סל ניוז

איכשהו תמיד אפשר לסמוך על הפורום הזה שגם כשכל העולם מדבר על הדוקו על עונת האליפות האחרונה של הבולס, דווקא כאן אף אחד לא יזכיר אותו.

אז ראיתי את שני הפרקים. האמת? די התרגשתי ואני ממש אבל ממש ממש לא בטוח שהתחושה הייתה או תהיה זהה אם יעשו סרט כזה על הווריורס או מיאמי או טורונטו עוד 20 שנה.
בעוד חלק מהפרטים ידועים ומוכרים, אחרים דווקא חידשו לי.

האיש שהכי חסר בראיונות לסרט הזה הוא אחד, ג'רי קראוס ז"ל. כן, השחקנים לא סבלו אותו והוא היה פקטור משמעותי לכך שהקבוצה פורקה באופן מוחלט בסוף העונה.
לאור מותו בטרם עת, אי אפשר לקבל את הצד שלו לסיפור.

בצל הסדרה, עולים שוב דיונים על ג'ורדן ומה היה קורה אם היה משחק היום.
כשרואים את הליגה של היום אני חושב שזה דווקא די ברור. הממשיכים של ג'ורדן, דוגמת קובי, וינס קרטר, פול פירס, מגריידי, לברון, וייד, דמאר דרוזן, קוואי לאונרד, פול ג'ורג' ושאר הסווינגמנים למיניהם, מי יותר ומי פחות, לא יכלו להגיע לאן שהם הגיעו בלי המורשת של מיייקל. רבות דובר על הבחירה מס' 3 בדראפט 1984. גם בדוקו הבולס עצמם מתייחסים לכך שהם מודעים לחסרון שיש בו בתור גארד, כשעד אז כל קבוצה אלופה החזיקה סנטר דומיננטי. ג'ורדן פתח את הסכר. האתלטיות הייחודית שהוא הביא לליגה גם הביאה לעלייה משמעותית ברף האתלטיות של הליגה כולה, הן התקפית והן הגנתית.
האם היה יכול לקלוע כיום 40-50 נק' למשחק? נראה לי מוגזם. המשחק גם עבר הרבה שינויים מאז, לרבות ההתמקדות בקליעה מבחוץ, Load Management, שינויי חוקים וכיו"ב, ככה שקשה להשוות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

צריך לעשות שניה הבדלה בין שני מקרים:
א. לקחת את ג'ורדן מתקופת השיא שלו, עם כל התכונות שלו כפי שהן היו אז ולשגר אותו במכונת זמן להיום.
ב. במקום להיוולד ב-63, ג'ורדן היה נולד ב-93 והיה גדל בעידן של היום עם אותן היכולות הפיזיות, הנחישות והאופי התחרותי שלו.

יש הבדל גדול בין המקרים. כי בעידן הקליעה של היום לא בטוח שאותו שחקן יכל היה להיות כה דומיננטי, לעומת אופציה ב' שאז ג'ורדן היה עושה התאמה לסגנון של היום וסביר להניח היה זורק הרבה יותר שלשות וקולע באחוזים טובים ומשתמש ב"מהלכי הארדן" שפעם (אני מניח) היו שורקים עליהם צעדים.

ראיתי את הפרק הראשון וגם אני התרגשתי קצת וזה מאוד מוצלח כמו שכולם אומרים.
לא עקבתי אז ממש אחרי הנבא והפתיע אותי הסיפור של פרוק הקבוצה ונשמע לי מאוד מוזר שחשבו לעשות זאת ועוד החליטו מראש שיעשו זאת בהכרח בשנה העוקבת, גם היום כשבניית קבוצה הרבה יותר פופלרית לא חושבים על לפרק בכח קבוצה שלוקחת אליפות ובטח לא כשיש לך את השחקן הכי טוב בנבא.

מעניין בהקשר של הדיונים על הבנייה, הציטוט של ג'ורדן שאמר באותה תקופה ש"אף אחד לא יודע כמה זמן בנייה תיקח אם שנתיים או חמש, והנה הקליבלנד בבנייה כבר 42 שנה". מגניב שהוא הביא את קליבלנד כדוגמא כש5 שנים אחרי יצא לברון (זה לא גורע מהטיעון שלו אלא סתם פרט מעניין). ומעניין הציטוט גם בהקשר של האסטרטגיה הכושלת של ג'ורדן בבוקטס שלא מאמין באופן קיצוני בבניית קבוצה.

לגבי שושלת מרגשת אחרת הוורירס היו יכולים להיות מאוד מרגשים אבל המהלך של דוראנט הרס את זה בעיני בראייה היסטורית, מה גם שלפני שהוא הגיע והם כן מאוד הלהיבו הם לא לקחו את האליפות כששברו את השיא נצחונות.

אופציה א' - היה יותר דומיננטי בעיני מאשר היה כששיחק. יש לו 33% משלוש לאורך הקריירה, פחות או יותר כמו לברון, השחקן הטוב בעולם בעשר שנים האחרונות. בנוסף, איזה הגנה יש היום לעומת אז?

אני חושב שהוא דיבר על השיקאגו קאבס מהבייסבול, בהקשר לבנייה מחדש, אבל אולי אני הבנתי לא נכון.

אה לא יודע כלום על בייסבול אז יש מצב.

אני חושב שאם חוקי ההגנה היום מייקל ג'ורדן היה סקורר יותר בלתי עציר מאשר בעבר. תנו לג'ורדן את הכדור כשהשומר שלו לא מסוגל להניח עליו יד ולהאט אותו, מה אתם חושבים שיקרה?
ולגבי יכולת קליעה משלוש? אין לי ספק שאם הוא היה משחק היום ומגיע למסקנה שזה מה שנדרש ממנו, הוא היה הופך את עצמו לאיום לגיטימי מהשלוש. כשהוא הגיע לליגה גם הזריקה שלו מחצי מרחק לא ממש הייתה קיימת. הוא הגדיל את טווח הזריקה שלו עם השנים. כשהוא חזר מהפרישה הראשונה הוא חזר עם כלי נשק של פייד אוויי מהמיד פוסט שהיה המהלך העיקרי שלו באותן שנים ולא החדירות הבלתי עצירות שהיו הלחם והחמאה שלו. כמובן שגם הייתה את הסדרה מול פורטלנד שם הוא קלע יופי מהשלוש.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אופציה א' -
נכון. הליגה גם השתנתה מאוד ב-10 שנים האחרונות. עדיין, אני מזכיר שבתחילת העשור האחרון היו שלושה שחקנים מאוד דומיננטיים בליגה. האחד קובי בראיינט. השני לברון ג'יימס. השלישי דויין וייד. אף אחד מהם לא היה קלעי שלשות מדופלם באותה נקודת זמן. וייד בקושי זרק שלשות. ובכל זאת הגיעו רחוק ושלטו בליגה.
אני חושב שהקושי היה דווקא בהיבט שחלק מהשחקנים בליגה היום הם עם סייז ואתלטיות שהיו עושים חיים מאוד קשים למייקל. לברון, דוראנט, קוואי, פול ג'ורג', יאניס, דריימונד גרין. אלו שחקנים עם סייז גדול יותר משל ג'ורדן, ידיים מאוד ארוכות ואתלטיות מרשימה. עם כל הכבוד לבריון ראסל, ג'רום קרסי או דטלף שרמפף, ג'ורדן לא התמודד בקריירה עם שומר כמו קוואי לאונרד.
מצד שני, כמו שכתבתי - ג'ורדן התווה את הדרך. לברון או קובי או דוראנט לא היו מי שהם היום בלי מייקל ג'ורדן.

אופציה ב' - אני פחות רואה את זה קורה. קליעה זה תחום שאפשר להשתפר בו עד לגבול מסוים. נכון, ברור שג'ורדן לא התמקד במיוחד בשלשות כי הוא יכל לנצח גם בלעדיהן, אבל להניח אחוזים "טובים"? קשה להגיד. עשיתי סינון/מיון של קלעי עונשין בטווח שג'ורדן קלע (80-85%) עם אחוזים לשלוש.
מה יצא? סה"כ 10 שחקנים בהיסטוריה בטווח הזה שקלעו מעל 40%. רובם קלעים טבעיים (ג'ייסון קפונו, קליי תומפסון, דל קארי, דני גרין, גלן רייס וכיו"ב).
מתוך 121 שחקנים כאלו (תחת סינון של מספר משחקים ומספר סלי שלוש), ג'ורדן ממוקם 113 מתוך 121. מקום אחד מעליו? קובי בראיינט. עוד אחד למעלה? שון מריון. עוד שניים למעלה? ג'ימי באטלר. חותם את הרשימה? אחד, ראסל ווסטברוק. מעליו נמצא MVP נוסף, דרק רוז. אולי בכל זאת אפשר להסתדר בליגה הזו גם בלי קליעה מבחוץ.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

מסכים עם שתי ההנחות. הכדורסל בשנות השיא של MJ היה קשוח יותר בסדרי גדול מהכדורסל היום, היו פיצוצים, היה משחק אגרסיבי, איפה זה ואיפה הארדן עושה פייקים ומקבל 20 זריקות עונשין למשחק. ואם יש שחקן בהסטוריה שאתה מניח שהיה משפר את היכולת הנדרשת למקסימום האפשרי, זה הוא.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

כמה הערות בעניין:
1. מי שגדל היום ומסתכל על סטטיסטיקה חושב שג'ורדן היה קלעי רע או די חלש. אבל למען האמת, שהאחוזים שלו היו בסדר גמור יחסית לתקופה ששיחק. סינון של כל השחקנים ששיחקו בשנים 1980-2000 וקלעו מעל 15 נק' בממוצע שם את ג'ורדן במקום 29, אחד מעל סקוטי פיפן. עוד אחריו - לטרל ספריוול, גרי פייטון, דומיניק ווילקינס, ג'רי סטקהאוס, קווין ג'ונסון, מג'יק ג'ונסון, קלייד דרקסלר, אייזיאה תומאס, ג'ורג' גרווין.

2. זה לא רק שהליגה הייתה מוכוונת פחות לקליעה משלוש. קו השלוש הגיע לליגת המכללות רק ב-1987, כ-7 שנים לאחר שהגיע לאן בי איי. זה אומר למעשה שכמעט כל שחקן שהגיע לליגה באותם זמנים לא שיחק בקולג' עם קו שלוש, כולל ג'ורדן.
באותם זמנים, לרבות בשנת 1992 עת קלע ג'ורדן 6 שלשות במחצית אחת בגמר מול פורטלנד, זריקה לשלוש הייתה מוצא אחרון של הקבוצה אם לא הגיעה לזריקה נוחה יותר קרוב לסל, והייתה אשכרה נחשבת כמו "זריקת התאבדות". הקבוצה שהפציצה הכי הרבה שלשות באותה עונה הייתה מילווקי - 4.5 קליעות על 12.3 זריקות שלוש ב-37%. אחוז הקליעה הממוצע של הליגה עמד על 33%. סטף קארי לבדו סיים את העונה שעברה עם 5.1 שלשות ב-11.7 זריקות ו-44%.
בחירת הזריקות גם הייתה הגיונית מאוד. ככל שאחוז הקליעה לשלוש היה נמוך יחסית, הייתה עדיפות גבוהה יותר לקליעות מיד ריינג', שנחשבות כיום בכדורסל לזריקות הכי פחות יעילות. משער גם שזו הייתה אחת הסיבות למה הגנה אזורית הייתה לא חוקית באותם זמנים, עד אזור שנת 2003 כמדומני.

3. איום לגיטימי = כמה באחוזים?

4. לגבי הכניסה שלו לליגה - אני לא בטוח כמה אתה צודק. דווקא נראה שהיו לו לא מעט סלים מחצי מרחק גם בעונות הראשונות. אולי אתה מדבר על העונה הראשונה.

5. בסדרה מול פורטלנד, מלבד משחק מס' 1, הוא קלע ב-33%.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

איפה אתם רואים את זה?

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

נטפליקס

סדרה מעולה... התחלתי לראות את הפרק הראשון בערך ב11 בלילה וחשבתי שאראה כמה דקות כי הילדה בטח תקום ב6 ככה.
בסוף סגרתי את הטלויזיה ב1 (והילדה קמה ב5 וחצי ) כי זה כל כך משך אותי להמשיך לראות.

מודה שהתאכזבתי, למרות שקשה שלא להתאכזב כשההייפ מבטיח שזו הסדרה שתעשה לך להרגיש בן 18 שוב, תעניק לך חיי נצח, תתן לך תחושה פיזית של 1,000 אורגזמות כפול 100 מנות הרואין, תגרום לך לבכות, לצחוק ותהפוך אותך לאדם טוב יותר ויפה הרבה יותר. הסיבה העיקרית - ג'ורדן הוא חתיכת דמות מבאסת ובעיקר מרואיין גרוע. הבנאדם לא אומר משפט מעניין גם אם החיים שלו תלויים בזה. my mentality at the time was about winning. אה, וואלה? ואתה גם מאמין שצריך לשחק חזק בהגנה ולקחת את זה וואן פוזשן אט א טיים? אני מאוד נהנה מקטעי הארכיון שלו משחק במשחקים שאף פעם לא ראיתי (נניח, תחילת עונת הרוקי שלו). יש משהו פשוט עוצר נשימה באיך שהוא זז. עוד בצד החיובי, פרק 2 הסתיים כשסוף סוף משהו מתחיל לקרות מבחינת ה"עלילה" וזה לא רק הכרות עם הדמויות המרכזיות.

התחושה שלי שדווקא מבחינת העלילה זה היה מצוין מההתחלה.
אני לא עקבתי אחרי שיקאגו בתקופה ההיא, התחלתי לאהוד כדורסל ב1996 ( בסל של גורדון על צ'יימברס אם לדייק) והחיבור הישיר שלי היה עם יוטה (אנדרדוג וזה) ככה שלא עקבתי מספיק אחרי שיקאגו ולא הכרתי את מאחורי הקלעים שם.
בגלל זה כל מה שקורה שם הוא חדש עבורי ודי מרתק... ג'רי קראוס ותסביכי הנחיתות שלו, פיפן עם משכורת מעליבה, הרצון לפרק את הקבוצה לפני העונה, הקצבת הזמן (הדי מוזרה) לפיל ג'קסון וכו' וכו.
אני חייב להגיד שאומנם הסדרה היא על מייקל בעיקרון אבל מי שמניע כמעט את כל הסיפור זה ג'רי קראוס... מעבר לבחירה בג'ורדן שנעשתה לפני תקופתו - כל המהלכים ( לטובה או לרעה) זה קראוס והוא זה שמניע את כל העלילה

יש בזה משהו. עדיין מעניין אבל. אולי היו צריכים לשלב שם כמה קטעים בסגנון ג'ו אזוטיק (מי שראה בנטפליקס יבין)

א. ההגנה היום הייתה הרבה יותר מקשה על ג'ורדן. אבל כרגיל, אוהדי כדורסל מבלבלים בין אלימות לבין הגנה.
ב. מה שאגב היה הופך את ג'ורדן לשחקן הגנה הרבה יותר טוב בחוקים של היום, והוא גם ככה היה מעולה בצד הזה של המגרש.
ג. כסקורר, אני מניח שהיה מוסיף את הקליעה לשלוש בצורה מספיק סבירה, אבל זה היה מתקזז עם העבודה שההגנות היום הרבה יותר טובות, אז אני לא רואה אותו כשחקן של 40-50 נק'. אני מניח שסקורר באיזור ה-28-32 נק', שזה המון היום. אבל... סעיף הבא.
ד. הוא היה נחשף אבל, בעידן האינטרנט, המידע, המצלמות בכל מקום, כדושבג מהגיהנום והיה צריך להתמודד עם המון ביקורת ולחץ איפה שאז הכל הושתק, וכשמבינים שזה בן אדם שנעלב שעשו עליו ממים, ניתן להניח שהוא היה מתעסק עם החרא הזה יותר מאשר עם כדורסל, אז אני מניח שלא היה שורד בליגה יותר מ-5 שנים.

ערן בא לך לפרט על א?

תוהה אם אנחנו רואים את אותו ענף....
נניח וההגנה טובה יותר (מניח שהתכוונת לחכמה) היום, בשורה התחתונה, בעבר היה יותר קשה לעשות סלים.

מניח שהוא מתכוון לכך שההגנה אז היתה אישית בלבד, באופן גולמי ופרימיטיבי למדי. אבל די ברור, כמו שאמר G, שהיום הרבה יותר קל לעשות נקודות. ג'ורדן היה מסתגל בלי בעיה להגנות חכמות יותר (היה חסר לו משהו בסעיף אינטיליגנציית כדורסל?), האם הארדן או סטף היו נראים כפי שהם נראים עם הפיצוצים של סוף האייטיז/תחילת הניינטיז?

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

גם מה שנדב, וגם העובדה שבאופן כללי היתה שם אתלטיות ירודה ביותר, והסופרסטארים שכן היו היו הרבה יותר אתלטים מכל דבר אחר שעמד מולם, בפערים שגדולים מהיום.

אתה מתכוון בסגנון הפער הענק שאיפשר לווילט ולראסל להוריד 20-24 רב' בממוצע לעונה לאור ההבדל הפיזי שלהם מהאחרים?

כן, כמובן ששם זה היה מופרך עד יותר כי הם שיחקו בעיקר נגד עמילי מכס לבנים

כמויות הריבאונדים בשנות ה60 נבעו גם כתוצאה מקצב משחק מהיר מאוד ואחוזי קליעה נמוכים מהשדה, בנוסף לחוקי גולטנדינג שונים מהיום (אפשר היה לעשות אופנסיב גולטנדינג - ווילט ניצל זאת לאיזה 10 נק' ו5 כ"ח למשחק).

בהתחשב בכך שהקאוולירס קיימים רק מ1970 (משמע 27 שנים בלבד לפני הקטע המדובר -אז אכן מדובר בקבוצת הבייסבול).

_________________
מה התועלת?