נעשה את זה קצר שוב, אבל רשימת הסמול פורוורדים היא באופן די מסורתי, הרשימה עם השחקנים הכי טובים שיש בצמרת ,וקצת זבל בדרך. אז נתחיל.
יצאו מהרשימה: ווינסלו (14) לא עשה כלום השנה שיצדיק מקום פה. הריסון בארנס (13) הוא בדרך כלל פאוור פורוורד לאחרונה וידורג שם. אוטו פורטר (11) טעון הוכחה אחרי ששיחק מעט בשנים האחרונות, קאריס לוורט (8) דורג בין הסקנד גארדים כבר, גאלינרי (7) גם הוא ידורג בין הפאוור פורוורדים ואילו קווין דוראנט ידורג גם אצל הפאוור פורוורדים, מה שלא יהיה קל לעשות לאור האכילס. ועוד מילה על ברוקלין כי הוצאתי לה שחקנים. בראש שלי החמישייה שם תהיה אלן, דוראנט, האריס, לברט וקיירי. כך אני מניח עם דינווידי כשחקן שישי.
ראויים לציון (hm): אין הרבה למען האמת בעמדה שלמען האמת נחלשת מעונה לעונה, אבל בכל זאת ג׳ו האריס- כי אם כבר הזכרנו את ברוקלין, אז הוא הסמול פורוורד הפותח, צלף שלשות נפלא שאני מאד אוהב בעיקר כי הוא מזכיר לי את קליי (14.5 נק׳, 42% מהשלוש, 60% אפקטיבי) מיילס ברידג׳ס הוא אחד מהצעירים החביבים האלה של שרלוט (לצד חבר׳ה כמו גרהאם ווושינגטון), וככזה הוא נותן הספק חביב, אבל אף פעם לא יותר (13 נק׳, 5.6 ריב׳) ג׳ו אינגלס (יוטה) מתחיל להיות קשישא, אבל בלי שום ספק עדיין מנהל משחק נפלא מעמדת הסמול פורוורד שתמיד יעניש עם שלשה חשובה (9.8 נק׳, 40% מהשלוש, 3.9 ריב׳, 5.2 אס׳) ואנדרו וויגינס שימשיך לנסות לגאול את המעמד שאיתו הוא הגיע לליגה כאחד משני סמול פורוורדים מובילים בגולדן סטייט. עונה טובה שלו תהיה למען האמת קריטית במאבקי פלייאוף, אבל האיש בדרך כלל לא מוסר או שומר - (21.8 נק׳, 5.1 ריב׳, ואפילו 3.7 אס׳ שזה לא רע מדי).
הרשימה העיקרית: 15. ברנדון קלארק (ממפיס) - גם הוא ,כמו ברידג׳ס חלק ממארג מאד צעיר - ההבדל הוא שהוא חלק ממארג מאד צעיר של קבוצה לא רעה בכלל, ושהוא הראה שעם גוף גדול וחזק יחסית הוא יכול להיות חלק מהעתיד של קבוצה שצריכה להיות בפלייאוף בדרך כלל בחמש שש השנים הקרובות. 12.1 נק׳, 5.9 ריב׳. ובעיקר 64% אפקטיבי שזה מקום 5 בליגה. אני מצפה לעונה טובה. אבל ברור שהעובדה שהוא כאן לא נותנת המון כבוד לעמדת הסמול פורוורד.
14. ג׳יי קראודר (עבר ממיאמי לפניקס) פיינאליסט הנ.ב.א הטרי עשה את מה שהוא עושה מאז שהוא הגיע לליגה בערך - כלומר המון 3&d. רק שבשנה האחרונה הוא עשה את זה בקבוצה מצליחה ממש כשהוא גם מוכיח שלמרות 2 מטר בקושי, הוא יכול להיות חלק מקו פנים מאד חזק ונוקשה, כפי שיעידו אנשים כמו יאניס. הפרויקט של פניקס הוא אחד משני הפרויקטים הכי מעניינים בליגה היום לצד אטלנטה. יהיה מעניין לראות 10.5 נק׳, 5.9 ריב׳.
13. רוברט קובינגטון (עבר מיוסטון לפורטלנד, 12 אשתקד) בדיוק כמו קראודר, אבל טיפה יותר. קצת יותר גדול, קצת יותר d וקצת יותר 3, אבל בגדול אותו דבר בדיוק. שנה שעברה נתן תרומה חביבה ליוסטון המתרפקת מנכסיה. פורטלנד היא קבוצה שחושבת על עתיד, וקובינגטון יפתח לפני מלו כפורוורד העיקרי של הקבוצה, אני מניח. מה שבעיקר מעניין אותי הוא איך האיש הזה שלא ממש יודע לזוז עם הכדור, יקבל כדורים מאחת הקבוצות המבודדות המובהקות בליגה (לילארד, מקאלם, מלו בעצמו) 12.4 נק׳, 6.6 ריב׳, 1.6 חטיפות
12. קלי אוברה (עבר מפניקס לגולדן סטייט) אז אחד משני הסמול פורוורדים המובילים של גולדן סטייט, הוא אולי המוכשר פחות (מוויגינס) אבל בשנה האחרונה הסווינגמן האתלטי עשה קפיצה לא קטנה בכלל דווקא כשהוא התמתן עם התספורת, ונדמה שהדרך שלו היא דווקא מעלה. גולדן סטייט בונים עליו בתור מישהו שיכול להיכנס לנעלים הפצועות של קליי. אז זהו שהוא לא שחקן הגנה באותה רמה והוא בטח לא צלף באותה רמה. אבל הוא כן מישהו שיהיה קריטי אם הווריורס רוצים פלייאוף. ובגדול, לווריורס יש ארבעה הימורים - המשך ההצלחה של אוברה, מימוש פוטנציאל של וויגינס, לגלות שוויסמן הוא שחקן, ולקוות שסטף יהיה בריא. בוא נראה. 18.7 נק׳, 6.4 ריב׳
11. טיילר הירו (מיאמי) צעיר צעיר אבל איזה פלייאוף. מצוין כמעט בכל אספקט, כשהוא מגלה המון יצירתיות עם הכדור, ויכולת ליצור לעצמו גם זריקה (יעילה) מהשלוש. מנהל משחק נוסף לחבר׳ה כמו דראגיץ׳ שעשה זאת בהצלחה כשדראגיץ׳ היה פצוע בפלייאוף האחרון, ואחד משני ה״יוצרים״ הגדולים של מיאמי לצד האיש שדירגתי במקום השני בעמדת הסקנד גארד. נדמה לי שעם ביצי הברזל שלו והיכולות יש לבחור הזה המון הייפ, אבל גם המון הבטחה. קפיצה סבירה השנה תשים אותו במקום ה-11 בעמדה, בהנחה שהוא סמול ולא סקנד גארד, נגיד. 13.5 נק׳, 39% מהשלוש. שבפלייאוף עלו ל 16 נק׳, 5.1 ריב׳, 3.7 אס׳ ועדיין 38% מהשלוש.
10. בויאן בוגדנוביץ׳ (יוטה, 10 גם בעונה הקודמת) וממישהו שקנה את עולמו בפלייאוף למישהו שבכלל לא היה בבועה. אבל האיש המאד גדול וחזק, אבל גם המאד לא אתלטי (מישהו אמר דונצ׳יץ׳), בוגדנוביץ׳ פשוט יודע לשים את העור בסל בגלל מגוון הטעיות גוף ויכולת קליעה טובה. אפשר בכיף להניח שאם יוטה הצליחה להגיע למשחק שביעי צמוד מול דנבר בסיבוב הראשון בלעדיו, הרי שאיתו היה כנראה היתה עוברת סיבוב לפחות, כשהזוגיות שלו עם מיצ׳ל הוכיחה את עצמה מאד במשך העונה הרגילה האחרונה. השנה אני מניח שהוא כן ישחק בפלייאוף. 20.2 נק׳, 3 שלשות למשחק ב 41%, 55% אפקטיבי
9. גורדון הייוורד (שרלוט, 15 שנה שעברה) ומיוטאי בהווה ליוטאי בעבר, שהוא במקרה גם בוסטונאי בעבר, ובמקרה במקרה גם איש ששבר את הרגל שלו באופן מזעזע בעבר. אבל אחרי שנתיים בריאות (יחסית) אפשר לומר שהייוורד הוא עדיין שחקן עם המון יכולות, כולל ברמת ניהול המשחק, כשהוא עדיין שחקן טוב עם הכדור ובלעדיו. בסופו של דבר הוא קיבל חוזה ענק למרות כל הפציעות והגיל משרלוט (למרות שזאת באמת קבוצה שמסורתית עושה בחירות רעות מאד, ובהחלט ייתכן שגם הפעם). השנה הוא ממש יצטרך להוביל את שרלוט שאף אחד לא חוזה לה פלייאוף וגם אני לא. אם הוא יעשה את זה יחד עם כל הצעירים האלה, זה יהיה מרשים מאד. 17.5 נק׳, 6.7 ריב׳, 4.1 אס׳. 56% אפקטיבי.
8. טי.ג׳יי וורן (אינדיאנה) תשמעו, האיש יודע לקלוע והוא קלע בצרורות בבועה. מזכיר מאד את קוואי בהתקפה (אבל לצערו הרב לא בהגנה), אולי גם בגלל התספורת, אבל גם בגלל שהוא מנצל יופי של גוף וכמה תנועות חתוליות לעשות סלים ממש בקלות. עקב האכילס שלו הוא תמיד בעובדה שהוא לא יודע למסור כי הוא באמת אגואיסט שלא ברא השטן וחור שחור. אבל אם הוא ימשיך להיות הסקורר הענק שהוא יכול להיות, יש מצב שזה לא משנה כל כך. אינדיאנה היא קבוצה מיוחדת שאוהבת להשתמש בפועלים שחורים ומוסרים מעולים (ברוגדון, סבוניס) בשביל להפעיל את הקלעים שלה (טוב, בעיקר וורן). בוא נראה אם הוא יחזור בכושר בו הוא סיים. 19.8 נק׳, 40% מהשלוש. 58% אפקטיבי
7. דמאר דרוזן (סן אנטוניו, והסקנד גארד מס׳ 8 ברשימתי בשנה הקודמת) מדהים לומר את זה אבל סן אנטוניו, קבוצת הפאר של שני העשורים האחרונים הפכה להיות קבוצה מתה של זקנים. דרוזן הוא אחד מהם, אבל הוא עדיין הטוב שבהם (כי נדמה לי שאלדרידג׳ דועך מהר יותר). עדיין אחד הסקוררים הטובים בעולם בתוך קו השלוש שעדיין לא מנסה אפילו לזרוק מאחורי הקו. אבל היי, האתלטיות הנפלאה עדיין שם ויכולת הכדרור והיצירה עדיין שם, ובסופו של דבר, הוא מגיע למצבים שבהם הוא קולע משל היה קובי. בגיל 31 הוא לא ישנה את עורו אבל הוא עדיין יהיה מרכז ההתקפה (בין אם בקליעה ובין אם במסירה) של קבוצת הפאר הזאת. לשעבר. 22.1 נק׳, 5.5 ריב׳, 5.6 אס׳, והאחוז האפקטיבי הטוב בקריירה עם 53%
6. ברנדון אינגרם (ניו אורלינס, 9 אשתקד) האיש המרכזי בטרייד שהביא את הגבה ואת האליפות ללייקרס לקח את ההזדמנות בשתי הידיים והפך להיות השחקן המרכזי המובהק של הפליקנס. לפחות עד שציון הגיע לקראת סוף העונה. כאמור, הביאה החדשה של דוראנט יודע לזוז כמוהו עם הכדור ויודע למסור כמוהו, אבל הוא קצת נמוך יותר בכל זאת, שומר פחות טוב, ובעיקר קלעי פחות אבסולוטי (אבל בהחלט קיים) מהשלוש. ועדיין אין להרבה קבוצות שחקן כל כך גבוה עם כל כך הרבה יכולות ליצור לעצמו ולאחרים. הוא כזה, והוא וציון ימשיכו להיות שני שליש מקו פנים מסקרן במיוחד בשנה הקרובה, כשבלי הולידיי (אבל עם בלדסו) בהחלט יש מצב שהוא אפילו יהיה קריטי יותר עם הכדור ביד. 23.8 נק׳, 6.1 ריב׳, 4.2 אס׳, ובעיקר קפיצה ענקית בתחום השלוש ללא פחות מ-2.4 כאלה במשחק ב 39% (לעומת 0.6 שלשות בשלוש העונות הקודמות!!)
5. קריס מידלטון (מילווקי, 5 גם שנה שעברה) אני חייב לומר משהו על הבן אדם הזה - כשהוא רוצה הוא ממש מוסר טוב, וזה שהוא ספוט אפ שוטר מצוין מהשלוש זה גם ידוע, כשבשנים האחרונות הוא מנצל גפיים ארוכות וגוף חזק גם ליצור לעצמו נקודות. בקיצור, הבחור סקורר מעולה ומוסר טוב מאד, בזה אין ספק. אבל התחושה שלי תמיד עם מידלטון היא שהוא ברמה אחת נמוכה יותר מאשר בשמנת האמיתית. הוא סוג של 8 בהכל - בקליעה מהשלוש, ביצירת נקודות, במסירה, הוא לא 10 בכלום, אבל הוא כן יופי של ״שחקן שני״ למילווקי. אממה - מילווקי כבר שנה שניה ברציפות היא חתיכת קבוצת פלייאוף מאכזבת ולמרות שמידלטון אשם בזה פחות מאשר יאניס, קשה לומר שהוא ממש מתעלה בפלייאוף יותר מדי. אתם יודעים מה, הוא פשוט צריך לשנות אופי ולהתחיל לקחת על עצמו הרבה יותר. כי פיפן סמך על ג׳ורדן אבל יאניס הוא לא ג׳ורדן, ולכן מידלטון לא יכול להיות פיפן. 20.9 נק׳, 6.2 ריב׳, 4.2 אס׳ (6 אס׳ בפלייאוף!), 42% מהשלוש ו 55% אפקטיבי כמעט, זה מרשים.
4. פול ג׳ורג׳ (קליפרס, 3 בדירוג הקודם) אנשים מאד אוהבים לרדת עליו כי באמת בפלייאוף הוא לא תמיד מוצלח. אבל בסופו של דבר ברשימה הבינונית למדי הזאת, הוא עדיין ובקלות אחד מהטובים ביותר. עדיין שחקן הגנה נפלא ופעיל, עדיין קלעי עצום שיכול להתחמם מהר ובקלות. אנשים מדברים על כך שהוא לא חודר עצום וזה כנראה נכון, אבל הוא חודר הרבה יותר טוב משנותנים לו קרדיט, והאלגנטיות הנפלאה הזאת שלו תמיד שם. זה שהוא לא מגיע לפלייאוף זה אמנם נכון, אבל צריך לקחת את זה עם גרגר מלח. הוא עדיין סמול פורוורד פלייאוף טוב, הוא פשוט לא אדיר מאד והוא לפעמים קצת לוזר. זה נכון. בכל מקרה מה שכן נכון הוא שהוא כבר שנתיים רצוף מאכזב בפלייאוף עם אוקייסי והקליפרס, וזה בהחלט עומד כנגדו. אז הוא יורד מקום אחד בדירוג, אבל אני לא מתכוון להוריד אותו יותר, כי היי - זה לא כאילו שמידלטון הצליח יותר. 21.5 נק׳, 5.7 ריב׳, 3.9 אס׳, 3.3 שלשות ב 41% נפלאים, 54% אפקטיבי.
3. ג׳ייסון טייטום (בוסטון, 6 בדירוג הקודם) אבל היי - ג׳ייסון טייטום כן הצליח יותר. יופי של עליית מדרגה היתה לו השנה. בכלל, קלטתי ששנה שעברה הורדתי הן את ג׳יילן בראון ואת את ג׳ייסון טייטום בגלל עונה מאכזבת ,והשנה העליתי את שניהם בחזרה. יש מצב שזה קשור לקיירי ??? (עכשיו, אני ממש שמח שהוצאתי אותו מהרשימה העיקרית בפוינטים). בכל מקרה, נחזור לטייטום, האיש כוכב על עם עתיד ורוד, ויופי של עבודת רגליים וגם יופי של קליעה. הוא יודע לשמור, הוא מצוין בתור גו טו גאי של קבוצה ש(היתה) עמוסה בעמדות שלו, ואפשר לסמוך עליו. הוא עדיין לא ברמה של הגדולים ביותר, אבל הוא מאד צעיר ויש מצב שהוא עוד יהיה. תותח. 23.4 נק׳, 7 ריב׳, 3 אס׳, 2.9 שלשות ב 40% ופלייאוף עם מספרים פסיכיים (26,10,5 ). תותח
2. לברון ג׳יימס (לייקרס. 4 שנה שעברה) יש לי בעיה. יש לי תחושה שאני הייטר, שאף פעם לא שם את לברון במקום הראשון. אם בגלל דוראנט ואם בגלל אלוהים יודע מי שנה שעברה, ותראו מה זה - גם הפעם אני לוקח את ה mvp של הגמר, את האלוף הטרי ואת השחקן הטוב ביותר בליגה ב 20 השנים האחרונות ושם אותו כאן רק במקום השני. ככה אני, הייטר. איך אני מצדיק את זה הפעם? הבחור זקן, ונדמה לי שקוואי הוא הימור בטוח יותר, ככה. אבל זה לא אומר שזה נכון. מה שמאד אהבתי אצל לברון השנה זה שהלייקרס היא הקבוצה הראשונה בה נדמה שהוא לא שולט כל הזמן בכדור בלי לתת לאף אחד אחר להתבטא. וחוץ מזה, האיש מוסר בחסד עליון, אי אפשר לקחת את זה ממנו. אז כן, היו לו כמה רגעים פה ושם שהוא לא הצליח להרים את הגוף הענק שלו ולקלוע סל חשוב ברגעים המכריעים של כמה משחקי פלייאוף. אבל בחיי שזה לא משנה - הוא נתן מספרים פסיכיים כשהוא סוחב את האלופה לאליפות. פנומן, השחקן הטוב בעולם - אבל מה לעשות שהוא נתקל בהייטר.. אתם יודעים מה - הוא הסמול פורוורד הטוב בעולם, ובכל זאת אני מנסה להיות אופטימי ולשים אותו שני... 25.3 נק׳, 10.2 אס׳ (מלך האסיסטים של הליגה ), 7.8 ריב׳, 55% אפקטיבי. למותר לציין שכל המספרים (פרט לאסיסטים קצת) עלו בפלייאוף, כולל 62% אפקטיבי שם)
1. קוואי לאונרד (קליפרס, 1 גם בדירוג הקודם) אז כן, נכשל לחלוטין השנה עם הקליפרס. אבל האיש הזה כל כך מוכח עם הספרס וטורונטו שקשה לי שלא לתלות את זה בדברים אחרים (ריברס, ג׳ורג׳, הקללה של הקליפרס, אנעארף). עדיין שחקן ההגנה הטוב בעמדה, שהוא גם סקורר אבסולוטי. הבעיה היא שאני גם לא מאמין בטיירון לו בכלל, אבל אם איכשהו הכל יתחבר אז האיש האניגמטי הזה עדיין יכול לקחת עוד אליפות, וההימור שלי הוא שיש לו סיכוי רציני מאד לעשות את זה. למרות ואולי בגלל הכל (ואתם יודעים מה, יותר קל לפטר את לו אם זה לא יילך, מאשר היה לפטר את ריברס). 27.1 נק׳, 7.1 ריב׳, 4.9 אס׳, 1.8 חט, 38% מהשלוש
_________________ תודה לאלוהי הבירה
|