סל ניוז

משעשע

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

ואם נניח שאנתוני אדוארדס יתפתח להיות דוויין ווייד - עדיין אתה חושב שעדיף להם להביא שחקן על-א באם אדבאיו? אני לא.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

נוביצקי עשה ב2011 מה שלברון לא הצליח לעשות מעולם...

אבל זו בדיוק הבעיה במימוש. שאקיל קיבל 21 מיליון לעונה בקליבלנד (חמישי בליגה מבחינת שכר), אני מניח שהם לא חשבו שהם שמים 21 מיליון על שחקן גמור אלא חשבו שהם מביאים שחקן טוב. זו הבעיה במימוש. הם גם החתימו עונה קודם את וואלה על 14.5 מ' (25 בליגה).
אלו חוזים מחורבנים לשחקנים הרבה אחרי השיא אבל זה כן מראה שהיה להם כסף והם ניסו לנצל אותו לחיזוק הקבוצה. פשוט הם עשו את זה מחורבן.
לא הבנתי את הפסקה האחרונה... זו בדיוק הבעיה במימוש. ניסו להביא כל מני שחקנים שהיו אמורים להיות אולסטארים (ג'יימסון, וואלס, שאק וכו'), פשוט הם בחרו תמיד שחקנים בצד היורד של הקריירה.
אין לי ויכוח שהקאבס היו מחורבנים אבל הסיבה זה לא שהם ניסו לנצח, אלא שהם עשו חרא החתמות.

( או שתסביר סופסוף למה אתה מתכוון בwin now, למרות שאני מניח שאתה בכוונה לא מגדיר)

זו אכן תהייה מצוינת
הרי לכאורה היה ניתן היה להגיד:
1. "ג'ימי באטלר הזה, לא מהשחקנים הטובים בליגה ממש, ולהתחייב עבורו בחוזה גדול עד גיל 34 זה טירוף".
2. "להביא את איגי לשנתיים?! למה זה טוב? הוא מוסיף ניצחונות בעונה הסדירה ולוקח דקות מהצעירים".
אולי טיפה הקצנתי (למרות שאיני חושב, וממילא איני זוכר את הדעות על המהלכים הללו בזמן אמת...), אבל זה רק מראה עד כמה הכל מורכב ואין דרך אחת פשוטה לבנות קבוצות. אם ההגעה של באטלר ואיגי הייתה מסתיימת בלחטוף סוויפ בסיבוב ראשון - אולי היינו כעת מלגלגים על מיאמי ומהלכיהם. אבל המציאות הוכיחה משהו אחר, ובגדול.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

שקי, ההודעה שלך היא בדיוק התשובה למה ש - Att אומר ואתה לא מבין.
במקרה של קליבלנד, זה פחות היה win now, אלא יותר גישה של נואשות. לברון לא מרוצה ממה שקורה בקבוצה, מה האופציות שלי? אין לי באמת אופציות טובת, אז אני אזרוק כסף על שמות גדולים עם תפוקה קיימת נמוכה ואקווה לטוב. אולי אני אצליח להראות ללברון שאני אקטיבי, שאני מביא כוכבים, אולי הוא מספיק טיפש בשביל לא להבין שהצעדים שאני עושה לא באמת מקדמים את הקבוצה ואולי בכלל כל הצעדים הללו היו מכוונים לקהל של הקאבס. אתה באמת חושב שהקאבס לא ידעו ששאק על אדים? אמנם הייתה לו עונה יחסית של רנסנס בפיניקס, אבל אני חושב שזה היה ברור שמדובר על לונג שוט. כנ"ל המחשבה להביא את אנטואן ג'יימסון נטול ההגנה לקליבלנד. כנ"ל ההבאה של בן וואלאס ווולי וורלד.
הקאבס באופן די עקבי בתקופת לברון הביאו שחקנים מבוגרים אחרי השיא בחוזים גדולים ומופרכים. אתה חושב שזה היה מקרי? אם לא, מה אתה חושב הייתה הסיבה? שדני פרי (או מי שניהל אז את הקאבס) קיבל קו"ח ללא ציון גיל השחקנים?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני מסכים עם כל מה שרשמת, הטקטיקה וניסיונות ההתחזקות של הקאבס היו גרועים.
בגלל זה ביקשתי מATT שיסביר מה זה win now. אם הכוונה היא בלנסות להביא שחקנים יקרים עם הסתברות הצלחה נמוכה אז בהגדרה זה מהלך עם הסתברות נמוכה להצליח.
הבעיה בקליבלנד לא היה שהם ניסו להתחזק אלא שהם התחזקו בחרא שחקנים.
אני אשאל אותך אותה שאלה - מה הייתה סיבה לדעתך שהם החתימו שחקנים גמורים? שהם החליטו להחתים בהרבה כסף שחקנים רעים או שפשוט הפרונט אופיס שם היה גרוע?
win now לפי הבנתי זה אומר לוותר על העתיד ( בחירות/תקרת שכר) כדי להרוויח כמה שיותר נצחונות עכשיו. הקאבס עשו את זה בצורה מזעזעת, ניו אורלינס בצורה גרועה (פחות גרועה מקליבלנד לדעתי) והלייקרס/מיאמי/דאלאס/גולדן סטייט עשו את זה פצצה.

אם כל הכוונה של ATT זה שלא כדאי להביא שחקנים במגמת ירידה ברורה בהרבה כסף אז נראה לי שזה די ברור לכולם (וגם די היה ברור בלייב שהקאבס עושים חרא החתמות). בגלל זה ביקשתי 10 פעמים שיסביר מה זה win now ומה זה נטולי אפסייד וכהרגלו הוא לא מסביר אלא זורק דוגמאות.

סליחה שאני נכנס לויכוח, אבל נראה לי שדי ברור מה זה "ווין נאו". אם אני מבין נכון את ההודעות של att, הבעיה המרכזית היא שהוא רואה בגישה הזו גישה בעייתית שמסכנת את העתיד על חשבון הצלחה מיידית. כשמדובר על מדיניות ציבורית זה אכן שלילי, אבל כשמדובר בקבוצה שרוצה למקסם סיכויים לאליפות קרובה (או אפילו הגעה לפלייאוף) זו בעיני הגישה הנכונה והראויה, על פני קבוצה שמעדיפה להמר שוב ושוב על העתיד המעורפל.

(וכן, אני יודע שזה ויכוח ישן ושהוא מייצג את העמדה הקוטבית לזו שלי)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

על סמך אתה חושב כך? לדעתי העונה האחרונה הוכיחה שהשילוב הזה עובד יופי, למעט בעיה אחת במידה והשמועות שטרנר רוצה טרייד אכן נכונות - שהתפקיד שלו בהתקפה הצטמצם וממוקד בזריקה משלוש. בכל אופן, השוויתי רק בין השימוש המקביל שניתן יהיה לעשות בטאונס-אוקונגוו בהגנה.

זו גם שאלה אם ראסל וטאונס היו מסתדרים עם מיטשל הגאנר. נכון שצריך גו-טו-גאי בפלייאוף, אני חושב שטאונס בהחלט כזה. ממש לא חייבים לשחק עליו רק בפוסט, הוא ביגמן קלעי ברמה של נוביצקי.

לגבי סיכויי התפתחות של כל אחד מהפרוספקטים, ברור. אבל צריך גם להעריך מה הרצפה שלהם. לדעתי לאוקונגוו יש רצפה גבוהה משל אדוארדס, אבל אין ספק שאם לוקחים פרוספקט כמוהו בבחירה ראשונה, אז כדאי מאוד שיתפתח לתקרה שלו. מצד שני, פרוספקט כמו אדוארדס יכול גם להרוס, לא רק לאכזב יחסית לציפיות מגובה הבחירה. מינסוטה בדיוק נפטרה מוויגינס שלקח זריקות מטאונס, קיבל החלטות גרועות, לא התאמץ מספיק בהגנה ולא ניצל את כישוריו האתלטיים בשביל להפוך לסטופר...והרבה מסימני השאלה סביב אדוארדס מעידים שהוא עשוי להיות בדיוק כזה.

שמעו, אני חייב להגיד כמישהו שפה ושם צופה בדיונים האלה מבחוץ ובלי להגיב, שזה חצי משעשע-חצי מתיש...אתם לוקחים ת'רדים שאמורים לעסוק בנושא מסוים, כמו הדראפט הקרוב והפרוספקטים שבו, מה כדאי לקבוצות מסוימות לעשות וכו', ומסיטים אותם להתנצחויות נוקדניות, עם כל מיני התעקשויות מושגיות כמו "תגדיר X" או שיח סטטיסטי מופרך סטייל "תוחלת הבחירה הממוצעת בטופ 10 של הלוטרי היא...". אני מבין שהעמדות של ATT מעוררות אנטגוניזם, גם אני לא מסכים עם הרבה מקביעותיו, שנחרצות מדי ולעתים אינן מדויקות - כמו זו שהדגשתי.

לא יודע אם לא עקבת אחר הליגה אז באותה אדיקות כמו שכיום, או שפשוט שכחת - אבל לברון היה מספיק גדול בשנתיים הראשונות שלו, עדיין ריי אלן ומייקל רד העדיפו להישאר בקבוצות שלהם. אולי זה היה העניין הכספי והביטחון הכלכלי (באותו קיץ עודכן הסכם השכר הקיבוצי, אורך החוזים המקסימלי קוצר בשנה, עדיין קבוצות-אם יכלו להציע לפרי אייג'נטס שלהם חוזים לשש שנים, לעומת חמש שנים משאר הקבוצות), אולי הרצון שלהם להישאר האלפא דוגס בקבוצותיהם. במקרה של רד, כנראה שזו היתה גם נאמנות לקבוצה שבחרה בו בסיבוב השני והעבירה לו את המושכות לאחר הטרייד על אלן. בשורה התחתונה, התופעה של התקבצות כוכבים לא ממש היתה קיימת אז, אלא אם מחשיבים את הבחירה של פייטון ומאלון להצטרף בדמדומי הקריירה שלהם ללייקרס של שאקובי...הביג ת'רי של הסלטיקס ייבנה רק בקיץ 2007 ובאמצעות טריידים, שרק באחד מהם היה לסופרסטאר המצטרף סיי מסוים בעניין (גארנט, מכיוון שהסכים לוותר על האופציה שלו להשתחרר בקיץ שאחרי, במקום זה האריך חוזה עד קיץ 2010). לא סתם מדברים על המהפך שלברון, ווייד ובוש חוללו לפני עשור בדיוק.

בשורה התחתונה, הקאבס נאלצו להסתפק בלארי יוז, דוניאל מארשל ודיימון ג'ונס. הראשון הגיע בגיל 27, אחרי שבע שנים בליגה, על חוזה לחמש שנים. מניח שATT יכנה החתמה זו כמהלך WIN-NOW גרוע, אחרים יגידו שזו פשוט היתה החתמה גרועה כי יוז היה פציע והסקיל סט שלו לא התאים לצד לברון - זאת בניגוד לשניים האחרים. מארשל היה מראשוני הסטרץ' 4 והרול פלייר הראשון לקבל מלברון מסירה לבאזר ביטר מוחטא בפלייאוף, שכמובן הצית דיון של "האם לברון היה צריך ללכת עד הסוף כמו ג'ורדן וקובי או לא"...וג'ונס היה אוף גארד חביב עם יד מבחוץ גם כן, שעונה קודם לכן התאים יופי לצד ווייד ושאק.

מה שהכי קשה לי זה צירוף הטיעונים לפיהם:
א. גמר המזרח זה מה שלברון שווה בלי עזרה
ב.אם לא היו בגישת win-now ולא היו מביאים שחקן תורמים ליד לברון, היו יכולים להשיג כוכבים דרך הדראפט, ואז הוא היה נשאר.

מה קליבלנד היו אמורים לעשות - בזמן שהם שווים גמר מזרח, לא להביא שחקנים כדי לתת לעצמם סיכוי לאליפות? איזו בחירת דראפט זה היה שווה להם?

אני לא מבין איך הטקטיקה של קליבלנד הייתה בעיה, ולא הביצוע כמו ששקי אמר.

אתה צודק... מקבל את ההערה והאחריות על הדרדור פה ואנסה לשים לב. אנשום עמוק פעמיים לפני שאחליט אם להגיב או לא לנושאי אוף-ת'רד

אתה כותב כאן כמה דברים שהם או שגויים, או שלא מחוברים למציאות.
קודם כל, לגבי "פחות חוזים ארוכים לשחקנים בינוניים", אני לא יודע על מה אתה מדבר. יש נתונים שתומכים בכך? מזכיר שאורך החוזים התקצר בין תקופת 2005-2012 לתקופת 2012 ועד ימינו, מחוזי 5/6 שנים לחוזי 4/5 שנים. או שהתכוונת לאורך היחסי של אותם חוזים? ואיך בדיוק מודדים בינוניות של שחקנים? האם אתה זוכר מה הלך בקיץ 2016, או שאתה מדבר רק על השנים האחרונות מאז? אין ספק שיותר ויותר מנהלים מבינים שחוזים ארוכי טווח לרול פליירס הם קאפ קילרז. אבל עדיין ממשיך לראות כאלה. הם בויאן בוגדנוביץ', עם החוזה שיוטה העניקה לו, הוא החתמה בינונית?

הלאה - קליבלנד, כמו שכתבתי בתגובה קודמת, בהחלט נתנה הזדמנות לכוכבים להצטרף אליה בקיץ 2005. ריי אלן ומייקל רד בחרו שלא להגיע. אתה אומר שבמקום להחתים את לארי יוז, דוניאל מארשל ודיימון ג'ונס, היית סופג חוזים גרועים עם בחירות דראפט (פרקטיקה שלא כ"כ היתה נהוגה אז, אגב) והולך לעונת טנקינג, אחלה. מזכיר שבדראפט 2006 הפרוספקטים הבולטים היו אלדריג', אדם מוריסון, ברניאני, ברנדון רוי, רנדי פוי ורודי גיי. עכשיו תגיד לי שהיית הולך לעוד עונת טנקינג ומחזק את הקאבס עם בחירה בדוראנט? או שאולי באודן דווקא? הורפורד, קונלי, ג'ף גרין, ברנדן רייט, יי זי'אנליאן?...ומה לגבי הפרי אייג'נסי באותם קיצים? בן וואלאס ופג'ה סטויאקוביץ' היו השמות הגדולים של קיץ 2006, ממה שזכור לי. רשארד לואיס בקיץ 2007 (האמת, אחלה התאמה כסטרץ' 4 לצד לברון, אבל הוא לא בדיוק בתבנית הסופרסטאר כפי שאתה מדבר עליהם).

בשביל להתמקם היטב לקראת קיץ 2010, כמו מיאמי, הקאבס היו צריכים להחתים פרי אייג'נטס בולטים על חוזים לחמש שנים בקיץ 2005 (מה שאכן עשו עם יוז), ולהוריד שנה מהחוזה בכל קיץ שלאחר מכן - מה שהיה הופך את הצעותיהם לפחות אטרקטיביות יחסית למה שקבוצות אחרות יכלו להציע. בכל אופן, הקאבס הלכו בדרך הטריידים, כשהחליפו את יוז, גודן ומארשל בבן וואלאס, שצ'רביאק ומו וויליאמס. חוץ מהאחרון, כולם חוזים שהסתיימו בקיץ 2010. מה שכן, הם האריכו חוזה לאנדרסון ורז'או מעבר לקיץ הזה וצירפו את ג'יימיסון בטרייד דד ליין של עונתו האחרונה של לברון. וואלה, חשבו שיכולים לקחת אליפות עם סגל שרק עונה קודם לכן הגיע לגמר המזרח...

בכל אופן, ההשוואה למיאמי היא מופרכת. אין סיכוי שעיר כמו קליבלנד היתה מצליחה לגייס שני סופרסטארים (ולגרום להם להתפשר מעט על השכר). להיט היה נשיא קבוצה ואישיות כמו פט ריילי. היה להם את יתרונות העיר מיאמי, לרבות מזג אוויר, סצנת בילויים שוקקת ומיסוי נמוך. היה להם יתרון התחלתי, כשריילי החל לרקום את המהלך הזה לפחות שנתיים מראש. כל מה שיש לקבוצה כמו קליבלנד זה להיבנות מהדראפט (כפי שאתה מטיף), או שבדומה לטורונטו של יוג'ירי, להיבנות דרך טריידים.

אגב, השחקן השני הכי טוב של הקאבס היה זירדונאס אילגאוסקס.

זאת חתיכת הנחה...לא חושב שהוא יתקרב להיות דוויין ווייד מבחינת יכולת הטיפול בכדור ופליימייקינג, גם כסלאשר שמשתמש בפיזיות והאתלטיות שלו - חובת ההוכחה היא עליו. תשווה את אחוזי השדה של שניהם (ושל אולדיפו) כפרשמנים ותיווכח בהבדל. השוואה למיטשל, לעומת זאת, הן כפרשמן והן כסופמור, גורמת לקייס של אדוארדס להיראות טוב יותר.

הם לא "החתימו" אף אחד מהם, הם צירפו את בן וואלאס בטרייד משיקאגו ושלחו אותו לפניקס בקיץ 2009 תמורת שאק.
הבעיה עם הקאבס בעונות 2006-2010 היא שהיו להם רק חוזים גדולים לעבוד איתם, אז הם עשו שאפל כל הזמן, כשחלק מהפעמים הצליחו להשיג ככה כישרונות צעירים יחסית כמו מו וויליאמס ודלונטה. מבחינת כישרונות צעירים שאיתרו בעצמם דרך הדראפט, זה הסתכם בפבלוביץ', ורז'או וגיבסון בערך.

אני כן רוצה לומר משהו להגנת הצד של ATT בדיון הזה, שמי שמעלה את המאבס והווריורס כדוגמאות לקבוצות שדגלו בגישת WIN-NOW והצליחו, מטעה (במקרה של המאבס) וטועה חלקית (במקרה של הווריורס).

המקרה של דאלאס בעונת 2010/11 מטעה, כי אנחנו מדברים פה על קבוצה שנבנתה סביב שחקן פרנצ'ייז מבוגר יחסית. ATT מדבר על האופן הכושל (לדעתו) שבו קליבלנד וניו אורלינס בנו סביב לברון ודייויס בשנים שלקראת החוזה השלישי שלהם בליגה (כלומר, לאורך חוזה הרוקי והארכתו, שבסופה הסופרסטאר הופך לפרי אייג'נט בלתי מוגבל). אלו הן "שנות החסד" שבהן יש לקבוצה הבוחרת כוכב ודאי בדראפט שליטה גבוהה למדי על עתידו של אותו כוכב, לרבות חלון הזדמנויות של שלושה קיצים שבהם הוא מרוויח משכורת רוקי ולכן יש אפשרות לפנות קאפ ספייס סביבו.

אמת, קבוצת האליפות של המאבס כללה את קיד, שהגיע תמורת דווין האריס במהלך WIN-NOW; ואת צ'אנדלר, שהגיע בקיץ 2010 תמורת החוזה של דאמפייר שהיה מאוד אטרקטיבי אז, כי ניתן היה לנפות אותו במלואו או כמעט במלואו הודות לסעיף תפוקה שדאמפייר לא עמד בו...לפי שיטת ATT, אולי המאבס היו צריכים לספוג חוזה גרוע תמורתו ולקבל בתמורה פרוספקטים ובחירות (;
גם קיץ אחד לפני כן, המאבס השיגו את מריון על חוזה לחמש שנים בסיין אנד טרייד שבו הם נתנו, בין היתר, את סטאקהאוס המזדקן על חוזה שרק 2 מיליון מתוך משכורת של 7.2 מיליון בו היו מובטחים. שוב, נכס להשיג באמצעותו בחירות?...

בקיצור, באתי לסייע לצד של ATT ויצאתי מחבל D:
מה שכן, הוא בטח היה חולק שבחים בזמן אמת למאבס על הטרייד שלהם בדד ליין של 2010, שבו צירפו את קארון באטלר, ברנדן הייווד ודשון סטיבנסון על חוזיהם היקרים, בתמורה לחוזים מסתיימים אך מבלי לוותר על רודריג בובואה, שהיה רוקי מבטיח עד אז ועד הפציעה שלו...

עדיין, בשורה התחתונה דאלאס לא הכי רלוונטית לדיון...אם כי מעניין להזכיר שקיובן בחר שלא לתת לשלד האליפות צ'אנס לריפיט, כשבחר לוותר על השארת צ'אנדלר לטובת פינוי קאפ ספייס בקיץ 2012 ו-2013, עבור דווייט הווארד ואחד מבין כריס פול/דרון וויליאמס...בסוף המאבס מצאו את עצמם משתמשים בקאפ ספייס הזה על חוזה קלדרון ומונטה אליס, שסיפקו להם קו אחורי מוכשר אך ללא הגנה לשנה-שנתיים.


לגבי הווריורס, נכון שהחתמת איגודאלה היתה מהלך WIN-NOW, לרבות זה שהם שלחו ליוטה שתי בחירות דראפט בשביל שתיקח מהם את החוזים של ביידרינס וריצ'ארד ג'פרסון, כך שיתפנה להם קאפ ספייס להחתמת איגי. מצד שני, הם עשו טנקינג די מביש כדי לשמור על בחירה אחרת שהיו חייבים ליוטה, לולא היו בוחרים בטופ 7 של דראפט 2012, וכך צירפו את בארנס לקארי וקליי. עכשיו נזכרתי גם שבקיץ 2010 הם החתימו את דייויד לי, שכבר היה בן 27 בעונתו הראשונה שם, בסיין אנד טרייד ששלח לניקס את אנתוני ראנדולף עתיר האפסייד, לאחר שתי עונות בלבד...

תגובה אחרונה שלי בקשר לסטייה הזאת מהנושא, כי נראה לי מעניין לדבר על המקרים הדומים-אך-שונים של הבנייה סביב לברון ודייויס:

הדומה הוא שגם הקאבס וגם הפליקנס כשלו (ונכוו?) מיד עם בחירת הלוטרי הבאה שעשו לאחר הבחירה בשחקני הפעם-בדור האלה. קליבלנד בחרה בדראפט 2004 את לוק ג'קסון עם הבחירה העשירית. הכיוון היה נכון - צלף שלשות קטלני - ואני לא יודע להגיד אם אלו רק הפציעות בשנתיים הראשונות שמנעו ממנו להצליח, או שהיה מדובר בבאסט בכל מקרה. לשיטת ATT, הקאבס היו צריכים לקחת בבחירה הזאת תיכוניסט שייקח לו זמן להבשיל וכך גם לא יעזור לקאבס לצבור ניצחונות "מיותרים" (לא שג'קסון עזר, כן?). העניין הוא שכנגד אל ג'פרסון, ג'וש סמית וג'יי אר סמית (חתיכת יקום אלטרנטיבי שבו הוא ולברון משתפים פעולה מגיל צעיר...), היו באסטים כמו רוברט סוויפט וטלפייר (שפורטלנד עשתה ריץ' עבורו בבחירה 13, חזו לו בחירה בתחילת ה20). או שהקאבס היו צריכים להיות גרועים יותר כבר בעונת הרוקי של לברון? לא לצרף את ג'ף מקיניס, רכז חביב בן 29, תמורת דריוס מיילס (שהוא וריקי דייויס פגעו בהתפתחות של לברון), אלא להביא איזה צעיר או בחירת דראפט במקום? לעשות טרייד על אילגאוסקס? האם הקאבס היו מצליחים להיות גרועים מספיק בשביל בדווייט הווארד, לואל דנג, איגודאלה, בן גורדון, אוקאפור? האם התקופה שהיה לוקח להווארד להפתח היתה משאירה את הקאבס גרועים מספיק בשביל לבחור את כריס פול בדראפט 2005? לספקולציות של ATT פתרונות...

על מה שהקאבס עשו מאז כבר פירטתי (לא הזכרתי את הפספוס שלהם עם בוזר, שאפשר לתלות בו ובחוסר הכבוד למילה שנתן, או בנאיביות שלהם...או גם וגם). לומר לכם שגם היום, עם חוכמת הבדיעבד, אני יכול להצביע על מהלכים שאסור היה לקאבס לעשות ועל מהלכים היפותטיים שכן היו צריכים לעשות? וואלה, לא יודע. צריך לחפור בשביל זה במספרי הפיי רול שהיו להם לאורך השנים (לארי יוז, כאמור הוחתם עד קיץ 2010...אז בתור התחלה אפשר לומר שהיה עדיף לוותר עליו).


הסיפור של החדגבה והפליקנס טרי ומוכר יותר. הם פישלו עם בחירת הלוטרי הבאה שלהם כבר באותו דראפט שבו הוא נבחר ראשון, כשלקחו את אוסטין ריברס עם הבחירה העשירית. אני לא איכנס לספקולציות ולחוכמת בדיעבד של את מי היו צריכים לקחת במקום...בואו נסתכל על המהלכים שעשו מאז, שלטענתי הם לא בדיוק מהלכי WIN-NOW קלאסיים. בדראפט הבא, 2013, שנחשב גרוע למדי ואכן היה שופע בבאסטים מהלוטרי, הפליקנס נתנו לסיקסרס את הזכויות על נואל יחד עם בחירה מוגנת טופ 10 בדראפט 2014 (שהפכה להיות שאריץ', אך יכלה להיות גם אלפריד פייטון, או לאבין, או נורקיץ') בתמורה לג'רו הולידיי, שהיה אז בן 22 ובתחילת הארכת החוזה שקיבל מהסיקסרס. בפרי אייג'נסי שמיד אחרי, החתימו מחדש את אריק גורדון (שהגיע בטרייד על כריס פול ושיחק רק 9 משחקים בגין פציעה) ומצרפים את ריאן אנדרסון, שניהם היו אז בני 23. כעבור שנה הם צירפו בטרייד את עומר אשיק, בן 27, תמורת בחירת סיבוב ראשון.

נראה לי שכיסיתי את המהלכים המשמעותיים שלהם בשנתיים הראשונות שלאחר הבחירה בדייויס. סה"כ האסטרטגיה ברורה - בנו סביב שחקנים צעירים ומוכחים יחסית, שרובם טרם הגיעו לשיאם (סנטרים לרוב מגיעים לשיא לקראת גיל 30, לפחות הסנטרים של פעם...ומאחורי אשיק היו סה"כ ארבע עונות בליגה לפני שנרכש ע"י הפליקנס). אסטרטגיה שיש בה היגיון וטעם, כשנזכרים בבחירה הכושלת בריברס ובבאסטים שניו אורלינס הקיפה את כריס פול בהם (הילטון ארמסטרונג וסדריק סימונס בבחירות 12, 15 של דראפט 2006, ג'וליאן רייט בדראפט 2007). היה להם חוסר מזל, בדרגה זו או אחרת, עם כל הצעירים האלה. גורדון נחשב לטופ 5 ואולי אף 3 לעמדה שלו בזמנו (לפני הפריצה של הארדן, היה אז את קובי, ווייד ולא הרבה מעבר), אבל מאז עונת הבכורה הפצועה של בניו אורלינס, הוא לא חזר להיות אותו שחקן והמשיך להיפצע המון. גם הולידיי ואנדרסון סבלו מחלקם בפציעות וגם טרגדיות אישיות. אשיק היה לא רע בעונתו הראשונה שם (ונזכיר שהובא בגלל שדייויס לא רצה לשחק סנטר, חוסר רצון שקיים במידה רבה גם כיום), אבל לא היה שום צורך להעניק לו חוזה לחמש שנים אחרי שכבר סחב פציעה מאותה עונה. אז אני לא אומר שלא נעשו טעויות בחלוקת הכסף, אבל האסטרטגיה עצמה היתה מעניינת ומוצדקת במידת מה.

ובחזרה לנושא הת'רד:

LaMelo Ball, Anthony Edwards and James Wiseman are expected to be the first three picks of the 2020 NBA draft in some order, sources tell Jonathan Givony of ESPN.

https://basketball.realgm.com/wiretap/2 ... -NBA-Teams

"Most NBA front offices are operating under the assumption that Ball is going No. 1 -- either to the Minnesota Timberwolves or a team that trades up to select him," writes Givony.

The Chicago Bulls, Detroit Pistons and Oklahoma City Thunder have been linked with the possibility of moving up.

ראיתי לא מזמן קליפ של בול והוא באמת סוג-של-קוסם-עם-הכדור.
https://www.youtube.com/watch?v=pqKLDM1L1Oo&t=328s

אני מדבר על השנים האחרונות. ברור לי שזו פרקטיקה חדשה, לא לתת חוזים ארוכים לשחקנים בינוניים, כמו גם לנצל את הקאפ ספייס עבור בחירות.
אלו פרקטיקות שאני מדבר עליהן כבר שנים ארוכות וצוחקים עליי עליהן.
אבל לאט לאט, הן נעשות הנורמה להתנהלות ניהולית טובה.

וכן, לא הייתי מחתים את לארי יוז, דוניאל מארשל ודיימון ג׳ונס.
בטח לא לחוזים של יותר משנה.

ואני לא מבין את הדוגמאות השונות.
האם אתה לא חושב שהקדנציה של לברון בקאבס הייתה שונה אם אולדרידג׳ היה שם?

לברון היה בקאבס יותר משנה-שנתיים.
הדבר המרכזי בעיניי הוא לא לעשות טעויות, לא לסתום את הקאפ לכמה שנים בשחקנים חלשים או בינוניים
כמו שהקאבס עשו. הם חסמו לעצמם אפשרויות במקום לפתוח אפשרויות
ואז כל מה שהם יכולים היו לעשות זה טריידים של שחקנים גמורים על שחקנים גמורים.

הנ.ב.א. בנויה בצורה כזו שהזדמנויות מגיעות.
הזדמנויות מגיעות פי כמה לקבוצות שיש להן את לברון.

אבל כמו שכתבו כאן לפניי (עמוס לב לדעתי), ניו אורלינס וקליבלנד היו נואשות מלכתחילה.
הן הרגישו שהאדמה בוערת מתחת לרגליהן ושהן חייבות להתחזק מיד (!!!)
יש לגישה הנואשת הזו מחיר כבד. זה כמו לקחת הלוואה גדולה (רק הרבה יותר גרוע)..
אתה ממשכן את העתיד שלך ואת סל האפשרויות שלך על חשבון ההווה.

האם הוזכרה פה, ולו ברמז, האפשרות שקליבלנד, עם לברון ג'יימס, תבצע טנקינג (או בניסוח אחר - תנסה לבנות את עצמה דרך בחירות דראפט), במזרח?!
זה איך נאמר - לא בדיוק אפשרי

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

זה נורא מעצבן שכל שרשור הופך להיות ויכוח על קובי/לברון/ג'ורדן או ניהול מאקרו של הנהלות. אם אתם רוצים, אפשר לפצל את השרשור ולהמשיך את הדיון שם. אבל השרשור הזה צריך להתמקד בבחירות דראפט.

אני מסכים איתך באופן כללי לגבי הדיונים החוזרים אבל לבחירות דראפט כן יש קשר לניהול מאקרו של הנהלות אז לפחות אנחנו לא כל כך רחוקים מהנושא.
מה שמיניסוטה יבחרו לעשות, למשל, קשור לא במעט לכמה הם מתעדפים את הרצון להגיע לפלייאוף בעונה הקרובה לעומת תעדוף העתיד וכמה הם מוטרדים ומושפעים מנחת דעתו של טאונס ככוכב הגדול שלהם. המצב של הווריורס שונה לעומת זאת (קצת מזכיר את דאלאס של נוביצקי, אם כבר) ואף אחד לא יאשים אותם אם יבחרו לשלוח את הבחירה בטרייד תמורת ווטרן משמעותי (או ללכת על שחקן בדראפט שיכול לתרום להם עכשיו על חשבון אפסייד, דבר שאני מעריך שיהיה טעות - אבל לפחות אפשר להבין את ההיגיון מאחורי).

הדברים קצת יותר פשוטים במקרים של שארלוט, הקאבס והבולס.
נדמה לי שהם פשוט רוצים לבחור את השחקן הטוב ביותר,
אם כי נדמה לי, לפחות לפי השמועות, ששארלוט מתייחסים לצרכים שלהם ומכוונים לבחור גבוה.

["]


מארשל וג'ונס היו החתמות טובות ולגיטימיות.
לא משנה מה אני חושב על השילוב של לברון עם אלדריג', האם נראה לך הגיוני שהקאבס היו עושים בעונת 2005/6 (השלישית של לברון בליגה) בשביל הסיכוי לקחת בחירה 1-2 (אלדריג' נבחר שני אבל היה הכי קרוב לקונצנזוס בבחירה הראשונה, קולאנג'לו יקירך התחכם עם בחירת...אפסייד (;

מה שעמוס לב כתב על קליבלנד התייחס לשלבים המאוחרים יותר של מהלכיהם. בהחלט, כשמתחילים דיבורים על הגעה פוטנציאלית של לברון לניקס, או למחזרת אחרת בקיץ 2010, לפחות שנתיים לפני, אז האדמה בהחלט בוערת מבחינת חלון ההזדמנויות לקחת אליפות.
לא חושב שניו אורלינס "הרגישה שהאדמה בוערת", היא התחזקה בשחקנים צעירים מספיק שאומנם עלו להם יותר מפרוספקטים על חוזי רוקי, אבל לפחות הוכיחו דבר או שניים בליגה. אסטרטגיה לגיטימית לדעתי, הכל שאלה של זיהוי כישרונות וניצול הזדמנויות.

נו, בחייאת ראבקום ערס, די עם הדיון המזדיין הזה בכל פאקינג שרשור שני. סתמו ת'תחת שלכם כבר ותתחילו להתחשב קצת במשתמשים אחרים פה, ראבאק.