|
אז עוד מעט הליגה מתחילה, ויש לי לפחות את הרשימה הזאת לסיים. רשימה שהיא בסופו של דבר, למען האמת, לא משהו למרות שיש בה כמה שחקנים טובים ומבטיחים, ועוד לא מעט שחקנים מוכחים יותר או פחות. וגם עוד כאלה שאולי יהיו. בסך הכל, יש לנו 4 כניסות חדשות לרשימה.
יצאו מהרשימה לגמרי - מרק גאסול וסטיב אדמס. הראשון נראה לי פאסה, והשני… לא יודע, אולי שווה hm אבל איכשהו נדמה לי שהייז יקבל יותר דקות ממנו בפליקנס והייז עצמו לא מוזכר כאן, אז...
ראויים לציון ( HM)
אל הורפורד (עבר מפילי לאוקייס)- אחרי הפקק שהוא יצר בפילדלפיה, עשוי להיות אחד השחקנים המובילים של אוקייסי, אבל הוא כבר מאד מבוגר (35) והרבה יותר כבד. מה שכן, כדורסל הוא כנראה לא שכח עדיין. 11.9 נק׳, 6.8 ריב׳, 4 אס׳.
חסן וויטסייד (עבר מפורטלנד לסקרמנטו) - המספרים הם עדיין מהטובים. יש לו טאץ׳ טוב מתחת לסל, הוא מסיים נפלא, ריבאונדר אדיר (שלישה בליגה) ,חוסם בחסד (מלך החסימות). ועדיין חור שחור וסרטני שלא זז לנמוכים ולא יודע לשים גוף על גבוהים. מה לעשות. 15.5 נק׳, 13.5 ריב׳, 2.9 חס׳.
קודי זלר (שרלוט) - בדיוק ההיפך מוויטסייד. לא שחקן של מספרים, כן שחקן של קבוצתיות, אבל כשחקן כדורסל הוא בסופו של דבר, די בינוני, ועדיין הסנטר הפותח בקבוצה שאולי תהיה מסקרנת בגלל כל הצעירים 11.1 נק׳, 7.1 ריב׳
דוויט האוורד (עבר מהלייקרס לפילדלפיה) - בתחילת העונה אמרו לו שילמד צניעות מהי. ובכן, הבחור למד צניעות, ומי שהיה במשך שנים הסנטר הטוב בעולם, עשה בדיוק מה שהוא יודע לעשות בשביל לעזור ללייקרס לקחת אליפות. מעניין מאד אם זה יקרה גם בתור המחליף של אמביד בפילי /7.5 נק׳, 7.3 ריב׳, 1.1 חס׳ ובעיקר 73% נפלאים מהשדה
תומאס ברייאנט (וושינגטון) - הבחור הוא יופי של כלי התקפי, חזק מתחת לסל, מדויק מכל טווח כולל מהשלוש. הבחור גם הוא לא משהו בהגנה, הבחור ימשיך לעשות את זה גם השנה. 13.2 נק׳, 7.2 ריב׳, 41% מהשלוש, 63% מהשדה. אחוזים פנומנליים למען האמצת.
אנס קאנטר (חוזר לפורטלנד מבוסטון) - נדמה שקבוצות יותר ויותר לומדות לוותר על החוש הזה לנקודות וריבאונד שיש לו, בתמורה להגנה חזקה. ולעיתים בגלל זה הוא נעלם מהרוטציה בבוסטון. עדיין יודע לעשות יופי של נקודות ויהיה חלק מקבוצה התקפית מעניינת מאד בפורטלנד השנה/ 8.1 נק׳, 7.4 ריב׳, 57% מהשדה
טריסטן תומפסון (מחליף את קאנטר בבוסטון, כשהוא עובר מקליבלנד) - מי היה מאמין שהגולם ההגנתי הזכור מהקבוצה המיתולוגית של לברון בקליבלנד ילמד לקלוע שלשות. אז הוא עושה את זה (אולי לא מספיק) ב 39%. עדיין גולמי למדי מתחת לסל בהתקפה, אבל שחקן הגנה טוב פי חמש מהתורכי. 12 נק׳, 10.1 ריב׳,
דניאל ת׳ייס (בוסטון) - נישאר עם בוסטון, כשהפאוור סנטר הזה הוכיח את עצמו שנה שעברה בתור מישהו שמקבל יותר דקות מקאנטר כשזה חשוב. שחקן הגנה אדיר בדרך כלל, אבל עם בעיה מול הסנטרים הבאמת גדולים ומסיביים. לא שחקן התקפה גדול, אבל גם לא חור. בגדול, אחלה נכס. 9.2 נק׳, 6.6 ריב׳, 1.3 חס׳
דרק פייבורס (חוזר ליוטה אחרי שנת גלות בפליקנס) - פייבורס לעולם לא ילמד להיות שחקן התקפה מודרני, אבל הוא עדיין ריבאונד מצוין, ושחקן הגנה טוב וחזק מאד. אני מניח שבמקום המצב שהיה בעבר בו הוא משחק לצד גובר, השנה הוא יחליף אותו, וינסה לשמור על הרמה ההגנתית של הקבוצה בכל 48 הדקות. 9 נק׳, 9.8 ריב׳, 62% מהשדה.
מיצ׳ל רובינסון (ניו יורק) - אחרי שנת רוקי מאד מוצלחת, לא הראה המון שיפור בעונה השניה' אבל כשיש לך כזה פוטנציאל הגנתי מגיע לך HM'' גם אם בקושי. 9.7 נק׳, 7 ריב׳, 2 חס׳.
מיילס טרנר (אינדיאנה) - למרות שלפעמים היה נראה אחרת, בסופו של דבר טרנר הוא במובהק שחקן הפנים השני בטיבו בלבד באינדיאנה .שזה לא רע בסופו של דבר. יודע לקלוע מכל טווח, אבל קצת מוגבל בתנועות, והוא יותר טריסטן תומפסון משופר ממשהו אחר. ועדיין, אחלה הגנה ,התקפה סבירה. סנטר טוב שלעולם לא יהיה סנטר גדול. 12.1 נק׳, 6.6 ריב׳, 2.1 חס׳, 34% מהשלוש שזה סביר אבל לא מדהים. 53% אפקטיבי שזה קצת חלש לסנטר.
ג׳ארט אלן (ברוקלין) . בוסרי, אך עדיין מעט יותר מלוטש התקפית מאשר טרנר לדעתי. טוב בהגנה ,קבוצתי להחריד. חצב מקום בתור הסנטר של ברוקלין הכה מסקרנת של דוראנט ואחרים, ויצטרך להמשיך לתת בדיוק את מה שנתן, ואולי רק להשתפר מעט. 11.1 נק׳, 9.6 ריב׳, 65% מהשדה.
הרשימה העיקרית:
15. קלינט קפלה (עבר רגע לפני קורונה מיוסטון לאטלנטה, 15 גם שנה שעברה) -
בסופו של דבר, השאלה האמיתית היא האם הוא יוכל לתת לאטלנטה את מה שהוא נתן ליוסטון. הארדן הפעיל אותו כמו שמעטים יודעים להפעיל אותו, אבל באטלנטה יש שניים כאלה - יאנג ורונדו שלכאורה יכולים להפעיל אותו בצורה דומה. הבעיה? חוץ מלנגוח לסל, הוא באמת לא יודע לעשות כלום. משחק פוסט חלש, טווח בלתי קיים. אז הוא שמנגיחים לו, או שהוא לא קיים. ועדיין, ריבאונד מצוין פלוס ושחקן הגנה טוב מאד (גם אם לא ענק) - ובין שאר הגבוהים של אטלנטה המסקרנת, נדמה לי שיש לו מקום של ממש.
13.9 נק׳, 13.8 ריב׳, 1.8 חס׳. 63% מהשדה
14. ברוק לופז (מילווקי, 14 בדירוג הקודם)
אם יש משהו שהיה לגביו ספקות עד השנה, ונדמה לי שאין ספקות כיום, זה שלמרות שלופז מצטייר קצת כמו סנטר רך בגלל שהוא אף פעם לא לוקח ריבאונדים ובגלל שהוא רק אוהב לקלוע שלשות, הוא למען האמת סנטר מאד קשה, כזה ששומר חזק, והיה חלק ענק מהסיבה בגלל מילווקי, לפחות בעונה הרגילה, היתה קבוצה עם צבע שהוא פשוט בלתי חדיר. בכל מקרה, הכלי ההתקפי השלם, כי בניגוד לשחקנים אחרים (נגיד מיילס טרנר), הוא למען האמת באמת יודע לשחק בצבע מצוין. הוא פשוט בוחר לא לעשות את זה ומעדיף לקלוע שלשות. או במילים אחרות - הבעיה היא לא כל כך ביכולת אלא כמו כל הקריירה בעובדה שהוא פשוט בוחר את הרעל שלו כל שנה מחדש (שנה אחת פוסט, שנה אחת שלשות. שנה אחת ריבאונד, שנה אחת חסימות. כאלה). בכל מקרה, אני מניח שימשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר גם במילווקי של השנה. ואני גם מניח שגם השנה מילווקי לא תגיע רחוק מדי כשהכסף על השולחן.
12 נק׳, 2.4 חס׳, אחוזים לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל הוא זורק המון, זה כן.
13. יונאס וולנצ׳יונאס (ממפיס, 12 בדירוג הקודם)
כבר נמאס לי לומר על כמעט כל קבוצה שהיא מסקרנת, אבל ממפיס של מוראנט וג׳קסון הצעירים באמת מסקרנת. וולנצ׳יונאס הוא הוטרן שכבר ראה את הכל ומשחק באמצע. אחת ממשאבות הריבאונדים הטובות בעולם, ותמיד שחקן אמין מתחת לסל, הוא חלק מהבסיס הכה יציב של הגריזליס, ואני מאמין שהוא ימשיך את אותה יציבות גם השנה. סנטר בניחוח של פעם (שאפילו תוקע שלשה פעם ב… קצת כמו סנטרים של פעם, בניגוד לאלה של היום שעושים את זה כל הזמן), ואתם יודעים מה - זה לא תמיד רע.
14.9 נק׳, 11.3 ריב׳, 61% אפקטיביים.
12. מונטרז הארל (נשאר בסטייפלס, אבל החליף את המדים של הקליפרס באלו של הלייקרס)
שחקן שראיתי המון משחק. בגדול, הוא מנצל את הגוף המאז חזק שלו ויכולת פוסט טובה, שלא לדבר על חצי חדירה מעולה עם הפנים לסל (שם הוא מנצל כל אינץ׳ מהשרירים שלו) בשביל לצבור המון נקודות והתקפית לעשות רק את מה שהוא יודע, ביעילות שאין דברים כאלה. הגנתית, לא משהו, לא חור, אבל גם לא משהו. ועם זאת, השחקן השישי הטרי של העונה יכול להיות אדיר בתור שחקן שישי כשדייויס לא משחק ולברון רוצה למסור ,אבל גם יכול להיות בעייתי. כי מה שעבד להאוורד במפתיע (להיות זבוב על הקיר בהתקפה ולתת הגנה), זה בדיוק ההיפך ממה שהארל שירצה את הדקות ואת הנקודות שלו ירצה לעשות. מעניין איך ווגל ישתמש בו, כי אני בספק שהארל יודע או יכול לעשות משהו אחר ממה שהוא עשה כל כך טוב בשנים האחרונות בקליפרס.
18.6 נק׳, 7.1 ריב׳, 58% מהשדה
11. יוסוף נורקיץ׳ (פורטלנד, 13 שנה שעברה)
עלה מקום למרות שלא ממש שיחק השנה בגלל פציעה. אולי זה אומר משהו על עמדת הסנטר ועל סימני השאלה על שחקנים אחרים בעמדה ואולי זה בגלל שבמעט שהוא כן שיחק השנה הוא היה טוב מאד, עדיין סנטר עם גוף גדול וחוש מצוין לקבל כדורים ולקלוע אותם. לי אישית, הוא מזכיר את מרק גאסול כשהאחרון היה טוב. כאמור ,גוף ענק עם המון יכולות, ידיים מצוינות לתפיסה, קליעה סבירה ומעלה, ובשביל אירופאי הוא אפילו שחקן הגנה טוב (פלוס). אם רק יישאר בריא, עמדת הסנטר של פורטלנד המסקרנת נראית מעולה. וכן, זה חתיכת ״אם״
17.6 נק׳, 10.3 ריב׳, 4 אס׳ ,2 חס׳.
10. למרקוס אלדרידג׳ (סן אנטוניו, 5 בדירוג שנה שעברה)
עדיין קולע המון, ואפילו זורק קצת יותר מהשלוש, אבל הפאוור סנטר הוותיק וותיק הזה לא נעשה צעיר בשנה, ובסופו של דבר לא הצליח (ביחד עם דרוזן) לסחוב את הקבוצה שלו לכלום, וספק אם יצליח גם שנה הבאה. בכל מקרה, מה שהיה ברור הוא שאלדרידג׳ הוא כבר לא אותו כוח בלתי עציר שהוא היה לפעמים כשנחה עליו הרוח, כשהשנה היו לו הרבה יותר משחקים חלשים מבדרך כלל (אבל כן, עדיין כמה התפוצצויות עם 39 ו 40 נקודות). זרק פי שלוש יותר שלשות מאשר בשנים קודמות, ונדמה לי שזה לא רק מעיד על העובדה שהוא מתאים את עצמו לדור החדש, אלא גם מעיד על העובדה שהוא קצת זקן מדי בשביל כל השיט הזה של הצבע. אני בכל מקרה חוזה לו ירידה קטנה נוספת, ואישית - הייתי מעדיף מאד לראות אותו בתור גבוה שני באיזו קונטנדרית מאשר במה שהוא (וכל כך צר לי להגיד את זה) בית הקברות החדש של הליגה.
18.9 נק׳, 7.4 ריב׳, 1.6 חס׳, 1.2 שלשות ב 39%
9.סרג׳ איבקה (עבר מטורונטו לקליפרס)
העובדה היא שהשנים שלו בטורונטו עשו לאיש הזה מאד טוב. מי שהגיע לליגה על תקן חוסם עצום אבל מעט מאד חוץ מזה, הפך להיות שחקן מאד שלם בטורונטו - שחקן הגנה מהטובים בעולם, ריבאונדר מצוין, ובעיקר שחקן שקולע מכל טווח ועושה מעט מאד טעויות. נכס קבוצתי, וכפי שהדירוג הזה מוכיח - שחקן שהוא טוב יותר מאשר הארל אותו הוא מחליף שמדורג בכל זאת 3 מקומות מאחוריו. אם יש אופטימיות בקליפרס אחרי השנה הבעייתית הקודמת שלהם, הרי שאיבקה מספק אותה, כי הוא יכול לתת את כל הדברים שהארל לא נתן - הגנה, קליעה מרחוק, יציבות לצד קוואי ופול ג׳ורג׳. האם איתו הקליפרס כן יצליחו להיות קונטנדריות של ממש השנה? יש מצב.
15.4 נק׳, 8.2 ריב׳,39% מהשלוש, 56% אפקטיבי.
8. אנדרה דראמונד (קליבלנד, 6 בעונה שעברה)
אולי הבעיה הכי גדולה של בן ה 27 הזה היא שכבר אין יותר אפסייד. מה שהיה הוא שיהיה - אחד הגופות הגדולים בליגה שמנצל את זה בשביל לקלוע הרבה נקודות, אבל גם לפעמים בשביל לנסות דברים שהוא לא באמת יודע לעשות. בתקופה אחרת, הוא היה האח האובד של שאקיל, אבל לא היום. אולי מקום אחד בו נראה שהוא כן משתפר מעט זה ההגנה. המספרים תמיד היו שם, אבל נדמה שהוא למד לא מעט טריקים קטנים, ושאפשר לומר עליו שהוא אשכרה שחקן הגנה טוב מאד היום. חבל רק שהוא עבר מלהיות תקוע שנים בדטרויט ללהיות תקוע בקליבלנד, שהיא, (בניגוד לכל מיני קבוצות למעלה) קבוצה לא מעניינת בעליל
17.7 נק׳, 15.2 ריב׳, 1.9 חט׳, 1.6 חס׳,
7. ניקולה ווצ׳ביץ׳ (אורלנדו, 10 שנה שעברה)
יציבות זה שם המשחק, והסנטר הזה הוא הכי יציב בעולם בתור הראשון מבין שווים בקבוצה ששוב עושה פלייאוף. למעשה, הבדל אחד שכן היה לו השנה זה שבפלייאוף הוא לראשונה נראה טוב (28 נק׳, 11 ריב׳ בחמישה משחקים מול קו הפנים האימתני של מילווקי). אצל כמעט כל סנטר בליגה היום יש טרייד אוף רציני מאד בין הרמה ההתקפית לרמה ההגנתית. הרמה ההגנתית שלו חלשה (למרות שפחות משחושבים), אבל התקפית הוא פשוט אחד מהטובים ביותר, והוא יציב בלהיות אחד הטובים ביותר.
19.6 נק׳, 10.9 ריב׳, 3.6 אס׳
6. דאנדרה אייטון (פניקס, 7 שנה שעברה)
100% בבועה, זה מה שאני יודע, בשמונה משמונה משחקים. אז נכון, אייטון היה רחוק מלהיות הכוכב של הקבוצה באותם שמונה משחקים (15 נק׳, 9.5 ריב׳) אבל הוא כן היה הכלי השני בחשיבותו בקבוצה אחרי הכוכב הגדול כמובן. יותר אפילו מבשנה הקודמת לה, אייטון ממשיך להזכיר את יואינג בהתקפה, עם קליעה טובה מחצי מרחק (ולמזלו, הוא זורק רק מה שהוא יודע, שחקן עם משמעת), ועם יכולת הגנה משופרת (במיוחד בבועה). הנבחר הראשון בדראפט לפני שנתיים כבר לא יהיה פלופ של ממש. השאלה היא רק כמה הוא יהיה גדול. בכל מקרה, אחרי שדיברנו על קבוצות לא מסקרנות בעליל (קליבלנד, אורלנדו), פניקס עכשיו עם כריס פול היא לגמרי קבוצה מסקרנת, ופול יודע להפעיל גבוהים אולי הכי טוב שיש (ויעידו דייויד ווסט, גריפין ודיאנדרה אחר, ג׳ורדן). אני מצפה לעונה מצוינת ופלייאוף. אם מדברים על טרייד אוף בין הגנה להתקפה, הנה שחקן שהוא בהחלט טוב ומעלה בשניהם.
18.2 נק׳, 11.5 ריב׳, 1.5 חס׳, 55% מהשדה.
5. רודי גובר (יוטה, 4 שנה שעברה)
כמו שאמרתי על דראמונד, יש שלב מסוים בקריירה או גיל מסוים בו ברור שמה שאתה הוא מה שיהיה. גובר כבר לא יהיה שחקן פוסט עצום, הוא לעולם לא ילמד לקלוע מחצי מרחק. מקסימום, הוא יוסיף לרפרטואר בן 4 המהלכים היעילים שלו בהתקפה עוד מהלך יעיל אחד. אבל לא בשביל ההתקפה שלו מביאים אותו (למרות שהוא רחוק מלהיות חור… בכל זאת, איזה 4 מובים יעילים) אלא בשביל ההגנה שם הוא לכאורה הטוב מכולם. בעיניי, הוא הרבה יותר טוב כתורן מתחת לסל, מאשר כמישהו שיוצא לנמוכים, ויש גארדים שמפרפרים אותו פה ושם. למרות שעם הידיים הארוכות והתנועה האנכית הטובה שלו בסך הכל, הוא מצליח לשמור על רוב החדירות מלהתקיים כשצריך. מי שהיה שנתיים ברציפות (עד השנה האחרונה, לא כולל) שחקן ההגנה של השנה, ימשיך להיות כזה גם השנה, ויוטה תמשיך להיות קבוצה הגנתית מעולה, אבל בסופו של דבר 3-6 במערב כזה.
15.1 נק׳, 13.5 ריב׳, 2 חס׳, 69% מהשדה, פנומנלי.
4. באם אדביו (מיאמי)
איזו קפיצה הבחור הזה נתן כשהוא כבר לא נמצא בצל של וויטסייד. אולר שוויצרי הבחור הזה, ופוינט סנטר של ממש, שיודע להוביל כדור, למסור כמו מעטים, לקחת ריבאונד, לשמור, לסיים בהאלי הופ באותה מידה שהוא קולע מחצי מרחק, ובאותה מידה שיש לו הוק שוט קרוב לסל ובכלל אחלה משחק פוסט שבעולם. או כמו שאמרתי - אולר שוויצרי עם כל הכלים כולם (חוץ מקליעה מהשלוש). ואיזו עונה הוא נתן בשנה האחרונה, כשהוא אמנם פצוע, מפספס משחקים ובאופן כללי לא משמעותי בגמר, אבל אולי השחקן הכי חשוב של הקבוצה שהגיעה עד לגמר - כולל דומיננטיות מוחלטת בחצי האזורי מול הגווארדיה הענקית של מילווקי עם 18 נק׳ ו 12 ריב׳, ודומיננטיות מוחלטת מול בוסטון בגמר האזורי (22 נק׳, 11 ריב׳, 5 אס׳). אני לא מאמין שאיתו מיאמי היתה מנצחת את הלייקרס, אבל אתם יודעים מה - יש לפחות סיכוי. איזה שחקן מענג.
15.9 נק׳, 10.2 ריב׳, 5.1 אס׳, 1.3 חס׳, 56% מהשדה.
3. קרל אנתוני טאונס (מינסוטה ,2 שנה שעברה)
אז אם מדברים על כל הכלים כולם, אז טאונס - אני עדיין בדיעה שמבין כל השחקנים שמוזכרים כאן, קאט הוא המוכשר מכולם. קליעה נקייה מהשלוש, משחק פוסט מופלא, חדירה עם הפנים לסל, משל היה מונטרז הארל, יכולת, רצון וידע איך למסור. אין משהו שהוא לא יודע לעשות בהתקפה. אבל שחקן הגנה בינוני, ובעיקר מנהיג חלש. זה המצב. זה מה יש, ואחרי ארבע שנים בליגה ורק סדרת פלייאוף (חלשה) אחת, ספק אם יהיה יותר. היו שחקנים כאלה בליגה שהיו כלים התקפיים אדירים אבל שהיה חסר להם דרייב בשביל לעשות עם זה משהו, וקאט הוא לא הגבוה הענק הקודם של מינסוטה מבחינת אופי ורצון , אפילו לא בערך (קווין גארנט כמובן). אני מאד מקווה שמתישהו משהו יתחבר שם, כי כאמור הפוטנציאל שלו הוא להיות סנטר היסטורי, והוא רק בן 25, אבל עם הרבה מאד סימני שאלה…
26.5 נק׳, 10.8 ריב׳, 4.4 אס׳, 3.3 שלשות למשחק ב 41% (או במילים אחרות - אין דברים כאלה) ו 60% אפקטיבי.
2. ג׳ואל אמביד (פילדלפיה, 1 בדירוג הקודם)
האמת היא שאני כבר לא יכול לחכות לראות אותו סוף סוף עם מאמן שהוא לא ברט בראון. אז לא שדוק ריברס הוא מתת האל לאנושות המאמנים, אבל הוא לא יהיה דוגמטי לגמרי כמו שבראון היה (אני מקווה) והוא כן ידע להפעיל גבוהים בקריירה (גריפין, הארל). ועדיין, גם אם מאמן שלא מבין אותו, אמביד - מי שהוא שחקן הפוסט הטוב בעולם כנראה, צבר נקודות. לפעמים עם יותר מדי זריקות ממקומות שהוא לא צריך לזרוק אמנם (פחות מחצי מהזריקות היו ב-10 פיט שליד הסל, מעט מדי) אבל. בהגנה נדמה היה שהוא הוריד הילוך השנה לפעמים יחסית לכוח שהוא היה בשנה הקודמת לה, אבל אני תולה את זה בעיקר במוטיבציה ובכובד הזה של פילדלפיה. בכלל, מה שאמביד אחרי עונה בינונית יחסית הכי צריך כרגע זה מרווחים, והעובדה שהקבוצה נפטרה מהורפורד והחתימה את סת׳ קארי היא בהחלט צעד מבורך. יאללה, עוד ניסיון אחד לפרוסס, נראה איך זה עובד.
23 נק׳, 11.6 ריב׳, 3 אס׳.
1. ניקולה יוקיץ׳ (דנבר, 3 אשתקד)
הסנטר הטוב בעולם הוא האיש עם הפרצוף הכי גוי שיש והגוף הכי איכר פולני שיש. אבל אלוהים איזה תענוג, ואיזה פלייאוף מענג. המוסר הכי טוב בעולם אולי, בלי קשר לעמדה. מנהל משחק ורכז (שאשכרה מוליך כדור ולא רק מוסר מהפוסט) מהטובים ביותר שיש. גוף ענק שמבריין כל דבר שנמצא מולו והאיש העיקרי בגללו דנבר היא אחת משלוש הקבוצות הטובות במערב כבר שנתיים רצופות. אבל אתם יודעים מה נדמה לי שהוא צריך בשביל לעבור עוד שלב אחד קדימה? קצת יותר מנוחה. לי לפחות היה נדמה בגמר המערב מול הלייקרס שהוא עייף אחרי כל הגיים סבנים שהוא נתן קודם לכן, ונדמה לי שטוב יעשה מאלון אם ייתן לו לשבת פה ושם, כי מה שהוא מקבל בחזרה זה את אחד משחקני הכדורסל הכי מיוחדים בהיסטוריה של המשחק. יא-וואראדי איזה שחקן.
19.9 נק׳, 9.7 ריב׳, 7 אס׳, 57% אפקטיבי.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
