|
העמדה הכי עמוקה בליגה? יש מצב, למרות שבסופו של דבר יש בה שני כוכבים גדולים ועוד הרבה כוכבים הרבה פחות גדולים, ועוד הרבה כוכבים עוד יותר פחות גדולים. אבל הנה העניין, ברנדון קלארק שדורג אצלי, בטעות, במקום ה 15 בין הסמולים, הוא בעצם פאוור, ואפילו לא קרוב ל 15, שלא לומר 20 הראשונים, אולי 25 וגם זה בקושי.
בגדול, יש פה ברשימה למעלה מ 30 שמות, כלומר יותר מפאוור מוביל אחד לכל קבוצה בממוצע, מתוכם שלושת הראשונים לפחות הם סטארים רציניים. אבל אף אחד מהשלושים הוא לא מישהו שאפשר לזלזל בו. גם התזוזות כאן בעמדה הזאת דרמטיות, ברמה כזאת שהוצאתי לא פחות משישה שחקנים משנה שעברה, מה שאומר שיש שש כניסות חדשות.
אז בואו נתחיל:
מאוזכרים (HM)
ברנדון קלארק (ממפיס, זוכרים?)
קייל קוזמה (לייקרס, 9 בדירוג הקודם) - כינור שלישי זה פחות טוב מכינור שני, ובסופו של דבר קוזמה השנה היה שחקן שישי חביב, אמנם באלופה, אבל שחקן שישי חביב ולא יותר שגם ירד ב efg מהשנה הקודמת : 12.8 נק׳, 5.5 ריב׳.
פול מילסאפ (דנבר, 14 בדירוג הקודם) - זקן וזה ניכר, פעם ב.. הוא עדיין מבליח לתצוגות טובות והוא עדיין שחקן חכם מאד, אבל זקן ואיטי הרבה יותר משהיה: 11.6 נק׳, 5.7 ריב׳, אבל עם האחוז האפקטיבי הטוב בקריירה (54%)
ג׳בארי פארקר (סקרמנטו) - טוב, נו, האיש יודע לקלוע (ואפילו למסור), האיש לא יודע לשמור. האיש אף פעם לא יהיה שחקן גדול. 14 נק׳, 5.6 ריב׳, 55% אפקטיבי.
מרווין בייגלי (סקרמנטו) - נפצע ובקושי שיחק השנה. עדיין הבטחה גדולה שעוד עשוי למצוא את עצמו בצמרת הדירוג בעתיד. אבל כרגע הוא רחוק מאד משם. 14.2 נק׳, 7.5 ריב׳.
נמניה בייליצה (סקרמנטו, כן, הוא השלישי הרצוף כאן) - הצלף הלבן נתן את עונתו הטובה ביותר מאז שהגיע לליגה ,אבל כזכור הוא הגיע לליגה מאוחר וכבר לא צעיר. בכל מקרה, עמדות הגבוהים בקינגס (יחד עם ריישואן הולמס וחסן וויטסייד בסנטר) תהיה עמוסה השנה לעייפה ותחרותית לחלוטין. 11.4 נק׳, 6.4 ריב׳, 2.8 אס׳ , 42% מהשלוש ו 58% אפקטיבי.
לארי נאנס ג׳וניור (קליבלנד) - קלע השנה לא פחות משלשה למשחק, והוא עדיין קפיץ. אבל איכשהו נדמה שבדבר הזה שנקרא כדורסל, הוא יכול להיות יותר טוב בשני צדדי המגרש, גם אם האנרגיה שם. 10.1 נק׳, 7.3 ריב׳, 60% אפקטיבי.
טוריאן פרינס (ברוקלין) - לא בטוח ששייך לרשימה ולא לסמולים, למרות שמוגדר רשמית כרגע כפאוור. אבל כמו ג׳יי קראודר ואנשים אחרים עם צמות בשיער (דמארה קרול?), הוא לגמרי 3&d בתפקוד שלו, עם המון שלשות, הגנה ולא המון מעבר לזה: 12.1 נק׳, 6 ריב׳.
פי.ג׳יי טאקר (יוסטון). חזק כמו שור, נמוך, הקלעי מס׳ 1 בליגה בשלשות מהפינה. לא יודע לעשות שום דבר יותר מזה בהתקפה, אבל יכול לקחת שחקנים גדולים ממנו בהגנה. אקס הפועל חולון כבר בן 35!!. 6.9 נק׳, 6.6 ריב׳.
ת׳אד יאנג (שיקגו, 13 בדירוג אשתקד) - לעד אחד הפייבוריטים שלי, בתור גבוה שיכול לעשות הכל, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהוא נתן את העונה הגרועה בקריירה שלו בקבוצה מחורבנת, ונראה קצת בדרך למטה, אלא אם אופתע. 10.3 נק׳, 4.9 ריב׳, 1.4 חט׳
דאריו סאריץ׳ (פניקס) - כשאני חושב על זה נדמה לי שהוא האירופאי הכי אולד סקול שמשחק באמריקה. יכול לראות אותו בכיף באיזו פנתנייאקוס סירקא 1998 מבחינת סט היכולות, שזה לא רע אבל גם לא מדהים, באחת הקבוצות שהכי מסקרנות אותי השנה בליגה: 10.7 נק׳, 6.2 ריב׳, 55% אפקטיבי.
פי.ג׳יי וושינגטון (שרלוט) - כמעט הכנסתי את זלר עד שהחלטתי שהאחרון הוא פאוור. וושינגטון הוא קומבו פורוורד מבטיח ואתלטי שנתן עונה ראשונה מבטיחה ואתלטית בקבוצה שמלאה בשחקנים באותו פרופיל (חמודים, אתלטיים, רחוקים מלהיות כוכבים) 12.2 נק׳, 5.4 ריב׳.
אריק פסקל (גולדן סטייט) - יופי של עונת רוקי מאד מפתיעה לאיש הנמוך אך כבד הזה. נתן כמה וכמה משחקים נהדרים, קולע מכל טווח (אבל זורק יותר מדי מהשלוש בשביל 29%) ומאד חזק. אבל אני עדיין לא משוכנע שזה לא וואקום. 14, 4.6 ריב׳.
כריסטיאן ווד (עבר מדטרויט ליוסטון) - עונת פריצה רצינית מאד היתה לבחור הזה שהשתלט על עמדת הפאוור של דטרויט החלשה, בעקבות חולשתו ופציעותיו של גריפין. אתלטי וקולע, נדמה שלבחור יש עתיד חביב בליגה. אגיד זאת כך - אם הארדן הולך, יש סיכוי טוב שהוא האיש המרכזי של הקבוצה. 13.1 נק׳, 6.3 ריב׳, 62% אפקטיבי (!!)
סופר HM - חמישה שחקנים שהיו בכיף נכנסים לרשימת ה-15 בכמעט כל עמדה אחרת:
ג׳רמי גרנט (עבר מדנבר לדטרויט) - נתן עונה נהדרת ופלייאוף עוד יותר נהדר בדנבר. אבל החליט לעבור לקבוצה בה הוא יהיה אולי הכלי המרכזי או מאד קרוב לכך. יש לו את רוב הכלים, בעיקר בהגנה. בהתקפה הוא עושה הכל ברמה טובה, אבל שום דבר לא ברמה ממש טובה. 12 נק׳, 3.5 ריב׳ (בלבד), 55% אפקטיבי, 39% מהשלוש
ארון גורדון (אורלנדו, 10 אשתקד). זה לא שאני לא אוהב את הבחור, אבל קשה להתעלם שבעונה האחרונה הוא עבר סופית ממדרגת ה״הבטחה הגדולה״ לדרגת ״זאת הרמה ,זה מה יש. טייק איט אור ליב איט״, שזה לא רע, אבל גם לא ממש מדהים למישהו שקולע רק 31% מהשלוש. 14.4 נק׳, 7.7 ריב׳, 3.7 אס׳,
לאורי מרקאנן (שיקגו, 12 בשנה שעברה) - היתה זאת עונה שבה הפיני , שהיה ההבטחה הגדולה להיות נוביצקי הבא, לא רק שדרך במקום אלא אפילו לקח צעד אחורה, כשלא בטוח שבאמת יש לו מה למכור בצבע האמריקאי. הוא יודע כדורסל, אני רק לא בטוח שהוא יודע כדורסל פיזי. 14.7 נק׳, 6.3 ריב׳, אמנם 2.2 שלשות אבל רק ב 34% חלשים.
דנילו גאלינרי (עבר מאוקייסי לאטלנטה בעבור המון המון כסף) - השאלה עכשיו היא רק האם הוא גם שווה את הכסף הזה. מתקיף נפלא, יודע לשחק היטב עם הכדור ובלעדיו. שחקן הגנה לא גדול אך בהחלט אנדרייטד. פציע, לא צעיר. באטלנטה הוא יהיה חלק קריטי מקבוצה עם הפנים קדימה. 18.7 נק׳, 5.2 ריב׳, 40% מהשלוש, 55% אפקטיבי. צלף.
ג׳וליוס רנדל (ניקס, 8 שנה שעברה) - קשה לי עם האיש הזה שבוחר להיות ראש לשועלים (וככזה, זה לא כאילו שהוא קולע 25 למשחק…). מהחזקים במשחק, מוסר איכותי, יודע לקלוע מהשלוש (אבל לא טוב במיוחד, 27%). האופי הוא שאלה גדולה מאד. (19.5 נק׳, 9.7 ריב׳, 3.1 אס׳)
ואחרי ה HM הארוך בהיסטוריה, לרשימה העיקרית:
15. כרמלו אנתוני (פורטלנד) -
מאד שמח שאחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק מצא לעצמו בית של ממש בפורטלנד, ולמד לשחק כחלק אמיתי ממשחק ההתקפה (הלפעמים סוליסטי גם כך) של הקבוצה הזאת, ולהתמזמז פחות עם הכדור. גם אם לא מגיע לו מקום 15 באמת, זה יופי של מקום של כבוד לאחד הסיפורים המשמחים (אותי) של השנה האחרונה, וחלק אינטגרלי מקבוצה עם שאיפות תמיד
15.4 נק׳, 6.3 ריב׳
14. מייקל פורטר ג׳וניור (דנבר) -
ומאחד הותיקים והזקנים ברשימה לאחד הצעירים בה. ארוך ארוך, והתקפית נדמה שהוא החבילה השלמה, קליעה מהשלוש, חדירות, יכולת לשחק בפוסט. מאד מאד מרשים. אבל (א) שאלה אם הבריאות שלו תחזיק מעמד (ב) בהחלט צריך לקחת פחות זריקות רעות (ג) רחוק מלהיות מוכח. פוטנציאל בשמיים להיות כוכב והרבה יותר גבוה מהמקום ה-14, אבל הוא עדיין לא שם כרגע לדעתי. מקווה שיהיה כי יחד עם יוקיץ׳ זה חתיכת פרונט קורט.
9.3 נק׳, 4.7 ריב׳, אבל 59% אפקטיבי זה מדהים. 42% מהשלוש זה אדיר ובפלייאוף המצוין של פיינאליסטית המערב הוא עלה ל 11.4 נק׳, ו 6.7 ריב׳, ועדיין ב 58% אפקטיבי.
13. קריסטפאס פורזינגיס (דאלאס)
לא יודע איך לאכול את הבחור הזה. כשהוא בריא הוא בטופ 5, כי הוא פשוט גבוה מעל כולם, קולע מצוין, יודע לשחק היטב מתחת לסל, פיזי מספיק ואף יותר מכך בשביל כל הקרבות. איום חסימה משמעותי וחלק קריטי מדאלאס. איתו, דאלאס היא קבוצת צמרת במערב (ואפילו הייתי אומר קונטנדרית). בלעדיו, היא רחוקה מזה. הוא עד כדי כך טוב. אבל הוצא מהדירוג הקודם כי הוא תמיד פצוע. נפצע גם בפלייאוף האחרון, ובאופן כללי, לא יודע אם אי פעם אפשר לסמוך על הבריאות שלו. עדיין נדמה לי שהוא עם סיכויים גבוהים בהרבה להיות יאו מינג מאשר להיות נוביצקי, וזאת בעיה.
20.4 נק׳, 9.5 ריב׳, 2 חס׳, 35% מהשלוש. מספרים נפלאים בדרך כלל, אבל כאמור - הוא אף פעם לא באמת משחק.
ומכאן לרשימה של שלושה שחקנים שבוא נקרא להם - ה״טעונים הוכחה מחדש, רגע לפני שאני מעיף אותם מהרשימה״
12. בלייק גריפין (דטרויט, 4 בדירוג הקודם)
אלוהים, איזו עונה מחורבנת האיש הזה נתן. פצוע חצי מהזמן , חסר חשק וכבוי לחלוטין בחצי השני. אתלטי פחות, הוא עדיין אתלט מעל הממוצע בליגה, עדיין חזק מאד, עדיין חכם מאד ומוסר נפלא בתור פאוור פורוורד שגם למד לקלוע שלשות. אבל מצד שני - דווקא השנה כשהאתלטיות בירידה, והוא הכי צריך אותן השלשות הרבה פחות נכנסו (24%) והוא היה אגרסיבי, החלטי וחד פחות בכל דבר שיש למרות שהיו לו איזה 3-4 משחקים שבהם הוא הזכיר נשכחות. בכל מקרה, הוא נמצא בקטגוריה משלו יחד עם שני השחקנים שידרגו ישר מעליו. נראה מה הכיוון של בן ה 31 הזה השנה. אישית? אני מקווה לטרייד לקבוצה טובה יותר.
15.5 נק׳ ו 40% אפקטיבי עלוב.
11. קווין לאב (קליבלנד, 11 גם שנה שעברה)
עוד אחד שנדמה שצריך להוכיח את עצמו השנה מחדש. הוא אמנם היה בריא למדי השנה (56 משחקים!) אבל כבר כמה וכמה שנים קשה לדעת אם הבחור הזה על סף פרישה או שהוא באמת יחזיק את עצמו בריא, ומה לעזאזל התותח הזה (כשהוא בריא) עושה בקליבלנד ולא בקבוצה עם יומרות (טוב, קליבלנד היתה קבוצה עם יומרות עד לפני שנתיים). עדיין ריבאונדר טוב, יודע לעשות פוסט, קולע נפלא מכל טווח. אבל הרבה מאד ספקות. מקווה מאד שתהיה לו עונה בריאה, וכמו גריפין, מקווה שהיא לא תהיה בקבוצה איתה הוא מתחיל.
17.6 נק׳, 9.8 ריב׳, 55% אפקטיבי עם המון שלשות (2.6 כאלה ב 37% חביבים)
10. דריימונד גרין (גולדן סטייט, 3 שנה שעברה, ונדמה לי שמתישהו דירגתי אותו במקום הראשון).
עוד שחקן עם חרא עונה, שיחק בלי קליי, בלי סטף, בלי דוראנט ובעיקר בלי חשק. היה פחות טוב בהגנה ובעיקר פחות טוב בהתקפה, ונראה כמו שחקן סתמי בקבוצה הכי חלשה בליגה. זאת האמת. אם לשפוט לפי השנה האחרונה, הבחור הוא הפאוור המדורג 50 בליגה במקרה הטוב. רק מה, אנחנו מכירים אותו כשיש לו מוטיבציה, ואני לא בטוח שהשנה הווריורס לא יתנו לו סיבה למוטיבציה. מקווה מאד שהוא יחזור לעצמו, כי כשהוא גדול, הוא נכס נפלא לליגה.
8 נק׳, 6.2 ריב׳, 6.2 אס׳, 1.4 חט׳. אחוזים?? עדיף שלא יזרוק.
-- יאללה, נחזור לשחקנים צעירים יותר.
9. ג׳ון קולינס (אטלנטה, 6 שנה שעברה)
דירגתי אותו גבוה מאד בשנה הקודמת, בעיקר על סמך הפוטנציאל של האיש שהסטטיסטיקות המתקדמות מאד אוהבות. אז הפוטנציאל עדיין שם אבל הוא לא התקדם מספיק השנה (פרט אולי לתחום החסימות) ובעיקר - הוא מראה נטייה מדאיגה לפציעות, שזאת תמיד בעיה. אין ספק שהוא אחד הגבוהים הטובים והוורסיטליים בליגה כשהוא בריא אבל כאמור לא תמיד בריא. כמו שכתבתי למעלה על גאלינרי, אטלנטה היא אחת הקבוצות שהכי מסקרנות אותי בליגה השנה, קולינס, גלינרי וקפלה זה חתיכת קו קדמי מרתק (וזה כשהקו האחורי עוד יותר מרתק). מת לראות את ההתקדמות שלו השנה, אבל פחות מפלייאוף זה כשלון רציני.
21.6 נק׳, 10.1 ריב׳ , 1.6 חס׳, 40% נפלאים מהשלוש, 63% אפקטיבי מדהימים.
8. טוביאס האריס (פילי, 7 בדירוג הקודם)
ותודה לאל שהורפורד הלך. עם הורפורד היה קשה להבין מי פאוור, מי לא, ואיך לעזאזל שלושה ענקים (והאריס ענק, ראיתי אותו מקרוב) יכולים לשחק ביחד באותה חמישייה לפעמים, ואכן פילי נראתה מבולבלת יותר מדי. כעת, נדמה שההיררכיה בקבוצה הרבה יותר ברורה, בטח ובטח כשהם הוסיפו שחקן כמו סת׳ קארי שיעזור לשייק מילטון לרווח את המשחק .הקבוצה בריאה בהרבה, ובקבוצה בריאה כזאת, האריס הוא אחד משלושת הכוכבים שאמורים לקחת אותה רחוק. לא רחוק מאד, אמנם, אני חושב שחצי גמר מזרח זה סביר, וכל דבר מעל זה יהיה הצלחה אדירה. אבל בהחלט כן לשם. דוק ריברס הוא אולי לא מאמן ענק, אבל הוא בעיניי מאמן טוב בהרבה ברמות האלה מאשר ברט בראון, והאריס כבר שיחק אצלו בקליפרס. פילי היא קבוצה מסקרנת שתצטרך את היציבות של האריס בשביל לעשות דברים יפים.
19.6 נק׳, 6.9 ריב׳.
7. גג״ג - ג׳ארן ג׳קסון ג׳וניור (ממפיס)
למרות שהבחור חולה בתסמונת ברוק לופז (בוקס אאוט כן, ריבאונד לא). שחקן השנה השלישית הזה בהחלט נתן עונה נפלאה ובעיקר מבטיחה רבות. בסופו של דבר, הוא, יחד עם מוראנט וקצת דילון ברוקס היה הסיבה המרכזית בגללה ממפיס היתה קונטנדרית של ממש להגיע לפלייאוף במערב החזק. השנה היא לא עשתה את זה, אבל לא נורא. תראו, ממפיס תמיד היתה קבוצה אפורה שמצליחה הרבה מעבר למה שנותנים לה (זוכרים את ימי טוני אלן ומייק קונלי?) אז הג׳וניור מאיים להיות הזאק רנדולף של הדור הנוכחי + קליעה מהשלוש. מה רע? שחקן הגנה טוב והמון שלשות מדויקות הם סימנים טובים לבאות, ובשביל ריבאונדים יש את המשאבה הליטאית בסנטר. מקווה שממפיס תמשיך, כפי שהיתה בכל העשור האחרון, להיות הסוס השחור התמידי של הליגה.
17.4 נק׳, 1.6 חס׳, 2.5 שלשות ב 39% ו 57% אפקטיבי.
6. ציון ווליאמסון (פליקנס, 15 שנה שעברה)
אז דירגתי רוקי שלא כהרגלי, איפשהו בדירוג אשתקד, והנה הוא הוכיח ב 24 משחקים שהוא ראוי לזה, בעיקר בגלל שהוא כרגע הנגחן מס׳ 1 בליגה. אלוהים, איזה מסיים האלי הופים אדיר, כמו גריפין של הקליפרס רק טוב יותר. בכלל, מזכיר את גריפין של הקליפרס גם בעובדה שהוא חזק, גדול מימדים אבל יותר ברוחב מאשר בגובה, יודע לשחק בפוסט בגלל שהוא חזק, ולמרות שהוא נראה (ובאמת) נמוך יותר מכולם. אני מניח שכרגע הקפיץ לא ייעלם ולכן הוא ימשיך לקפוץ מדרגה. לונזו עדיין יהיה המפעיל מס׳ 1 שלו, אבל העובדה שהולידיי התחלף בבלדסו בהחלט לא תתרום לציון, אבל לא משנה, הוא - עדיין ינצל את הכוח האדיר ואת האתלטיות החד פעמית בשביל לעשות את הנקודות הקלות. אגב, לא יזיק לו להיות יותר צ׳רלס בארקלי בריבאונדים מאשר… ובכן… בלייק גריפין
22.5 נק׳, 6.3 ריב׳, 59% אפקטיבי בעיקר בגלל המון דאנקים.
5. פסקל סיאקם (טורונטו, 5 גם שנה שעברה)
אודה ואתוודה, אני לא על העגלה של האיש הזה שאני דווקא רואה המון משחק. ולא יעזור כלום, הוא תמיד צריך לחשוב שניה או שתיים לפני שהוא מתחיל מהלך, שזה משהו שאני לא רואה מכמעט אף שחקן נ.ב.א אחד, ודי מטריף אותי, אשכרה כאילו הוא צריך לחשב מה הוא הולך לעשות, לזכותו - הדבר הזה שהוא מחשב בדרך כלל מצליח. אז כן, גוף גדול וחזק עם כל היכולות כולן, כולל קליעה מהשלוש (2.2 שלשות ב 36%) חדירה נפלאה מהבייס ליין, יכולת לקלוע על יותר משומר אחד ושחקן הגנה מהטובים בליגה בעמדתו. לרעתו יצוין כי הפלייאוף האחרון שלו היה חלש, ונדמה שהוא נעצר יותר משהיה רוצה. אישית, אני חושב שהוא הרבה יותר טוב בתור שחקן מס׳ 2 בקונטנדרית מאשר שחקן מס׳ 1 בפסאודו קונטנדרית.
22.9 נק׳, 7.3 ריב׳, 3.5 אס׳, (אבל רק 17 נק׳, ב 42% אפקטיבי בשני סיבובי פלייאוף)
4. דומנטאס סבוניס (אינדיאנה, כניסה חדשה).
כן, אני יודע, מפתיע. לא חושב שמישהו חשב לראות את השם הזה כל כך גבוה. אבל כן, האיש הזה ששיחק את הפאוור לצד טרנר הסנטר הוא בעיניי אחד מארבעת הפאוורים הטובים בעולם, והטוב מכולם שהוא עדיין לא בדרגת סופרסטאר. אינדיאנה היא קבוצה שבנויה מגניב - יש לה מסיימים טובים מאד (וורן', טרנר, אולדיפו, מקרדמוט), ויש לה כמה וכמה שחקנים שמניעים את המנוע כולו ובראשם ברוגדון וסבוניס עצמו. האמת היא שברוב קבוצות הליגה האיש הזה בכלל סנטר, אבל באינדיאנה הוא אחד משני שחקנים במה שהוא אולי קו הפנים הכי מסיבי וחזק (ואולד סקול) בליגה. כשאין ווסטברוק לידו, הוא מתמקד בלעשות רק מה שהוא יודע (כלומר, לא סתם לזרוק שלשות, כדי שלראסל יירשם אסיסט), אבל עם מגוון תנועות מתחת לסל, ריבאונד אבסולוטי, ויכולת מסירה שמזכירה את זו של אבא שלו, הוא פשוט יופי של שחקן. מהסוג שהלוואי על כל קבוצה בליגה כזה. וכן, עוד כמה עונות כאלה, ונוכל לדבר על הבן בתור מישהו שהתעלה על אביו… לפחות בנ.ב.א
18.5 נק׳, 12.4 ריב׳, 5 אס׳, 55% אפקטיבי.
ומכאן לכוכבים:
3. קווין דוראנט (ברוקלין)
השאלה הגדולה היא כמובן איך הוא יחזור מהאכילס, ולכן הוא מדורג כאן רק שלישי, כי אם הוא היה מדורג בין כל הסופרסטארים הגדולים של העמדה (שיהיו בשני המקומות הראשונים), רק לפני שנה וחצי, הוא היה אצלי ראשון, וזה למען האמת אפילו לא היה קרוב. אבל יש ספקות, וכשיש ספקות יורדים שני מקומות. בקיצור, השאלות הגדולות הן: (א) איך הוא חוזר מהפציעה (ב) איך ברוקלין תיראה איתו ועם קיירי . אם התשובות יהיו חיוביות, אז ברוקלין היא קונטנדרית. אם איכשהו קיירי ימשיך להיות נזק, ודוראנט ייראה כמו … לאורי מרקאנן, אז ברוקלין כנראה תשתחל לפלייאוף, כי בכל זאת, אבל רק לשם. מכיוון שאני לא נביא ואין לי מושג, אני צריך לחכות, למרות שנדמה שנקבל תשובה מהר מאד בתחילת העונה לשאלה הזאת.
2. אנתוני דייויס (לייקרס, 1 שנה שעברה)
אז לקחתי את אלוף הנ.ב.א הטרי, והורדתי אותו מקום אחד, למרות שזה שנמצא מעליו לא עשה השנה שום דבר שהוא לא עשה שנה שעברה. בעיקר כי נדמה לי שהגבה קצת איכזב אותי לפחות. הוא אמנם היה הקלעי המוביל של הלייקרס השנה, אבל בפלייאוף הוא בהחלט נתן ללברון להיות האיש המרכזי - וזה חוזר לאותו נושא שעליו דיברו בהקשר שלו בפליקנס. עם כל הכשרון המדהים של דייויס, האופי לא לגמרי שם, ודווקא האליפות הזאת הוכיחה את זה יותר מאשר כל עונה אנדר אצ׳יברית בניו אורלינס. אבל חוץ מזה? סופרסטאר שאין דברים כאלה, אדיר בשני צדדי המגרש, ועושה סל מתי שבא לו.
26.1 נק׳, 9.3 ריב׳, 2.3 חס׳, 54% אפקטיבי, קצת יותר משלשה למשחק ב 33%
1. יאניס אנטטוקומבו (מילווקי, 2 שנה שעברה)
תראו, הבעיה עם העמדה הזאת שלמרות שיש בה שלושה סופרסטארים עצומים, כל אחד מהם הוא עם הרבה סימני שאלה על המצח, וזה כולל את יאניס כמובן. אבל שימו את יאניס ליד לברון בשנה האחרונה ומישהו באמת מאמין שהם לא לוקחים אליפות? ברור שכן. אבל באותה מידה ברור שלאיש הזה יש המון חסרונות כי למרות שלכאורה הוא יודע לקלוע מהשלוש בעונה הרגילה כשממש צריך (1.4 שלשות ב 30%), הוא לא באמת יודע אלא אם נותנים לו מטר. תראו, רק 0.9 שלשות למשחק מתוך ה 4.7 שלשות שהוא זרק, היו כשהשומר היה יחסית קרוב אליו (עד 6 פיט) ומתוכם הוא קלע רק 0.2, כלומר, בערך 25% במקרה הטוב. אז נכון, זה אומר שאי אפשר להשאיר אותו חופשי לחלוטין מהטווח אבל זה גם אומר שהוא כנראה לא באמת יעניש אותך. אז למה בכל זאת המקום הראשון? כי הוא יוניקורן, כי הוא MVP שנה שניה ברציפות, כי הוא מפלצתי גם בהתקפה וגם בהגנה, וכי תכל׳ס, מילווקי שלו בכל זאת קצת יותר מצליחה מאשר הפליקנס של דייויס. יש בעיות? יש. אבל הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בליגה. מה לעשות שלא כולם לברון.
29.5 נק׳, 13.6 ריב׳, 5.6 אס׳ , 59% אפקטיבי
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
