סל ניוז

באחוזי שלוש לא רואים את זה, הוא כן השתפר טיפונת מהשדה ובאיזה 5% מהקו, שזה די משמעותי.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אם נוסיף לקלחת את יאניס של נבחרת יוון - אז חובת ההוכחה עליו להראות שבמשחקי נוקאאוט, ומול הגנות טקטיות שמתכוננות ספציפית אליו - יש לו את הפיתרונות להיות מספיק דומיננטי ולהביא ניצחונות.
אגב, השנה גם בעונה הסדירה המאזן שלהם (השביעי בטיבו בליגה) הוא לא הצלחה בכלל, אם בשביל לקחת אליפות אתה תצטרך כנראה לעבור 3 סדרות נגד הביתיות - אז גם בזה ממש לא הברקת (ועוד לא היו להם כמעט פציעות).

הצוות המסייע סביבו בהחלט טוב מאוד. אנחנו קצת מאבדים פרופורציות "מה אמור להיות צוות מסייע" לאור Super-teams שמתחברות להן מעת לעת ומשנות לנו את הפרספקטיבה, אבל את הולידיי ומידלטון אני לוקח בכל יום נתון לפני קיירי והאריס (הארדן כרגע ספציפית לא חלק מיחסי הכוחות בסידרה), ולצידם כל קלעי השלשות שמרווחים את המשחק.
איך אפשר להשוות את זה לחבורה שסביב יוקיץ' כרגע למשל.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

יאניס קלע מעל 75% בתחילת הקריירה על כמות זריקות עונשין כמעט זהה לעכשיו. שנה שעברה הוא התדרדר ל-62 והשנה עלה ל-67. לא יודע אם אפשר לקרוא למשהו מזה שיפור.

השיח שאני שונא זה להגיד ששחקן שאתה לא יודע שום דבר על האופי שלו הוא 'דוש'.

כל הדיונים שלא קשורים לכדורסל הם תמיד משמימים בעיני. הטענה לגבי רמת ההתאמצות שלו השנה בדטרויט היא אולי לגיטימית. להגיד שהוא לא ניסה כי הוא דוש שעבר לקבוצת תחתית זה בפירוש לא נכון בהתחשב במה שראינו מבלייק בדטרויט וסתם מגעיל באופן כללי.

בוא לא ניתמם.
יש לך בעיה איתי
וזה שקראתי לגריפין דוש כנראה מזכיר לך את הפעמים הכייפיות
שבהן ניהלנו דיון על איזה אדם טוב אתה (מה שהדרדר במהירות להודעות נאצה שלך בפרטי).

לגבי גריפין עצמו, הוא אחד השחקנים הכי שנואים בנ.ב.א. על שחקנים אחרים, לפי מה שהבנתי.
הוא נכנס למיני קטטות המון פעמים, הוא סופר cocky, הטביע על אנשים ונתן להם מבט לאחר מכן בעונת הרוקי שלו
ונתן אגרוף בפנים לאחד העובדים בקבוצה (ותוך כדי פצע את עצמו).
הנה כמה מאבקים שלו על הפרקט: https://www.youtube.com/watch?v=8GtBh0FRbAE
והנה משהו חמוד שעשה לפני מספר ימים: https://www.youtube.com/watch?v=1nZBzLcrOA8

רק אציין שפה אני דווקא עם אטט
בואו נהיה הוגנים, שחקנים רבים מאד מאד הם דושים, כי הם פומפרו לכך. לא יודע על גריפין אבל בחיי שלא אתפלא

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

גריפין זורק מים על אוהד :
https://www.youtube.com/watch?v=x9VSi3V4EAo&ab_channel=wowmanzana

.

כאמור, אני חושב שכל מי שמעיר הערות תמידיות על האופי של שחקנים ולא על כדורסל מנהל שיח רדוד ומשעמם בעיני.
זה שבמקרה אטט הוא כזה זה לא מפתיע, אבל הוא לא היחיד פה.

לא קשה למצוא מאיפה זה מגיע, אבל זה לא מעניין לעשות את הניתוח הפסיכולוגי הברור ביותר בעולם. אטט אפילו לא הכי גרוע פה בזה.

לא קונה את זה בכלל

אבל אגיב בכל זאת לעצם העניין -

אז בכל פעם שמספרים על האופי של ג׳רי ווסט או מייקל ג׳ורדן או קובי ברייאנט או לארי בירד או טים דאנקן או דירק נוביצקי או לברון ג׳יימס או ג׳ימי באטלר או לוקה דונצ׳יץ׳ או סטף קארי, זה משעמם אותך או נראה לך לא רלוונטי להישגים שלהם?
האופי של שחקנים משפיע באופן טבעי על המשחק שלהם ועל היכולת שלהם, על ההתנהלות שלהם, על האופי של הקבוצות שהם משחקים בהן ועל הקריירות שלהם.

שוב, בהחלט. יש שחקנים שבחדר ההלבשה יש להם אופי מבחן וברור. לאורי, רונדו, בברלי, לברון, דיימונד וכו'. ברור שזה משנה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

כמעט הכל זה קשקושים עצלים. במקרה הזה זה גם קשקושים טוקבקיסטים דוחים של 'איזה אפס XYZ', אבל גם כשזה סתם היה ניתוחים דלוחים של האופי של באטלר ציינתי פה כמה זה רדוד בעיני. קיץ אחד הוא "סרטן" (אולי המילה הכי דוחה בשיח הזה), פעם אחת הוא ווינר. היום הוא כנראה חוזר להיות סרטן. לא פשוט.

זה הרבה יותר קל מלראות כדורסל ולנסות לנתח מה קורה על המגרש.

viewtopic.php?f=1&t=18788&hilit=%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99&start=75#p721808
זה בדיוק רמת הניתוחים שאני שונא. זה לא חדש.

באטלר הוא טיפוס לא קל.
זה לא אומר שהוא תמיד ישבש את המרקם הקבוצתי אבל הוא בהחלט צריך מאמן ומסגרת מתאימה כדי לפרוח. הוא בחר את המסגרת בעצמו במיאמי ונראה שעד עכשיו זה מצליח (לפחות בשנה שעברה; לא יודע מה קרה שם העונה) (אגב, שחקן עם אופי אחר היה מעדיף אולי להישאר בפילי עם סיכוי גבוה יותר לאליפות).

ברמת היכולות, הוא ככל הנראה שחקן בטופ15 של הליגה, עם לא מעט אפס אנד דאונס אמנם, אבל ללא ספק כוכב משמעותי.

לא התייחסת לאחרים כמובן כי קל להיטפל לשם אחד ברשימה ארוכה אבל האופי שלהם (ושל שחקנים ככלל) בבירור השפיע על התפתחות הקריירה שלהם וההישגים.

נטפליקס עשו על אופי של שחקן אחד, סדרה שלמה
בכנות יובל, אני לא יודע מה אתה רוצה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מה האופי של לוקה? מה האופי של דאנקן? מה האופי של לברון ג'יימס? מה האופי של דירק נוויצקי?

נורטון, אני טוען (כבר שנים) שאנשים בורחים לדבר על 'אופי' של שחקנים במקום על כדורסל ו-98.4% זה קשקושים פסאודו-מקצועיים שנובעים אך ורק מהתוצאה. כשאתה מוסיף לזה רשעות טוקבקיסטית ("סרטן"/"דוש"/"אפס") זה הופך לסתם דוחה בעיני. ובסוף גם משכתבים את הנרטיבים אחרי שנגמר המשחק כי הרי אין פה שום דבר מקצועי.

האם האופי של אדם לא רלוונטי למקום העבודה שלו?
זה לא יקבע את היחסים שלו עם אנשים אחרים בצוות?
או ישפיע על ההתפתחות המקצועית שלו?
אם הוא hard worker, אם הוא פועל טוב בלחץ או מתמוטט, אם הוא נחמד לאנשים, אם הוא יודע להפעיל אחרים, איזה מקום עבודה הוא בוחר..
בעבודת צוות כפי שדרושה בכדורסל, עם מיומנות שצריך לרכוש, עם לחץ גדול וביצוע מול קהל, איך אפשר שאופי לא ישפיע במידה רבה?

ובחיאת, אתה לא רואה את ההבדלים בין טים דאנקן השקט, הצנוע, הנאמן והרציני שצועקים עליו והוא מוריד את הראש ומנסה ללמוד לג׳יימס שמתקשה לא פעם לקבל סמכות, קורא לעצמו המלך, מוקף מקורבים ושואף להיות בשליטה מלאה על המערכת שבה הוא נמצא?

אני לא מסכים ממש עם הנקודה של יובל, אני חושב שהאופי של השחקן הוא חלק מהארסנל שלו בדיוק כמו אתלטיות/קואורדינציה. אם אני אקצין אני חושב שמוסר העבודה של שחקן או האופי של השחקן אלו תכונות חשובות בדיוק כמו אתלטיות/גודל/קואורדינציה והן גם יכולות מולדות בדיוק כמו גודל/אתלטיות/קואורדינציה (כלומר אתה יכול לשפר אותם, אבל גבולות השיפור קיימות כמו כל תכונה אחרת).

אבל לא הבנתי מה הדוגמא שלך באה להראות... יובל מעולם לא טען שכל בני האדם זהים. הדוגמא הזאת לא מחזקת את הטיעון של יובל? אתה מציג שני שחקנים שונים מהותית באופי, אחד שחקן צנוע וממושמע והשני שחקן שהוא קונטרול פריק ולמרבה ההפתעה שני השחקנים האלו הם all-time great. אתה בעצם טוען מה שיובל טוען - אם אתה שחקן מספיק טוב אתה תצליח בין אם אתה צנוע ושקטן ובין אם אתה מגלומן מוחצן.

יובל, אני מודה שגם אני לא בטוח שאני מבין מה מפריע לך
קודם כל, זה פורום אוהדים. רובנו לא עוסקים בכדורסל לפרנסתנו והאינפוט העיקרי שאנחנו יכולים לתרום זה XXX שחקן מגניב או XXX סקראב אם אתה סטריאני. לפעמים אנחנו מתעלים על עצמנו ויודעים להגיד שפול יסתדר טוב עם אייטון אבל זו התקרה פחות או יותר. זה לא שאין פה אנשים שיודעים לנתח יתרונות של פיקאנדפופ בהשוואה לבקסקרין מול שמירה בוקס אנד וואן, יש ויש, קוראים להם עמית והם גרים במודיעין.

אנחנו, כל השאר, מנצלים את המסגרת הזאת כדי לדבר ולפטפט להנאתנו על המשחק. בין היתר אנחנו גם מלהגים בואכה הליכת רכיל. הלוואי שהיינו יותר טובים מזה אבל אנחנו לא. אם זה משעמם אותך זה בסדר גמור כמובן אבל זה לא אמור להיזקף לגנותנו אני מאמין.
לא רק זה, אלא שכשמישהו, נניח אני, מתיחס לאופי של שחקן XX, נניח גריפין, ברוב המקרים הכוונה היא לא ליחס הכללי שלו לנשים או למלצרים אלא ל"אופי הכדורסלני" שלו ואיך שהוא מצטייר. לפעמים זה עושה חסד עם השחקן, לעתים עושה איתו עוול אבל ככה זה בעולם. כל מי שהופך לדמות ציבורית זוכה ל"ניתוחי אופי" כאלה. אז יש מצב שטים דאנקן מרביץ לאשתו ובוגד בה וגריפין מתנדב בבתי תמחוי בזמנו החופשי. על המגרש יש לכל אחד סוג של קווי אופי ועליהם אנחנו מקשקשים. זה באמת לא כל כך נורא.

וכשיש שחקן שלא הטביע פעם אחת במשך שנה-שנתיים ופתאום מתעופף לו בברוקלין ומשתטח על הפרקט - כנראה שיש כאן משהו שהוא לא יכולות כדורסל..

במקרה לקחנו שני חבר׳ה שעבדו/עובדים קשה מאוד מאוד
אבל גם ביניהם, הדרך שלהם להישגים הייתה שונה מאוד.

לברון החליף מספר קבוצות במהלך הקריירה, הוא יצר מספר סופר-טימס
ואילו דאנקן נותר נאמן למועדון הבית שבחר בו ורץ עם אותו מאמן וצוות מסייע במשך שנים.
ידע לזוז מאור הזרקורים כשירד ביכולת וכו׳.

אני לא אומר שיש דרך אחת להצלחה (זו בכלל לא הנקודה) אלא שאופי מעצב בצורה משמעותית את הקריירה של שחקן וההישגים שלו ולכן להסתכל על השחקן כמכלול זה מעניין ורלוונטי.

וגם, נדמה לי שעוד כששאק היה רוקי ובארקלי היה בפניקס, היה ברור שיום אחד הם יהיו שני ליצנים שמנים שיריצו דאחקות בשידור

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הנה לוקה דונצ׳יץ׳ בראיון, מתייחס ליכולת שהוא מציג (נתקלתי במקרה אבל בהחלט מדגים):
https://www.youtube.com/watch?v=xBB681bSGhs

וגם - דיברנו לא מעט בעבר על האופי של כספי שהביא אותו לנ.ב.א.
ומצד שני, גם (לפחות אני חשבתי כך) על זה שהוא לא לגמרי אימץ לעצמו מנטליות של רול פלייר
והצליח להרגיז כנראה לא מעט אנשים בג״ס עם הנטייה שלו לסמן לשחקנים אחרים לאיפה ללכת וכו׳.

יש שחקנים שחלק גדול מהתפקיד שלהם הוא מנטורינג של שחקנים אחרים..

בקיצור, לאיפה שאתה לא מסתכל, אופי הוא מכריע
לא סתם עושים ראיונות עומק + ראיונות של אנשים שעבדו עם שחקנים לפני הדראפט.

בפשטות - כי זה בולשיט פסאדו מקצועי.

לוקה קלע 50% מקו בסדרה הזו בפלייאוף. אם זה היה שחקן אחר, פופולארי פחות, שהיה יורד כל כך משמעותית באחוזי העונשין שלו, היית קורא פה 500 הודעות על ה'אופי' שלו.
אפשר גם להעמיק את זה ולחשוב למה לוקה, שמחזיק בכל קלישאה אפשרית של "דוש" (אין לי מספיק מרכאות) לא זוכה לכבוד הזה ושחקנים אחרים כן.
לוקה שמוביל את הליגה בעבירות טכניות. לוקה שמכה את קולין סקסטון בביצים. לוקה שהולך לשופטים אחרי כל זריקה.
אז אולי זה לא בדיוק ה'אופי' של השחקנים, כמו הדעות הקדומות שיש לנו על אנשים שאנחנו לא מכירים.

טים דאנקן הצליח כי הוא היה מאוד טוב בכדורסל. גם לברון. גם נוויצקי. גם לוקה. זה שהאופי שלהם 'שונה' זה בדיוק הנקודה. כשדאלאס ניצחו את מיאמי זה לא היה בגלל שהאופי של נוויצקי היה יותר טוב מהאופי של לברון באותה שנה.

ותומר, אפשר לכתוב הכל. אם מפריע לך שמפריע לי שבמקום לכתוב על כדורסל אתה יכול להתעלם מזה. לא הבנתי אף פעם את הטענה הזו. יש פה המון המון ידע כדורסל, אצל כמעט כל הכותבים פה. זה מאוד קל להתדרדר לכתיבה טוקבקיסטית.

לא כתבתי שמפריע לי, כתבתי שאני לא מבין מה מפריע לך (ועדיין לא מבין)