזה גודוריץ׳ ״לבן וגאון״ שאני כביכול מעדיף על הארדן ועוד איזה דיבור על ״דעות קדומות״ שיש לי ומכאן האזכור השני שלי לעניין. בכל מקרה, הכל טוב. לא הואשמתי בגזענות? עדיף ככה...

באופן כללי, המשפט האחרון של נורטון, זה: הוא מבחינתי כל מה שרציתי להגיד בטענה המקורית שלי, ואם חלק מהדוגמאות או הניסוחים היו קצת פחות חדים, התנצלותי הכנה.

ועוד ניטפוק אחרון: ציינתי פה כבדרך אגב, שיש בארה״ב ביקורת שמרנית על זה שכדורגל הוא משחק לא אמריקאי במהות שלו, בין היתר כי אין בו mvp והוא קבוצתי מדי. נאמר לי שאני ממציא ואפילו הובאה ״הוכחה״: מאמר הומוריסטי כלשהו עם ביקורת על כדורגל, שבו הטענה הזו לא הוזכרה. חשבתי שלהשאיר את ההוכחה הזו כמו שהיא זה מספיק מביך עבור מי שהביא אותה, אבל אז בכל זאת החלטתי לעשות גוגל כדי לשלול דמנציה והנה כמה ממצאים על קצה המזלג:

http://www.anncoulter.com/columns/2014-06-25.html - סעיף מספר 1...

https://www.politico.com/magazine/story ... can-107793

https://www.tandfonline.com/doi/abs/10. ... src=recsys

ובאמת שיש עוד המון.

אוקי...
1)

2)

3)

4)



למה אנשים לא יכולים לקחת את ההפסד ולהמשיך הלאה? לעולם לא אפסיק להיות מופתע מזה. גם מה כל כך נורא, כמו שהוא כתב הוא לא מבין בנבא. אני כן. אחרים שענו לו כן. אם הייתה לי דיעה על נס ציונה ומכבי אשדוד והיו פורטים לי למה היא לא נכונה, אולי הייתי חושב שהבעיה אצלי. הלוואי והיה לי את הבטחון העצמי שלו.

אני חושב שזה מאוד ניכר באופן שאתה כותב, שאתה לא בעניין של לנהל דיון, אלא בא כדי לנצח. זה כמובן לגיטימי, אבל מה שמצחיק הוא שבתור מישהו שכל מה שמעניין אותו זה שהיריב יודה בהכנעה בתבוסה, אתה לא מזהה הודאה כזו גם כשהיא נושכת אותך באף. מה אתה צריך יותר מזה שאני מסתפק במשפט הסיכום הצנוע של נורטון? אבל כשמנטפקים, אז מנטפקים...

אז יאללה, נתחיל:

1. זאת הטענה שדווקא זכרתי שכן טענתי. צריך לחדד, כי אולי זה אחד הדברים שהכי בלבלו אותך: זה שאני אומר ש״אין מקבילה״ לא אומר שאין שום דבר שמזכיר את זה, או שאין כוכבים במקומות אחרים, או שכוכבים לא מקבלים יחס מועדף משופטים וכו׳ וכו׳. הכוונה היא שתופעה כזו בדיוק (אגב, כולל הכינוי ״פרנצ׳ייז פלייר״ עצמו), היא ייחודית ל-nba.
2. אתה רציני? אתה לא שם לב להבדל בין שני המשפטים?
3. טעות שלי בניסוח. לא לכל קבוצה יש פרנצ׳ייז פלייר אחד. לרוב הקבוצות יש אחד. בשנים האחרונות יש תופעה של כמה וכמה קבוצות שמרכזות יותר כוכבים ויש גם כמה קבוצות שלא ברור אם יש להן בכלל פרנצ׳ייז פלייר. אתה רגוע?
4. אני בטוח שלא שמת לב למילים ״פחות או יותר״ כשציטטת אותי, והדגשת את המילה כל. זה לא מתאים לאופן ההוגן והלא דמגוגי בכלל שבו ניהלת את כל הדיון הזה.
5. אפשר להמשיך: לא אמרתי ש״אני לא מבין ב-nba״ (אני אחסוך לך, נודניק - כתבתי ש״אני לא עכבר nba יוצא דופן״). למעשה, נראה לי שאני בכלל כופר בזה שיש דבר כזה ״להבין ב-nba". אני משחק ורואה הרבה יותר מדי כדורסל מאז תחילת שנות ה-90, כולל כמה עשרות משחקי nba בכל עונה. אני באמת מתנצל אם זה לא מספיק ״הבנה״ כדי להגיד משהו על על הליגה.
6. אתה מכריז על הנצחון המפואר שלך אחרי שאספת כמה משפטים שכתבתי, ניסחת אותם מחדש באופן מוגזם ופסקני, והפרכת אותם בגבורה. מעבר לעובדה שזו התנהגות די מעצבנת ושכמובן שיכולתי לעשות לך אותו דבר, אני באמת לא מבין מה כיף בזה. אני אומר בפעם האחרונה: כל מה שאני טוען זה שאם מייחסים לסטרן את ההפיכה של ה-nba למוצר סופר נוצץ, רווחי ומבדר, אז צריך לזקוף לחובתו גם חלק מהצדדים השליליים של התהליך הזה. יכול להיות שניסחתי כמה מהדוגמאות לצדדים השליליים האלה באופן יותר מדי פסקני, ואולי באמת בחרתי בכמה דוגמאות פחות מוצלחות, אבל במהות אני לא חוזר בי: יש קשר בין המיתוג המוצלח של הנבא לבין המעמד המוגזם שמקבל הפרנצ׳ייז פלייר. יש קשר בין מעמד הפרנצ׳ייז פלייר לאיכות הבעייתית בעיניי של הרבה מאוד ממשחקי העונה הרגילה. ויש גם קשר לאופן שבו שופטים שורקים לכוכבים בליגה.

יאללה, תשפיל אותי פעם אחרונה ולך לראות סקרמנטו נגד ניו אורלינס.

ניסיתי לתת הסבר חלופי לבעיות בעונה הסדירה. ניסיתי להעלות לדיון את המהפכה שקוואי מייצר כרגע שהיא מעניינת גם ברמת מעמד השחקן אל מול המכונה שסטרן יצר וגם על כמה שקוואי הוא אנלייקלי הירו לזה. ניסיתי להעלות לדיון את המקרה של שיקאגו ומאמן שכן בא להעביר סדרות חינוך. ניסיתי להעלות דיון על בעיות הדראפט.

אינני חושב שהנבא מעניין אותך, אלא שרצית להכניס קטנה על זה שבנבא משחקים שכונה. אולי טעיתי וסתם ניסחת לא נכון וקצת התחפרת. אם תהיה מעוניין בדיון אני חושב שהעלתי מספיק נקודות שאפשר לפתח.

אם לא אשמח ללכת לסקרמנטו ניו אורלינס. אתה מוזמן.

שוב, אתה ממש אבל ממש טועה בנוגע לתפיסה שלך ש"פרנצ'ייז פלייר" זה משהו ייחודי ל-NBA. אתה גם לא נורא דיקת כשטענת זה מושג שייחודי רק ל-NBA, אם כבר. אין אף שחקן NBA שהגיע אי פעם למעמד ולחשיבות של QB בינוני ומעלה בקבוצה טובה, של מסי, רונאלדו או (הכנס כאן שוער גדול בשיאו בקבוצה טובה), אולי לא בעיני הקהל, אבל כן בעיני הקבוצות. לא סתם יובנטוס הביאו את רונאלדו ושינו שיטת משחק לגמרי עבורו, לא סתם החליפו מאמן כדי להביא אחד ש"מתאים יותר" (לשמחתי הם נכשלים בזה, אולי), לא סתם הדיבור סביב ארגנטינה זה "איך עוזרים למסי", לא סתם באיירן שמה את כל הביצים שלה בסל של נוייר בזמנו, לא סתם בריידי נחשב לגדול בכל הזמנים, ולסמל של הליגה במשך כמה עשורים, ולא סתם כל טוענת אחרת לכתר שאינה הפאטס חייבת היתה להציג סטאר משלה מול זה.
ספורט תחרותי בנוי על אינדיבידואלים גדולים מהחיים, ה-NBA לא המציא את זה ולא הגזים עם זה. לדעתי אתה מבלבל בין "הסגנון של הארדן אינו לרוחי" לבין "ה-NBA הוא תרבות כוכבים אמריקנית חלולה"

מסכים עם ערן ולכן אני כבר לא יודע באיזה צד אני נמצא, אבל אני דבק במה שכתבתי קודם

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

בלת"ק
אני חושב שה NBA היא איזשהו סמן ימני במעמד של הכוכבים. המעמד של השחקנים מול (חלק גדול מ)המאמנים יותר חזק מכל הענפים אחרים. אולי בכדורגל יש בשפיץ של הטופ שני כוכבים במעמד דומה לזה של הכוכבים הגדולים ב NBA שפרקטית מחליטים איפה ועם מי הם ישחקו. מסי ורונאלדו הם סוג של פאגאט בדיון כזה אבל הם באמת שני חריגים שבחריגים. אני לא מספיק מצוי בכדורגל אבל אני בספק אם השחקן החמישי הכי טוב בצ'מפיונז ליג (מי זה בכלל?) נמצא במעמד של קאווי או קרי ויכול לגרום למועדון שלו לעשות כל מה שירצה.

גם מבחינת האוהדים, זה לא שבפוטבול או כדורגל אין כוכבי על אבל אני לא מכיר תופעה של "אוהדי/שונאי שחקנים" ברמה של לברון או הארדן. נדמה לי שאפילו בסלניוז יש גולשים שמצהירים על זה שהם אוהדים שחקנים ולא קבוצות.
לא מתיימר למחקר סטטיסטי מעמיק אבל נסיוני האנקדוטלי הפגיש אותי אנשים שעוקבים אחרי קאווי או לברון (או ווסטברוק ירחם המקום) באשר ילך ואפילו יותר מהם אוהדים של גולדן סטייט עד שקרי יפרוש. לעומת זאת אני לא מכיר אוהד ניינרס אחד שהעביר את האהדה שלו כשהאדמו"ר ג'ו ממונטנה עבר לקנזס ומונטנה היה וואחד כוכב.

אני לא מתיימר לדעת מה הסיבות למצב הזה, חלקית זה אולי בגלל תרבות הספורט השונה, לא יודע, אבל בטוח שחלק גדול זה בגלל תקרות השכר שלא מאפשר למועדונים לתת לכוכבים הצעות שהן טובות משמעותית מהמתחרים, מה שמשאיר יותר מרחב החלטה לכוכב עצמו.

לדעתי, בכדורגל מסי ורונאלדו (אולי אמבפה גם בדרך להיות אחד כזה) הם בבחינת היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. איזה עוד קבוצות אתה מכיר שבונות את המותג שלהם סביב שחקן? ניתנו פה דוגמאות של בקהאם ולמפארד אבל אני חושב שהן דווקא דוגמאות שמחזקות את הטענה שלי. גם הדוגמה של נוייר לגמרי לא קשורה לדבר שעליו אני מדבר. יכול להיות, שוב - אני לא מומחה למיתוג ספורט ולא מבין גדול בהסטוריה של התהליכים האלה, שהכדורגל במידה רבה הלך בנתיב שבו ה-NBA הקדים אותו. כשאני נזכר בכדורגל האירופי של אמצע שנות ה-90, ברור שזה היה מותג הרבה פחות מרשים מליגת האלופות/פרמייר ליג של היום וגם מה-nba של אותה תקופה, ובהתאם (או בלי קשר): המעמד של כוכב הכדורגל היה הרבה פחות דומה למודל האמריקאי מאיך שהוא נראה היום. אני מודה שאחרי פוטבול אני לא עוקב בכלל ואין לי מושג מה הולך שם ולכן ניסוח יותר טוב לכל העניין של "יש מקבילה/אין מקבילה", יכול היה להיות "אני לא מכיר מקבילה". ואולי בכלל עדיף הניסוח של תומר שמדבר על "סמן ימני".

לגבי היחס האישי שלי לnba או להארדן - אני באמת לא חושב שזה העניין. אני נהנה מאוד כמעט מכל פלייאוף כבר יותר מ-20 שנה. משחקי ושחקני נבא אחראים לחלק גדול מאוד מרגעי הספורט שהכי ריגשו אותי בחיים. אין לי אפילו שום בעיה עם הארדן. אני כן חושב שיש בליגה הזו כמה בעיות אמיתיות ושהמיתוג של הכוכבים, העובדה שהייפ מוגזם סביב שחקן זה משהו ששווה לליגה הרבה כסף והמעמד שניתן לשחקנים האלה על המגרש בעקבות זאת, הם בהחלט אחת מהבעיות האלה.

מכל השיחה לא הבנתי מה שורש הבעיה בזה שזו ליגה של כוכבים?
אז נכון, נוסטלגיה, כולנו גדלנו על להיות אוהדי קבוצות וכו' וכו' אבל למה זה עדיף על לאהוד שחקן?
אני מאלו שתומר דיבר עליהם - אני עוקב אחרי לברון מהרגע שהגיע לליגה וכל קבוצה שהוא שיחק בה הייתי בעדה... שמחתי מהאליפות של מיאמי כמו ששמחתי מהאליפות של קליבלנד ואשמח לא פחות אם ייקח עם הלייקרס (ששנאתי אותם בתקופת קובי). אז? מה הפגיעה פה בדיוק?

אין לי בעיה עם הניסוח של תומר שזה "סמן ימני", אני פשוט מנסה להבין מה רע בזה.
וגם מה זה "גדול יותר מהקבוצה"? בסוף זה עניין של אינטרס... ברגע שאותו כוכב גדול יירד ברמה הקבוצה תבעט אותו תמורת בחירת סיבוב שני וילד עם פוטנציאל (תשאלו את אייזיה תומאס מה דעתו על הטרייד מבוסטון או שתשאלו את אולדיפו איך OKC הודיעו לו שהוא עובר). יש עדיין מקרים כמו נוביציקי וקובי אבל אלו מקרי קצה.

ואם נמשיך באותו קו - למה לטעמך זה טוב שלבעלי הקבוצות יהיה את הכוח ולא לשחקנים? למה אין לך בעיה שכל קבוצה יכולה להעיף כל שחקן שבא לה ולא משנה אם הוא תחת חוזה או מה הרצונות שלו אבל זה נורא מפריע לך ששחקן לא מרוצה בקבוצה ורוצה לעבור?

אם אתה לא מכיר מה קורה בענפי ספורט אמריקאים אחרים, אז איך אתה מסוגל לכתוב משהו בפסקנות על ספורט אמריקאי ספציפי בהקשר לתרבות ספורט אמריקאית?
יכולת לכתוב שהאדרת הכוכבים באן.בי.איי קיימת במידה פחותה בהרבה באירופה והיה ניתן לדון על כך.

תומר - אני חושב שעניין אהדת השחקנים בכדורסל לעומת אהדת קבוצות בפוטבול קשור גם לחתך שונה של אוהדים. אוהדי פוטבול בישראל הם אוהדים שהרבה יותר מושקעים במשחק, הרבה יותר אוהדי הארדקור (ולכן גם הכמות היא קטנטנה בהשוואה לאנשים שמתעניינים באן.בי.איי). בדר"כ כשיש כזאת השקעה רגשית, אז אתה מתחבר לקבוצה, פחות לשחקן. ועדיין יש לי הרגשה שאוהדי סיאטל העכשוויים, פחות יתעניינו בה כשראסל ווילסון יעזוב. יש לי הרגשה גם שככל שבן אדם מתבגר, האהדה שלו עוברת פאזה. זה כבר לא אהדה שאינה תלויה בדבר, אלא יותר בהתאם לנסיבות ואז מתחילה תופעת האהדה לשחקנים.

אני יכול להעיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפוטבול בסוף שנות השמונים ועד היום אני בעד הברונקוס. לא אובססיבי, אבל כן רוצה שיצליחו. כמובן בגלל אלוויי (שוב אהדה באה כתוצאה מהשחקן. את ואנס ג'ונסון לדוגמא ממש לא הכרתי וגם לטום ג'קסון התוודעתי אח"כ כפרשן ESPN). אבל מאז העניין שלי בפוטבול המשיך, אבל בתקופת מנינג הייתי בעד הקולטס (ונראה לי שאם הקולטס והברונקוס היו מתמודדים אחת מול השניה בפלייאוף הייתי בעד מנינג כמובן ולא חשוב באיזה משתי הקבוצות הוא שיחק) והיום אני מסמפט את פילי (הקשר לסיקסרס), את הטקסנס (ג'יי ג'יי וואט) ואת הצ'יפס (אנדי ריד, שוב הקשר הפילדלפי).

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני מניח שאתה צודק ולו חלקית אבל מנסיוני האנקדוטלי, אני חושב שגם בארה"ב יש יותר "אוהדי שחקנים" ב NBA מאשר בפוטבול.

מסי, רונאלדו, אמבפה, ניימר. וזה בשליפה סופר זריזה של מישהו שלא רואה כדורגל כבר איזה 3 שנים בערך.
זידאני ופאבונים
המריבות של ריאל וברצלונה על שחקנים שהתחילו עוד בשנות הארבעים בטח (פלוס מינוס 30 שנים)
המיתוג של מילאן הגדולה סביב 3 שחקנים, המיתוג של יובה של הניינטיז סביב דל פיירו (שאפילו לא היה השחקן הכי טוב שם!)
שחקנים כמו ניימאר נניח אפילו זוכים לשיפוט שונה מאחרים, אפילו פאקינג קרלוס טבז יכול היה לצלול כאוות נפשו בלי חשש מצהובים, כי גם שם, שופטין ילכו עם הסטארים.

אין שום האדרת שחקן שקורית ב-NBA או הגדרת שחקנים כמעל הספורט שקורית ב-NBA שלא קרתה, קורית תקרה בכדורגל האירופי. ההבדל? 15 שחקנים בסגל על 28 קבוצות אל מול בערך פי טריליארד שחקנים וקבוצות בכדורגל האירופי.

אני אולי קצת מתקטנן, אבל נביא, מכיוון שזו היתה הנקודה המקורית שלך "דיוויד שטרן הוא אחראי על אבנורמליה ששמה שחקן פרנצ'ייז" אני חושב שבאמת באמת באמת כדאי לראות שלא, הוא לא. ולא, זה לא ייחודי ל-NBA.