sheky כתב:
ATT, אתה באמת לא חושב שיש מועדונים שיש שם תרבות/אימון בריאים יותר?
אתה לא חושב שזה שאף שחקן לא הצליח לצמוח בניקס מעבר לפורזינגס כבר 15 שנה בערך זה מראה משהו? אתה חושב שזה רק סקאוטינג שמועדונים כמו ממפיס, אינדיאנה, מיאמי ודאלאס (ויש עוד ) נראות טוב כמעט כל הזמן? אתה חושב שזה רק סקאוטינג שפיניקס, ניקס, סקרמנטו, מיניסוטה ( ויש עוד) גרועות בצורה די עקבית כבר 15 שנה?
ברור שלסקאוטינג ולהערכת שחקנים יש השפעה עצומה אבל לאופי של מועדון יש השפעה לא קטנה. לכמת את זה באופן רוחבי זה בעייתי כי כאמור לברון היה לברון בכל מקום אליו היה מגיע, גם דוראנט, קאווי ולוקה. זה הרבה יותר בולט בשחקנים שהם לא כוכבים.
רצית רשימה של אולסטארים מהשנים האחרונות שהצליחו הרבה יותר בקבוצה ב' מאשר בקבוצה א' (או להפך):
משתפרים : אולדיפו , אייזיה תומאס (בבוסטון), הארדן , אינגראם, מידלטון, לאורי, זאק רנדולף ( הפך משחקן רעיל לנכס)
( אם אתה רוצה עוד אני יכול לתת עוד).
אני אפילו אטען יותר מזה - סטף בחיים לא היה נהיה סטף עם מאמן שהוא לא סטיב קר. הזריקות שהוא מרים אלו זריקות שלא נכנסו בכזאת קלות בהתחלה ואלו זריקות שכל מאמן נורמאלי היה מעיף שחקן לספסל עליהם לסדרת חינוך. קר נתן לסטף את הבטחון וכשאלו התחיל להכנס כל הליגה הבינה שאלו זריקות ששחקנים מסוימים (יאנג, לילארד) יכולים לקחת.
אתה בעצמך רושם שחלק גדול מההצלחה של הקבוצה זה המאמן - אתה טוען שיש לו רק השפעה על הטקטיקה ואין שחקנים מסוימים שפורחים תחת מאמנים מסוימים?
חלק מהדוגמאות שהבאת בעייתיות לטיעון שלך. הניקס בקושי בחרו בדראפט ב15 שנה האחרונות, דווקא בתקופת אייזיאה היו להם כמה הצלחות כמו דייויד לי, וילסון צ'אנדלר, אפילו ריינאלדו בולקמן...
ודווקא ממפיס שציינת, סבלה מרצף בחירות לוטרי גרועות למדי בשנים שלקראת הפיכתה למועדון מנצח ויציב...אחרי שהצליחו עם קונלי בדראפט 2007, הגיעו מאיו, תאביט, חאבייר הנרי ואז רצף של בחירות בטווח שבין 17-28 של שחקנים שלא השאירו חותם בליגה, למעט גרייביס ואסקז. בשנים האחרונות שיחקו אותה עם JJJ ומוראנט (שהיה בחירה שנייה מובהקת) וקלארק, זה כן.
מהקבוצות שנראות רע לאורך זמן, אצל הניקס ידוע שחלק ניכר מכך באשמת הבעלים ג'יימס דולאן, גם פניקס בבעלות רוברט סארבר הבעייתי, כנ"ל גלן טיילור במינסוטה וכמובן, ויוק בסקרמנטו.
לגבי רשימות השחקנים שציינת: על דיפו כבר פירטתי בתגובה הקודמת. אייזיאה תומאס פרץ עוד במדי הקינגס, שזה לא דבר של מה בכך עבור רכז זעיר שנבחר 60 בדראפט. בבוסטון הוא הגיע לרמות אחרות מאותה סיבה שקראודר ובראדלי הגיעו לרמות האלה, ומיד נראו פחות טוב בקבוצות הבאות שלהם: האימון של איינג' והריווח + פליימייקינג של הורפורד מעמדת הסנטר. סיסטמה יעילה ומנצחת (ע"ע הספרס) זה לא שווה ערך לפיתוח. הארדן לא "התפתח" יותר ביוסטון ולא בטיח - הוא פשוט הפך מצלע שלישית ושחקן שישי לשחקן פרנצ'ייז (צעיר). אינגרם עבר מהצל של לברון, שנוכחותו אילצה אותו לשחק באופן מסוים מאוד שקשה לכישרון צעיר ליישם ברוב המקרים, לקבוצה שנתנה לו את המפתחות (ובעיקר לשחק 4, עד שזאיון החל לשחק וגרם לאינגרם להיראות קצת פחות סופרסטאר). מידלטון - באמת? שחקן שנבחר בסיבוב השני? אני אפילו לא זוכר כמה יצא לו לשחק במדי הפיסטונס...לאורי היה צריך לעבור דרך רצינית ורצופת מהמורות, זה נכון שממפיס פספסה אותו לגמרי, ביוסטון הוא כבר פרץ אבל הפריצה האמיתית הגיעה בטורונטו. אין פה קשר לפיתוח, אלא להזדמנויות. זי-בו התבגר וכנראה גם שהמעברים בין פורטלנד, הניקס, הקליפרס וממפיס בפרק זמן של שנתיים גרמו לו להבין שעליו להתאפס על עצמו.