stavs כתב:
מסכים שעמדת הסנטר לא נעלמה, פשוט עברה טרנספורמציה מסוימת, איבדה קצת מהחשיבות שלה וקלטה פליטים מעמדה 4 - שהיא זו שנעלמה יותר בשנים האחרונות ונבלעה לתוך מין עמדת ווינג-מן רחבה ומודרנית.
דווקא עם הניסוי של יוסטון עמדת הסנטר עשויה לעמוד בפני סכנת הכחדה מחודשת, אבל אני חושב שזו עוד רחוק מ-ממש לקרות.
הדראפט הזה קצת מדגיש באמת את הצטמצמות העמדות, אבל אולי זה גם קצת מקרי בגלל מחסור בכשרון בעמדות 1 ו5.
אם כבר, מה שיותר מעניין הוא עלייה גדולה בשנים האחרונות ברכזים גבוהים של 6-5 עד 6-8 בדראפט, למרות מעט מאוד הצלחה של מי שסווגו ככאלו ערב הדראפט עד היום (כך שאני פחות מדבר על דונצ'יץ', סימונס).
העלית נקודה נכונה ומעניינת מאוד לגבי עמדה 4, שלדעתי עברה את הטרנספורמציה הכי מרתקת בין שנות ה90 (והתקופה שקדמה להן, שפחות מתמצא בה), העשור וחצי הראשון למילניום, וההתפתחויות המואצות של חצי העשור האחרון.
בעבר, השחקנים בעמדה 4 הצדיקו את שמה, מהות התפקיד שלהם היתה בפאוור. גם הסופרסטארים הגדולים שצמחו בה מאמצע שנות ה80 ועד תחילת המילניום, בארקלי ומאלון, התבססו בין היתר על כוחם הפיזי העצום. הרול פליירז בעמדה היו בתפקיד מסייע לסנטרים הגדולים והחשובים יותר. אם שמתם לב בריקוד האחרון, יש קטע שג'ורדן (או מישהו אחר מהבולס, לא זוכר) מסביר למה היה קשה לוותר על צ'ארלס אוקלי תמורת ביל קרטרייט, אך הכרחי.
החל מאמצע שנות התשעים ולמשך כשני עשורים, עמדה 4 חווה פריחה על חשבון עמדת הסנטר, כשפאוורים ורסטיליים ואתלטיים ממלאים את העמדה: סי-ווב, גארנט, נוביצקי, דאנקן (עד 2007 לפחות), ראשיד וואלאס, עבדול-ראחים, ג'רמיין אוניל, אנטואן ווקר, אנטואן ג'יימיסון, כריס בוש, אמארה, פאו גאסול, אלדריג'...ובטוח שכחתי כמה (היה גם את אלטון בראנד שהיה יותר אולד סקול). לעומת זאת, אם תדרגו את טופ 10 של הסנטרים בעשור הראשון למילניום, תמצאו מאחורי שאק, יאו ומעט השנים שאפשר לזקוף לדייויד רובינסון ודאנקן בעמדה משני קצוות העשור, שמות הרבה פחות אטרקטיביים בהשוואה לאלו שציינתי בפאוור פורוורד. זה לא סתם שדאלאס שילמה באותה תקופה סכומים גבוהים ומוגזמים לדאמפייר, ושג'מאל מאגלור הבליח באחד ממשחקי האולסטאר...
(בהערת שוליים, התופעה של "קליטת פליטים" מעמדה 4 לסנטר התקיימה גם באותן שנים שסקרתי עד כה, אבל היתה מוגבלת עבור וטרנים שצברו מאסה וניסיון לאורך הקריירה שלהם - בריאן גרנט, שון קמפ ודייל דייויס בפורטלנד, אנטוניו דייויס בטורונטו, וובר בדטרויט, ג'רמיין אוניל בשלהי הקריירה...אבל לתופעה כמו טריסטן תומפסון שעובר מפאוור לסנטר בעונתו הרביעית בליגה, אני לא מכיר תקדים דומה).
פאסט פורוורד למצב בימינו - כן, שניים מהסופרסטארים המובילים בליגה הם פאוורים (אני מחשיב את החדגבה גם כסנטר, אבל אין ספק שהוא פותח כפאוור ומוכשר מספיק לשחק משם), יש גם את סבוניס ג'וניור וזאיון שמזכירים קצת נשכחות בעמדה, אבל שאר השחקנים המובילים או הצעירים המבטיחים הם או שחקני כנף שעלו עמדה אחת מעלה (ג'יילן בראון, דוראנט, גלינארי), או עם משחק פייס אפ שחייב לכלול גם קליעה משלוש (קולינס, מרקנן, וושינגטון, ווד, JJJ, גורדון, אוברה, סיאקם - והיכולת של באגלי והאצי'מורה להצטרף לרשימה תלויה, בין היתר, בשיפור הקליעה שלהם משלוש). אפילו דרוזן עבר לשחק 4 בבועה, נותר עוד לראות אם המגמה הזו תימשך בעונה הבאה, בין אם יישאר עם הספרס או שיעבור קבוצה.
(הערת סיום, לא סתם לא הזכרתי את קווין לאב בין השחקנים המובילים לעמדה, שכן מעבר לקליעה משלוש שיש לו כמובן, נדרשת גם היכולת לשמור על שחקני חוץ או לפחות להגן על הצבע, אין לו לא את זה ולא את זה, לכן מעריך שקליבלנד תקועה איתו ועם הארכת החוזה שהעניקה לו. כמובן שגם זו התפתחות מעניינת לעמדה, הפאוורים של פעם בהחלט היו enforcers קשוחים, לעומת זאת ברשימה האטרקטיבית שנתתי לפני כמה פסקאות ניתן לאתר כמה חורים הגנתיים ובראשם נוביצקי וסי-ווב שבכל זאת הובילו את קבוצותיהם די רחוק...כל עוד האיכות התרכזה בעמדה זו והסנטרים ירשו מהפאוורים של פעם את התפקיד המסייע, ניתן היה לחיות עם חורים הגנתיים בעמדה).