Att כתב:
עמוס לב כתב:
הקאבס עשו המון טעויות, אבל ברגע שהם קיבלו את לברון, בניה איטית לא הייתה אופציה. הוא היה טוב מדי ובניגוד לאמביד, הוא לא ישב בצד 2 עונות.
אני לא מכוון בהכרח לבנייה איטית (למרות שיש בכך יתרון) אלא לבנייה טבעית, כלומר מבוססת גרעין שחקנים צעיר ומבטיח.
אם קליבלנד לא הייתה מביאה שחקנים מבוגרים, מנוסים וחלשים לצד לברון, היא הייתה מייצרת שני דברים:
א. ממקסמת את סיכויי הדראפט שלה.
(אתה כותב את בחירות הדראפט של הקבוצה ממש כאילו לבניית הסגל לא הייתה השפעה על כך)
ב. מייצרת מצב שבו ניתן להביא ליד לברון שני שחקני max (לברון הוא בהחלט מוקד משיכה לשחקנים) או למכור את הקאפ ספייס תמורת בחירות נוספות.
ג. פותחת אפשרות למצוא כמה יהלומים בדרך.
אני אגיד את זה אחרת - אם המטרה של קליבלנד הייתה למצוא כוכב צעיר
במקום להתחזק כמה שיותר מהר, לא משנה איך
אני מעריך שהם היו מוצאים אותו.
אני מצטער, אבל אתה כותב סיסמאות. קליבלנד ניסתה לבנות בסיס צעיר סביב לברון. בעונת הרוקי שלו היו סביבו קרלוס בוזר בעונה השניה והאחרונה של חוזה רוקי, ביג זי שלא היה כוכב, אבל בהחלט סנטר יעיל וטוב ועוד היה את דחואן ווגנר, בחירה מספר 6 בדראפט לפני לברון שלמעשה גמר בעונה הזאת את הקריירה שלו עם פציעה. בדרך קליבלנד עוד הצליחה להיפטר מריקי דיוויס הרעיל והשיגה חוזה נגמר תמורתו. נשמע התחלה לא רעה. הטעות הגדולה ביותר הייתה שהבעלים העיוור של קליבלנד סמך על המילה בעל פה של קרלוס בוזר ולא הפעיל את אופציית השחקן שהייתה לקליבלנד עליו. בוזר אמר תודה רבה ובמקום לחתום בקליבלנד הלך וחתם ביוטה, שהיה להם מקום יותר גדול תחת התקרה. בשנת 2004 למעשה הקאבס איבדו 2 שחקנים צעירים שהיו צריכים להיות חלק מהבניה - בוזר וואגנר. הקאבס הגיבו מהר ובמקום בוזר החתימו פאוור פורוורד צעיר על חוזה רוקי, את דרו גודן. בשביל להשיג את גודן וגם את אנדרסון וורז'או הקאבס נתנו את טוני באטי ו-2 בחירות סיבוב שני. נשמעת אחלה עסקה. עדיין הקאבס לא לקחו חוזים מיותרים וניסו להקיף את לברון בחבר'ה צעירים שהוא יגדל איתם. עד עכשיו בצד החיובי אפשר לציין את כך שהם נפטרו מריקי דיוויס. בצד השלילי חייבים לציין את התמימות במקרה של בוזר וכמובן בחירת הדראפט הרעה בלוק ג'קסון. פעם אחרונה שהיה לקאבס בחירת לוטרי.
הנה הגענו להחלטה גורלית. אבל קצת רקע. עונה שלישית של הקאבס. לברון ג'יימס הוא הדבר האמיתי. עם סגל חלש הקאבס ניצחו 42 ניצחונות. יש מקום מתחת לתקרה. אני חושב שזה בהחלט הזמן לנצל הזדמנויות, אם יש. לא ללכת בכל מקרה, אבל לא לפחד להשיג שחקן שישפר אותם. למרבה הצער הקאבס בחרו בלארי יוז. אבל יש הנחות. לארי יוז בדיוק סיים עונת קריירה לצד סקורר אדיר בדמותו של גילברט אריאנס. הוויזארדס הגיעו לסיבוב השני של הפלייאוף ויוז עצמו היה בן 27. אם זה מה שהוא עשה לצד גילברט, מה הוא יכול לעשות לצד לברון שהרבה יותר נוח לבריות מהיבאצ'י? בגדול קליבלנד השתפרו. 50 ניצחונות עם הסגל החדש. עונה אח"כ, אמנם היו פחות ניצחונות, אבל היה גמר אן.בי.איי. תוך 4 שנים הקאבס הגיעו לגמר האן.בי.איי. אתה יכול להגיד שהצוות המסייע לא היה כל כך מסייע והקאבס פספסו הזדמנויות. אבל שורה תחתונה הם הפכו לקונטנדרית. זה בערך מה שאתה רוצה להשיג, לא? בשנים אח"כ עם מו וויליאמס ואחרים הקאבס המשיכו להיות קונטנדרים.
בשורה תחתונה הקאבס לא הביאו שחקנים ותיקים, מנוסים חלשים לצד לברון בשנים הראשונות של הבניה, כן ניסו לבנות טבעית, פשוט לא עשו את זה טוב.
אמירה ראשונה על מיקסום סיכויי הדראפט זאת פשוט סיסמה. עם סגל חלש בשתי העונות הראשונות לברון והקאבס השיגו 35 ו-42 ניצחונות. זה לברון, קשה מאד להשיג פחות מכך. הקאבס לא היו מקבלים בחירת טופ 10.
גם האמירה על 2 שחקני מקס' נוספים לצד לברון היא אמירה תלושה מהמציאות. בתקופה ההיא היה קשה להשיג 2 שחקני מקס' אמיתיים (לארי יוז היה שחקן מקס' אם אני לא טועה, כמה זה עזר לקליבלנד?) ועוד כמובן היה צריך לחשוב על ההמשך של חוזה המקס' שיגיע ללברון. בתקופה ההיא גם לשחקנים היה הרבה פחות כוח. זה לא היום ששחקנים מכתיבים לאן הולכים.
הביקורת הגדולה שלי על ההתנהלות של הקאבס הגיעה אח"כ, אחרי שהם כבר הגיעו לגמר האן.בי.איי. אז החלו מהלכי הפאניקה על שמות גדולים ויכולת קטנה. וולי וורלד, בן וואלאס, אנטואן ג'יימסון, שאק.