סל ניוז

הערב בין שבת 15.5 לראשון החל מ00:30 ( שידור בספורט5)
ייערך טקס היכל התהילה של 2020 ( שנדחה משנה שעברה) עם:
טים דאנקן , קווין גארנט וקובי ברייאנט שכל כך חסר לכולנו.

את דאנקן יציג בטקס חברו לספרס - דייויד רובינסון,
את גארנט יציג בטקס הגארד האגדי של הבאד בויז
- אייזאה תומאס
ואת קובי יציג בטקס מייקל ג'ורדן.

מועמדים להיכל התהילה הבא:
פול פירס
מייקל קופר
כריס וובר
כריס בוש
בן וואלאס

מי עוד חסר לכם מכוכבי הניינטיז- אלפיים בהיכל התהילה?

לא רואה טעם להוסיף שחקנים רק לשם ההוספה.
רלבנטיים מהניינטיז: בן וואלאס, צ'ונסי בילאפס וכמה שחקנים שפרשו לא מזמן - וינס, נוביצקי, פול פירס ומאנו ג'ינובילי.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הייתי מוסיף אולי גם את בן וואלאס .
הנה רשימה של כמה שחקנים:
https://www.yardbarker.com/nba/articles ... __27184832

רודי טומג'אנוביץ' המאמן האגדי של יוסטון באליפויות ב-1994 ו-1995 אמר בנאום המרגש שלו
שגם רוברט הורי צריך לדעתו להיות ב hall of fame.

נבחרו למחזור הבא של היכל התהילה:
בן וואלאס, פול פירס, כריס בוש, קוקוץ' וכריס וובר.

עדיין לא בהיכל התהילה:
ביירון סקוט, רוברט הורי, ראשיד וואלאס. שון קמפ, צ'ונסי בילאפס.

יש הרבה שחקנים שמגיע להם לפני הורי, עם כל הכבוד לרגעי הקלאץ' שלו.

חוץ מבילאפס, היתר לא באמת ראויים.
מה בדיוק עשה ראשיד וואלאס שמגיע לו להיות בהול אוף פיים? שיאן הטכניות?...

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

שון קמפ לא ראוי?

לדעתי ממש לא.
קיבל מקליבלנד את חוזה חייו, והוציא את הכסף בעיקר על מסעדות טובות.
אחרי שהעבירו אותו לפורטלנד הגדיל ראש והוסיף גם סמים.
וכמובן הסיומת (המיותרת) באורלנדו שהוא כבר נראה ממש עגול.

לדעתי לא ממש.
כאילו... כריס וובר חיכה לא מעט שנים כדי להיכנס פנימה. וובר בשיאו ניצב בהחלט בגאון יחד עם דאנקן, נוביצקי וגארנט. 3 פאוור פורוורדים שכולם התחרו במערב וכולם הול אוף פיימרים. ההבדל בינם לבין וובר שבעוד וובר היה צריך להיות בשיא של השיא שלו כדי להתחרות איתם, הם פשוט היו טובים יותר ולאורך תקופה ארוכה יותר.

נכון, קמפ הגיע 6 פעמים לאולסטאר. אבל לחמישיות העונה הגיע 3 פעמים סה"כ (חמישיה שניה). גם מעולם לא היה במירוץ אמיתי לתואר MVP ומעולם לא הוביל או אפילו היה קרוב להוביל קטגוריה סטטיסטית כלשהי.
בשיאו בסופו של יום היה שחקן של אזור 20 ו-10 ריב' לסביבות 9 עונות. חלילה מלזלזל, אבל אם קמפ בפנים אז גם אלטון ברנד בפנים. גם אמארה סטודמאייר בפנים ועוד שורה ארוכה של שחקנים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

שון קמפ.הוא הפאוור מס 3 של שנות התשעים אחרי מאלון ובארקלי, ולדעתי די במובהק. הוא לפחות צריך להיות קרוב לכניסה

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לקמפ לא הייתה אפילו עונה אחת של 20-10 אמיתי, היו לו בסך הכל 8 עונות עם יותר מ-17 נק', אבל רק אחת שבה הוא הגיע ל-20 (עם 9.2 ריב') ובסך הכל 6 עונות עם יותר מ-10 ריב' ועוד שתי עונות עם 9 נקודה משהו. אני גם לא בטוח שהוא כל כך בבירור הפאוור השלישי בשנות ה-90 נורטון, די בטוח שהייתי לוקח את רודמן ו-וובר לפניו והייתי שוקל אולי גם את קוקוץ'. חוץ מזה, דאנקן אמנם שיחק רק 3 עונות בשנות ה-90, אבל עדיין הוביל את הספרס לאליפות ןהיה פעמיים בחמישייה הראשונה. בקיצור, קייס לטופ 5 בהחלט יש לו, אבל לא חושב שהייתי מכניס אותו לטופ-3.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

 לא, לא הייתי לוקח את רודמן לפניו לרוב הקבוצות, אם צריך קליעה. ברור שלשיקגו הוא התאים כמו כפפה, אבל איכשהו אני מאמין שגם עם קמפ במקומו , מייקל היה מסתדר היטב.
וובר, לא יודע, השנים הגדולות שלו היו בתחילת המילניום. בשנות התשעים עצמן אני חושב שקמפ עלה עליו, גם אם בסך הקריירה וובר היה בהחלט גדול יותר.
קוקוץ׳, ספק פאוור
ודאנקן למעשה שיחק רק שתי עונות ועוד חודשיים. לא יודע אם זה מספיק.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

גם בדטרויט רודמן התאים יותר טוב מקמפ, לא רק בשיקגו, גם בספרס לדעתי. ודאנקן בשתי עונות וחודשיים עדיין עשה יותר ממה שקמפ עשה בעשור שלם לדעתי, חוץ מ-96 ו-97 סיאטל שלו הייתה קבוצת פלייאוף די גבולית, בין סיבוב ראשון לבין בכלל לא להגיע לפלייאוף.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני חושב שוובר היה שחקן טוב מקמפ בערך מהעונה השנייה שלו בליגה, אמנם בקבוצה לא טובה במיוחד.
קמפ שיחק את רוב שנות התשעים בקבוצת עונה סדירה מצויינת (בקונפרנס החלש יותר באותה תקופה), שנכשלה בפלייאוף לא מעט. הוא כנראה היה מס' שתיים בקבוצה רוב התקופה, אבל לא בפער גדול ממס' 3 (שרמפף). כשהחליפו אותו בווין בייקר, הקבוצה אפילו לא נחלשה (ניצחו ארבעה משחקים יותר).
שון קמפ היה פאואר סולידי בהחלט, שחקן טוב. הוא לא הול-אוף-פיימר. אני לא חושב שהוא ראוי יותר (ואולי אף פחות) מטום צ'יימברס, או אפילו לארי נאנס סניור, שלא נמצאים שם. אני לא חושב שסיאטל הייתה משמעותית פחות טובה אם היינו מחליפים את קמפ בג'ואן הווארד, נניח.

רודמן היה שחקן היסטורי ויוצא דופן.

_________________
Gibon

יש פה דאון גרייד רציני לקמפ. האמירה לגבי שרמפף לא רצינית. השאלה בסיאטל הייתה מי מספר 1 ומי מספר 2, כשהתשובה לרוב הייתה קמפ. בזמן אמת, חוסר היציבות וההפסדים בסיבוב הראשון היו הרבה יותר על פייטון מאשר על קמפ. ההשוואה עם קוקץ', רול פלייר, מצחיקה גם כן. את המעמד של קמפ אפשר לראות עם הבחירה לדרים טים 2, שהורכבה מכוכבי העתיד שהאן.בי.איי רצה לפמפם לקהל הבינלאומי באליפות העולם ב-94. לגבי ממוצע הנק', אסור לשכוח שהוא הגיע לשיאו בדיוק כשהליגה הייתה בפיק ההגנתי ושברה שיאי נק' מלמטה. מה שכן, שון קמפ תמיד נראה כמישהו שהרבה יותר טוב ממה שהוא היה באמת. אחד מהפאוור פורוורדים הכי אתלטיים בהיסטוריה של האן.בי.איי (בטח ביחס לתקופה שלו), פיזי, טכני, יכולת לקלוע מחצי מרחק. הייתה לו את כל החבילה להפוך לשחקן של 25 נק'. זה אף פעם לא קרה. דיברו פה על השוואה לכריס וובר, אבל מי שבאמת בעיני לא שייך להיכל התהילה זה כריס בוש ובטח שקמפ ראוי להיכנס לפני בוש, בלי בכלל למצמץ. לטוני קוקוץ' כמובן שמגיע להיות בהיכל התהילה, אבל על החלק הבינלאומי של הקריירה שלו. קריירת האן.בי.איי שלו לא מתקרבת להיכל התהילה. אולי היכל התהילה של הניינטיז.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מקבל את ההערה שלך לגבי שרמפף, ומסכים לגמרי לגבי ההשוואה לקוקוץ'. עדיין, קמפ אולי היה יכול להיות גדול באמת, בפועל - הוא לא היה. הוא היה אחלה שחקן למשך עשור, עם "נראות" של חבילה שלמה וסופרסטאר אבל בפועל בלי קבלות שמגבות את זה. סיאטל שלו הייתה קבוצת עונה סדירה מצויינת שפשוט קרסה בפלייאוף, יותר מפעם אחת. וכאמור - הקבוצה לא נפגעה מההחלפה שלו בווין בייקר, שהיה אחלה שחקן למשך 4 עונות אבל בוודאי לא משהו שקרוב לאזור החיוג של היכל התהילה. בנוסף, קמפ דעך חזק ומהר אחרי גיל 30 עם בעיות המשקל וכו'.
באמת, מעבר לעניין הנראות ויחסי הציבור, במה הקריירה של שון קמפ עדיפה על זו של לארי נאנס סניור?

למה שון קמפ לפני בוש, בלי למצמץ? 11 עונות אולסטאר רצופות, סטטיסטיקות עדיפות (או דומות אם מוותרים לקמפ על התקופה השמנה בפורטלנד ואורלנדו), וצלע שלישית מובהקת בקבוצה שעשתה ארבעה גמרים רצופים ולקחה שתי אליפויות. לפני כן הפרנצ'ייז פלייר המובהק של קבוצת שולי פלייאוף (בקונפרנס חלש), כשלידו כלום ושום דבר (סייד-קיקס כמו מייק ג'יימס, מו פיט, טי.ג'יי פורד ואנתוני פרקר). זה יותר ממה ששון קמפ עשה בקריירה, גם אם ב-1994 הוא נחשב לאחד מכוכבי העתיד של הליגה וקיבל את הכבוד להיות בדרים-טים 2.0

_________________
Gibon

אני לא מתרשם יותר מדי מהאולסטארים. אבל אם בכל זאת. בוש הגיע 5 פעמים לאולסטאר בטורונטו. בפעמיים הראשונות בעיני זה היה מרשים. בהמשך הרבה פחות. ב-2008 הוא היה על הספסל עם שיד וג'יימסון כגבוהים. ב-2009 רק ראשרד לואיס הצטרף אליו מהספסל. ב-2010 היו אלו הורפורד ודיוויד לי. המזרח פשוט התרוקן מגבוהים איכותיים. בוש היה בחירת דיפולט. בשנים במיאמי הוא נבחר 6 פעמים ובבירור הוא לא היה שווה אולסטאר, בטח לא בכל השנים. נהנה מלהשתייך לקבוצה הגדולה של ההיט ומהשוק הגדול של מיאמי.
האולסטארים של קמפ היו הרבה יותר מרשימים והראו את המעמד שלו בליגה. בתקופה שלו במערב שיחקו בעמדות הפנים האקים, רובינסון, מאלון ובארקלי. ב-93 הוא עשה ספתח מהספסל. אח"כ במשך 4 שנים רצופות הוא נבחר לחמישיה הראשונה של האולסטאר על חשבון קרל מאלון. סביר להניח שהוא גם היה זוכה לאולסטאר שביעי אלמלא הייתה השביתה. זאת הייתה העונה הסטט' הכי טובה שלו. שון קמפ היה הצלע הראשונה/שניה בקבוצה שהגיעה לגמר האן.בי.איי, החזיקה בעונה אחרת במאזן הכי טוב בליגה והיו בטופ. בוש היה הכוכב בקבוצת קצה פלייאוף במזרח החלש. לגבי ההחלפה בוין בייקר, זה קצת דמגוגי. בעונה הראשונה של בייקר הסוניקס ניצחו יותר. בשלוש העונות הבאות פעמיים הם החמיצו את הפלייאוף ובעונה הנוספת היו בינוניים עם 45 ניצ', דורגו במקום השביעי ועפו בסיבוב הראשון. כשמסכמים את כל התקופה של בייקר בסיאטל רואים כמה הוא לא הצליח להיכנס לנעליים של קמפ. ודרך אגב, אני לא מסכים שהמערב היה יותר חלש מהמזרח. כמובן שהייתה את שיקגו, אבל למעט שיקגו המזרח לא היה חזק במיוחד.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני חושב שהיכל התהילה בשנים האחרונות קצת איבד מהיוקרה שהיתה לו פעם.

שמתי לב השבוע שגם כריס מאלין וגרנט היל שם וטים הארדווי לא.
אז אפשר להוסיף אותו לרשימת המועמדים להכנס בעתיד.

השחקנים הבכירים שעדיין לא בהיכל התהילה ( אולי חלקם יגיעו יום אחד) :
קווין ג'ונסון, מארק פרייס, פני הארדווי, מייקל קופר, ביירון סקוט, אייסי גרין, צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון,
טים הארדווי, גלן רייס, פג'ה סטויקוביץ', דטלף שרמפף, ג'ף הורנסק, רון הארפר, מארק ג'קסון, שון קמפ, טרי פורטר.

כן בהיכל התהילה: גרנט היל,כריס מאלין, בן וואלאס , כריס וובר, כריס בוש, טוני קוקוץ' , ולדה דיבאץ', דינו ראדג'ה.

כתבה על 50 הגדולים שעדיין לא בהיכל התהילה
https://hoopshabit.com/2016/04/05/50-gr ... hall-fame/

אני לא מסכים שזה דמגוגי. זו העונה הכי רלוונטית להשוואה, כי למעט החילוף הזה הקבוצה הייתה כמעט זהה לקבוצה של השנים הקודמות - שרמפף והוקינס עוד היו שם כצלע השלישית והרביעית, ובעיקר ג'ורג' קארל עדיין היה שם. בעונת השביתה שרמפף והוקינס עוד היו, אבל קארל הוחלף בפול ווסטפל, ובייקר עצמו החמיץ 30% (16/50) מהעונה. בעונות שאח"כ זו כבר הייתה קבוצה שונה לחלוטין, למעט גארי פייטון פחות או יותר. מעבר לזה, העונה הראשונה של בייקר בסיאטל הייתה גם האחרונה שבה הוא תפקד ברמה שהראה בתחילת הקריירה במילווקי (והאחרונה שלו באולסטאר). אני לא סגור מה קרה אח"כ (זכור לי במעומעם בעיות אלכוהול והשמנה, אבל אולי אני טועה), אבל הוא בפירוש לא היה אותו שחקן אחרי אותה עונה.
מקבל את חוסר ההתרשמות מהאולסטארים. מצד שני, זה שקמפ נבחר לחמישייה הראשונה (בחירות הקהל, תקן אותי אם אני טועה) מעיד יותר על המעמד התדמיתי שלו מאשר על הרמה שלו בפועל. כמו שאתה כתבת, הוא נבחר על חשבונו של מאלון. אני מאמין שגם אתה מסכים שהוא לא היה יותר טוב מהדוור בשנים האלה (אאז"נ אתה שונא את מאלון אז אולי העדפת את קמפ גם בזמן אמת ).

_________________
Gibon

חס ושלום, קרל מאלון היה הפאוור פורוורד מספר 2 בליגה באותן שנים.
אבל זה כן מראה על המעמד של קמפ. גם סיאטל וגם יוטה הם שווקים קטנים, אז מי שהכריע את הבחירה היו האוהדים הנייטרלים. ברור שלאטרקטיביות המשחק של קמפ הייתה השפעה גדולה, אבל עדיין הבחירה בקמפ מראה שבאותן שנים מאלון והוא היו באותו איזור חיוג.
אתה לא יכול לדבר על עונה אחת של וין בייקר ואז לדבר על הקריירה המפוספסת שלו. כשבייקר היה בשיאו הוא היה שחקן מיוחד. הוא הגיע לסוניקס אחרי 3 עונות אולסטאר במילווקי עם ממוצעים של כ- 20 נק', 10 ריב'. לא חושב שגם בשיאו הוא היה שחקן עדיף על קמפ, אבל הוא היה תחליף קרוב מאד. אח"כ הקריירה של בייקר הלכה לאיבוד עם פציעות ואלכוהוליזם. אבל אתה לא יכול מצד אחד להגיד תראה את הקריירה של המחליף של קמפ שלא הייתה משהו, אבל בעונה אחת הקבוצה לא הלכה אחורה כשהוא החליף אותו ולהתעלם שהקריירה של אותו מחליף הלכה לפח אחרי אותה עונה ועד אז הוא נראה כאולסטאר לשנים רבות.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני דיברתי על העונה האחת של בייקר, אמרת שזה דמגוגי. אתה העלת את המשך הדרך שלו בסיאטל, אז ציינתי שזו לא הייתה אותה קבוצה והוא לא היה אותו שחקן, ולכן רק העונה הראשונה שלו רלוונטית להשוואה. בכל מקרה, אם הובנתי אחרת - אני מסכים שבייקר בתחילת דרכו היה שחקן טוב. אפילו טוב מאוד. וזה גם מה ששון קמפ היה (למשך יותר זמן, בקבוצה יותר הישגית). לא יותר, לא פחות.

אגב, בייקר בעונות האולסטאר לא עלה על כריס בוש של טורונטו בשום דבר - לא בסטט', ולא בהצלחה הקבוצתית. אם נבחן את השתתפויות האולסטאר שלו באופן דומה לניתוח שעשית לאולסטארים של בוש (מהם לא התרשמת), אז ב-1995 היו בנוסף אליו גם לארי ג'ונסון וטיירון היל (בעונת שיא של 14 נק' ו-11 ריב'). ב-1996 ג'ואן הווארד וגלן רייס (שבאמת היו טובים באותה שנה), ב-1997 היו רייס, וובר וגם כריסטיאן לייטנר (הסתכלתי על עמדות הפורוורד המחליף, אולי לייטנר לא רלוונטי בהקשר הזה. אני לא סגור על שיטת בחירת המחליפים). בכל השנים האלה, אחת מעמדות ה"גבוהים" בחמישייה אויישה ע"י פיפן/גרנט היל (לבחירתך).

אגב, אני לא מתווכח על המעמד של קמפ בליגה (ובפרט בעיני הצופים). אין ספק שהוא נהנה ממעמד גבוה, זו עובדה. הבחירות לאולסטאר בהחלט מעידות על זה (מאוד הגיוני בראייתי שאוהדים ניטרליים בחרו בו על חשבון מאלון, כי הוא היה סופר-אתלט ומטביע אדיר, ומאלון היה קצת "משעמם" וגם עורר לא מעט אנטגוניזם מחוץ למדינת המורמונים). אני רק אומר שהמעמד שהיה לו לא תאם את היכולת שלו, לא בזמן אמת ולא בהסתכלות אחורה. בסוף, שון קמפ היה פורוורד טוב עד טוב מאוד במשך עשור, ונכבה ברגע. זה יפה ומכובד, אבל זה לא יותר ממה שעשו הרבה שחקנים אחרים שלא נכנסו להיכל התהילה וגם לא צפויים להכנס. אם נגיד שבחירה להיכל מושפעת גם מקריטריונים שהם מעבר לכדורסל נטו, אז ייתכן ויש לקמפ קייס.

_________________
Gibon

גם אני הייתי לוקח את רודמן ו-וובר לפני קמפ.
אתמול גם עיינתי בבלוג שדירג את אוטיס ת'ורפ מעל קמפ (זכה באליפות עם האקים).

אני לא מסכים עם הבלוגר הזה, אבל הממוצעים שלהם ממש דומים, אז גם ת'ורפ שווה אזכור.

ת'ורפ שווה איזכור אם מדברים על פאוורים בכלל, אבל השיא שלו היה יותר בשנות ה-80 מאשר בשנות ה-90.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לגבי בוש - אני גם לא כ"כ עף על הבחירה הזו, והאמת שהסיבה העיקרית שהוא פשוט לא הספיק הרבה. גיל 31 זה גיל מוקדם למדי לפרוש.
ועדיין, 11 אולסטארים ו-2 אליפויות אן בי איי.
כן צריך לזכור שהוא קוטלג אמנם לפרקים כסנטר אבל תכל'ס שיחק יותר פאוור פורוורד, או אם תרצו סנטר מודרני שזורק די הרבה מבחוץ. למעשה 30% מהזריקות שלו הגיעו בטווח של חצי מרחק מובהק. לא יעיל במיוחד במושגים של היום ובטח פחות יעיל ביחס לגבוהים אחרים ששיחקו בעמדה הזו לאורך שנות הקריירה שלו - גארנט, נוביצקי ודאנקן.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת