כן, זה עוד מוקדם. אבל דראפט 2018 מסתמן כמו משהו מיוחד. אבל כמה הוא באמת טוב? ואיך הוא ביחס לדראפטים גדולים מהעבר כמו אלו של 1984 (ג'ורדן), 1996, או 2003? ובכלל, איך שופטים חוזק של דראפט?
דרך אחת לשפוט היא סופר סטארים ושחקנים היסטוריים. ג'ורדן ואלג'ואן ב-84'. קובי, נאש, אייברסון וריי אלן ב-96'. ולברון, ווייד וכרמלו ב-2003. מסתמן של-2018 כבר יש שני סופרסטארים. לוקה, כבר ברור, גם יהיה שחקן היסטורי. יש סיכוי שגם טריי (לפחות התקפית).
אפשר גם לבחון דרך כמות כוכבים. למשל כמה אולסטארים (ורצוי כאלה של יותר מפעם אחת) הדראפט הוציא. מ-2018, עושה רושם שחוץ מלוקה וטריי, גם אייטון, שרגא, טריפל ג'יי וכנראה גם פורטר יגיעו לשם. יש סיכוי שאחד או שניים מהם גם יהיה סופר סטאר. ואולי יצטרפו אליהם כאולסטארים גם אחד או שניים אחרים עם שיפור משמעותי (סקסטון? באגלי?).
אבל בעיני לא פחות חשוב מכל אלו זה העומק, או לחלופין כמות הנפילות. דראפט 2012 הוציא 2-3 סופרסטארים ובסך הכל 6 אולסטארים נהדרים (דייויס, לילארד, ביל, דראמונד, גרין ומידלטון). אבל החמישייה הראשונה כוללת מלבד דייויס וביל גם את קיד-גלכריסט, ווייטרס ורובינסון (שכבר לא בליגה). יותר מזה, מכל השחקנים שנבחרו בחצי השני של הסיבוב הראשון, בין המקומות 16 ו-30 בדראפט הזה, רק אחד (!) עדיין בליגה.
ומה עם 2018? מעבר לשישה שהזכרתי למעלה, כבר ברור שלא מעט יהיו שחקנים טובים בליגה לשנים. בחירות סיבוב ראשון כמו באגלי (אם יצליח להישאר בריא), קרטר, סקסטון, שני הבריג'סים, טרוי בראון, די-ויצ'נזו, הרטר וארון הולידיי. וגם ג'יילן ברנסון, דבונטה גרהם, מיצ'ל רובינסון, גארי טרנט, ד'אנתוני מלטון ושייק מילטון, כולם בחירות סיבוב שני. לא מעט מהם כבר שחקני חמישייה ונתנו עונות בספרות כפולות או כמעט.
נפילות? הלוטרי נראה נפלא. אולי (ביחס למיקום) באגלי, במבה ונוקס, אבל עוד מוקדם לקבוע ובכל מקרה אלה כנראה לא באסטים ברמה של שחקני טופ-5 כמו בנדר, ג'וש ג'קסון, כריס דאן, או חזוניה בדראפטים קודמים (ולא נזכיר את דראפט 2013). מעבר לזה, אני מסתכל על 27 הבחירות הראשונות ולא יכול לראות שם אף אחד שבסבירות גבוהה ימצא את עצמו מחוץ לליגה בעוד שנתיים שלוש. אולי זאהיר סמית', אבל הוא עוד לא ממש קיבל הזדמנות בהתחשב בכישרון שלו. במחשבה שנייה, אפשר להגדיל את זה ל-40 הראשונים, שמתוכם אולי שניים שלושה לא יחזיקו מעמד בליגה. נדיר.
בקיצור, התחלתי מזה שזה עוד מוקדם. כרגע הדראפט של 1996 הוא בעיני עדיין חזק יותר, עם עומק טוב (למרות רק עד המקום ה-16, עם סיבוב שני חלש) ואגדות משחק כמו קובי, נאש, אייברסון, שפר, ריי אלן, וגם פג'ה סטויאקוביץ'. אבל בעוד עשור יש סיכוי ש-2018 ייראה לא פחות טוב ואולי גם יעבור אותו.
נערך לאחרונה על ידי סאבוניס בתאריך ו' אוגוסט 14, 2020 7:01 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.
|