אני לא בטוח שהייתי שם את לברון במקום הראשון בעמדת הסמול פורוורדים. חוסר הביטחון שלי נובע רק בגלל שיש דיבור על כך ששרודר יפתח בשנה הבאה בחמישיה של הלייקרס. אם הם פשוט נותנים את הדקות והתזמון שלהם, של דני גרין לווס מתיאוז אז לברון צריך להיות מדורג במקום הראשון ברכזים. אם שרודר באמת יקבל את המקום של גרין, אז לברן בעיני כמובן מספר 1 בעמדת הסמול.
אם החשש/תקווה שלך לגבי לברון זאת זיקנה, אז אני יכול להרגיע אותך, היא כבר תפסה אותו. הוא לא אותו פנום אתלטי ופיזי שהוא היה. הוא פשוט בעיני בשיא יכולתו ככדורסלן. הוא לא השחקן הטוב ביותר שהוא היה, הוא פשוט בשיאו מבחינת ההבנה של המשחק וזה מכפר על הירידה באתלטיות שלו. בעיני הדוגמא הכי מובהקת לכך הייתה באיזה התקפה מתפרצת של הלייקרס בגמר כשלברון דהר לסל כשלצידו מאיצים איזה 2 מגינים של ההיט. בעבר לברון פשוט היה מסיים את הדהירה בטבעת וברוב המקרים זה היה נגמר בסל או בפאול או בשניהם, אבל לא תמיד זאת הייתה ההחלטה הנכונה. מה שעשה לברון באותה התקפה מדוברת היה להאט קצת (כלומר לסיים את המאה מטר בתוצאה של 11 שניות ולא 10.2 שניות) או היסוס קטן, לבחון את המצב, כשאתה רואה את הגלגלים עובדים האם המהלך הנכון הוא דווקא למסור לקלעים שרצו איתו. ההחלטה שלו הייתה שהדרך לסל יותר פנויה, ואכן זה נגמר בסל קל כשהמגן אפילו לא מספיק לעשות פאול. זה ההבדל בעיני. לברון מנסה להבין יותר את הסיטואציות ולא להגיב אינטואיבית, כשהנתונים הפיזיים והאתלטיים שלו מאפשרים לו לעשות הכול בערך. העונה הוא הפך למיזוג די מושלם של מג'יק ומייקל. אני חושב שלא התמקדו מספיק בכך שלברון בעונה ה-17 שלו בליגה למד תפקיד חדש. הוא תמיד קיבל החלטות, אבל אלה היו החלטות של סקורינג מיינדד. השנה הוא היה מנהל משחק עם כל המשתמע מכך.
השאלה שמעניינת אותי, מי הייתם מדרגים יותר גבוה. דוראנט בשיאו לעומת קוואיי בשיאו.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|