Att כתב:
itay2 כתב:
אני לא מסכים עם ATT. הכרתי פעם שחקן פוקר מקצוען שאמר לי "שחקן פוקר טוב בוחר את השולחן שהוא יכול לנצח". אז הדראפט השנה נראה על פניו די חלש. וכפי שסבוניס ציין, הפרנצ'ייז פלייר נראים מאוד בעייתים. במצב כזה עדיף לקחת הימורים יותר "בטוחים" עם פחות אפסייד (שוב, כמו כל הדבר, אין וודאות של 100%). הייתי בוחר שחקנים כמו וויסמן או אובי טופין, שכנראה לא הולכים לקלוע 20 נקודות לערב, אבל הצפי שיהיו שחקנים משלימים איכותיים. גם כאלה קבוצה מנצחת צריכה. כישלון בבחירה גבוהה יש משמעות גדולה עבור עתיד של קבוצה. לא רק האפסייד של השחקנים. אני גם עושה אבחנה בין שחקן בטופX לשחקן משלים. רודי גובר ואל הורופורד בשיאו, הם שניהם שחקנים בטופ5 בעמדה שלהם. אבל שניהם שחקנים משלימים בסופו של דבר.
ספציפית, לא הייתי בוחר את אבדיה לקליבלנד כי לא ברור מה תהיה העמדה שלו, ולקאבס יש כבר עוסמן. כתבתי בהודעה קודמת יותר שאני מאוד אוהב את ואסל, והייתי בוחר בו בבחירה גבוהה.
* האבחנה של שחקנים משלימים היא לא רלוונטית בעיניי. רודי גובר מבחינתי הוא כוכב.
* זה לא משנה איך הדראפט נראה (חלש על פניו, לא חלש) כי אתה בכל מקרה בוחר שחקן אחד.
כמעט בכל הדראפטים, גם אלו שנחשבו ״חלשים״, היו כוכבים.
* אני חושב שללכת מראש על שחקן עם תקרה ברורה (לא מכיר את אובי טופין ו-וויסמן כדי לומר אם יש להם תקרה ברורה ומהי) זו בחירה רעה מאוד מצד קבוצה ללא כוכבים.
* גם התחשבות בעוסמן או בשחקנים שיש כבר לקליבלנד זו צורת חשיבה שגויה מאוד בעיניי.
אבל זו בדיוק הבעייה ATT -- שאתה חושב שתקרה היא איזה משהו שברור וניתן להערכה מדוייקת עוד לפני הדראפט. גובר שהזכרת הוא דוגמא טובה. מבחינתך הוא כוכב. כמה סקאוטים מקצועיים ניבאו לו תקרה כזו? לך אחורה לדוחות של מומחים שבילו ימים כלילות בניסיון להעריך פרוספקטים עתידיים. כולל לא מעטים שזו העבודה היחידה שלהם, שלא כמונו שכותבים כאן להנאתנו ויכולים להפריח איזה תיאוריות וטענות שבא לנו. איזה תקרה הם ניבאו לשחקנים כמו (רשימה חלקית מהזיכרון) פול מילסאפ, נוביצקי, רודמן, שון מריון, מארק גאסול, ג'ינובילי, טוני פארקר, סטף קרי, דריימונד גרין, סטיב נאש, ג'ון סטוקטון, קליי תומפסון, בוקר, קוואי, מידלטון, יוקיץ' ואחרים? או מהדראפטים האחרונים, סאבוניס, סיאקם, לברט, מיצ'ל, אדבאיו, קוזמה, ושג"א.
אני מניח שתסכים שמדובר כאן על רשימה של כוכבי נבא (לפחות בחלקה הגדול), רובם גם אולסטארים. אבל היה צריך המון דמיון כדי לנבא ששחקנים כמו רודמן, מריון, גאסול, גרין, נאש, סטוקטון, מידלטון, אדבאיו, סיאקם, או יוקיץ' יהפכו למי שהם או אפילו כדי לומר שיש להם תקרה של כוכבים. זה לא שהיו לכולם ברשימה הזו נתונים גופניים יוצאי דופן, עליונות אתלטית ברורה, או שהם הראו איזה יכולות סקורינג יוצאות דופן. אז מה הייתה "התקרה הברורה" של נאש כשיצא מהקולג'? ברור שאף אחד לא יכל לדמיין פעמיים MVP, אבל כמה האמינו שיוכל אי פעם להיות כוכב? מי שכן מראים עליונות בדברים הללו (אתלטיות, סקורינג) נבחרים כמעט תמיד בעשירייה הראשונה של הדראפט. ועדיין, המון מהם (יותר מחצי) נכשלים ולא הופכים לכוכבים מסיבות שונות.
אז מה התקרה הברורה של אבדיה (או טופין, או ווייסמן, או לאמלו)? בחיי שאני לא יודע. אתה יכול להישבע שאין מצב שאבדיה משפר עוד את הקליעה והשליטה בכדור והופך בסופו של דבר לקלעי נהדר, עם חדירה מצויינת ויכולת ליצור לעצמו ולאחרים? ואז, עם הגודל וראיית המשחק שלו, אולי מדובר על אולסטאר עתידי? סביר שיקרה? לא. אפשרי? בהחלט.