סל ניוז

חן חן.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

הניקס איבדו הרבה יותר מרק את יואינג בריצה המטורפת שלהם לגמר (שזאת לדעתי הריצת פליאוף הכי מרגשת שאני זוכר ואני אפילו לא אוהד ניקס)
בדרך הם איבדו את יואינג , קמבי , לארי ג'ונסון , ואולי גם עוד כמה שחקנים
איבדו והמשיכו לנצח.
\תצוגות של אלן יוסטון ולטרל ספריוול
וטונות של מלחמה אופי ונחישות

וגם איבדו את קטש עוד לפני שהעונה החלה.

פיפן בראיון מלפני חודש, אומר שכשהוא מסתכל אחורה הוא חושב שקובי היה יותר טוב מג'ורדן.
ובעיקר בגלל העובדה שהוא הגיע היישר מהתיכון ולא היה לו ממי ללמוד.
פיפן אגב גם קצת עצבני על איך שהוא יצא בסדרה. בפרק האחרון ג'ורדן אמר כמה משפטים שהוא לא אהב.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

או מפסידים לדנקן שהיה מתעלל בטוני קוקוץ.

מניח שעל דאנקן היה רודמן... לא שמישהו יכל לעצור לגמרי את דאנקן של אז אבל אני בהחלט רואה את רודמן מוציא את דאנקן בן ה-23 מהמשחק שלו ומפריע לו..

בכלל לשיקגו (בניגוד לניויורק שהגיע לאותו גמר אחרי כל הפציעות) היה קו קדמי מאד פיזי וקשוח (גם עם לונגלי) ובטח היה מצליח לצופף ולהפריע לתאומי המגדל. מצד שני הקו האחורי של אייברי ג'ונסון, שון אליוט ומריו אלי מול ג'ורדן ופיפן...

דאנקן הרוקי במשחק השלישי בקריירה קלע 19 וקטף 22 מול שיקגו הגדולה עדיין. במשחק השני בין הקבוצות הוא סיפק 14 ו 12

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אתה כנראה לא זוכר שלונגלי חתם בפיניקס על חוזה גדול יותר ורודמן נראה לא משהו ב98-99, בכל זאת בן 38. לא יודע כמה דקות יכול שחקן בן 38 לתת מול דנקן הצעיר.
אתה גם שוכח שג׳קסון סרב להשאר ולא יודע כמה מאמנים אחרים היו מסוגלים להסתדר עם רודמן שנעלם מתי שבא לו(וזה מה שקרה עם רמביס בלייקרס באותה עונה)

ההנחה כמובן שכולם היו נשארים כולל המאמן... לגבי רודמן מניח שאם בגיל 37 הוא הצליח להפריע עד כדי כך לקרל מלון הוא היה מפריע גם לא מעט גם לדאנקן. בטח יותר ממה שמריו אלי ושון אליוט היו מפריעים לג'ורדן..

בעיני מדובר באלופה הכי חלשה ב-30 שנים האחרונות.

אתה מדבר על הספארס של 99? אני דווקא חושב שהגרסא של 2003 הייתה גרועה יותר.
היה שם כמובן את דאנקן בשיאו, אבל השחקן השני בטיבו בסדרה של הספארס היה כנראה סטיבן ג'קסון. טוני פארקר החל את הסדרה טוב, אבל מתישהו באמצע הסדרה החלו לרעוד לו הביצים ובמשחק הקובע הוא אפילו חילק את הדקות עם ספידי קלקסטון. דיוויד רובינסון היה על אדים בניגוד ל-99 ששם כמובן הוא כבר לא היה אותו שחקן אחרי הפציעה, אבל עדיין שחקן תורם. אני חושב שמבחינת קשיחות והתעלות החבר'ה המסייעים של 99 עלו על אלו של 2003. יש לי גם השגות לגבי גרסת 2007, ששם דאנקן כבר היה אחרי השיא שלו. 31 דקות מעמדת הסנטר הלכו לצמד המופלא של אוברטו/פרנסיסקו אלסון. מייקל פינלי שהזדקן לא בחן. תרם 26 דקות והיה על תקן זה שפותח בחמישיה רק כדי שמאנו ייכנס ויעלה את הרמה. עוד היו שותפים לא אפקטיביים - רוברט הורי, ברנט בארי וז'אק ווהן. מה שכן היה להם זה את פארקר וג'ינובילי בשיא. לא ברור לי מי היה מנצח בין 3 הגרסאות הללו. ההרגשה שלי היא שהקבוצה של 99 הייתה יוצאת ראשונה, אח"כ 2007 ולבסוף 2003. אבל אלופת אלופות הספארס היא בעיני 2005. הפציעות כבר החלו להשפיע על רובוטימי (גליץ' קטן בתכנות, אבל עדיין גליץ') אבל לא כמו ב-2007 והוא היה מאד קרוב לשיא. מאנו ג'ינובילי בעונה שהוא עשה את הקפיצה קדימה ואפילו היה שחקן חמישיה, פארקר התגבר על רעד הביצים שאחז אותו בעונת הרוקי. ברוס בוואן פיתח את אומנות הלכלוך לשיא שלא ישוחזר ורוברט הורי עדיין היה רוברט הורי, כולל משחק מספר 5 המדהים שלו בגמר, בו הוא היה מאופס עד שניה לתום הרבע השלישי. אבל אז הוא נזכר שיש משחק, קלע שלשה שחתמה את הרבע וסיים את המשחק עם 21 נק', כולל 5 מתוך 7 הנק' של הספארס בהארכה, כולל כמובן כמובן את זה -
https://www.youtube.com/watch?v=GjPgAQQst7U (אוי ראשיד, אוי)
אבל גם הטעימה ההזויה הזאת ממעיין הנעורים של הורי בן ה-34 -
https://youtu.be/BZdik09RGJI?t=52

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ברור זה הרי עובד כך. אם בגיל X אתה טוב, אז בגיל X+1 אתה טוב. לכן שחקנים לעולם לא נגמרים.

אני חושב שהטעות של ראשיד היא ה-brain fart אולי הכי גדול בהיסטוריית הפלייאופס, יותר מהאיבוד של אייזאה בגמר המזרח מול בוסטון, יותר מהטעויות של פופ בסיום המשחק מול מיאמי (עם השלשה של אלן), יותר מכל מה שפורטלנד עשו בגמר המערב מול הלייקרס.
מי בא לעזור מפאקינג ביג שוט רוב בשניות האחרונות של משחק פלייאוף?!?

ג׳יי. אר סמית׳ לוקח בגדול, כמובן.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

נכון, שכחתי ממנו. בוא נסכים על תיקו.

שום תיקו, ג'יי אר לוקח בענק.

ולמרות שזה לא הפלייאופס ג'יי אר הוא גם הראנר-אפ של עצמו עם הכיף לג'ייסון טרי.

המממ... אם כבר אז כבר... איפה עומדת המכה של גרין במפשעה של לברון?

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לא בדיוק כך אבל אם בעונה X אתה מצוין , סביר שבעונה X+1 אתה לא תהיה גרוע ביותר.

לא גרוע. רק בן 38. אם מלון שם 25 מול הבולס. דנקן היה מסתדר.
גם רובינסון היה מתעלל בסימפקינס וביל וונינגטון

זה לא השאלה כמה מלון שם נגד שיקגו ורודמן.
השאלה היא האם הוא הצליח לשחק את המשחק שלו ולתרום לקבוצה שלו את התרומה הרגילה שלו.

ופה לדעתי התשובה היא לא.
רודמן לדעתי גרם לו להפוך את המשחק שלו ל1 על 1.
לרצות לנצח את רודמן.
זה לדעתי פגע בשחקנים שיכלו לתת יותר נגד שיקגו (נגיד הורנסק שבגדול קיבל כדורים רק מסטוקטון ולא גם מסטוקטון וגם ממלון)

לדעתי השטף של המשחק של יוטה נפגע בגלל המלחמה האישית של מלון ברודמן.

וכן , סביר שגם דאנקן לא היה משותק מול רודמן.
אבל דווקא בעונה ההיא , יכול להיות שאם היה לדאנקן שמירה חזקה כל כך , הוא פשוט לא היה מקבל כל כך הרבה כדורים ומשחק ההתקפה היה הולך יותר לכיוון דיויד רובינסון (שהיה בגדול שחקן לא מספיק טוב בשביל להוביל קבוצה לאליפות)
אם כבר סדרות צמודות , היו לס"א קבוצות טובות בהרבה שיכלו לתת פייט גדול בהרבה לשיקגו ההיא.
הבעיה היחידה של ס"א היא שבכל פעם שהם נתקלו בקבוצה גדולה באמת , הם מצאו את הדרך להפסיד
מיוסטון , דרך הליקרס ועד מיאמי
אני מאמין לכן ששיקגו היתה מנצחת גם את ס"א הגדולה ביותר (כשפארקר דאנקן וג'ינובילי היו בשיאם)

חמש אליפויות, כולל נצחונות על מיאמי והלייקרס...

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אתה כנראה לא מבין כמה מלון היה מסוכן וכמה התעלל בליגה וגם בבולס. בסדרה ב98 מולם, הוא שם 25 ב50 אחוז מהשדה.
הוא הצריך דאבל טים. הבעיה שלו, שהוא תלוי באחרים. ומה לעשות, הוא
שיחק עם כל מיני אדם קיפים(כן אדם קיף היה שחקן חמישיה בגמר הנבא) ושאר ירקות.
קל להוציא כדור מגבוה בפוסט ולעשות דאבל (לעומת הפיקנרול שלא היה ניצן לעצירה). ועם כל זה הוא עדיין הרג אותם.
דנקן היה מגיע לאותם מספרים והיה גורם לעוד בעיות כי הוא גבוה יותר ושומר יותר טוב. אגב דנקן חסין לכל השטויות של רודמן (בניגוד למלון). גרנט ושאק אמרו לא פעם שהם ניסו לעשות איתו טראש ודנקן היחיד שלא הזיז לו.
ואם משחק ההתקפה היה הולך לרובינסון, הוא היה חוגג על רוטצית הגבוהים העלובה של הבולס.
אני חושב שהבולס היו על אדים אחרונים ב98. זה הרגיש כך וגם צויין בסרט. לבוא עוד פעם לעוד עונה של 100 משחקים בגיל של השחקנים שלהם (כולם בסוף הקריירה או מעבר לשיא) זה פשוט לא קל.

אם אני זוכר נכון, התרומה הגדולה של רודמן הייתה שהבולז נתנו לו לשמור על מאלון רוב הזמן אחד על אחד ולא הביאו את השמירה הכפולה. הוא שם 25 נק', אבל הוא לא שם 35 נק'. בעונה הרגילה מאלון שם 27 נק'. בפלייאוף ללא הסדרה מול הבולז הוא שמר בערך על אותו ממוצע וכל זה כשהוא מקבל את הדאבל טים באופן קבוע. אז אם רודמן לבד עצר אותו על מספרים שקבוצות אחרות השיגו בשמירה כפולה (שוב, אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי ואכן רודמן שמר אותו באחד על אחד), אז הוא עשה עבודה עצומה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא היתה שמירה כפולה על מאלון, פיל ג'קסון לא האמין בזה.

תבדוק כיצד קלע ראסל את השלשה במשחק 6 41 שניות לסיום