סל ניוז

לא אתן שילכלכו פה על אדי ג'ונס
(מסכים עם סעיפים 2-5. על סעיף 1 דנו פה כבר מספיק).

2. דריימונד אולי יותר מוכשר, אבל ריבאונדר הרבה הרבה הרבה פחות טוב ושומר פחות טוב. אנחנו מדברים פה על אחד מהשומרים הכי טובים בהיסטוריה שהרג את שאקיל מצד אחד ואת פיפן מצד שני. אז נכון דריימונד שומר מדהים, אבל לא היה מצליח לשמור שחקן כמו שאקיל.
4. גלן רייס, מיץ' ריצ'מונד, אולי עוד, לא עולה לי לראש. אגב, אדי ג'ונס שמר מעולה.
5. איך זה רלוונטי האם מותר או אסור להרביץ? בשורה התחתונה, כשלשחקן יש את היכולת לדחוף אותך עם יד אחת יותר קשה לך לקלוע וזה לא רלוונטי כמה ההגנות חכמות.
עוד פרט ששוכחים לגבי ההשוואה בין שנות ה-80/90 להיום, בעבר הרוטציות היו יותר קצרות והכוכבים שיחקו יותר, משמע השחקן הממוצע שהיום, כנראה, יותר טוב ממקבילו לפני 30 שנה, שיחק הרבה פחות.

לא הבנתי מה הפרט לגבי הדקות אמור להגיד מבחינתך.

עוד פרט קטן לגבי רודמן בהתקפה.
כן, הוא היה קולע מעט מאוד נקודות מהשדה.
אבל האימפקט של כל סל על הקהל הביתי, וכתוצאה מכך על שיקגו והיריבה, היה עצום.
אם זיכרוני אינו, כל סל מכוער שלו, מלווה בהנפת ידיים, היה מקפיץ את האולם ובהרבה מקרים מהווה נקודת מהפך או שבירה ברבעים האחרונים.

הכוכבים שיחקו יותר מול הכוכבים של היריבה כי הם פשוט שיחקו יותר דקות בממוצע.

1. אף פעם לא הבנתי למה ריצ'מונד הפך להול אוף פיימר. שחקן עם רקורד קריירה מפסיד, שיחק 23 משחקי פלייאוף, היה סקורר סבבה ולא יותר. כאילו, לא משהו שבראדלי ביל או דונובן מיצ'ל לא עשו עד כה, ואני לא חושב שמישהו מקטלג אותם כפוטנציאל הול אוף פיים בנקודת הזמן הנוכחית.

2. גלן רייס האמת יחסית דומה לריצ'מונד רק טיפה יותר גבוה וקלעי יותר מושחז. לא הוא ולא ריצ'מונד היוו אתגר כלשהו לג'ורדן.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

רייס היה יותר 3
היה גם קנדל גיל חלק מהשנים, אבל זו לא אותה רמה בכלל...וגם דראזן ודומארס כמובן

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ריצ'מונד HOF בצדק מוחלט לדעתי. אמנם שיחק רוב הקריירה בקבוצה מחורבנת (אפרופו הרקורד השלילי והפלייאוף), אבל נחשב בניינטיז לאחד משניים-שלושה הסקנדס הטובים בליגה, אולסטאר קבוע, שחקן בשתי נבחרות אולימפיות, היה רוקי השנה, כוכב במכללות, סקורר גדול ויעיל. לא היה אחד הווינרים הגדולים במשחק, אבל לגמרי חומר של HOF.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

בניינטיז אכן לא היו לג'ורדן יריבים של ממש בעמדת השוטינג גארד אבל היו שם כמה שחקנים לא רעים. מלבד אלו שהוזכרו גם רג'י מילר, ג'ף הורנאסק, לאטרל ספריוול, ריי אלן, הרסי הוקינס וכמובן הGOAT של הפוקסים רקס צ'פמן.
וריצ'מונד, מלבד היותו סקורר מצוין ושומר קשוח, היה חלק מהשלישיה האלמותית Run TMC בג"ס המלהיבה של תחילת הניינטיז.

זהו שלהיות אחד משניים-שלושה סקנדס הכי טובים בליגה באותה תקופה זה לא היה משהו עד כדי כך מדהים. לא רציתי להעלות את זה כ"כ כי ברור לי שיש הבדל בקצב המשחק, החוקים וכו', אבל סתם בשביל הספורט, בדקתי את רשימת הגארדים עם ממוצע הנקודות הכי גבוה בשנות האליפויות של מייקל - מ-1991 עד 1998.
ממוצע של כל העונות ביחד:
1. ג'ורדן - 30.3
2. ריצ'מונד - 23.4
3. אייברסון - 22.7
4. רג'י - 20.8
5. קלייד דה גלייד - 20.6
6. טים הארדוויי - 20.3
7. רג'י לואיס ז"ל - 20.1
8. ספריוול - 20.1
9 פני הארדוויי - 19.5
10. דיימון סטודמאייר - 18.9

ממוצע עונתי הכי גבוה:
מקומות 1-7 - ג'ורדן - מעל 26.9 נק' למשחק
מקום 8 - מייקל אדאמס - 26.5 נק' בעונת 90/91
מקום 9 - ריצ'מונד - 25.9 נק' בעונת 96/97
מקום 10 - ג'ימי ג'קסון - 25.7 נק' בעונת 94/95

ראיתי את האיש משחק. אחלה סקורר שבעולם. אבל גם בליגה של היום אני חושב שהוא היה גומר בקבוצה כמו שארלוט ולא בקבוצה עם מאזן חיובי. כאמור לא ראיתי ממנו משהו שלא ראיתי משחקנים כמו בראדלי ביל או דונובן מיצ'ל, שהם אולי אולסטארים, אבל לא ממש חומר של הול אוף פיים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

פרק 5 - הצגה...

זה לא הוגן קצת לשפוט את ריצמונד בהקשר הקבוצות שבו הוא שיחק בזמן שמהללים את זה שפעם שחקנים היו נשארים בקבוצות שלהם כמשהו חיובי.
ריצמונד הועבר בטרייד כשגולדן סטייט פירקו את ראן טי אם סי. הוא לא ביקש את זה ולא רצה את זה. נתקע בסקרמנטו העלובה לאורך כל שנות השיא שלו. אין לי מושג אם הוא הול אוף פיימר או לא, זה דיי שרירותי, אבל אני חושב ששופטים אותו יותר מדי לחומרה על הישגים קבוצתיים שלא בשליטתו.

Richmond recalls meeting with Golden State general manager Don Nelson

Richmond on The Habershow:

I walked in, and the first thing I said to him, I said, “I know you traded me. But don’t tell me you traded me to Sacramento Kings.” And he said, “I traded you to Sacramento Kings.” And I said, “Thank you. I really appreciate it.” And I turned around. And that was one of the worst days of my life, really.


Richmond:

It was unbelievable. I walk in, and the first thing I hear from one of the players, they go, “Welcome to hell.” And I’m like, “Aw, s—. Damn.” I’m like, “What? Oh my god.” So, I sit down. Now, I’m just sitting there. I have my clothes on and Spud Webb comes down sits right next to me.
Spud whispers to me and goes, “Man, I don’t wish this on nobody. But I’m glad you’re here with me.”

I called my agent, and I – a young player, I didn’t even know the rules. And I called him, and I said, “Is there any way I can retire?”
I said, “Can I just retire and come somewhere else?” He said, “Ah, it doesn’t work that way.” And I was like, “Damn.”


So, the next morning – I just bought my house, and I already decided I’m not moving. I’m just going to drive up every day. You know what I mean? I’m just going to drive up. I’m just going to commute. Whatever. Why not? So, I drive up, and we’re supposed to have practice at like 10:30. I get there by like 9, trying to figure out, get there a little early. Walk in the locker room. No one is there. Ten o’clock comes. No one there. 10:30 comes. No one there. I’m still there. I stay there until noon. Randy Brown walks in, and I said, “Hey, what time practice?” He said, “Aw man, we’ve got two days off.” I said, “Two days offs? We just f—ing lost by 61.” Two days off – oh my god. I said, “Oh my god. Aw, aw.”

That year, I decided I wasn’t going to comb my hair. I wasn’t going to do anything. I didn’t comb my hair for the whole year.

ראיון משעשע.

גדול!

פרקים 5-6 - האמת שאישית טיפה פחות התחברתי. אולי בגלל שלהבדיל מהפרקים על הפיסטונס או המיקוד האישי בפיפן ורודמן, כאן הם די דפדפו בקלות את האליפויות נגד פורטלנד ופיניקס, ויותר התמקדו בבעיות ההימורים של ג'ורדן וטיפה יותר הקרבות מול הניקס.
מה שכן, התחרותיות של ג'ורדן משתקפת באופן מאוד מובהק.
קובי, דרקסלר, דן מרלי, קוקוץ', בארקלי, סטארקס. כל אחד מבחינתו זה קרב אישי על החיים והמוות, והוא לא יוותר לאף אחד בשביל להוכיח שהוא מספר 1. כמו שהוא אמר - אין לי בעית הימורים, יש לי בעית תחרותיות.
הקטע על קוקוץ' ענק. מי שעשה בית ספר למכבי באירופה, קיבל שיעור אישי מג'ורדן ופיפן, שמבחינתם רק חיפשו להחזיר לג'רי קראוס.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הקטע על ריצ'מונד אכן קורע
מצד שני, הוא נשאר בסקרמנטו שבע עונות (למעשה יותר מהזמן ששיחק בגולדן סטייט) ודי כיכב בקבוצה חלשה למדי (מי היה הכוכב השני? אולדן פוליניס?).
נכון שלסקרמנטו היה מזל רע עם הפציעה של בובי הרלי אבל בלי קשר לזה, אני זוכר אותם כקבוצה שעננה אפורה של לוזריות הייתה תלויה מעליה (כמו הקליפרס והג'טס)

הנקודה היא שהיה יותר קשה לשחקנים לשלוט על הקריירה שלהם כמו שהם יכולים עכשיו. ואז גם כוכב כמו מיץ ריצ'מונד נתקע בקבוצה כמו סקרמנטו לאורך כל הפרים שלו מבלי שהם בכלל ניסו להשתפר. באופן אירוני, השיפור שלהם התחיל כשהוא סוף סוף השיג טרייד ועבר לוושינגטון בשביל אחד כרס וובר.

נכון, למיטב זכרוני בוושינגטון הוא די דעך סופית
אני זוכר אותו ככשרון גדול, באמת מעניין מה היה יוצא ממנו בקבוצה נורמלית.

לא רק כשרון גדול, גם סקורר מאד יעיל שקלע באחוזים גבוהים לאורך לא מעט שנים בקריירה, וגם זה קשה בקבוצה מחורבנת. ריצ'מונד קיבל את ההכרה שלו מאנשי המקצוע בכך שלמרות מחורבנותה המובנית של סקרמנטו, הוא היה אולסטאר קבוע רוב הניינטיז ושחקן ב2 נבחרות אולימפיות. הבינו שהוא שחקן גדול שנתקע בלימבו.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

וולט 'פעמיים בעונה, אני קולע 40 נקודות' ווליאמס ומאוחר יותר גם בריאן גרנט וקורליס ווליאמסון על תהילת קריירת המכללות

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני מציץ על הסטטיסטיקות של הגמרים לפי הסדרה הזו, המספרים שם פשוט מדהימים. כל כך שונים מהיום. אז שחקני החמישייה שיחקו כמעט כל המשחק... סתם לדוגמא, במשחק מספר 3 בגמר ב-93, אמנם אחרי 3 הארכות, אבל קווין ג'ונסון שיחק במשחק ההוא 62 דקות... במשחק מספר 1 , בלי הארכה, בארקלי שיחק 46 דקות מתוך ה-48, כנ"ל במשחק מספר 2 ובמספר 4 (כנל דן מארלי ומייקל ג'ורדן). היום המספרים לא מתקרבים לדבר הזה.

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

לוילט צ'מברליין הייתה עונה עם 48.53 דקות ממוצע למשחק בעונה הסדירה.

הדקות היחידות שהוא הפסיד היו באיזה 2 משחקים שהוא יצא ב-6 עבירות. ממוצע הדקות מעל 48 כי כמובן היו משחקים עם הארכה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מעניין. מכיוון אני פחות עוקב אחרי NBA אני פחות מכיר את סוגיית הדק' שירדו. באירופה זה מוכר לי לחלוטין, לא ידעתי שגם ב-NBA יש מגמה של ירידה כזו (לא יודע אם באותו שיעור, אבל מבין שיש).

דקות ומשחקים.
האמת שזו מגמה יחסית חדשה, בעיקר בעשור האחרון.
אייברסון למשל הגיע בשיא, בעשור הראשון של המילניום, קרוב ל-44 דקות למשחק בעונה הסדירה והיו לא מעט כוכבים על גבול ה-40 דקות למשחק (לרבות ג'ורדן).

העונה? מוביל הליגה בדקות למשחק זה דמיאן לילארד, קצת פחות מ-37 דקות למשחק. ממוצע דומה למובילים של השנתיים האחרונות.
קארי אגב נע למשל על 32-34 דקות למשחק ב-5 עונות האחרונות. גם דריימונד גרין וקליי תומפסון בכמות דקות יחסית דומה של סביבות 34 דקות משחק.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אתה סגור על זה שוילט יצא ב6 פאולים? למיטב ידיעתי וילט מעולם לא יצא ממשחק בגלל פאולים.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.