ido כתב:
"האיסור על השימוש באנולוגיות מתוך עולם המושגים היהודי". על מה אתה מדבר? אני (שהבאתי את הדוגמא) בטח לא כתבתי דבר שכזה, ונדמה לי שגם אף אחד אחר לא. לא רק שלא אמרתי את זה, אני משתמש בעצמי באנקדוטה תנ"כית באחת המעבדות שאני מעביר לסטודנטים (הקרדיט עליה לפרופ' שטכמן, שמעתי אותו משתמש בה ומצא חן בעיני). אבל אתה ממילא החלטת שאתה יודע בדיוק מי אני ומה אני.
אין שום דבר אוטומטי בתגובה שלי. אני טוען שזו אנלוגיה גרועה, חסרת ערך פדגוגי כלשהו בהקשר שבו היא מופיעה (במקרה זה גם נושא קרוב מאוד לתחום העיסוק שלי), ושהבחירה להשתמש בה היא לא תמימה בכלל (ושוב - מתוך הכרות עם עבודתם של עורכים מטעם משרד החינוך, לא יפתיע אותי בכלל אם מקורה בכלל לא בכותבי הספר). אתה בוחר לא להתמודד עם הטענות הללו (או כל טענה אחרת שהועלתה פה), ובמקום זאת לפנות להקטנה וביטול, ולהחליט שלא יכול להיות שמישהו השקיע מחשבה והגיע למסקנה שונה משלך - הוא פשוט חסר יכולת הבנה ומגיב באופן אוטומטי ופאנטי.
ואומר זאת שוב - אין דבר כזה בתי ספר חילוניים במדינת ישראל. אם משרד החינוך היה נאות להקים זרם חינוכי שכזה, כל דיוני ההדתה (בהקשר של מערכת החינוך) היו הופכים ללא רלוונטיים.
הסברתי מדוע לא נכנסתי עניינית לדיון - אני מוצא אותו כמיותר לחלוטין כי בפערי השקפות כאלה אין בזה שום טעם (וגם מסיבות אחרות שלא קשורות אליך). אבל אם חשוב לך אני מוכן להתייחס לדברים עצמם.
אז אולי תסביר מה לא הגיוני ולא בסיסי בכך כשרוצים לתאר צימודים אפשריים בין שתי קבוצות, מתארים אותם במושגים של "חתן וכלה" (אגב, דימויי חתונה זה דבר מאוד נפוץ למשל במתמטיקה) ואז כדי להבהיר שהכותב *לא מתעלם* מהאפשרות של חתונות חד-מיניות מחדדים שזו חתונה יהודית כשרה למהדרין, כלומר כזו שבה האפשרויות היחידות הן גבר ואישה. בעיני אם כבר זה ניסוח אירוני לחלוטין ואין שום סיכוי שכותב דתי היה מתנסח ככה. עבור דתיים אורתודוקסים "חתונה" היא בהגדרה כזו שנעשתה כדת משה וישראל.
ומכיוון שבמקרה הזה האנלוגיה היתה באמת הכי בסיסית בעולם, אפילו לא ציטטו מהתנ"ך, ומכיוון שזו לא פעם ראשונה שאני רואה את ההתייחסות אליה וכמעט תמיד זה במצומד ל"מה הקשר בין חתונה יהודית לספר כימיה?" המסקנה שמה שעומד מאחורי הביקורת היא בדיוק גישה ששוללת כל אנלוגיה ליהדות בספרים כאלה.