סל ניוז

שנות ה-40?

אולי אפילו ה-30.

אז זה ציטוט של מישהו שכותב בניו יורק טיימס:

The N.B.A. long has marketed its star players, while the N.F.L. tends to focus on promoting teams and the game itself

את זה אומר אחד בשם מארק קיובן. אולי מישהו שממש מבין ב-nba יודע אם מדובר במישהו שיש לו מושג על מה הוא מדבר?

The NFL sells the NFL. The NBA sells its players. The NFL markets the NFL. The NBA markets its players, and players drive who we are in the NBA. You couldn't identify 90 percent of NFL players if they were standing right in front of you. That's a big part of their core problem. If you look at the social media following of NFL players, it's not that big ... So, that's an issue for NFL players, and I'm thinking it's by design from the NFL because that's what gives them more leverage. NFL players don't make nearly as much off the field, other than the quarterback and maybe one skill position player, maybe two per team, as NBA players do, because they just don't have the brand or visibility. That gives the NFL a lot more negotiating power, and I think that's something that the NFL should be helping their players with more."

וזה מתוך מאמר של עוד מישהו שמנסה להסביר את הנצחון השיווקי של ה-nba על ה-nfl:

The NBA also benefits from an embarrassment of riches in terms of star power and the league obviously does a way better job of letting their faces be seen and their off-court personas celebrated. Their outfits and sneakers are put under a microscope before games, everybody shares Steph Curry’s pregame rituals, fans respect LeBron James’s music choices when he debuts something on his social platforms, and petty social media spats between superstars are treated like reality TV. The NBA comes across as more human, more real, while the National Football League still has this archaic, conservative military-like way of doing things and it’s been slowly eating away at their brand over the years.

יש עוד המון ציטוטים דומים ואני לא אומר שאלה שהבאתי מוכיחים שכל מה שאמרתי נכון (יש אפילו חלקים שקצת סותרים את התיאוריה שלי. נניח, חלק ממה שקיובן אומר, מסביר דווקא את המעמד החזק של שחקני הדרג השני של ה-nba לעומת מקביליהם מהפוטבול ואומר שדווקא בגזרת כוכב הנבא לעומת הקווטרבאק ההבדל הוא פחות משמעותי) אבל זה כן מראה שלא המצאתי דברים מהראש שלי, גם בלי לדעת כלום על פוטבול, רחמנא ליצלן.

נראה לי שתקרת השכר גם תורמת לעניין של פרנצ'ייז פליירס בNBA. כשיש פחות אפשרות להצטברות של כישרון, זה יוצר תלות בכך שהשחקן שניים המובילים מסוגו את כל הקבוצה.

בטוח אנחנו יכולים לחשוב על מדדים אובייקטיבים לעניין הזה.

נניח - מכירות נעליים:
https://www.forbes.com/sites/kurtbadenh ... 5cac583d02

לא מצאתי כתבה מקבילה על כדורגל בשעת לילה מאוחרת זאת...
הכי קרוב היה זה:
https://www.sportyghost.com/top-10-bigg ... ent-deals/



ואני ממש לא מכיר פוטבול. ממש בכלל לא. אבל מה שאני כן יודע זה ש-QB זה תפקיד מאוד ייחודי בקבוצה והכוכבות הרבה פעמים מתנקזת לשם באופן מוגדר, ורוב השחקנים האחרים לא יכולים למלא את התפקיד הזה ואולי רובם אפילו לא יכולים להיות כוכבים בכלל אלא אם כן הם באמת יוצאי דופן פנומנליים (חושב על מרשון לינץ' שהיה כוכב כשעוד ראיתי קצת משחקים). בפוטבול יש תפקידים מאוד מאוד מוגדרים. ויש תפקידים של כוכבים ויש תפקידים של פועלים שחורים *בהגדרת התפקיד*. יש חלוקה היררכית מאוד ברורה בתחום הזה - אינהרנטית מעצם המבנה של קבוצה והמרכזיות של הQB.
בכדורסל זה לא המצב! למעשה, אחד מהדברים היפים בכדורסל, ואת זה כל אוהד כדורסל סביר יודע לדקלם (או ידע לדקלם בילדותו והספיק לשכוח) - בכדורסל אין חלוקת תפקידים כזאת. כולם עושים גם הגנה וגם התקפה, למשל. באופן עקרוני, כולם יכולים לעשות הכל, ועדיין שחקנים משחקים עם ידיים קשורות. לא סתם שחקנים - שחקני נבא! באמת הקרם דה לה קרם, הכי מוכשרים בעולם.
מצד שני - תוך כדי שאני כותב את זה, אני גם חושב שיש כאן מהפכה שבאמת קשורה לא רק לנושא של מעמד הכוכבים, אלא משהו שקשור לשינוי בסגנון המשחק. כאילו באמת מתכנסים לתוך מבנה שמזכיר קצת יותר קבוצת פוטבול בחלק מהקבוצות. עם שחקן-על אחד יוצר מוקף בשחקנים שיש להם תכלית התקפית עיקרית אחת מובהקת (פינישר גבוה מתחת לטבעת וקלעים שמחכים בחוץ נניח). ואולי השחקן שהכי מזוהה עם זה זה דווקא לא הארדן, אלא לברון. לברון שמהרגע הראשון בקריירה שלו הייתה תחושה שצריך להקיף אותו בקלעים וזהו, ולא זכה להיות מאומן על ידי מאמן אחד נורמלי (שהוא גם נתן לו לעבוד). לברון שבסך הכל הוא אולי השחקן עם הכשרון הכי מדהים שהיה בליגה הזאת ובסוף, בסוף, עומד כרגע על כולה 3 אליפויות. זה יפה, אבל הוא יכול היה לעשות יותר.

ובעצם אולי בכלל תפיסת הכוכבים והגיבורים האמריקאים זה מה שיצר את המשחק הזה של הפוטבול עם ה-QB הכריזמתי שכולם נושאים אליו עיניים, והכל מתארגן סביבו והוא המנווט הבלעדי והאחראי על מה שקורה שאפשר לשים את הכדור בידיים שלו וללכת לישון בשקט.

דעתי על זה בתור אוהד סקרמנטו של וובר והספרס של דאנקן-מאנו-פארקר היא שרק-לא-ביבי.

קיובן לא אומר את מה שאתה אמרת. וכפי שכתבת, הוא סותר את הנקודה העיקרית שלך...

עכשיו, אם אתה רוצה לשנות את הדיון להאם הגרסה האנביאייית לפרנצ'ייז פלייר יצאה מכלל שליטה או לא, זה דיון אחר, שניתן לנהל אותו ביחס ל-NBA. אם הטענה היא עדיין שמעמד הפרנצ'ייז פלייר ייחודי ל-NBA ואין לו אח ורע באף ענף ספורט אחר, אז אני ממליץ בחום להשתמש בדוג' שתומכות בטענה הזו ולא בטענה שלי, שכזכור חושב אחרת ממך בדיון הזה.

אני, אם זה עדיין לא ברור, פחות דוגל בדיון מסוג ״זו הטענה שלי וזו הטענה שלך ובוא נראה מיהו המנצח הגדול ומי שרלטן שסתם מזיין את המוח״. מלכתחילה הדגשתי שאני כותב את דעתי כחובב כדורסל ונבא ושאני לא מתיימר לטעון שכל מילה שלי היא אמת מוחלטת של מומחה בתחום. כפי שניתן לראות מהציטוטים שהבאתי, לפחות לרוח הדברים של חלק מהדברים שכתבתי, בהחלט שותפים גם אנשים שכן ניתן להגדיר כמומחים בתחום. על שאר הניסוחים הפסקניים שלי כבר מזמן וויתרתי בשמחה, אז נראה לי שאפשר להתקדם.

אה, אני לא מנסה לנצח בדיון, היות ואני כבר לא בן 6. ואני גם לא טענתי לרגע שאתה שרלטן שמזיין את המוח, אם כבר אנחנו על זה. אני די חושב אבל שלפני שמנהלים דיון על השפעות של תופעה ייחודית מסוימת צריך קודם לוודא אם היא אכן ייחודית.

משום מה שחקני אן.אף.אל לא ממש מחזיקים בחוזי נעליים. אולי בגלל שהציבור לא נועל נעליים שמתאימות לפוטבול. אבל פייטון מנינג למשל שנתיים אחרי שפרש הרוויח כ-30 מיליון דולר מפרסומות. זה בערך מה שקווין דוראנט עושה ונדמה לי שדוראנט הוא בטופ 5 של המרוויחים באן.בי.איי. כוכבי הפוטבול עושים הרבה מאד כסף מפרסומות. לא רחוק מכוכבי אן.בי.איי אם בכלל יש הבדל.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא התכוונתי ספציפית אלייך כשכתבתי על ההבדל בסגנונות הדיון. אין לי טענות סגנוניות כלפייך בכלל...

אתה צודק - כמובן שאם מדברים על השפעות של תופעה ייחודית כדאי להסכים קודם שמדובר בתופעה ייחודית. לגבי עצם שאלת היחודיות, כנראה שנמשיך לא להסכים. לגבי כדורגל וכדורסל אירופאי - לא השתכנעתי, לצערי. אני חושב שיש משהו שונה בקונספט של הכוכב האינדיבידואלי ובמרכזיות שלו למשחק, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב-nba. אם הניסוח הפסקני של "אין לזה מקבילה" הוא מה שהקפיץ, אני מוכן כמובן לחזור בי גם מזה ולהגיד שבעיניי המצב בנבא קיצוני, יותר מבכל ענף אחר שאני מכיר. לגבי הפוטבול, שכבר עייפתי מלהודות שאני לא רואה בכלל, הבאתי ציטוטים שמראים, לכל הפחות, שחלק מהדברים שאמרתי לגבי היחודיות של מעמד שחקני הנבא והחשיבות של הכוכב למיתוג הליגה, לא כל כך מנותקים מהמציאות כמו שנאמר לי פה. לגבי כל מה שמסביב (האם הסיפור הוא דווקא הפרנצ'ייז פלייר, האם יש רק אחד בכל קבוצה, באיזו מידה סטרן אחראי אישית על הפן הזה במיתוג של המוצר שלו, מה הממוצע המדוייק של שלשות לא לעניין שהארדן זורק במשחק, כמה בדיוק ממשחקי העונה הרגילה משוחקים באינטנסיביות מבאסת וכו' וכו' וכו'), כבר נסוגתי בשמחה.

הא הא!!!
ניצחתי בדיון!!!!
אני המלך!!!!!!!!!
ויש לי זין לא ממש קטן!

אני זוכר את הגודל רק במטושטש, אבל בכל מה שקשור למעמד הכוכב של הזין שלך, אין לו מקבילה בשום ענף ספורט אחר...

אוקיי, אני מרגיש שלא הובנתי. אולי כתבתי לא מספיק ברור. אולי תנסה לקרוא פעם נוספת... ושים לב שהלינק הראשון מדבר על כדורגל והפסקה שלאחר מכן מדברת על פוטבול.

ואגב ברור שגם נושא ה-QB הלבן והרכז הלבן קשורים בגזענות. וכאילו פעם היה ברור לכל שהלבן הוא המוח והשחור הוא הכוח. ופתאום זה לא כזה ברור, פתאום שחורים מובילים בעצמם את הכדור גם ומנהלים משחק. בעצם אולי ההיררכיה פתאום מטשטשת דווקא על המגרש כמראה של החברה ומתקיימת באופן שהוא יותר מבוסס כשרון. יש כאן עניין גזעני אחרי הכל.

בחיי שכבר הנחתי את השטות הזו מאחוריי, אבל אז קרה הדבר המוזר הבא:

https://www.haaretz.co.il/sport/mitbone ... -1.8378172

כמה דברים יש לי להגיד על זה:

1. כמו בציטוטים האחרים שהבאתי (ואף יותר מכך, אם מתחשבים בכך שמדובר בפאקינג אלון עידן), אני לא חושב שזה מוכיח במשהו את הטענות שלי, אלא רק מראה שאני לא היחיד שחושב ככה.

2. זה קצת מוגזם כמה שהטענות שלנו זהות, כולל צירוף המקרים הלא סביר בעליל כשהוא מביא כדוגמה דווקא את בחירת הזריקות של הארדן. בקיצור, אני חושש שהוא קורא בסלניוז.

3. במקום לרדת עליי ועל הסגנון שלי, אתם צריכים להגיד תודה שאני לא מתקרב להיות מעצבן כמו עידן. הבנאדם אשכרה כותב אחד לאחד מה שכתבתי ואני מוצא את עצמי אומר ״מה אתה מזיין את המוח״, רק בגלל הסגנון המעיק שלו...

לא אכנס לזה וגם אין לי כח להיזכר איך קוראים כתבות בהארץ בלי מנוי, אבל בשום שלב לא חשבתי שאתה היחיד שחושב ככה. זה ליין דיי סטנדרטי של צועקי עננים והם תמיד בוחרים בהארדן ועל כן הזלזול שלי.

ולראות שאני לא מבין עם יובל בהכל כאן. אם אני צריך לבחור בין דעתו לבין הכותרת המקושקשת של הארץ, ברור שאני קרוב יותר ליובל כאן

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

צועקי עננים?

אני מבין עכשיו את ההקשר אבל עדיין לא מבין את המשמעות
(מצטער על הניג'וס)

באסוסיאציות שלי בראש זה אנשים שמתלוננים על איך פעם היה יותר טוב. או בהקשר יותר מאוס, וריאציה על אוקי בומר.

אז לדעתך האייג'יזם של פעם היה הרבה יותר טוב ?

פעם גם ידעו להתלונן יותר טוב